סיפור על מלחמת האמונה עם חזרת הצדיק לארץ הקודש / סיפור של אמונה

כאשר מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א חזר לארץ הקודש, כוחות השקר ניסו להילחם בו. התלמידים נאחזו באמונה טהורה והוכיחו שאין עוד מלבדו.

סיפור על מלחמת האמונה עם חזרת הצדיק לארץ הקודש

כאשר מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א חזר לארץ הקודש, השמחה בקרב כל תלמידיו ואוהביו פרצה גבולות ולא היה לה קץ. כולם הרגישו בחוש את דברי חז"ל, כי כשהצדיק בעיר - הוא הודה, הוא זיוה והוא הדרה. האור הגדול שהביא עמו הרב שליט"א האיר את הלבבות כולם, והתחושה הייתה של התרוממות רוח עצומה.

המלחמה של כוחות השקר

אך כדרכם של דברים בקדושה, לעומת האור הגדול התעוררו גם כוחות ההתנגדות. הסיטרא אחרא וכוחות הרשע לא יכלו לשאת את האור, והתחילו במלחמה חדשה וקשה. הם פעלו בדרכים שונות עד שעצרו את הצדיק, בניסיון לכבות את שלהבת האמונה.

כוחות השקר פועלים כל הזמן מתוך תפיסה של "כוחי ועוצם ידי", שזוהי ממש קליפת עמלק אשר "קרך בדרך". הם חושבים בטעות שיש בכוח אנוש לעשות ולפעול בעולם הזה כרצונם, מתוך גאווה וניתוק מוחלט מהבורא.

אומנות אבותינו בידינו

אבל תלמידי הצדיק לא התייאשו לרגע. תיכף ומיד הם תפסו את אומנות אבותינו בידיהם, והתחילו בזעקות ושוועות לאבינו שבשמים. הם ידעו היטב את הסוד העתיק: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו".

המלחמה האחרונה של עקבתא דמשיחא, שהיא מלחמת גוג ומגוג, איננה מלחמה פיזית אלא מלחמה על האמונה הקדושה. בזה רואים בבירור שכל מלחמתו של הצדיק ואנשי הצדיק סובבת סביב נקודה אחת בלבד: השם יתברך, ואין עוד מלבדו.

בסופו של דבר, אנו יודעים ומאמינים באמונה שלמה כי השליטה כולה בידי שמיים. כפי שלימדונו חז"ל, "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה". זוהי האמונה הטהורה שמנחילה לנו דרכו של הצדיק, ולאורה נמשיך ללכת תמיד.

סיפור של אמונה: הריקודים והזעקות מול בתי המשפט למען הצדיק

כאשר הגיעה הידיעה שביום פלוני נערך משפט למורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א בעיר ראשון לציון, ההמונים לא נותרו אדישים. כבר בשעות הבוקר המוקדמות, המקום היה הומה מציבור ענק של אנשים, נשים וטף שבאו לתמוך בצדיק.

המתקת הדינים על ידי ריקודים

כדרכם של תלמידי ואנשי הצדיק, הם התחילו בריקודים נלהבים על השטח שמול בית המשפט. כפי שרבינו הקדוש זי"ע ועל כולם יגן אמן אמר, על ידי ריקודים נמתקים הדינים. היה זה קידוש השם עצום לראות ציבור של יהודים יראים ושלמים, שבורים ורצוצים עד דכדוכה של נפש, שבאים בהכנעה גמורה. לא היו שם צעקות של זעם או מריבות, אלא רק עמידה בהכנעה ובלב נשבר.

כך הם רקדו ושרו עד שהתאסף כל הקהל הקדוש. יחד הם התחילו באמירת "תיקון הכללי" בהתעוררות עצומה, המשיכו באמירת סליחות וקיבלו עול מלכות שמים בקול רם. הזעקות והשוועות בקעו רקיעים, עד שהגיעה הידיעה המשמחת כי ברוך השם, השופטים קבעו שמשחררים את הצדיק.

אכזבה, ערעורים והמשך המאבק בלוד

אולם, השמחה הייתה קצרה. תיכף ומיד הגישו אותם אנשים ששכחו כי "ולמלשינים אל תהי תקווה" הוא איסור חמור, ערעור בתביעה שלא ישחררו את הצדיק. ה' ישמרנו ויחזיר את כולם בתשובה שלמה, שכן הצדיק הוא כולו רחמנות ומוחל במחילה גמורה לכל המצערים והמעיקים אותו, והעיקר מבחינתו הוא שרק יחזרו בתשובה.

בעוונותינו הרבים, בעקבות הערעור לא רצו לשחרר את הצדיק. לאחר מכן התקיים משפט נוסף, הפעם בעיר לוד. ושוב, התארגנה עצרת ענקית מלווה בצעקות, שוועות וריקודים שנמשכו שעות ארוכות. שוב הגיעה הידיעה שמשחררים את הצדיק, אך שוב הוגש ערעור של אותם אנשים הנזכרים לעיל.

המעגל הזה של משפט, זעקות, החלטת שחרור וערעור חזר על עצמו לא פחות מארבע פעמים. אך לאורך כל הדרך, הקהל לא איבד את אמונתו והמשיך לעמוד בגבורה, בריקודים ובזעקות לשמיים, מתוך אמונה יוקדת בצדיק ובהמתקת הדינים.

סיפור של מסירות נפש: ההולכים אחרי הצדיק במדבר ובשבי

רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב זי"ע, אמר פעם: "העולם ראוי שיתמהו על האהבה שיהיה בינינו". משפט זה מקבל משמעות מוחשית ומרגשת כאשר מתבוננים באהבה העצומה ובמסירות הנפש של התלמידים כלפי מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א. לאורך כל התקופה שבה שהה הצדיק בגלות, תלמידיו לא עזבו אותו לרגע. הם הלכו אחריו לכל מקום, ממש בבחינת הפסוק "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

אוהל של תורה מול חומות הכלא

גם כאשר חזר הרב לארץ הקודש ונאלץ לשהות בבתי הכלא, מסירות הנפש של אנשיו רק הלכה והתעצמה. התלמידים הקימו אוהל מיוחד סמוך לחומות הכלא שבו שהה הצדיק, כדי להישאר קרובים אליו ככל האפשר. כל הזמן הגיעו לשם אנשי הצדיק, למדו תורה בהתמדה, וערכו במקום את שולחנות השבת מתוך דבקות עצומה.

בתחילה הוקם מאהל זה סמוך לכלא בבאר שבע, ולאחר מכן נדד יחד עם הרב אל מול כלא צלמון. רק השם יתברך יודע ועד ליסורים, לקושי ולגלות שסבלו הצדיק ואנשיו לאורך כל אותה תקופה ארוכה. התלמידים ויתרו על נוחות חייהם, עזבו את בתיהם, ולא הסתכלו על עצמם כלל, והכל מתוך אהבה טהורה.

רעש עצום בשמיים

אי אפשר לשער כלל את הרעש העצום שעשתה מסירות נפש זו בשמיים. הקדוש ברוך הוא רואה כיצד בניו האהובים מוותרים על הכל ומוכנים לסבול עבור השם יתברך ועבור עבדיו הנאמנים, שעובדים אותו במסירות נפש יומם ולילה.

אין ספק כי אהבה זו ומסירות נפש נדירה זו, ממתיקות את כל הדינים. זכות זו משפיעה שפע עצום של חסדים ורחמים על כל עם ישראל, ומעידה יותר מכל על הקשר הנצחי והבלתי ניתן לניתוק שבין הצדיק לתלמידיו.

מתוך גליון עט — פרשת מסעי

מתוך סדרת "צדיק מושל יראת אלקים" — גיליונות "שפיר אמר נחמני"