חזק, צפו: הרב אברהם חג’בי – מדוע חייבים לעבור עלינו כל המניעות...

חזק, צפו: הרב אברהם חג’בי – מדוע חייבים לעבור עלינו כל המניעות והייסורים בדרך לקדושה

"מורינו הרב ברלנד שליט"א אמר לנו שההמתנה אצל רבינו זה דבר מאוד קשה עד שכמעט אי אפשר להחזיק מעמד, אבל.."

הרב אברהם חג'בי מתלמידיו הוותיקים של מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט
הרב אברהם חג'בי מתלמידיו הוותיקים של מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א
רבי נחמן מברסלב אומר שתלמידי הצדיק הם חותמו של הצדיק ושעל ידם יותר קל לעולם לקבל את אור הצדיק. כך, בעוד שתלמידים רבים של מורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א כבר מוכרים ומוערכים מאוד בעולם כולו, ישנם אצל הרב שליט”א פנינים נסתרות שמסיבות שונות לא נחשפו לעולם.
אחד מאותן פנינות יקרות ונסתרות מהפולמוס התקשורתי הוא הרב אברהם חג’בי שליט”א, תלמיד חכם גדול, עם זאת נסתר ונחבא אל הכלים. כאן אנו זוכים לראות אותו באחד מאותם רגעי חסד נדירים בהם הסכים לדבר מול קהל, כאשר מטרתו האחת היא חיזוק צעירי הצאן (השיעור נמסר בישיבה ‘חכמה ודעת’ של מורינו הרב ברלנד שליט”א).
כדאי מאוד להאזין ולהתענג על הדעת הצרופה הזו של מי שזכה לשמש את מורינו הרב ברלנד במשך שנים רבות וזכה גם להצטופף בישיבתו שבעיר העתיקה בשקדנות שכמעט אין שני לה.
“וביום השביעי ימול בשר ערלתו”. ומציווי זה נלמד שהשם יתברך רוצה שנמול את הוולד בגיל 8 ימים, כשלמעשה זוהי המצווה היחידה שאנו מחויבים לה בגיל כזה, בעוד שלשאר המצוות אנו מתחייבים רק בגיל 13. הטעם לכך הוא שהערלה היא קליפה וטומאה גדולה על הגוף ולנשמה יש צער גדול מכך שהיא מונחת על הגוף. לכן ממהרים להסירה.

