סוד הכניסה לגן עדן בחיים: כוחה של מסירות נפש
שיעור מס' 235 | קלטת מס' 235 *יום ד' כ' אדר ב' תש"ס התכנסות חבורת אנשי הננמ"ח דחסידי ברסלב. צד א'
מאמר עמוק המבאר כיצד זכו אליעזר עבד אברהם, בתיה בת פרעה וסרח בת אשר להיכנס לגן עדן בעודם בחיים. דרך סיפורם מתגלה הסוד: כאשר אדם מוסר את נפשו לחלוטין למען הצדיק ולמען עם ישראל, הוא פושט את גשמיותו וזוכה לחיי נצח.
אליעזר עבד אברהם היה יכול בקלות למצוא תירוצים כדי לא להשלים את שליחותו. משפחתה של רבקה לא רצתה לתת אותה, והוא היה יכול לומר לאברהם: "הייתי שם, הם לא רוצים", ולחזור הביתה במטרה שאברהם ייקח את בתו שלו ליצחק. אבל הוא לא עשה זאת; הוא עשה את כל ההשתדלויות האפשריות.
הבן איש חי אומר שאליעזר עשה להם כל מיני תחבולות והפחדות כדי שיסכימו לתת לו את רבקה. הוא אמר להם: "ראו שבתואל מת באותו לילה, עוד מעט כולכם תמותו! אתם חושבים שרק בתואל מת? עוד מעט כולכם תמותו". מיד הם נבהלו והסכימו. מקודם הם אמרו:
"מֵה' יָצָא הַדָּבָר".
מה פירוש "מה' יצא הדבר"? הגמרא במסכת מועד קטן (י"ח ע"ב) מביאה בשם רב יהודה אמר שמואל, שבכל יום יוצאת בת קול ומכרזת: "בת פלוני לפלוני", כדי שהאדם ידע תמיד שזהו השידוך האמיתי. אליעזר פתח את האוזניים ושמע את הבת קול הזו, וכך ידע בוודאות שזהו השידוך.
למצוא יהלום בתוך רפש
היו לאליעזר מיליון תירוצים להגיד לאברהם אבינו למה אי אפשר לקחת אותה. הוא היה יכול לומר שבתואל מת וצריכים לשבת שבעה, או שהם ביקשו "תשב הנערה איתנו ימים או עשור". על כל צעד ושעל היו לו מיליארד תירוצים להסביר למה השליחות לא בוצעה, ובכך להציב לאברהם אולטימטום ולהצמיד אותו לקיר שיקח את בתו.
אך במקום זאת, הוא מילא את השליחות במסירות נפש. הוא עשה סימנים וחיפש כיצד לגלות ילדה כזו בתוך ערימה של קש. הוא חיפש לגלות סיכה קדושה וטהורה, סיכת יהלום, בתוך מיליון טמאות, בתוך רפש ואגם של ביוב. הוא עשה את כל התחבולות שאפשר למצוא. בזכות כל מסירות הנפש הזאת, הוא זכה להיכנס עם גופו לגן עדן.
התפשטות הגשמיות של בתיה בת פרעה
הדמות הבאה שזכתה לכך היא בתיה בת פרעה. מכל עשרת השמות שהיו למשה רבנו, השם שבו בחרו לקרוא לו לדורות הוא השם שהעניקה לו בתיה, כפי שכתוב:
"כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".
דוד המלך התפלל על כך ואמר: "יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים". זו הייתה התפילה של דוד, ולזה זכתה בתיה עם משה. במסכת כלה (פרק שלישי) מובאים דברים אלו. שם גם מסופר על זהירותו העצומה של יעקב אבינו, שאפילו נשיקה לא רצה לתת שמא מעורבת בה טומאה חס ושלום מאיזו לילית או פרוצה, ומרוב פחד נמנע מכך. ובאותו פרק ממש מסופר על גודל קדושתה של בתיה בת פרעה.
בתיה הגיעה באותו רגע להתפשטות הגשמיות. היא הייתה בת מלך, ובכל זאת הסכימה למסור את נפשה, אפילו שיתפסו ויהרגו אותה, והעיקר להציל את משה. היא אמרה: "זה גואלם של ישראל". האר"י הקדוש והמדרש הגדול מסבירים על הפסוק "וַתָּשָׁם בְּעוֹד לַיְלָה", שבתיה הסתובבה על שפת היאור במשך חודשים. היא ידעה כבר שלושה ימים ושליש לפני שמשה נולד שהוא עתיד להיוולד, וברגע שנולד היא ידעה שעכשיו יזרקו אותו.
היא הסתובבה בדמדומים של הבוקר ושל הערב, בין השמשות ובין עלות השחר לזריחה – הזמן שבו זרקו את התינוקות – בתקווה לגלות את התיבה של משה, לפני שאיזה גוי ימצא אותו ויגדל אותו.
חיים תמורת חיים
כל קיומו של עם ישראל הוא בזכותה. לולא בתיה בת פרעה, לא היה משה רבנו. היא פשטה את הגוף לגמרי כדי לעשות את המעשה הזה, והוציאה מתוכה את כל הטיפות של הסטרא אחרא.
היות והיא הביאה ישועה וחיים לישראל – שכן על ידי משה עם ישראל יצא ממצרים, קיבל תורה, נבנה בית המקדש ועם ישראל חי לעולם – הכל נזקף לזכותה. לכן, מידה כנגד מידה: כמו שהיא הביאה חיים לעולם והאריכה את חייהם של ישראל, כך היא זכתה לחיי עולם ולהיכנס לגן עדן בחייה.
סרח בת אשר: להקריב הכל למען הצדיק
הדמות השלישית היא סרח בת אשר. היא זו שסיפרה ליעקב אבינו שיוסף חי. כולם פחדו לספר זאת ליעקב; הם חששו שאם יעקב יגלה שרימו אותו במשך 22 שנה עם כתונת הדם ושעיר העיזים, ושהכל היה רק הצגה ושטויות, הוא יקפיד עליהם.
הם ידעו שהקפדה אחת של יעקב, אם רק ייתן בהם את עיניו, תהפוך אותם לגל של עצמות. היה פחד נורא להגיד לו את האמת שיוסף חי. אבל סרח אמרה: "יהיה איתי מה שיהיה, אני צריכה להגיד שהצדיק חי!".
כאשר אדם מקריב את עצמו למען הצדיק, הוא זוכה לחיי עולם. בזכות מסירות נפש עצומה זו, שבה הייתה מוכנה לסכן את חייה מול הקפדתו של יעקב, זכתה גם סרח בת אשר לחיות חיי עולם.
חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 235
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם