שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
הדרך לעץ החיים
כל העבודה של האדם בימים האלה, שהם ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, הושענא רבה, שמיני עצרת ושמחת תורה, זה לזכות ל"עץ החיים" שזה עבודת ה'. כי אחרי שאדם הראשון חטא, נסתמה הדרך ל"עץ החיים", ה' שם את "להט החרב המתהפכת" ואת הכרובים לשמור את הדרך המובילה "לעץ החיים", ומאז כל מי שרוצה להיכנס ל"עץ החיים" (עבודת ה') עומדים לו מניעות ועיכובים ע"י הכרובים ו"להט החרב המתהפכת".
מסביר רש"י: "את הכרובים" (=מלאכי חבלה) "להט החרב המתהפכת" (=שמאיים עליו מלהיכנס עוד לגן), מאיים ומפחיד אותו להיכנס ל"עץ החיים". אדם מפחד ללמוד תורה, מפחד לקום חצות, לעשות התבודדות, ללכת לשדה, מפחד לנסוע לקברות, צדיקים, מפחד מערבים, מה זה ערבים?! ערבים בכלל לא קיימים כמו שכתוב "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ" (ישעיהו מ טו) הם בכלל לא קיימים בכלל לא נמצאים.
מסביר ר' נתן: שבימים האלו אנחנו צריכים לפתוח את הדרך ל"עץ החיים". בימים הקדושים האלה אנחנו צריכים להתגבר ולפרוץ ולגלות את הדרך ל"עץ החיים" את הדרך לעבודת ה'. כל עוד שהאדם נמצא בעץ הדעת טוב ורע, אז יש לו מניעות, פחדים , ספקות, בלבולים, הוא לא יודע עצות בנפשו, וע"י אמונת חכמים זוכים להיכנס לעץ החיים כמו שאומר ר' נתן: "וְעֵצָה שְׁלֵמָה בַּעֲבוֹדַת ה' אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר" (ליקוטי הלכות סוכה, ג').
אדם צריך למצוא צדיק שיכול להביא אותו ישר ל"עץ החיים", ישפיע לו את המוחין מעץ החיים, יכניס אותו ל"עץ החיים" ואז לא יהיה לו שום חלוקת עצה, שום בלבול, שום פחדים, ויזכה להתגבר, על כל המניעות, על כל העיכובים שבאים מהכרובים ומ"להט החרב המתהפכת" ויכנס לעבודת ה'.
"עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (דברים לב, ו)
"הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יאמַר כִּי הוּא זֶה, דָּבָר קָטן וְדָבָר גָּדוֹל וְלִבְלִי לִנְטוֹת חַס וְשָׁלוֹם" (ליקוטי מוהר"ן קכג).
כל מה שעובר על האדם כל החיים, הכול תלוי אם הוא זוכה להאמין בצדיק הדור, הכול עומד על אמונה בצדיק. אדם צריך לבטל את כל המחשבות שלו, את כל הרצונות שלו, לבטל את האישיות שלו לצדיק. לקבל דבריו כל אשר יאמר אפילו אומר לו הפוך מהשכל שלו, בין אם זה דבר גדול או דבר קטן.
וצריך להשליך מאיתו את כל החכמות, כי אדם נולד עם חכמות לכל אחד יש את החכמה שלו, והחכמה הזאת מעכבת אותו מלהתקרב לצדיק ולשוב לה', וצריך לסלק את דעתו כאילו אין לו שום שכל, כי הצדיק הוא משפיע את כל השכלים, וכל זמן שיש לו איזה שכל עצמי אינו נקרא מקושר לצדיק בשלמות, ברגע שיש לאדם איזה טיפת שכל טיפת הבנה משל עצמו הוא לא מקושר לצדיק.
"וישראל בעת קבלת התורה היו להם חכמות גדולות" (שם), ישראל ידעו את כל החכמות של כל החרטומים, הם למדו אצל החרטומים וידעו לחשב את המזלות, ידעו לחשב את הכול.
ולכן מסביר ה"בני ישככר" שמשה היה צריך להגיד "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" (שמות יא ד), דווקא "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה", ולא בחצות לילה, כיוון שפרעה חישב את החשבון שאותו חצות יוצא בין מאדים לצדק – מאדים זה דין, גבורות, צדק זה רחמים. בדיוק נגמר מזל מאדים ומתחיל כוכב צדק, זוהי נקודת חצות לפי השיטה של פרעה. ואם משה היה אומר בחצות לילה אז פרעה היה אומר שמשה עושה כישופים ממשיך כוחות ממזל מאדים לעשות את מכת בכורות. ולכן משה רצה להזיז את זמן חצות בכמה שניות, בחצי דקה, שכבר יכנס מזל צדק, ואז ידעו כולם שזה יד ה' ולא חכמות, ולא כישופים, ולכן אמר "כַּחֲצֹת".
וכך גם היה אצל קורח, שעם ישראל אמרו על משה ואהרון "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה"' (במדבר יז ו), אתם מספרים סיפורים שה' פתח את האדמה…, אתם עשיתם שהאדמה תפתח ע"י חכמה! כי ע"י חכמות אפשר לפתוח את האדמה! עד שראו שכבר כולם מתים, אז הבינו שזה יד ה'.
ובאמת עם ישראל בעת קבלת התורה השליכו את כל החכמות, האמינו בה' ובמשה עבדו וזה שתרגם אונקלוס "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (דברים לב ו) – "עַמָּא דְּקַבִּילוּ אוֹרָיְתָא וְלֹא חֲכֵמוֹ", כי עיקר קבלת התורה היה ע"י "וְלֹא חֲכֵמוֹ". אדם נולד עם המון חכמה ולכל אדם יש המון שכל, והשכל זה רק בשביל להבין גמרא, להבין ראשונים, אחרונים ורק בתורה לשים את השכל.
וזה שכתוב "נָבָל" – לב נתיבות, שזה מרמז על התורה הקדושה, שהיא החכמה האמיתית אשר אצלה כל החכמות בטלות. לעשות פצצת אטום ולהרוג מיליוני אנשים בבת אחת זה רצח זה לא חכמה. החכמה היא להציל מיליוני אנשים! כי באמת ע"י אות אחת של התורה אפשר להציל מיליוני אנשים, ע"י אות אחת אפשר לרפא מיליארדים, כל החכמות של העולם בטלים כנגד אות אחת מהתורה הקדושה.
'צמאה נפשי'
