סוד האור של חנוכה: מספירת ההוד אל גאולת הנצח

מוצש"ק פר' וישב כ"ד כסלו תשנ"ה - בבית הרב לעובדים והמתרימים

בחנוכה מתגלה האור הגנוז מששת ימי בראשית, המאיר לכל מי שמרגיש מרירות אמיתית על חטאיו. המאמר מבאר את סוד ספירות הנצח וההוד, מעלת ההמתנה והביטול בתפילת שמונה עשרה, ואת המעבר מגאולות העבר אל הגאולה העתידית והנצחית על ידי מלך המשיח.

אם היה אדם שעבר שמונה מאות פעם על כל התורה כולה, עשה את כל העבירות שבתורה, אכל וחילל שמונה מאות פעמים את יום הכיפורים ואת השבת, ועבר על כל הלאווים – אך היה מרגיש מרירות אמיתית באותו רגע לפני חנוכה ומשליך את ראשו במרירות, בוודאי היו מוחלים לו. חנוכה הוא כלי לאור אין סוף, האור שלפני בריאת העולם.

זהו האור שנתחדש לאדם הראשון. למדנו במסכת עבודה זרה שאדם הראשון עשה ששה עשר ימי חג. כאשר ראה שהימים הולכים ומתקצרים הוא פחד, אך בחנוכה ראה שהאור מתחיל לחזור והימים מתארכים. אז הוא עשה שמונה ימי חג לפני שהיום מתחיל להתארך, ושמונה ימים אחרי כן. הגויים לקחו את המנהג הזה לעבודה זרה, אך לנו השם יתברך יחזיר את האור האמיתי על ידי חנוכה.

כדי לזכות לאור הזה, אדם צריך להרגיש לפני חנוכה מרירות נוראה ואמיתית. עליו לחשוב: 'מי יודע אם אפילו בגיהנום יהיה לי מקום? מי יודע אם בכלל עשיתי תשובה? אני עדיין מלא בגאווה, מחפש כבוד כמו המן הרשע שכעס שמרדכי לא משתחווה לו'. אם אדם עדיין מרגיש שהוא רוצה כבוד ממישהו, אפילו מאשתו, סימן שבכלל לא עשה תשובה. "דבר ראשון בתשובה הוא שאני לא רוצה כבוד מאף אחד, אלא רק לכבד כל אחד".

סוד הכרובים והבל פיהם של תינוקות

הספר 'פרי עץ חיים' מסביר שהאור הסתלק מיד אחרי חטא אדם הראשון. לאחר מכן באו אברהם, יצחק ויעקב והחזירו את האור הזה, עד שיעקב נלחם עם המלאך ואז "ותקע כף ירך יעקב". הזוהר והאר"י הקדוש מסבירים שנפגמו ספירות הנצח וההוד, שהן הספירות שמשם מקבלים את הנבואה.

על ידי מנגן כשר ממשיכים את השכינה ואת רוח הקודש, כי הנגינה באה מנצח והוד, מקום הכרובים. אדם צריך להיות תמיד בבחינה של כרובים. רבי אברהם בן רב נחמן מסביר שאם אין לנו את הבחינה של הכרובים, אז נגרם נזק ולוקחים תינוקות. כולם שואלים: למה לוקחים תינוקות שמעולם לא חטאו, נשמות זכות וטהורות?

"צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים"

הגדיות הם התינוקות. או שלוקחים את הצדיקים הגדולים שנקראים גם הם תינוקות וכרובים, או כשאין צדיקים שינהיגו את הדור ויעשו את הייחוד, אין ברירה אלא לקחת תינוקות ממש. הבל פיהם של התינוקות הוא זה שמוציא את תורת האמת. כאשר אנו עושים התבודדות של שעה עם לב נשבר, מרירות אמיתית וייאוש מהגאווה שלנו, אנו ממשיכים את עניין המשכן ועל ידי זה מתקיימים התינוקות בכל העולם.

