שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
הרה"צ הרב מרדכי סופרין שליט"א בשיעור מיוחד מתוך הליקוטי הלכות למוהרנ"ת לחג החנוכה, מסביר איך למרות שהצדיק נראה דומה לבן אדם רגיל, עדיין הוא נבדל ומורם לאין ערך ושיעור. הרב סופרין מטבל את דברי מוהרנ"ת עם סיפורי צדיקים מדורינו, כ"ק מורינו הרב אליעזר ברלנד והרב דב קוק שליט"א.
הצדיק מגלה קצת ומסתיר הרבה
"גם הש"י, וגם הצדיק, הוא מגלה טפח ומחסה טפח, לידע שכמה שמתקרבים יותר, כמה רחוקים עדיין. כי, אע"פ שגילה לי טפח והתקרבתי קצת להש"י, לדעת שעדיין הרוב מכוסה ממני. וזה, הן אצל הש"י, והן אצל הצדיק, כי נראה לנו שאנחנו מכירים את הצדיק אנחנו מסתובבים לידו, רואים אותו, חושב שאני מכיר אותו קצת."
"אבל, באמת זו רק טיפונת מה שהוא מגלה. הפנימיות שלו נעלמת ונסתרת מאוד. כי גם הצדיק סתום ונפלא ונעלם ממנו מאוד – צדיק זה משהו אחר לגמרי, זה לא בן אדם רגיל, זה לא אותו בן אדם שאנחנו מכירים. איך רבינו אומר בסוף ליקוטי מוהר"ן בתורה קט"ז, 'גם איש כשר שהוא קרוב לצדיק לערך שאר העולם אם נשווה את הצדיק והאנשים הכשרים לשאר העולם, שבאמת הם דומים בתנועותיהם לשאר בני אדם , הם אוכלים אותם דברים, הם אותו דבר ואין הפרש ביניהם בגשמיות, לכל מראה עיני בשר'."
"ואע"פ כן, לאמת לאמיתו, אנחנו מאמינים שהם מופרשים ומובדלים לגמרי זה משהו אחר לגמרי – איש כשר הוא עניין אחר לגמרי, כשל שכן הצדיקים האמיתיים. הצדיק הוא משהו אחר לגמרי, כשרואים אותו רואים שהוא קצת שונה מבני אדם, הוא לא צריך לישון כמוני. הוא אוכל, אבל הוא אוכל אחרת ממני, רואים את זה."
הרב ברלנד מבלבל את העשירים בערב ההתרמה
"עכשיו שמעתי סיפור. עשו לרב ברלנד דינר לאסוף כסף לישיבה. אספו את כל העשירים, אני חושב לניו יורק, כל אחד קנה כרטיס לדינר ב 15 אלף דולר, ובזמן הדינר כל אחד תרם עוד, חצי מיליון, שלוש מאות אלף דולר, כל אחד מה שהוא רוצה לתרום. ככה עושים את זה בעולם, מביאים את הצדיק והוא מדבר דברי תורה. יש שם סעודה הכי מפוארת, מביאים את המגש עם כל האוכל והוא אוכל טיפונת, ואחרי זה מחלקים לכולם מהשיריים."
"יש סגולה לאכול מהשיריים שהצדיק משאיר. אז, הרב דרש להם, ואמר להם שהדבר הכי נורא ומגעיל בעולם זה הכסף – מי שיש לו כסף אסור לדבר איתו. הרב ברלנד דיבר איתם שמי שיש לו כסף הוא גועל נפש, והוא מסריח. רצו שהוא יסיים כבר לדבר, הביאו לו מגש של דגים לכל המסובים שיאכל קצת ויחלקו לכולם."
"הרב התחיל לאכול את הדגים, ואוכל, ואוכל, ואוכל, אכל את כל הדגים, יוסי דרוק שהיה שם מספר את זה בקו. מי יכול לאכול כ"כ הרבה דגים? אי אפשר, זה דגים של מאה אנשים, מנה של מאה אנשים – הכול שלא יעשו ממנו רבי. כי, בברסלב אין לנו רבי, רבי נחמן הוא הרבי שלנו, אבל עושים מהבן אדם אדמו"ר, עושים ממנו צדיק, שיאכל וישאיר שיריים. הרב ברלנד צוחק עליהם – אין שיריים, אני לא משאיר שיריים, אני אוכל הכול."
"הצדיק, רואים אצלו דברים שונים משאר בני האדם, התנהגות אחרת, הוא יכול להרוויח כמה מיליונים בדינר הזה, והוא רק מקלקל לכולם, רק הורס את מה שהם עושים. זה רק דבר קטן, איזה קוריוז כזה, אבל בהתנהגות שלו ובחיים שלו, איך שהוא מופרש, איך הוא יכול להתפלל שעות על שעות, איך הוא שר ויכול לרקוד שעות, דבקות בה', תפילת שמונה עשרה שש שעות, 12 שעות. מי יכול לעמוד בתפילת שמונה עשרה במשך שעות?"
לא מפסיק להתפלל עד שהשער למעלה נסגר
"מישהו סיפר לי שהוא ראה את הרב קוק עומד כמה שעות בתפילה. הוא שאל את החתן של הרב קוק, מה הוא עושה שש שעות בתפילה?"
ענה: גם אני שאלתי אותו את זה, והרב קוק אמר לי שהוא מתפלל כל זמן שהשער פתוח, כשסוגרים את השער אז הוא מפסיק. הרב קוק נכנס לאיזה שער, הוא מטייל, לא יודע מה הוא עושה שם, עד שסוגרים לו את השער. אז הוא יודע שהגיע הזמן להפסיק את התפילה."
"כן, זה אנשים אחרים, אני לא יכול להתפלל שש שעות, אין לי מה לעשות שש שעות בתפילה. לא רואה שום שער, לא רואה כלום. רואים שהצדיק זה משהו אחר, אבל כמו שהתורה והצדיק הם סתומים ונעלמים מאתנו מאוד מאוד, כמו כן הם קרובים וסמוכים אלינו מאוד מאוד. אבל, הצדיק הוא פה, אנחנו מסתובבים על ידו, והוא מדבר אתנו ומלמד אותנו, ומאיר בנו. וכן להפך, כמו שהם נגלים וסמוכים אלינו מאוד. כמו כן, הם רחוקים ונעלמים, ונשגבים מאתנו מאוד. שניהם נכונים, הוא קרוב אלינו מאוד, כי הוא פה, אבל הוא גם נסתר מאוד והוא לא מושג בכלל. וכן חוזר חלילה, כי שניהם אמת – הוא גם קרוב וגם רחוק."
"שזה בחינת מה שמבואר בתורה הנ"ל, שלום לרחוק ולקרוב. הפס' בישעיה אומר: "בורא נוב [ניב] שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". פשט הפסוק, שלום לרחוק ושלום לקרוב, אבל רבינו אומר, שלום – מי יכול להשיג את השלום? מי שמבין שהוא גם רחוק וגם קרוב. זה איש אחד הקרוב והרחוק (הצדיק), זה איש אחד."
"מורינו הרב ברלנד סיפר לנו שאחד הדברים שהרשימו אותו כשהיה ילד. אני לא יודע באיזו כיתה זה היה, ביסודי אני חושב, אולי בהתחלת התיכון, התחילה שנה והגיע מחנך חדש לכיתה, הדבר הראשון שאמר להם: "אין פה ילד אחד בכיתה שלא היה לו פעם דביקות בתפילה", ככה הוא פתח את השנה – ואז כל אחד הסתכל על עצמו וראה שזה נכון."