ונשאלת השאלה – אם הטומאה היא כ”כ גדולה שמזדרזים להסירה בגיל 8 ימים ולא מחכים עד גיל 13 כמו שאר המצוות, אם כך, מדוע בכלל לחכות שמונה ימים?!
רבי נחמן מברסלב אומר (ליקוטי מוהר”ן ו’) שעיקר התשובה היא שהשומע בזיונו ידם וישתוק. וגם את זה צריך להבין, מה הקשר בין קבלת הביזיון לבין התשובה? רבינו נחמן מביא את הגמרא ביומא שאומרת כי הבא להיטמא פותחים לו, אבל הבא להיטהר מסייעים אותו. ואיך מסייעים אותו? אומרים לו המתן!
כי באמת עיקר הענווה היא שאדם יודע שאין לו מעצמו כלום והכל מאיתו יתברך. נכון, למעשה אנחנו עדיין לא בדרגה כזו של ענווה ועד שנגיע לכך בעז”ה, בינתיים אנו גונבים מהשם את הגאווה. כי הגאות הם מלבושים של הש”י וכשאני רוצה דברים שמנוגדים לרצון ה’ אני למעשה גונב את הגאווה שהייתה צריכה להגיע להשם.
בכדי להשיב את מה שכביכול גזלנו מה”י אנו צריכים לשמוע את הביזיונות והחרפות שמבזים אותנו ולשתוק, בבחינת השומע בזיונו ידם וישתוק. וככה יוצא שאם בן אדם בא להיטהר ורוצה לחזור בתשובה, עם זאת יש לו מניעות – שידע שהמניעות והעיקובים הם מצד הקדושה. כי אם היה הולך לאדם בקלות, למשל, הוא היה מתחיל ללמוד תורה וישר היה נפתח לו, במקרה כזה כמעט ואי אפשר להימלט מהגאווה שהייתה מתלווה לזה.
מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א - טוב מראה עיניים יותר מאלף מילים. התמונה באדיבות אהרון סולמונוביץ'
מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט”א – טוב מראה עיניים יותר מאלף מילים. התמונה באדיבות אהרון סולמונוביץ’
רבי נחמן אומר שלביטול הגאווה אפשר להגיע רק ע”י ההתקרבות והביטול לצדיקים. כי בכדי שנזכה לכך שהקב”ה יבוא ויתבסם איתנו וישהה איתנו צריך האדם לצאת מגאוותו, משום שהקב”ה לא יכול לסבול שום ריח של גאווה. השם נותן לנו להמתין עד שנזכה לדעת שכל מה שאנו זוכים אליו זה לא בגללנו.
כל זמן שאדם עובד את השם לבד הוא גם חושב שהוא הגיע לכך לבד, אבל ע”י התקרבות לצדיקים הוא מקבל את ההבנה שהוא זכה לדברים בזכות מישהו. משם הוא ימשיך ויבין שלהכל זכה רק בגלל הש”י. כי בכל דור יש צדיק בבחינת משה רבינו של הדור ועצם ההתקרבות אליו היא סגולה לביטול הגאווה. כי כולם ניזונים בשביל (בצינור השפע, בזכות) רבי חנינה בן דוסא שהיה צדיק הדור, הן ברוחניות והן בגשמיות.
כי הצדיק הוא היחיד שזכה להתבטל לגמרי לה”י וע”י זה הוא זכה לקבל את האור הפשוט ללא כל הרכבה. הצדיק הוא הצינור הראשי ורק ממנו אפשר לקבל. כמו שכתוב, ‘וירדתי ודברתי עמך ואצלתי מהרוח אשר עליך ושמתי עליהם’. ובכדי לגלות שהכל הוא רק מידי השם יתברך צריך הרבה מאוד המתנה, כי אם הולך לאדם בקלות לעולם הוא לא יבין שהכל מהשם.
וזה מה שרבי נחמן אומר (שם מ”ח תנינא) שאדם נכנס לעבודת ה’ מראים לו התרחקות, אבל באמת ההתרחקות הזו היא כולה התקרבות. כי בכדי להתקרב באמת להשם צריך ענווה ולכן צריך להראות קודם התרחקות.
מורינו הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א עם הקהל הקדוש בתפילה בביתו
מורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א עם הקהל הקדוש בתפילה בביתו – התמונה באדיבות אהרון סולמונוביץ’
שמעתי מהרב נחמן הורביץ שליט”א שמורינו הרב ברלנד שליט”א אמר לו ש’ההמתנה אצל רבינו זה דבר מאוד קשה עד שכמעט אי אפשר להחזיק מעמד. כי רבינו לא מוכן שישאר לאדם אפילו פס של גאווה’. וגם אני שמעתי מהרב שליט”א ‘שאם אדם יחזיק מעמד וימתין אז רבינו יתן לו בסוף את הכל’.
וזה הסוד מדוע צריך להמתין 8 ימים עד שמורידים לתינוק את טומאת הערלה. כי ה- 8 ימים רומזים על שבע המימות שרבינו מזכיר בסיפורי מעשיות שהם כלליות כל המניעות והדברים שצריכים לעבור על האדם עד שיגיע ליום השמיני בו יזכה למה שהוא צריך להגיע. בכל הזמן הזה האדם מנוע למעשה מלהיכנס לקדושה והוא צריך להמתין.
על זה רבינו הקדוש רומז לנו במצוות המילה בה אנו צריכים להמתין. ה”י אומר לנו להמתין, אבל לבסוף הוא יתיר אותנו מבית האסורים, כי ‘אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים’. אנחנו בינתיים צריכים להוריד מעצמנו את הגאווה המתבטא בקשיות העורף שלנו, להבין שהשם יתברך הוא הנותן לנו הכל ע”י (בשביל, דרך) הצדיק.

תודה לרב יעקב סלמה שליט”א, ראש כולל ‘נצח נצחים’ בבני ברק על צילום השיעור הנדיר הזה.

תגובה אחת

  1. נפלא! פשוט נפלא!
    גם “אשכון את דכא ושפל רוח” – המילה דכא, אתדכיא וכו’ בארמית פירושה טהרה, להראות שמי שהוא ענו ונקי מרוח גבוהה של גאווה (שהיא הטומאה הכי קשה, אבי אבות הטומאה) אזי הוא טהור ויש מקום לה’ לשרות בתוכו,
    וגם מה שכתוב שם על החוזר בתשובה בלשון טהרה: כמו שהביא לעיל: “בן אדם בא להיטהר ורוצה לחזור בתשובה…” להיטהר כלומר לזכות לענווה ע”י ההמתנה.
    וזה גם פירוש שפל רוח , שרוחו נמוכה ואינה ממלאת את כל חלל גופו וממילא משאירה מקום לה’ לשרות בתוכו ,מה שאין כן גאותן שרוחו גבוהה וממלאת את כל כולו, כולל את המוחין שלו ולכן חכמתו מסתלקת) וממילא אין מקום לה’ לשרות בתוכו.
    ומכאן לומדים גם שבחינת אין ואפס היא מעלה גדולה יותר מלהיות שפל רוח, שבבחינת אין ואפס אינו משאיר אצלו שום רוח כלל אפילו לא מעט וה’ שורה עליו 100 אחוז, ולמעשה הוא נכלל בשלמות בה’.

השאר תגובה