ספירות נצח והוד: סוד ההמתנה והביטול

בחנוכה אנו בונים את בית המקדש, שכל עניינו הוא שני הכרובים המונחים על הלוחות. אנו הולכים לתקן את חטא חוה ולבנות את המקדש כדי שלא יקחו יותר שום תינוק ושום יהודי. ליעקב אבינו היו כבר שנים עשר שבטים, אך עדיין לא היה לו את בנימין, ולכן המלאך יכל לפגוע לו בכף הירך, בספירות נצח והוד.

לאחר משה רבנו, יהושע והזקנים, נגמרה הנבואה. עד שהגיע שמואל הנביא שהיה ספירת הנצח, ושאול המלך שהיה ספירת ההוד. אם שאול היה מתבטל לשמואל, הייתה נתקנת ספירת ההוד ולא היינו נופלים לעולם. שמואל אמר לשאול לחכות שבעה ימים. כל העם ברח מפני הפלשתים, ושאול נשאר לבדו. שמואל אמר לו: "אתה צריך להתבטל. ספירת ההוד זה הביטול הגמור לספירת הנצח".

שאול לא המתין, ובכך הפסיד מלכות עולם. לאחר מכן ניתן לו ניסיון חדש: להרוג את עמלק, כולל התינוקות. התורה אומרת שאין לרחם עליהם, כי אנו לא מבינים מהם רחמים אמיתיים.

"האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך - משתקין אותו"

ויפגע במקום: לעמוד בתפילת שמונה עשרה

ההמתנה והביטול מתבטאים בתפילה. כשהתורה אומרת לעמוד בתפילת שמונה עשרה, אל תמהר לסיים.

"ויפגע במקום"

הגעת למקום הנכון, לאן אתה רץ? עכשיו באה לך הארה לעמוד שעה בתפילה, ואתה חושב: 'הפסדתי את הגמ"ח, הפסדתי עשרת אלפים דולר'. אבל כשאתה בשמונה עשרה, מה אכפת לך שהעולם יתהפך? שאלתי את הרב שך לפני החתונה שלי מה לעשות עם תפילת שמונה עשרה של מעריב, והוא אמר לי: "אתה תעמוד שמונה עשרה! הכלה תחכה, היא לא תברח. תעמוד עד שמאיר לך".

כמו שמואל שאמר לשאול להמתין, כך גם מרדכי היהודי. כשהמן בא לקחת אותו להרכיב אותו על הסוס, מרדכי נעמד להתפלל שמונה עשרה. יש בחינה של "אל תזוז". תעמוד על המקום. כמו רבי אליעזר שמעולם לא הקדימו אדם לבית המדרש ומעולם לא יצא לפני כולם.

בספר 'הלבוש' מובא מעשה על אדם שתפסו אותו שודדים ורצו להרוגו. הוא ביקש רגע להגיד קידוש לבנה. הוא אמר זאת בכזו התלהבות, קפץ ורקד, עד שבאה רוח נשאה אותו והעיפה אותו והוא ניצל. "חנוכה זה כמו יום כיפור, באה הרוח ונושאת אותך אל על לשמים".

גאולת הנצח לעתיד לבוא

כל הגאולות שהיו עד היום – מלחמת סיסרא, פורים, יציאת מצרים – היו מספירת ההוד. מכיוון שהן היו רק מספירת ההוד, הן היו בבחינת נקבה ושירה, ותמיד הייתה מעורבת בהן אישה: דבורה ויעל, אסתר, בתיה ומרים, וגם בחנוכה יהודית.

זה נבע מפגם, מכיוון שהאנשים לא מסרו את הנפש מספיק ולא נדבקו בהשם באמת כדי לזכות לספירת הנצח. לכן לא הייתה ברירה אלא שאישה תשתתף ותמסור את הנפש. אדם צריך לשמור על קדושתו ועיניו, כפי שעשו שם ויפת שהלכו אחורנית, החזיקו את גופם, את ראשם ואת עיניהם כדי לא לראות את ערוות אביהם.

אך הגאולה לעתיד לבוא תהיה מספירת הנצח. היא תבוא על ידי מלך המשיח שדבוק בהשם באמת וממשיך את ספירת הנצח. אז תהיה גאולה נצחית וקיימת, בבחינת "ונצח ישראל לא ישקר", ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!

חלק 2 מתוך 2

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)