שיעור שבת קודש פרשת תרומה שנמסר בקידושא רבא מפי הגה״צ רבי אליעזר ברלנד שליט״א.

בשיעור הרב אליעזר ברלנד שליט"א מסביר את הנאמר בפיוט יוצרות לשבת זכור "קוץ בן קוץ". מדבר על ההתבטלות של הצדיקים לצדיק האמת. הסיבה שמקיימים את חג הסוכות בתשרי, על תפילת חנה הנביאה לניצחון מרדכי ואסתר מאות שנים קודם פורים, והמסירות נפש של בת יפתח.

לפניכם השיעור המלא:

המן שמר מצוות כעבד כנעני

קוֹץ בֶּן קוֹץ - לָמָּה אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים לְהָמָן קוֹץ בֶּן קוֹץ? מִסְכֵּן, מָה הוּא עָשָׂה? לָמָּה הוּא קוֹץ? לָמָּה לֹא תְּאֵנָה, רִמּוֹן אוֹ גֶּפֶן, אוֹ תָּמָר? תְּמָרִים מִמָּרוֹקוֹ. לָמָּה קוֹץ? סַךְ הַכֹּל הוּא הָיָה בֶּן אָדָם טוֹב, עִם רֹחַב לֵב. כֵּן, בֶּן אָדָם עִם לֵב רָחָב - הַיּוֹם זֶה נִקְרָא לָארְג'. הוּא הָיָה בֶּן אָדָם טוֹב. הוּא אֲפִלּוּ שָׁמַר שַׁבָּת. תְּפִלִּין הוּא לֹא הֵנִיחַ, כִּי הוּא חַיָּב בְּמִצְווֹת כְּאִשָּׁה. מָרְדֳּכַי קָנָה אוֹתוֹ - רַשִׁ"י אוֹמֵר אֶת זֶה גַּם בַּמְּגִלָּה (ה' יג) וְגַם בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה ט"ו. כֵּן, הוּא הָיָה בֶּן אָדָם טוֹב, כִּי הֵם הָיוּ שְׁנֵי רַמְטְכָּלִים - גַּם הָמָן וְגַם מָרְדֳּכַי. מָרְדֳּכַי הָיָה רַמְטְכָּ"ל, כְּמוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה מַפְכָּ"ל.הֵם הָיוּ שְׁנֵי רַמְטְכָּלִים. הָיוּ לוֹ מִלְיוֹן חַיָּלִים, וְהוּא סַךְ הַכֹּל הָיָה בֶּן אָדָם עִם לֵב טוֹב. הוּא נָתַן לָהֶם כָּל יוֹם בַּקְבּוּק שַׁמְפַּנְיָה, וְשְׁלוֹשִׁים יוֹם - זֶה שְׁלוֹשִׁים מִילְיוֹן בַּקְבּוּקֵי שַׁמְפַּנְיָה. אָז נִגְמַר לוֹ הַכֶּסֶף, וְהָיָה צָרִיךְ כֶּסֶף לָתֵת אֹכֶל לַחַיָּלִים שֶׁלּוֹ, וְהוּא הִגִּיעַ לְבַקֵּשׁ מִמָּרְדֳּכַי. מָרְדֳּכַי לֹא יָדַע מֵאַיִן הָיָה לוֹ - הָיָה לוֹ מֵ(הָאִיִּים)הַקָּרִיבִּיִּים - וְהוּא קָנָה אוֹתוֹ לְעֶבֶד. מִסְכֵּן.

קוץ בן קוץ

לָמָּה הוּא נִקְרָא קוֹץ? קוֹץ בֶּן קוֹץ. אוֹמְרִים אֶת זֶה בְּיוֹצְרוֹת שֶׁל שַׁבַּת זָכוֹר: אָץ קוֹצֵץ בֵּין קוֹצֵץ קְצוּצֵי לְקַצֵּץ, בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ רְצוּצֵי לְרַצֵּץ. אָז לָמָּה אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים לוֹ קוֹץ? לָמָּה קוֹרְאִים לוֹ קוֹצֵץ? כִּי הוּא הָפַךְ אֶת הַדָּלֶ"ת לְרֵי"שׁ, אֶת הָאֶחָד לְאַחֵר. הוּא הָפַךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה. כָּל הָעֲבוֹדָה הִיא לַהֲפוֹךְ אֶת הָרֵי"שׁ לְדָלֶ"ת - מֵאַחֵר לְאֶחָד. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ הָפַךְ אֶת הַדָּלֶ"ת לָרֵי"שׁ. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַהֲפוֹךְ אֶת הָרֵי"שׁ לְדָלֶ"ת. לָכֵן תָּלוּ אֶת הָמָן עַל עֵץ גָּבוֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה.

מתי תלו את המן?

מָתַי תָּלוּ אוֹתוֹ - בַּאֲדָר אוֹ בְּנִיסָן? בְּנִיסָן. אָז מָתַי עוֹשִׂים פּוּרִים? בַּאֲדָר. צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת פּוּרִים בְּנִיסָן - הַכֹּל הָפוּךְ פֹּה, בְּשׁוּבוּ בָּנִים.

הָעֵץ הָיָה גָּבוֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה. חֲמִשִּׁים אַמָּה - כַּמָּה זֶה יוֹצֵא? יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין הֶחָזוֹן אִישׁ לְרַב חַיִּים נָאֶה. מַה הָיָה הַגֹּבַהּ שֶׁל הָעֵץ? לְפִי הֶחָזוֹן אִישׁ, כָּל אַמָּה הִיא שִׁשִּׁים סֶנְטִימֶטֶר. זֶה יוֹצֵא שְׁלוֹשִׁים מֶטֶר. וּלְפִי רַב חַיִּים נָאֶה, שֶׁכָּל אַמָּה הִיא אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה סֶנְטִימֶטֶר, זֶה יוֹצֵא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מֶטֶר.

אָז אֵיךְ תָּלוּ אוֹתָם? כָּל אֶחָד הָיָה שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת, וְהֵם הָיוּ אַחַד־עָשָׂר נְפָשׁוֹת עַל הָעֵץ - הָמָן וַעֲשֶׂרֶת בָּנָיו. אָז כָּל אֶחָד תּוֹפֵס שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת, וְעוֹד אַמָּה אַחַת רֶוַח בֵּין אֶחָד לַשֵּׁנִי. זֶה יוֹצֵא אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת, וְעוֹד שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת נָקִי לְמַטָּה וְשָׁלוֹשׁ אַמּוֹת נָקִי לְמַעְלָה - זֶה חֲמִשִּׁים אַמָּה.

לְפִי הֶחָזוֹן אִישׁ - זֶה שְׁלוֹשִׁים מֶטֶר, וְהֵם נִכְנָסִים. אֲבָל לְפִי רַב חַיִּים נָאֶה - אֵיךְ הֵם נִכְנְסוּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מֶטֶר? הַתֵּרוּץ הוּא שֶׁוַיְזָתָא הָיָה גַּמָּד. הָיָה נָמוּךְ, קְטַנְצִ'יק כָּזֶה. וְלָכֵן יֵשׁ וָ"ו אֲרוּכָּה בְּ"וַיְזָתָא", כִּי מָתְחוּ אוֹתוֹ כְּדֵי לְמַלֹּאת אֶת הֶחָלָל שֶׁל הָעֵץ.

מָתַי תָּלוּ אוֹתָם? בְּנִיסָן. זֶה הָיָה תּוֹךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים מֵהַגְּזֵרָה. כָּזֶה נֵס לֹא הָיָה וְכְבָר לֹא יִהְיֶה, שֶׁתּוֹךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים מֵהַגְּזֵרָה זֶה הִתְהַפֵּךְ, וּכְבָר תָּלוּ אוֹתוֹ עַל הָעֵץ.

כְּמוֹ עַכְשָׁיו - חֻמֵינַאי. אוֹמְרִים שֶׁעַד שַׁבָּת כְּבָר תִּהְיֶה מִלְחָמָה. אָז הוּא אָמַר שֶׁהוּא יִזְרֹק טִילִים. אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּתְפְּסוּ לִי טִילִים. גַּם אַתָּה וְגַם אַתָּה - תִּתְפְּסוּ לִי טִיל. כָּל אֶחָד. אַתָּה לֹא יָכוֹל? אָז אֲנִי אֶתְפֹּס לְךָ. וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לֹא לְהַחְזִיר לוֹ אֶת זֶה, אֲפִלּוּ שֶׁהוּא יֹאמַר שֶׁזֶּה גָּזֵל - אֲנַחְנוּ לֹא מַחֲזִירִים לוֹ אֶת זֶה.

למה עושים סוכות בתשרי?

אֲבָל מָתַי הָיָה הַנֵּס? בְּנִיסָן. אָז לָמָּה עוֹשִׂים אֶת פּוּרִים בַּאֲדָר? שׁוּבוּ בָּנִים עוֹשִׂים הַכֹּל הָפוּךְ. גַּם סֻכּוֹת - מָתַי עוֹשִׂים סֻכּוֹת? בְּתִשְׁרֵי. מָתַי הִתְחִילוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד? בְּנִיסָן. אָז לָמָּה עוֹשִׂים סֻכּוֹת בְּתִשְׁרֵי? סֻכּוֹת וּמַצּוֹת אָמוּר לָלֶכֶת בְּיַחַד: אוֹ מַצּוֹת בְּתִשְׁרֵי אוֹ סֻכּוֹת בְּנִיסָן. אֲבָל זֶה הָיָה בְּיַחַד. זֶה שׁוֹאֵל גַּם הַסִּפְרִי וְגַם הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ פֶּרֶק ו'. לָמָּה עוֹשִׂים סֻכּוֹת בְּתִשְׁרֵי? הַתֵּרוּץ הוּא שֶׁרַק אַחֲרֵי שֶׁנְּקִיִּים מֵהָעֲוֹנוֹת, רַק אָז אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לַסֻּכָּה. רַק אַחֲרֵי יוֹם כִּפּוּר, שֶׁכֻּלָּנוּ נְקִיִּים, אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לַסֻּכָּה.

הניסיון של ירבעם וגדולי הצדיקים

יָרָבְעָם בֶּן נְבָט רָצָה לַעֲשׂוֹת חַג בְּחֶשְׁוָן. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁהוּא הָיָה כְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה - שֶׁהוּא הָיָה דּוֹרֵשׁ כָּאֵלּוּ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אוֹזֶן מֵעוֹלָם. כְּשִׂמְלָה חֲדָשָׁה, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ שׁוּם דֹּפִי. יָרָבְעָם הָיָה כְּשִׂמְלָה חֲדָשָׁה - לֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם דֹּפִי. אֲבָל הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ הָיָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְבַּטֵּל לַצַּדִּיק, וְאֶת זֶה הוּא לֹא יָכֹל. הוּא לֹא הִתְבַּטֵּל לַצַּדִּיק, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לְלֹא שׁוּם דֹּפִי וְהָיָה אוֹמֵר כָּאֵלּוּ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אוֹזֶן מֵעוֹלָם. אֲבָל הוּא לֹא הִתְבַּטֵּל לַצַּדִּיק. גַּם אֲחִיתֹפֶל.

חנה התפללה על פורים ועל חנוכה מאות שנים קודם לכן

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, בְּהִלְכוֹת מִילָה ד' אוֹת כ"ד: זֶה הַכַּד שֶׁל רִבְקָה, שֶׁכָּל אִשָּׁה הִיא נִיצוֹץ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. חַנָּה כְּבָר הִתְפַּלְּלָה עַל נֵס פּוּרִים כִּמְעַט שֶׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה לִפְנֵי זֶה. חַנָּה כְּבָר הִתְפַּלְּלָה עַל זֶה. חַנָּה הִתְפַּלְּלָה: "שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ"(שמואל א׳ ב׳, ה׳). מִי זֶה שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ? אֵלּוּ בְּנֵי הָמָן. הֵם הָיוּ שְׂבֵעִים - אָכְלוּ הַרְבֵּה. הֵם הִגִּיעוּ שְׂבֵעִים. אָז "שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ" - זֶה בְּנֵי הָמָן.

"קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים, וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל"(שמואל א׳ ב׳, ד׳). זֶה חֲנֻכָּה, כִּי הִיא הִתְפַּלְּלָה גַּם עַל חֲנֻכָּה.

כַּמָּה שָׁנִים לִפְנֵי זֶה הִיא הִתְפַּלְּלָה עַל פּוּרִים? הִיא הִתְפַּלְּלָה תְּפִלַּת חַנָּה כְּשֶׁשְּׁמוּאֵל הָיָה קָטָן, כְּבֶן שְׁנָתַיִם כָּזֶה. אָז הִיא הִתְפַּלְּלָה אֶת תְּפִלַּת חַנָּה. וּשְׁמוּאֵל חַי חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. אָז זֶה חֲמִשִּׁים שָׁנָה וְעוֹד חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה עַד הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, עַד שֶׁבָּנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ - זֶה 102 שָׁנָה. הַבַּיִת הָיָה 410 שָׁנָה, וְעוֹד 70 שָׁנָה שֶׁל הַגָּלוּת, כִּי זֶה הָיָה בְּסוֹף שִׁבְעִים שָׁנָה. יוֹצֵא 480 וְעוֹד 102 - זֶה 582. אָז חֲמֵשׁ מֵאוֹת שְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לִפְנֵי זֶה חַנָּה כְּבָר הִתְפַּלְּלָה שֶׁיִּהְיֶה נֵס, שֶׁיִּנָּצְלוּ מֵהָמָן.

לַחֲנֻכָּה זֶה עוֹד 210 שָׁנָה. זֶה יוֹצֵא 700 שָׁנָה לִפְנֵי זֶה הִיא הִתְפַּלְּלָה עַל זֶה, כִּי חֲנֻכָּה הָיְתָה מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנָה אַחֲרֵי הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן. הַסִּימָן: כִּי גֵרָה לֹא יִגָּר, וְאֶת הַחֲזִיר לֹא תֹאכַל. חֲזִיר - זֶה יָוָן. יִגָּר - גִּימַטְרִיָּא 213, שֶׁאַחֲרֵי מָאתַיִם וּשְׁלוֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה נֵס הַחַשְׁמוֹנָאִים. אָז חַנָּה כְּבָר הִתְפַּלְּלָה עַל זֶה שֶׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה לִפְנֵי זֶה.

בת יפתח רצתה למות על קידוש ה'

בַּת יִפְתָּח. מָה יִפְתָּח רָצָה? סַךְ הַכֹּל - רוֹצֶה לִחְיוֹת אִתָּהּ. הָיְתָה לוֹ בַּת יְחִידָה. יִפְתָּח - הָיְתָה לוֹ רַק בַּת אַחַת. וּמָה הוּא רָצָה? סַךְ הַכֹּל - רוֹצֶה לִחְיוֹת אִתָּהּ. אָז הוּא רָצָה לְהַתִּיר אֶת הַנֶּדֶר. אֲבָל הִיא הָיְתָה כָּזֹאת עַקְשָׁנִית, מָרְדָנִית - הִיא לֹא הִסְכִּימָה בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן שֶׁהוּא יַתִּיר אֶת הַנֶּדֶר. הַנָּשִׁים הֵן עַקְשָׁנִיּוֹת. תִּלְמַד עִם אִשְׁתְּךָ אֶת כָּל הַסִּפּוּר עַל בַּת יִפְתָּח בְּשׁוֹפְטִים. הִיא הִתְעַקְּשָׁה אִתּוֹ שֶׁהוּא יִשְׁחַט אוֹתָהּ. וּכְשֶׁהוּא לָקַח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, אָז טִפְּטֵף טִפָּה אַחַת שֶׁל דָּם, וְזֶה נִכְנַס לְכָל הַמֵּימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

וְלָכֵן אוֹמֵר הָאֲבוּדְרָהָם, בָּעַמּוּד הָאַחֲרוֹן בָּאֲבוּדְרָהָם - אוֹמֵר הָאֲבוּדְרָהָם שֶׁלָּכֵן אָסוּר לִשְׁתּוֹת מַיִם בַּתְּקוּפָה, בִּזְמַן הַתְּקוּפָה. זְמַן הַתְּקוּפָה זֶה רַק שְׁנִיָּה אַחַת. אֲנַחְנוּ מַחְמִירִים חֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי וַחֲצִי שָׁעָה אַחֲרֵי, אֲבָל זְמַן הַתְּקוּפָה זֶה שְׁנִיָּה אַחַת בִּלְבַד. וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זֶה לֹא נוֹהֵג. הָאִבְּן עֶזְרָא אוֹמֵר שֶׁזֶּה שִׂיחַת זְקֵנוֹת. בְּכָל אוֹפֶן, לָכֵן לֹא שׁוֹתִים מַיִם בִּזְמַן הַתְּקוּפָה. אָז כְּשֶׁהוּא לָקַח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אוֹתָהּ, יָצְאָה בַּת קוֹל שֶׁאָמְרָה: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" (בראשית כ"ב, י"ב).

מִנְחָה יִהְיֶה עוֹד שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת. כָּל אֶחָד יִלְמַד עִם אִשְׁתּוֹ מִילָה ד' אוֹת כ"ד, שֶׁכָּל אִשָּׁה כְּשֵׁרָה הִיא נִיצוֹץ שֶׁל אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. וְסַנְהֶדְרִין ק"ב עַל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט.