שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
" שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת…"
… ילד שרואה את האבא יושב בנחת, ושר ומזמר בשולחן שבת, נהיה לו כזה טוב על הלב כזה רוגע, זה כל החיים שלו, זה כל השמחה שלו…
" אמר רבינו שבת דומה כמו שיש חתונה גדולה מאד ושמחים ומרקדים שם הרבה מאד מאד בשמחה וחדוה גדולה. ועומד אחד ומלביש עצמו בבגדיו היקרים ורץ מהרה ורוצה לכנוס ולשמוח שם. אבל צריכים זכיה שיוכל לראותו מן החרכים מתוך סדק קטן (שקורין שפארינע)" (שיחות הר"ן רנ"ד)
כשמגיעה שבת קודש יש חתונה בשמים. זה חתונה של 26 שעות, מקבלת שבת עד ההבדלה, וכל אחד צריך להשתתף בחתונה הזאת, בניגונים האלה, בריקודים האלה, שנעשים בשמים. מיד בקבלת שבת כשאומרים "לכה דודי" הקדוש ברוך הוא נכנס לגן עדן לרקוד עם הצדיקים, כל השבת כביכול ה' רוקד עם כל הצדיקים, עם כל המלאכים בגן עדן, וכולם רוקדים סביב הקב"ה ואומרים "זה ה' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו" וכולם רואים את ה' פנים בפנים, וכולם ניזונים מאור אספקלריא המאירה. כל מה שיש לנו בשבת, כל השמחה בשבת, זה מהשמחה שנמשכת מהמחולות והניגונים של הקב"ה עם הצדיקים בגן עדן, מהשמחה הזאת יורדת שמחה לעולם הזה.
הרבי אומר – שבת זה כמו חתונה ממש, זה פשוט חתונה! הדבר דומה לחתונה חשובה וגדולה שכולם הולכים אליה ורוקדים, אבל הבעיה היא שלא כל אחד מצליח להיכנס לאולם, האולם לא מכיל את כולם. כמו בחתונה של אדמו"רים שבאים 30 אלף, 40 אלף, 50 אלף חסידים חלק מטפסים על החלונות, חלק עומדים על הגגות עם משקפות לראות את החופה את השמחה הגדולה, את הריקודים של החתן, להסתכל מאיזה חרך, מאיזה סדק, מאיזה גג אולי יזכו לראות איזה שמחה בחתונה, אולי יראו איזה ריקוד מהחתונה.
אומר הרבי – שבת זה כמו חתונה, אבל מי יודע מי יזכה לראות את השמחה שבשבת מי יזכה לראות את השמחה הנפלאה שבשבת, את השמחה האין-סופית שבשבת "אבל צריכים זכיה גדולה שיוכל לראות מן החרכים".
כי שבת היא רק בשביל ריקודים, בשביל שירים בשביל ניגונים, כשמגיע שבת קודש צריך לשמוח, לרקוד ולשיר. שבת קודש זה רק שמחה בלי סוף, שמחה שאין לה קץ, אסור שיהיה שום הרהור של עצבות שום הרהור של דאגה, בזה תלוי עיקר היהדות, כל מה שאדם יותר שמח בשבת יותר רוקד בשבת אז ככה הוא יכול לזכות לאור אלוקי לכל השבוע, האור האלוקי מאיר לאדם ע"י השמחה שהוא שמח בשבת, אין שום רשות שיהיו לאדם יגון ואנחה בשבת קודש, רק ללא שום דאגה, "כאילו כל מלאכתך עשויה" (רש"י שמות כ' ח'), ברוך ה' אף אחד לא בבית הסוהר אף אחד לא בשבי לכל אחד ברוך ה' יש שני חלות וכוס יין לקידוש.
כשאומרים "ויכולו" אומר ה"עשרה מאמרות", "ויכולו – אז מכלים את הכול, את כל החשבונות את כל הדאגות את כל התוכניות". כשמגיע שבת קודש אסור שתהיה לאדם שום תוכנית מה לעשות בשבוע הבא, שום מחשבה מה יהיה בימי החול. מגיע שבת תן לה' לתכנן את הכול, אם אדם חושב בשבת מה יהיה אז אומרים בשמים "נו אז יהיה כמו שהוא חושב". מה אתה עושה חשבונות בשביל ה' יתברך? אתה מקלקל את כל התוכניות של ה' יתברך, לה' יש אין סוף תוכניות פי אין סוף יותר טובות מאשר לך. הכול רוצים לתת לך הכול רוצים להשפיע לך ה' רוצה לתת לאדם את כל השפע שבעולם, ה' רוצה לתת לאדם אין סוף טוב ואם אדם חושב בשבת מה נאכל, מה נשתה?
מה נאכל ביום ראשון מה יהיה ביום שני מה נאכל ביום שלישי אז אומרים לו בסדר מה שאתה חושב ניתן לך – ניתן לך לפי ההשגה שלך, אבל אם לא תחשוב ולא תשאל מה יהיה, מה יהיה ביום ראשון, ביום שני, אלא תתחזק בשמחה אז יהיו לך כאלה השפעות כאלה ישועות שבכלל לא קיווית להם, לא חשבת עליהם, ולא חלמת עליהם, לא תתאר לעצמך איזה שפע ה' יכול לתת לך. וצריך לשמוח בשבת קודש לשמוח ממש בלי קץ ותכלית, שמחה שאין לה שום גבולות, וכמובן להישאר בישוב הדעת. כי אי אפשר להמשיך את הקדושה של שבת את האור האלוקי של שבת רק ע"י הכלי שנקרא שמחה.
באה השבת – כולם שרים, כולם רוקדים עם הילדים, כולם! אדמו"רים, רבנים, ראשי ישיבות, כולם יושבים 3 שעות 4 שעות בשולחן שבת ושרים עם הילדים, הילדים אומרים דברי תורה.. חידושים.. הילדים מרגישים עונג שבת, מרגישים חשק, מרגישים חשק להיות חרדים, חשק להיות יראי שמים. שולחן שבת זה המפתח לכל הדברים שבעולם לכל הישועות, אדם יושב עם הילדים שלו ושר איתם אז הילדים שלו מקבלים חשק! חשק לתורה, חשק לתפילה, חשק ליראת שמים, אהבה לאבא ואימא. אתה לא שר? זה לא שבת!
אדם לא שר זמירות, מה יעשה והבן ולא יחטא ח"ו? משפחה שלא שרה זמירות אז אחר כך הילדים מסתובבים, אין להם מה לעשות אז יוצאים החוצה שומעים דברים לא יפים פוגשים חברים רעים, מקלקלים חברים אחרים. הילד רואה שהאבא לא מתפלל לא שמח, לא שר זמירות אז הוא הולך ועושה עבירות. כשמגיעה השבת ילד צריך לראות שאבא שלו שר ומתרפק וכוסף ומתענג על השבת ואז גם הוא יקבל טעם בשבת, טעם בחיים, – עכשיו זה זמן של זמירות, שירים, שעה שרים זמירות אז הילדים מקבלים חיות, צוחקים ומאושרים, אם הילד שר עם האבא בשבת אז בזכות השעה הזאת הוא יכול להחזיק מעמד עד השבוע הבא, אם הוא ייפגש עם חבר רע הוא יגיד לו "תעזוב אותי, מה אתה רוצה להרוס אותי?" הילד רואה את האבא יושב בנחת שר מזמר נהיה לו כזה טוב על הלב כזה רוגע, זה כל החיים שלו, זה כל השמחה שלו, ואז לא מעניין אותו מה שיש ברחוב לא מעניין אותו ההבלים שיש ברחוב. מה ילד צריך יותר מזה?! המינימום של יהודי זה זמירות שבת בלי זה הוא לא מתחיל.
שאלו את אבא של רבי דוד מלעלוב איך זכית לבן כזה? – הוא אמר שכשהוא היה מגיע לשיר בזמירות שבת את הניגון "ויזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות" הוא היה אומר את זה בכאלה בכיות בכזו דביקות חצי שעה לפחות, שיזכה לראות בנים ובני בנים. אדם רוצה שהילד שלו לא יוריד את הפאות! למה הוא לא יוריד את הפאות? מה הוא רואה מהאבא, אבא ישן בשבת, אוכל, ושוב אוכל וישן, וחוזר חלילה.. אם היה רואה שהאבא שר בהתלהבות ומרקיד את הילדים ומלהיב אותם שום ילד לא היה מוריד את הפאות שלו, ושום ילד לא היה יוצא לתרבות רעה, כי הילדים גם הם רוצים לעבוד את ה' רק שהם לא רואים שום עבודת ה'. אז אם אדם ישיר בדביקות, ישיר בניגונים "ויזכו לראות בנים ובני בנים" אז הוא והבנים ובני הבנים כולם ילכו עם פאות ויעסקו בתורה ובמצוות.
באדיבות העלון צמאה נפשי 052-763-9126
