"צהר תעשה לתיבה"
"צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ" (ו', טז').
"צהר תעשה לתיבה" – כלומר שתדבר דיבורי אמת המאירים… ועיקר הכוונה שכאשר הוא משוקע בתכלית התגברות החושך והקליפה, והוא כלוא ומסוגר בתוך החושך והאפלה המסבבת ומקפת אותו מכל צידי צדדים בכמה סיבובים, רחמנא ליצלן ואין לו שום פתח ותקנה ותחבולה לצאת מתוך החושך, אזי עיקר עצתו, שימשיך עצמו להאמת ויביט על האמת לאמיתו ויבקש רק האמת האמיתי" (ליקוטי מוהר"ן קיב').
אדם צריך לדעת, דבר ראשון היסוד של הרבי זה אמת, כל מה שהרבי רוצה זה נקודה של אמת, לא פוליטיקות, לא לשון הרע, ברוך ה' אדם אוכל שותה שמח, עד 120 שנה, אבל לאן הוא יגיע עם האכילה והשתיה? לאן הוא יגיע? האדם נמצא בשאול תחתיות, כך הוא יבוא לעולם הבא? "האומר הקדוש ברוך הוא ותרן, יותרו מעיו". לכן צריך לצעוק אל ה' באמת!. תתחיל להיות איש אמת! שכל מילה תצא באמת.
אדם צריך לצאת מהשינה שלו, אם הוא רואה שהמוח סתום והוא לא יכול ללמוד, מה אדם עושה? הוא הולך לישון. המוח סתום? תלך לשדה! תצעק לה! עד שיפתח לך המוח, "מן המצר קראתי ה' ", "ממעמקים קראתיך ה' ", כי כל אדם נמצא בתוך המצר, וע"י צעקה באמת ממשיכים את העצות, לצאת משאול תחתיות, מהחושך.
כי צריכים לדעת את העצות כדי לצאת מהחושך, בחינת מים עמוקים בלב איש (מים זה העצות שמתגלים ע"י הצעקה מהלב), יש מים עמוקים, נחל נובע מקור חכמה, העצות של רבינו זה נחל נובע, מעיינות נובעים. תן צעקה, צעקה אחת ממעקים! תחפור קצת לעומק! אז יצאו גייזרים של מים, נהרות של מים, יתגלו לך העצות לצאת מהחושך.
הרבי אמר – גם לי היה קשה להתפלל, גם לי היה קשה ללמוד, אבל בכיתי וצעקתי לה', אדם בקלות יכול ללמוד, מתמטיקה, פיזיקה, אבל גמרא קשה לו ללמוד, המוח של אדם זה מוח גשמי, זה מוח של בהמה, מוח של גוי, כמו שגוי יכו ללמוד מתמטיקה וכו', גם הוא יכול ללמוד, אבל דבר רוחני קשה ללמוד, גמרא זה דבר רוחני, ע"י לימוד הגמרא, זוכים להפוך את הגשמיות לרוחניות, ולכן אם אדם רואה שהוא לא יכול ללמוד אז על זה גופא יתפלל, על זה גופא יצעק, יצעק אל ה' באמת מעומק הלב, צעקות אמיתיות מעומק הלב, וצריכים כל הזמן לצעוק אל ה', וכשאדם נמצא בציבור אז שיצעק בשקט שיצעק מעומק הלב.
אדם נמצא בתוך תהום, בתוך תאוות נוראות, ואם הוא יצעק לצאת מהדברים האלה אז תתגלה לו נקודת אמת, וזה שכתוב "אנא ה' הושיעה נא" "אנא ה' הצליחה נא", שצריך לצעוק לצאת מהתאוות.
מילא אדם חייב חובות גדולים צריך לכסות את הצ'ק, לחפש הלוואה, אז הוא צועק לה' "הושיעה נא" וכאשר הוא נושע… עכשיו על מה הוא יצעק?!
אלא עכשיו עיקר הצעקה והתפילה זה לצאת מהתאוות ומפגמי הברית ומהראיות האסורות, כי בכל יום ייצרו של אדם מתחדש עליו ורוצה להמיתו. כל המלחמה זה עם היצר הרע, אם אדם יחליט לנצח את היצר הרע שלו, לצאת מכל הפגמים, אז יהיה כזה אור בעולם שכל עם ישראל יחזרו בתשובה, וזה מלחמה של 24 שעות, כל שניה ורגע אין שניה מנוחה, אין שניה שיצר הרע עוזב את האדם, כמו שאומר רבי עקיבא איגר זצ"ל באיגרת שלו, בצוואה שלו "היצר הרע שזור בכל רמ"ח אבריך ושס"ה גידך", אין פינה בשיער בגידים בעורקים שאין שם יצר הרע, כל הדם שלך זה יצר הרע, הדמים העכורים מסיתים את האדם לדברים רעים, ורק עם צעקות מנקים אותם, רק עם לימוד תורה בעיון מנקים אותם, עם תפילה בכח מנקים אותם.
ע"י אמת בוראים את העולם, בוראים עולם חדש, כל רגע זה נקודה של אמת, אפילו כשאדם נמצא בשאול תחתיות ומתחתיו, ומשם הוא צועק צעקה אמיתי לה' עצם הצעקה משם לה' "תוציא אותי מהתאוות הנוראות"! זה בעצמו מראה שהוא נמצא באמת.
כל אדם הוא שורש לכל הנשמות, הוא שורש לשישים ריבוא נשמות, שורש לכל הנשמות שבעולם, וברגע שאדם יצעק באמת "אנא ה' הושיעה נא", אז הוא יצא מהשאול תחתיות שלו ואז הוא יעלה איתו עוד אלפי אנשים, ואת כל העולם כולו.
'צמאה נפשי'