סוד בחינת התינוק: כוחה של שמירת העיניים והתעברות האבות
שיעור מס' 258 | קלטת 258 *בוקר יום א' פר' ראה י"ט מנחם אב תש"ס בישיבה *בוקר יום ב פר' ראה כ' מנחם אב תש"ס בישיבה שיעור א'
כוונתו המקורית של הבורא בבריאת האדם הייתה שיישאר בטהרתו כתינוק, נקי מפגמי העולם. יוסף הצדיק מסמל את בחינת ה\
כאשר השם יתברך אמר "נַעֲשֶׂה אָדָם", כוונתו הייתה שהאדם יישאר תינוק ברוחניותו כל ימי חייו. גם כשיש לו גוף של אדם מבוגר, עליו לשמור על תמימות וטהרה של ינוקא. לפני חטא עץ הדעת, האדם היה בבחינה זו. אך ברגע שאכל מעץ הדעת והתחיל להסתכל ברחובות, לחפש דברים טמאים ולפגום בעיניים – הוא איבד את התואר "אדם" והפך לבחינת חיה שרצה אחרי תאוות.
במעמד הר סיני, כשעם ישראל צעק "נעשה ונשמע", הם חזרו למצבו של אדם הראשון לפני החטא. פסקה זוהמתם והתבטל החטא לחלוטין. זה היה מצב של עולם הבא, עולם הנשמות, יום שכולו שבת ללא שום צרות. אך אז באו הערב רב, החטיאו אותם בחטא העגל, והפילו אותם שוב.
הרצון להישאר ילד ברוחניות
השם יתברך רוצה שהאדם יישאר תינוק כל החיים. שלא יחשוב: "מתי כבר אהיה ילד גדול ואוכל לעשות מה שאני רוצה?". הרצון "לעשות מה שאני רוצה" הוא עצת היצר הרע ורוח הטומאה. אדם צריך לרצות רק ללמוד תורה, גמרא ומשנה. תינוק יכול בקלות להוציא מעצמו את רוח הטומאה, כך שלא יהיה לו שום חשק לדבר איסור. עלינו ללמוד תורה, זוהר וליקוטי מוהר"ן, עד שנחזור למצבו של אדם הראשון לפני החטא.
כוחו של התינוק הטהור הוא עצום, עד כדי כך שהוא יכול לרפא את כל החולים בעולם. מסופר שכאשר הרבי היה חולה, הוא ביקש מנכדו הקטן בן החמש להתפלל עליו ואמר: "התפילה של התינוק הזה שווה יותר מכל התפילות".
סודו של יוסף הצדיק: הנער הנצחי
איך נשמור על עצמנו שנישאר תמיד תינוקות, שלא נרצה לראות מה קורה ברחובות ושום דבר טמא לא ימשוך אותנו? התשובה טמונה ביוסף הצדיק. הזוהר הקדוש אומר שיוסף תמיד נשאר בבחינת "נער" ותינוק. יוסף היה כזה צדיק שתמיד שמר על טהרתו, ולכן זכה שיתעברו בו נשמות האבות.
כאשר יוסף נולד, אברהם אבינו (שכבר נפטר) התעבר בו מיד. מאוחר יותר, כשנפטר יצחק, גם נשמתו התעברה ביוסף, וכך גם יעקב. כאשר צדיק גדול נפטר, מי שמכוון לכך יכול מיד לקבל את העיבור של נשמתו. בזכות התעברות האבות ביוסף, כאשר הוא נכנס לארץ ישראל יחד עם יעקב, הגאולה כבר הייתה מוכנה לבוא מיד. הסיבה היחידה שהיא התעכבה היא שהאחים פחדו שהגאולה תבוא מוקדם מדי וסברו שצריכות לרדת לעולם עוד נשמות.
עצימת עיניים מול טומאת העולם
על התינוקות הטהורים הללו נאמר הפסוק:
"הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ"
אלו הם התינוקות שלא מסתכלים על מה שקורה ברחובות, ממש כמו יוסף הצדיק. יוסף שמר את הברית במסירות נפש. גם כשתקעו לו ברזלים ומחטים, מעולם הוא לא פתח את עיניו לראות רע. הוא אף התווכח עם אחיו על כך. האחים טענו: "אנחנו צדיקים, אנחנו לא רואים כלום, זה לא מעניין אותנו". אך יוסף ענה להם שזה לא מספיק; אסור לראות שום דבר טמא, גם אם אתה צדיק.
רבי נחמן מברסלב מלמד בתורה ס"ה שלא מספיק ללכת עם עיניים סגורות, אלא צריך ממש לדחוף את האצבעות לתוך העיניים כדי לא לראות שום דבר רע. ברגע שאנחנו מסתכלים על דברים טמאים או על החופשים, אנחנו נותנים להם כוח לחיות. אם לא נסתכל עליהם, הטומאה תיכחד ותיעלם. ברגע שמפסיקים להסתכל על הטומאה, היא מאבדת את כוחה, והם או שחוזרים בתשובה או שנעלמים.
מסירות הנפש על הטהרה מביאה גאולה
יוסף היה לבדו במצרים, המקום הטמא ביותר, וזהו הניסיון הקשה מכל. למרות זאת, מיום שנולד ועד יום פטירתו הוא לא פתח את עיניו לטומאה. המצרים כעסו עליו: "למה אתה הולך עם עיניים סגורות? אתה מעצבן את כולם!". דקרו אותו בסכינים, שמו עליו אזיקים בבית הסוהר, ועליו נאמר:
"בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ"
אך ליוסף לא היה אכפת. הוא ספג מכות ועינויים, ובלבד שלא לפתוח את עיניו.
על ידי אותם "תינוקות" ששומרים על עיניהם וטהרתם, מתגלים האבות הקדושים, והם אלו שיביאו את הגאולה לעם ישראל. כל אדם צריך לשאוף להישאר בבחינת תינוק, כמו יוסף הצדיק. מי שזוכה ללמוד תורה ולתת צדקה בארץ ישראל, זוכה ל"הבל פה שאין בו חטא".
על כך בירך יעקב אבינו את מנשה ואפרים:
"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי"
מדוע זכו לכך? משום שהם נשארו תמיד "נערים" וילדים קטנים בטהרתם. חוץ מהתורה הקדושה שום דבר לא עניין אותם, ולכן זכו לעלות לדרגת האבות.
חלק 3 מתוך 3 — שיעור מס' 258
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם