שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-ד-י ושמי ה' לא נודעתי להם" (ו,ג). א-ל ש-ד-י, על שם שיש די באלוקותו לכל בריה ובריה (האריז"ל).
"ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (ו,ט)
ע"י שמחה אפשר לזכות לישועה, אפשר להמתיק את כל הדינים שבעולם. צריך ללמוד לחיות את ההווה, להפסיק לחשוב מה היה ומה יהיה, להפסיק לדאוג מהעבר ומהעתיד, "איזהו עשיר השמח בחלקו" – שמח בכל רגע, שמח בכל שניה.
הנסיון של יהודי זה להיות בשמחה תמיד. החיים זה נסיונות, זה ירידות ועליות, זה מלחמה שלא מסתיימת עד הרגע האחרון וצריך כל הזמן להתחזק בשמחה. ועיקר ההתחזקות בשמחה זה בזמן הירידה, בזמן הנסיון, שמאמין שהוא יצא מהירידה, שהירידה הזו עוד תהפוך לעליה נפלאה ויזכה להתקרב עוד קצת אל ה', יזכה לטעום טעם חדש בעבודת השם, טעם שה' נותן למי שמתחזק בירידה ומאמין, שהכל עוד יתהפך לטובה.
מורנו הרב: ["כשמשה רבינו הגיע למצרים ואמר רבותי, ה' התגלה אלי! עומדת להיות גאולה, תתחילו לשמוח, תתחילו לשיר, תתחילו לנגן, הגיעה השעה לעשות רקודים, שירים, תביאו תזמורות, תביאו כנורות, תביאו חלילים, תתחילו לשיר על בשורת הגאולה, "ולא שמעו למשה מקוצר רוח ועבודה קשה". אומר הנועם אלימלך זה היה הויכוח בין משה והצדיקים באותו דור, משה אמר תפסיקו עם התעניות והסיגופים, תפסיקו עם העבודות הקשות, תתחילו לשמוח לשיר ולנגן. אתם רוצים לצום תצומו אך זה לא יביא את הגאולה, עם התעניות והסיגופים לא מקרבים את הגאולה, הגאולה תגיע רק עם שמחה! אמרו לו – מה? אתה מציע לנו דרך חדשה בעבודת ה'? אתה רוצה לקחת לנו את התעניות את הסיגופים אחרי שאנחנו כבר מתענים שנים על גבי שנים, הם לא שמעו למשה מקוצר רוח, מעבודה קשה, הם לא היו מסוגלים להתנער מהיאוש, להאמין למה שאמר משה שרק השמחה תכניע את הקליפה, רק השמחה תביא את הגאולה ועל זה אמר רבנו הקדוש (תורה פו' ח"ב) שבגלל שאין בהם שלמות האמונה אז הם נוטים לסיגופים ולתעניות"] (עד כאן מורנו הרב).
כל העבודה של האדם זה לשמוח בכל הכוחות, במסירות נפש, להגיד כל הזמן "הכל לטובה", להודות לה' על כל צעד, על כל נשימה, לא לחכות שתהיה צרה ואז כשמשתחררים מהצרה כבר חייבים להודות לה'. כי אם תשמח ותשיר לה', תודה לה', אז גם צרות לא יגיעו.
עיקר העבודה זה לא להיות בעצבות אפילו שניה אחת. זכית להיות יהודי, תשמח! זכית לשמור שבת, תשמח! ה' ברא אותך לכבודו, ה' אוהב אותך, ה' אף פעם לא יעזוב אותך, תשמח!
אדם הולך לעשות מצווה, הוא צריך לדעת שהוא הולך לעשות דבר גדול ויקר עד מאוד. כל מצוה, כל השתדלות לעשות את רצון ה' מאירה בשמים באור יקרות המצוות מחברות אותנו עם בורא עולם. ועיקר החבור עם בורא עולם זה השמחה. ככל שאתה יותר שמח במצווה היא יותר מחברת אותך עם בורא עולם.
אמונה ושמחה, זה הולך ביחד. צריך להכניס יותר אמונה לחיים שלנו, רק זה יוציא אותנו מהעצבות, מהנפילות האלה. אדם, מהרגע שהוא נולד עד יומו האחרון, כל החיים יש לו כל מיני תוכניות, ולא תמיד התוכניות שלו מצליחות, לא תמיד הרצונות שלו מתממשים. ואנחנו לא יודעים על מי לכעוס ושוכחים שבעצם יש מישהו שהוא מכוון את כל הבריאה כולה. אז נכון, מה שיקבלנו זה לא בדיוק מה שרצינו. אבל מי אמר שזה לא בדיוק מה שצריך? מי אמר שמה שאנחנו רוצים זה מה שצריך? אולי מה שאנחנו רוצים זה משהו אחד ומה שצריך זה משהו אחר? לא הולך לך, תמשיך לרצות, לכסוף, להתפלל עד שתבנה את הכלים ואז תוכל לקבל. בינתיים תשמח! אל תאשים לא את עצמך ולא את אף אחד אחר. תזכור שהכל זה מה' ושככה זה הכי טוב בשבילך בינתיים.
כרטיס הביקור שלנו בעולם הזה זה השמחה שלנו. כי השמחה שלנו זה כמה אנחנו קרובים לה', מאמינים בה'. כי אם אתה בעצבות, זה כמו שאתה אומר אין ה' בעולם ח"ו. אדם מגרשים אותו, מסלקים אותו, לא מקבלים אותו, אבל מה' לא גרשו אותך, תברח אל ה'.
המשימה שלנו בעולם הזה היא להישאר בשמחה בכל מצב. עשיתי עבירה ח"ו? אני לא אתן לו ליצר הרע להפיל אותי לעצבות. בשום אופן לא! אני אעשה תשובה, אני אבקש מה' סליחה, אני אבקש שיעזור לו לעולם לא ליפול יותר לעבירה הזאת ואני אמשיך בשמחה. אחד הדברים הכי חשובים זה להאמין באמונה שלמה שה' אוהב אותי. אהבה אינסופית. כשאני באמת מאמין בזה, אני מסתכל על הכל בעיניים קצת אחרות. כי אם ה' כל כך אוהב אותי, אז מה שקורה לי עכשיו לא יכול להיות רע. כשמקבלים באהבה את הזמנים הקשים האלה אז זוכים להתקרבות מיוחדת. דוקא אז אפשר להוכיח כמה אנחנו נאמנים לה', כמה אנחנו מתאמצים למצוא את הדרך לחזור להתחבר אליו מחדש.
אין לי הכל אך יש לי הרבה. בסך הכל חבילה דיי יפה קיבלתי. אני משתדל לשמוח בכל דבר קטן, אפילו במשהו מן המשהו. כל תנועה טובה, כל תזוזה, אפילו כל שהיא מרע לטוב, זה יקר מאוד אצל ה' יתברך.
ה' אוהב את השמחה בחלקנו. מה זה חלקנו? זה כל מה שנדרש לנו להשלים את התפקיד שלנו בעולם. לכל נשמה נתנו כשרונות ושאר מתנות שמים לפי מה שהיא צריכה לעשות כאן בעולם. אחד קיבל הרבה כסף, כדי להתמודד עם נסיון העושר והשני, שכבר התמודד עם נסיון זה בגלגול קודם, בא עתה לעולם כדי להתמודד דווקא עם נסיון העוני. כל אחד מקבל בדיוק את הנצרך לו לצורך תיקונו. אדם צריך לשמוח גם במה שלא הולך לו, גם במה שחסר לו, זה הכל נקרא "חלקו".
וכשמתבוננים קצת ב"חלקנו", רואים כמה הוא מרשים, כמה אלפי חסדים וטובות אנחנו מקבלים מהקב"ה רגע רגע. קיבלנו פה כדי לא להפסיק להודות להקב"ה על כל החסד שהוא מרעיף עלינו, על כל הרצונות הטובים שהוא נותן לנו כי רצון זה שמחה. מתי אדם יכול להגיע לשמחה אמיתית? כשהוא רוצה, לא כשהוא עושה בכפיה. כשהוא רוצה, כשהוא אוהב, אז הוא מרגיש פתאום את השמחה.
עם השמחה אפשר לסדר הכל. אם אדם רוקד ושר לה', אז כל השפע מגיע אליו. עם שמחה זוכים להפוך את הירידה לעליה, להמתיק את כל הדינים, לרפא את כל המחלות. "יש לך ילדים? תתחיל לרקוד ולשמוח, עוד אין לך ילדים? בזכות השמחה והריקודים יהיו לך ילדים, עוד אין לך שידוך? בזכות השמחה יהיה לך שידוך" )מורנו הרב) .נכשלת בעברה ח"ו? אסור לך לפול בדעתך, תעשה תשובה ותמשיך לשמוח כי הכי מסוכן זה העצבות. תראה איזה יצר הרע גדול קיבלת, תראה עם מה אתה מתמודד כל יום, תראה איך אתה מתגבר ועושה מצוות במצב הקשה הזה, אז ראוי שתשמח יותר ויותר.
כל הענין שלי זה לשמור על הקשר. זה ישמח אותי יותר מכל דבר אחר. גם אם יש לנו כל מיני תענוגות אחרים, שהרי אנחנו לא מאלה שנמצאים בפרישות מן העולם, בתוך תוכנו אנחנו יודעים את האמת. שהתענוג הכי גדול זה כשאוהבים את השם. וזוכרים כמה ה' אוהב אותנו. באלו לשונות של חיבה מבטיח לנו בורא עולם בפרשה זו שהוא יגאל אותנו, שהוא לא ישכח אותנו. והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, והבאתי אתכם… אבא לא יכול להתנתק מילדיו. גם אם נפלו לאן שנפלו. גם אם הגיעו לשאול תחתיות. זה בטבע. אין כאן אפילו בחירה. אבא יהפוך את העולם בשביל הילדים שלו. וככל שהם יהיו יותר בחושך, כך ה' מרחם ומוריד יותר אור. לא בגלל הזכויות שלהם, בגלל הרחמים שלו יתברך.
יש דברים שלא מבינים. בפרשה הקודמת משה ואהרון באים לפרעה בשליחות ותובעים: שלח את עמי! ובמקום שיהיה יותר טוב, נהייה יותר גרוע. אין יותר תבן, לכו וקוששו תבן בעצמכם אבל אין הנחות, אותה כמות שעשיתם קודם, תעשו גם כעת. והפרשה מסתיימת בשאלה הנוקבת של משה רבנו: למה הרעות לעם הזה" (ה,כב). מאז שבאתי, נהיה רק יותר גרוע. קשה לראות את הסבל הנורא שלהם. את התשובה אפשר לקבל בפתח הפרשה שלנו: "וארא אל אברהם… ושמי ה' לא נודעתי להם" (ו,ג).
יש גם את הלא נודעתי להם. האבות הקדושים לא זכו להתגלות בהירה כמו שהיתה למשה ובכל זאת לא היו להם שאלות. בעיניים עצומות הם צעדו אחרי קול ה'. באמונה ובבטחון. "מי שיש לו אמונה" אומר רבינו הקדוש (שיחות הרן נג) "חייו חיים והוא מבלה ימי חייו בטוב תמיד. אבל מי שאין לו אמונה ח"ו, חייו אינם חיים כי תיכף כשעובר עליו איזה רעה שוב אין לו שום חיות כי אין לו במה לנחם עצמו כלל מאחר שהולך בלי השם יתברך ובלי השגחה רחמנא ליצלן".
פרעה מקבל כאלה מכות קשות והוא מתעקש, לא מוכן להודות שיד ה' בדבר. ומה אתנו? עד כמה אנחנו באמת מאמינים שכל דבר שקורה לנו מאת ה' הוא? מקבלים מכות קטנות, נפל לי, נשבר לי, נאבד לי, הכל ברחמנות, הכל להזכיר לנו שיש מנהיג לבירה, ושהכל נהיה בדברו. ואם אנחנו לא מתעוררים מהמכות הקטנות, אנו מזמינים על עצמנו מכות יותר גדולות ח"ו.
צריך כל הזמן להתחזק באמונה שאין טבע. מה שאנחנו קוראים טבע זה הכל תוצאה של רצון הבורא. וכשהוא רוצה, הטבע משתנה.
יהודי הולך עם תפילות, הוא יכול לשנות את חוקי הטבע כי התפילה מחברת אותו למי שמושך בחוקים של הטבע. כל מכות מצרים באות כדי לחזק אותנו באמונה הזו. "וידעתם כי אני השם". ואיפה שיש אמונה, יש שמחה.
["אדם צריך להיות בשמחה, כל רגע, וכל החיים שלו. שמחה זה בחינה של גילוי אמונה. אם אדם הוא בשמחה סימן שהוא מאמין. אם רגע אחד הוא לא בשמחה, סימן שבאותו רגע הוא מנותק. כל עבודת האדם בעולם הזה זה או התחברות או התנתקות. בן אדם רואה פתאום שהוא עצוב, זה צריך להיות אצלו סימן שהוא לא מחובר. ואז הוא ממהר להתחבר, ה',ה', אני אוהב אותך, ה' אני יודע שהעולם הזה זה הכל אתה, שאין פה כלום, אני עכשיו קיבלתי את הנסיון הזה והשני קיבל את הניסיון הזה ואין לי מה להתלונן על הנסיונות שלי כי בסך הכל המטרה פה זה להתחבר, אז אני מתחבר מהשליחות האלוקית שלי פה בעולם. מהנתונים שלי, עם המידות האלה שיש לי הקשות, עם הסבל הזה מהשכן הזה, עם ההורים האלה, עם המשפחה החילונית הזו שקשה לי אתה, שאני צריך גם לתת כבוד כי חייבים לתת כבוד, ומצד שני הם יכולים להרוס לי את כל הבית ואיך אני מסתדר עם כל זה, שזה נורא קשה, ובכלל, לבעלי תשובה מאד מאד קשה, ואל תחשבו שיש בן אדם שלא קשה לו כי אם לא קשה לו, בשביל מה הוא בא לעולם, כי כל העולם זה התמודדות התמודדות התמודדות עם עוד ועוד קשיים. אבל, אני לא לבד. אני לא לבד, יש ה'. אז אם פתאום רע לי, אני מרים את הראש לשמים." ] (באור פני מלך).
השמחה זה האות שאנחנו מחוברים עם ה'. אדם לא יכול להגיד שהוא שמח כשהוא לא מחובר עם ה', שמחה בלי חבור זה הוללות, בדיחות, קשקושים, השתוללות אבל אם הוא באמת שמח, זה הוכחה שהוא מחובר עם ה'.
צריך לעשות מסירות נפש על השמחה. המניעות הכי גדולות בעולם זה על השמחה. הטבע של הבן אדם זה להיות בעצבות. זה הטבע. זה מהעפר לא להיות בשמחה. אדם עובר עליו עלבונות, בזיונות, עשו לי ככה, עשו לי ככה, כל מיני הרפתקאות בגוף ובנפש. אבל עם שמחה אפשר הכל לסדר. אדם רוקד ושר לה', הכל עובר, הכל מסתדר. כי שמחה זה חבור אל ה'.
יהודי השמח ביהדותו הוא הברייה המאושרת עלי אדמות. יהודי לא זקוק לבזבז הון עתק במאמצים עקרים להשיג שמחה מדומה כמנהגו של עולם. יהודי שואב את שמחתו מהחבור עם ה'. מהידיעה שהוא עובד לכבודו של מלך רם ונישא מלך מלכי המלכים יחד עם האמונה הבהירה שכל מה שעובר עליו, הכל לטובה. אלה מולידים בתוך הנפש פנימה שמחה אמיתית שהיא עיקר החיים.
