סוד אש התורה: הלהבה הקדושה של ילדי ישראל
התורה הקדושה נקראת אש, וכל ילד יהודי הוא להבה קדושה שהולכת ומתעצמת.
שיעור מס' 276 | * מוצש"ק פר' חיי שרה, אור לכ"ח חשון תשס"א - שיעור לשד"רים בחומה (המשך מ-275)
התורה הקדושה ונשמות ישראל נמשלו לאש יוקדת. המאמר חושף את סוד כוחם של ילדי ישראל הלומדים תורה בטהרה להוריד אש רוחנית מן השמים, בדומה לאור הגנוז של נרות החנוכה, ובכך לקרב את הגאולה השלמה.
התורה הקדושה נקראת אש, והברית שכרת הקב"ה עם העולם ועם עם ישראל היא "ברית אש". כשהקב"ה כרת את הברית עם אברהם אבינו, הוא עשה זאת באש, כפי שנאמר:
"וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר".
אברהם אבינו היה כולו אש להבה. כבר כשנולד, ללא שום רב או מדריך בעולם, הוא שבר את הפסלים מתוך אותה אש פנימית של אמונה. הקב"ה ברא את העולם בשביל אברהם, ובאותה שעה כרת עמו את ברית האש של מעשה בראשית.
ברית של אש
גם כשהקב"ה כרת ברית עם ישראל לאחר שהוציא אותם ממצרים, הברית נכרתה באש, וההר בער באש עד לב השמים. אתם לומדים תורה שנקראת אש, ואתם כולכם אש, כי כל ילד יהודי נקרא אש. הלהבה הזו מתחילה ומתעצמת, במיוחד בימי החנוכה, והיא הולכת ונכפלת בכל יום עד אין סוף.
הגמרא מספרת על המפגש המצמרר בין רבי מאיר לרבו, אלישע בן אבויה. רבי מאיר היה באמצע דרשה בשבת, כשאמרו לו שאלישע רוכב על סוס בחוץ. רבי מאיר, מתוך רצון עז להציל את רבו, לרחם עליו ולהחזירו בתשובה, סגר את הגמרא ורץ אליו באמצע השיעור.
אלישע שאל אותו: "איזו דרשה דרשת היום?". ענה לו רבי מאיר שלמד על סוף ספרו של איוב, כיצד ה' ברך את שארית איוב מראשיתו ונתן לו כפליים, ללמדנו שכל אדם שעושה תשובה זוכה שה' מברך אותו פי שניים.
האש שירדה בברית המילה
בתגובה, סיפר אלישע בן אבויה לרבי מאיר את המעשה שאירע ביום ברית המילה שלו. אביו, אבויה, שהיה מעשירי ירושלים, שכר את האולם הגדול ביותר ועשה סעודה ענקית והזמין את כל גדולי ירושלים. רבי אליעזר ורבי יהושע, שהיו בין המוזמנים, ראו שהאנשים עוסקים בדברי הבל, יצאו החוצה, מצאו חדר צדדי והחלו ללמוד תורה.
הם למדו מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים. פתאום ירדה אש מן השמים והקיפה אותם. כשילדים קדושים לומדים תורה, יורדת אש מהשמים, כי העולם עומד על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן שאין בהם חטא.
כל הבית נראה כעולה בלהבות. אנשים רצו לחפש את מוקד האש, ירדו לחדר התחתון ופתחו את הדלת. לתדהמתם, הם ראו את רבי אליעזר ורבי יהושע לומדים תורה, ואש להבה יוצאת מפיותיהם ומלחלחת את כל הבית.
אש שאינה שורפת
אבויה הזדעזע וזעק: "מה, באתם לשרוף את הבית שלי?!". ענו לו החכמים: "חס ושלום! זו אינה אש ששורפת ומכלה. זו אש מן השמים".
זוהי האש של חנוכה – אש שאינה שורפת. בחנוכה, הנרות דלקו שמונה ימים אך השמן לא נשרף ולא נגמר. כאשר אדם חי בקדושה וטהרה, ללא תאוות ופגמים, השמן שלו אינו נכלה. כך היה גם אצל האמהות הקדושות, שהדליקו נרות והשמן לא נשרף, וכך היה בנר המערבי בבית המקדש שתמיד היה דולק.
החכמים הסבירו לאבויה: "כך למדנו בתורה, עברנו לנביאים ולכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני. וכשם שבמתן תורה ירדה אש על הר סיני, כך גם עתה ירדה אש". כששמע זאת אבויה, נדר שמיד כשבנו יגיע לגיל חינוך, הוא ימסור אותו למלמדים טובים שילמד תורה יומם ולילה, כדי שיזכה גם הוא להוריד אש מן השמים.
סוד תפילת חנה ואור החנוכה
האור של חנוכה קשור בקשר עמוק לחנה הנביאה. המילה "חנוכה" טומנת בחובה את שמה של חנה (חנה כ"ו). חנה הייתה כולה אש, וכך כל אמא יהודייה היא אש היולדת ילדים של אש.
חנה הייתה עקרה במשך מאה ושלושים שנה. היא התפללה "על ה'" – תפילה שהיא כולה לשם שמים, למען גילוי מלכותו יתברך בעולם. בזכות תפילתה הזכה, היא זכתה לעלות למעלה משם ה', למקום של רחמים עצומים, והביאה לעולם את שמואל הנביא, שהיה כולו אש (שמואל אותיות "למו אש").
כל ילד יהודי הוא אש לה' ממש. העיניים של הילדים הקדושים הלומדים תורה הן עיניים של אש, והם בבחינת המנורה הטהורה של בית המקדש.
ניצוץ משיח בכל ילד
כל ילד הוא נר חנוכה שצריך להאיר את העולם. כמו שכתוב:
"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם".
חז"ל דורשים ש"רוח אלוקים" זוהי רוחו של משיח. כל האורות הקדושים, שהם אור המנורה, הולכים ומאירים מיום ליום.
בכל ילד יהודי טמון ניצוץ של משיח. בכוחו של כל ילד שלומד תורה בקדושה ובטהרה להוריד אש מן השמים, להביא את הגאולה השלמה, ולזכות לראות בבניין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.
חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 276
כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)
קראו עוד
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם