סוד הנקודה הפנימית: האש היוקדת בלב כל יהודי

שיעור מס' 129 | * יום ד' פר' בשלח, אור לט' שבט תשנ"ח - שיעור בישיבת 'שמחה ואמונה' (שכונת עין כרם)

בחנוכה אנו זוכים להאיר את נקודת האור הפנימית הקיימת בכל יהודי, גם ברחוק ביותר. על ידי הסרת \

אדם אינו יכול לדעת מה הוא היה בגלגולו הקודם. לעיתים אדם תמה מדוע זרקו אותו ל"יוון מצולה", למקומות נידחים ורחוקים כל כך. התשובה היא שהכל מכוון לפי מה שעליו לתקן מגלגולים קודמים. מי שמת כצדיק בגלגול קודם, שכבר עשה תשובה אמיתית והיה נקי מכל חטא – זוכה כעת להיוולד במקום קדוש, אצל הורים צדיקים. אך אלו מאיתנו שהיו בגלגולים קודמים במקומות רחוקים, צריכים עכשיו לעבור שוב את כל אותם מקומות נוראים כדי לתקן הכל. וברוך השם שזכינו להגיע למקום של קדושה, שממנו יבוא אורו של משה ותצמח הגאולה השלמה.

לעלות לשורש הבריאה

בחנוכה אנו זוכים להתעלות מעל כל המיצרים. אנו עוברים את כל ארבעת העולמות, עד שאנו זוכים להגיע לעולם האצילות. על ידי סיבובי הסביבון, מסביר רבנו הקדוש, המוחין ניטלים ועולים עד לשורשי הבריאה. בחנוכה זוכים לעלות למקום שבו מתבטלים כל חוקי הטבע:

"גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים וזדים ביד עוסקי תורתך".

הרב אברמסקי זצ"ל דייק ואמר שהזדים, אלו שפועלים במזיד, נופלים אך ורק "ביד עוסקי תורתך". שום דבר אחר לא יעזור נגדם, אלא רק כוחם של עוסקי התורה, כי כל עניינו של חנוכה הוא אור התורה.

הרי החול המכסים את נקודת האש

רבי נתן מסביר שסודו של חנוכה טמון באותו נר קטן שמאיר. הנר הקטן הזה הוא נקודת האור הקיימת בכל יהודי. גם ביהודי הרחוק ביותר בעולם, ישנה נקודת אור פנימית. אלא שקליפות רבות נערמו על אותה נקודה.

כפי שמבואר בליקוטי מוהר"ן (חלק ב', תורה ט'), ישנם "הרים של חול" המכסים על הנקודה היהודית של כל אחד ואחד. העבודה שלנו היא להסיר את אותם הרי חול ואפרוריות. ברגע שנצליח להסיר את הרי החול המסתירים את הנקודה, אומר רבנו, תתגלה כזו שלהבת, כזה מוקד של אש יוקדת, שיכולה לשרוף את כל העולם כולו.

האש הזו יוקדת בלב כל יהודי ויהודי, וכל עניינה של תורת רבנו הוא רק לגלות את אותה נקודת אש בוערת. רבי נתן מסביר (הלכות ברכת המזון, הלכה ג') שזוהי בדיוק העבודה של חנוכה: לגלות את האש היוקדת בלב כל יהודי. גם באדם הנראה רחוק מאוד, יוקדת אש להבה. על כך נאמר:

"וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ".

האש הפנימית הזו שורפת את כל הקש של עשיו ושל הסטרא אחרא. כל הסטרא אחרא בנויה על קש. חז"ל אומרים שירד מלאך גבריאל ונעץ קנה בים, קנה של קש, ועליו הועלה שרטון שעליו נבנה הכרך הגדול של רומא. כל כוחה של רומא בנוי על קנה של קש, ומה שישרוף אותו זו רק הנקודה הפנימית היוקדת בלב כל יהודי.

להאיר עד שתכלה רגל מן השוק

זהו סוד נר החנוכה – לגלות את האש היוקדת. הנקודה הזו היא סוד הייחוד של שמות הקודש (הוי"ה, אקי"ה, אדנ"י ואלקים) שעולים בגימטריה "נר". לכן אמרו חז"ל: "נר חנוכה איש וביתו", והמהדרין מן המהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד. זוהי המצווה היחידה שכל עם ישראל, בלי יוצא מן הכלל, קיבל על עצמו לקיים כמהדרין מן המהדרין. מדוע? משום שכאן מדובר על הדלקת הנקודה הפנימית שיוקדת בלב כל יהודי.

את הנר הזה צריכים להדליק "עד שתכלה רגל מן השוק". השוק מסמל את כל ענייני התאוות. אדם רואה סביבו שבעים מדורות של תאוות בוערות, והוא שואל את עצמו: "איך אוכל לכבות את שבעים המדורות הללו?". אך רבנו מגלה שאש הקודש, נקודת האור שבלב כל יהודי, חזקה יותר מכל שבעים המדורות של התאוות, והיא תגבר עליהן ותשרוף אותן.

צריכים רק להדליק את הנקודה הפנימית שבוערת בלב, שעליה נאמר:

"מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ".

כל נהרות העולם וכל אומות העולם לא יוכלו לכבות את האש היוקדת בלב כל יהודי, אש של "רשפי אש שלהבתיה".

כאשר לאדם אין את האור הזה, הוא אינו יודע מהיכן לקבל חיות. מרוב שאנשים צמאים לאור האלוקי, הם עלולים לשתות "מי מדמנה" וביוב. אדם צמא רואה נוזל צהוב וחושב שזה מיץ, ושותה סבון מרוב צמא. כל התאוות בעולם נובעות מרוב הצימאון להשם יתברך, כאשר עדיין לא בא הצדיק שיאיר להם את אור הנקודה.

על הנר היוקד בלב כל יהודי נערמו אין-סוף הרים של חול. בפנים ישנה לבה בוערת, ורק הקילומטרים של ההרים עוצרים אותה מלפרוץ. לכן אנו זקוקים לצדיק, שעליו נאמר "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ", שיודע כיצד להסיר את הרי החול מעל הלב של כל יהודי, עד שתהא שלהבת הלב עולה מאליה.

חלק 3 מתוך 4 — שיעור מס' 129

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי) | חלק 4