"נֶגַע צָרַעַת, כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם" (ויקרא יג,ט)
קליפת לבן לוכדת את כל העולם
"קליפת לבן היא קליפה חמורה ביותר שכולה לבן שזה הצרעת. קליפת לבן זה הטומאה הכי גדולה! זה צרעת לבנה! קליפת לבן לוכדת את כל העולם! זה כמו החזיר שמראה לכל העולם שיש לו סימן טהור שיש לו פרסה ברגליו, הוא מראה לכל העולם שהוא הכי לבן והכי טוב והכי טהור ועם זה הוא מטעה את כל העולם."
"יעקב אבינו ידע שלנצח את קליפת לבן הוא לא יכול לבא בידיים ריקות, הוא צריך להתכונן! לפני שהוא הגיע לבית לבן הוא לא ישן הוא לא יצא מהישיבה של שם ועבר ארבע עשרה שנה, הוא למד תורה יומם ולילה, יעקב ידע שהוא הולך לבית לבן להוציא את רחל ולאה את כל נשמות עם ישראל, כל נשמות עם ישראל היו אחוזות אצל לבן."
הם מראים לעולם כאילו שהם הלבנים
"קליפת לבן זה צרעת לבנה הם כמו החזיר הם מראים לעולם שהם הכי לבנים הכי טהורים הם מטעים את כולם! זה צרעת לבנה זה הטומאה הכי גדולה! הם לוכדים את העולם עם דבורים של שלום אהבה ורעות הם כולם מדברים על השלום! ועל השלום! ועל השלום! המילה שלום לא זזה מהפה שלהם."
מדברים על אמת ובעצם הכול שקר
"אומר ר' נתן על כל האפיקורסים, שהמילה אמת לא זזה מפיהם! הם כל היום מדברים על האמת! קליפת לבן זה הטומאה הכי גדולה שיש! וכמה שאדם הוא יותר בשקר, יותר רשע, יותר רוצח, אז הוא יותר מדבר על השלום, על האמת. כמה שהוא יותר אפיקורס אז הוא כבר שם שלטים ברחובות על האמת ועל השלום. בכל פינה ברחוב בכבישים אמת! אמת! אמת! ככה זה! כמה שאדם יותר בשקר, יותר רשע הוא מדבר יותר על השלום! הוא מדבר יותר על האמת! אבל אדם שיש לו טיפת אמת, טיפת שפלות, הוא בקושי מוציא את המילה אמת מהפה שלו, מה לי ולאמת? לי יש קשר עם האמת!? איזה קשר יש לי עם האמת!? אני רחוק מאמת! אבל קליפת לבן צרעת לבנה לא רק שהם מדברים על האמת אלא הם גם מכריזים את האמת בכל העולם."
אדם שחושב שהוא באמת אז הוא בשקר
"אדם חושב שהוא גילה את האמת, שהוא נמצא באמת, הוא כבר ברסלב. הוא חושב כולם בשקר אני הצדיק אני באמת. אתה לא ברסלב! אתה לא יודע מה זה ברסלב! אתה סתם בדמיונות! בצרעת! חושב רע על יהודים! מוציא שם רע! אתה בצרעת מכף רגל עד ראש!! אתה חושב שאתה לבן, טהור, צדיק, אבל אתה בצרעת! צרעת לבנה."
הנשמה הכי טהורה בבריאה נמצאת בגוף שהכי טמא בבריאה
"אדם צריך לצאת מהצרעת שלו, הוא צריך לדעת ששמו אותו בתוך גוף, שמו את הנשמה שלו בתוך גוף שכולו צרעת, הגוף שלו כולו צרעת! הגוף זה הדבר הכי מגושם שיש! הכי מגושם מכל הבריאה! כנגד זה יש לו את הנשמה את הרוחניות שזה הכי גבוה! וצריך להכניע את הבהמיות שלו, הבהמיות שלו זה לחשוב רע לדבר לשון הרע זה הבהמיות שלו! כמו בהמה! בהמה נוגחת נושכת בועטת הוא גם נוגח, מתנגח, מדבר על זה מדבר על זה."
"הרב'ה אומר שאלה שהולכים אחרי השקר הם יתנו יותר דין וחשבון מהשקרן עצמו! כי לשקרן עצמו יש יצר הרע גדול, אבל יש כאלה שהולכים אחריו והם הולכים במזיד! נח להם! הם רוצים להיות מרומים! דוד המלך תמיד חיפש את האמת, את הנצח, "תודיעני אורח חיים שובע שמחות …נעימות בימינך נצח". דוד ידע שהוא לא הצדיק האמת, אומר ר' נתן לדוד היה אש בוערת לאהוב את השני, לתת לשני, לא אש לדבר על השני, להזיק לשני. דוד היה נרדף כל החיים שלו הוא היה תמיד בשמחה בשירים בתשבחות "נעים זמירות ישראל"."
כי כשאין לאדם שפלות אין שמחה!
"אדם צריך להיות כמו דוד המלך שיהיה לו אש שתבער בו לתת לשני! לכבד את השני! למה אדם לא בשמחה, כי הוא כל היום בחירופים וגדופים! הוא בז לכל אחד בליבו, הוא חולק על כל אחד בלב שלו, ולכן הוא לא בשמחה! כי כשאין לאדם שפלות אין שמחה! הוא מרגיש שהוא הכי פיקח, והכי באמת, ורע עין, וכל העולם בעיניו כלא, כעפרא דארעא, ולפעמים בשביל הנימוס הוא מכבד את זה, נותן נשיקות פעם לזה פעם לזה. הוא חושב שהנשיקות והנימוסין שלו יחפו על החירופים והגידופים שבוערים בו יומם ולילה."
"מתי אדם יהיה בשמחה זה רק שהוא יהיה בשפלות! שהוא ידע שהוא פחות מכולם! שהוא ידע שהוא לא שווה שום דבר! שרק ה' יכול לעזור לו! שהוא יודע שהוא עוד נמצא בשקר! שהכל מה'! "אנכי אשמח בה'" רק אז הוא יכול להיות בשמחה אמתית! כל העצבות זה רק בגלל הגאווה שבוערת בו יומם ולילה שמביאה אותו לדבר על השני לבזות את השני ולכן הוא לא בשמחה."
צריך שכך מילה שיוצאת מהפה תהיה בקדושה
"אומר הזוהר, אדם פוגם בדבור אז הוא פוגם בשבעה הבלים שבקדושה ואז נהיה צרעת. כל העבודה של האדם זה לזכות לאותם שבעת ההבלים דקדושה, שכל מילה שאדם מוציא מפיו יהיה קודש קודשים, כל הברה תהיה קודש קודשים. אתה צריך לקדש את ההבל פה שלך שלא יצא שום מילה לא נכונה מהפה שלך, שום לשון הרע, שום רכילות שום מילה של הקפדה, שום מילה של כעס שום מילה של אנוכיות, של גאווה ח"ו. אם אדם יוציא רק הבלים קדושים מהפה שלו אז תתגלה מלכות ה' בעולם והוא יוכל להביא את הגאולה ולבנות את בית המקדש."
באדיבות 'צמאה נפשי'