מנהג ירית החיצים בל״ג בעומר – שורשים, סודות ופירוש בני יששכר

מי שמתבונן ביום ל״ג בעומר ברחובות עיר חרדית או בכפר חסידי רואה מראה שלא רואים בכל יום אחר בשנה: ילדים קטנים, חבילות קשתות וחצים בידיהם, יורים לעבר מטרות בין החצרות. מנהג עתיק יומין שעובר מאב לבן, מסבא לנכד, מדור לדור.

מאיפה זה? מה הקשר בין הרשב״י וקשת? ומדוע דווקא ילדים? במאמר הזה נתחקה אחרי שורשי המנהג, נקרא את דברי גדולי החסידות, ונבין את העומק שמסתתר במשחק תמים של ילדים.

הקשת – אות לעולם

הפסוק הראשון של פרשת נח אומר: "וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם" (בראשית ט, טז). הקשת בענן היא אות שהקב״ה לא ישחית את העולם במים – למרות שהדור עלול להיות חייב כליה.

הקשת מופיעה רק כאשר דורות חוטאים ויש כבר טעם להחריב את העולם, אבל הברית עם נח מונעת מאלוקים מלהביא מבול נוסף. כלומר: קשת בענן = סימן שהעולם חייב מבול.

"מי שלא ראה קשת בימי הצדיק"

הגמרא במסכת כתובות (עז ע״ב) אומרת דבר נורא:

"רבי שמעון בן יוחאי – אין הקשת נראית בימיו"

– כלומר, בכל ימי חייו של הרשב״י לא הופיעה קשת בענן. ולמה? כי הזכות שלו, הקדושה הענקית של תלמודו, חיפתה על העולם עד שלא היה צורך באות הברית. הרשב״י עצמו, בקדושתו, היה מגן על דור שלם.

ולכן באמת אומר רבי שמעון בר יוחאי בעצמו: "אני יכול לפטור את כל העולם מן הדין". משום שכוחו של הצדיק הזה כל כך עצום, שהוא יכול לבטל את כל הגזרות.

בני יששכר – ביאור המנהג

המקור החזק ביותר לטעם המנהג של ירית חיצים בל״ג בעומר נמצא בספר "בני יששכר" של רבי צבי אלימלך מדינוב זיע״א (חודש אייר, מאמר ג). הוא מסביר:

"ועל כן ינהגו תינוקות של בית רבן ביום ל״ג בעומר לזרוק חיצים בקשת זכר לדבר שלא נראית הקשת בימיו"

הילדים יורים בקשת לזכר העובדה שבימי הרשב״י לא היה צורך בקשת בענן. וזהו לימוד עצום: שכאשר יש צדיק כזה בעולם, אפילו ילד קטן יכול להמחיש את הזכות העצומה שלו.

ויותר מזה – זה לא רק זיכרון. זה חיבור למסורת. כל ילד שמחזיק קשת בידו בל״ג בעומר נהיה לחלק מהכוח הרוחני של הרשב״י שמגן על העולם.

הקשת והרשב״י – שני סודות

יש סוד נוסף בקבלה, שהקשת היא בסוד יסוד דאבא (לפי לשון המקובלים), שעניינו צדיק יסוד עולם. הרשב״י מכונה "צדיק עליון" שכל קיום העולם תלוי בזכותו. וכמו שכתוב "צדיק יסוד עולם" – אותו צדיק הוא הקשת המגינה.

לכן ירית החיצים על ידי הילדים היא פעולה רוחנית של חיבור – הילדים מתחברים לאותו "צדיק יסוד עולם", לאותו רשב״י, ומקבלים מהזכות שלו.

רבי פנחס מקוריץ – מנהג ההגנה

האדמו״ר רבי פנחס מקוריץ זיע״א, מגדולי תלמידי הבעל שם טוב, הסביר את המנהג כצורת הגנה רוחנית. הוא לימד שכל ילד שיורה חץ בל״ג בעומר – החץ הזה ממש "פוגע" בכוחות החיצוניים שמנסים להזיק לעם ישראל. החץ עצמו אינו פוגע באף אחד פיזית, אבל מסמל את החצים הרוחניים שיוצאים ממנו, מאותה זכות הרשב״י, שמבטלים את הגזרות.

למה דווקא ילדים?

האר״י הקדוש לימד שהילדים – בתמימותם, בלי מחשבות זרות, בלי חישובים – הם הצינור החזק ביותר לקבלת אורות עליונים. ובל״ג בעומר במיוחד, כאשר אורות גדולים מתפשטים בעולם בזכות הרשב״י, הילדים הם הראויים ביותר לקבל אותם.

ויש עוד רובד: רבי עקיבא, רבו של הרשב״י, איבד עשרים וארבעה אלף תלמידים בימי הספירה. בל״ג בעומר נפסק המוות מתלמידיו. ילדי ישראל היורים בחיצים מסמלים את דור התלמידים החדש שקם – הילדים שעוד לא נפגעו מקטרוגי הדין, שהם זרע ההמשך של עם ישראל.

"מנהג אבותינו תורה היא"

המנהג עתיק יומין, מובא ברבים מספרי המנהגים, ועד היום מקיימים אותו בכל קהילות החסידים בארץ ובעולם. גם בימינו אנו, כל ילד שמחזיק קשת בידו ויורה חץ באוויר בל״ג בעומר – הוא חלק משרשרת ארוכה של מסורת, של אמונה, של חיבור לרשב״י הקדוש.

בליל ל״ג בעומר במירון

במירון בליל ההילולא, אתם רואים מאות ילדים עם קשתות וחיצים. הם מסתובבים בין רגלי הוריהם בעוד ההורים מתפללים בציון. הם נמצאים שם, בקדושת המקום, ולומדים מגיל קטן את היופי של ל״ג בעומר.

זוהי החינוך הטוב ביותר – להעמיד דור שגדל באהבה לרשב״י, באהבה לתורת הסוד, באהבה לארץ הקודש ולמירון הקדוש.

להיות שותף בקדושת היום

מסירת שמות לתפילה ולחי רוטל לכבוד הרשב״י בל״ג בעומר התשפ״ו מאפשרת לכל יהודי, גם מי שלא יוכל להגיע, להיות שותף בקדושה של היום הגדול.

➤ למסירת שמות ולתרומת חי רוטל לכבוד הרשב״י

זכות הרשב״י וזכות מנהג ירית החיצים יגנו בעדכם ובעד ילדיכם, אמן.

קראו עוד

• ל״ג בעומר התשפ״ו במירון – סקירה מקדימה לקראת הילולת הרשב״י הקדוש
• מקור סגולת חי רוטל – מהאר״י הקדוש ועד ימינו
• מורנו הרב ברלנד שליט״א בל״ג בעומר במירון – מסורת של עשרות שנים