סוד הארך אפיים והשליטה בגלגלי הרקיע
שיעור מס' 141 | *יום ד', אור לי"ח אייר פר' בהר - ל"ג בעומר תשנ"ח
מדוע אדם מרגיש שהוא יכול להסתדר בחיים בכוחות עצמו, וכיצד תחושה זו קשורה לקליפת הנחש? המאמר חושף את סוד ה\
ל"ג בעומר התשפ"ו — מדוע אנשים אינם נוסעים לצדיק? משום שחסרה להם אמונה. אילו אדם היה יודע באמת מהו צדיק, הוא היה נוסע אליו בכל רגע ובכל שנייה. הסיבה שאדם אינו עומד לפני בוראו כראוי, נובעת מעצבות, מכבדות, ובעיקר מחוסר אמונה. אדם מרגיש שהוא "מסתדר נפלא" בכוחות עצמו. הוא מרגיש שהוא מיליונר, שהוא אינו זקוק לדבר. זוהי הבכייה הגדולה שלנו: אילו היינו עומדים פעם אחת בכוונה אמיתית, המשיח היה בא היום, ברגע זה ממש.
חוסר האמונה הזה נמשך מקליפת הנחש, שעליו נאמר:
"וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ"
כשם שהנחש מוצא את מזונו בכל מקום שהוא זוחל אליו, כך האדם ששקוע בקליפה זו מוצא פרנסה וכסף, ונדמה לו שהוא אינו זקוק לבורא עולם. הקב"ה פשוט מחכה לנו, רוצה להשפיע עלינו שפע עצום ולהביא את הגאולה, אך הוא ממתין ללב נשבר אחד, לדיבור אחד מילה במילה. ברגע שאדם חושב שהוא אינו צריך לבקש, הוא מאבד את הקשר למקור החיים.
סוד הארך אפיים והביטול המוחלט
משום כך אנו נוסעים לצדיק, לרבי שמעון בר יוחאי. אנו נוסעים כדי לקבל ניצוץ של אמונה, ניצוץ של כוונה, כדי לזכות לעמוד ולייחד את הלב לכל הפחות חמש דקות בכל ברכה. בעל התניא אמר שאילו היה אפשר, הוא היה עומד בתפילת שמונה עשרה אחת במשך עשרים וארבע שעות ברציפות. אך מכיוון שצריך ללמוד תורה ולקיים את סדר היום, אנו עושים כפי יכולתנו. כל העבודה שלנו היא לזכות לבחינה של "ארך אפיים".
משה רבנו רצה להיכנס לארץ ישראל בדיוק בשביל המטרה הזו – לקבל את בחינת ארך אפיים. כאשר אדם מאבד את הבחינה הזו של הביטול, הוא מאבד את אחיזתו בארץ ישראל. לכן מגרשים אדם מהארץ, כדי שיחזור אליה עם געגועים וכיסופים חדשים להשיג את הביטול הזה. הגמרא דנה במה שראה משה רבנו כשעלה למרום:
"וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ - מָה רָאָה? חַד אָמַר אֱמֶת רָאָה, חַד אָמַר אֶרֶךְ אַפַּיִם רָאָה"
לכאורה זו מחלוקת, אך למעשה "ארך אפיים" זוהי האמת האמיתית, הגדולה מכל. להיות ארך אפיים פירושו לא לכעוס לעולם, לא להקפיד על אף אדם בעולם. כאשר דיין דן דין אמת לאמיתו, הוא נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית, ועל ידו נבראים שמים וארץ חדשים בכל שנייה.
הניסיון של משה רבנו במי המריבה
משה רבנו, שהשיג השגות עצומות וזכה לכל הבחינות העליונות, ראה שישנה מדרגה של "ארך אפיים" שעדיין אינה בהשגתו השלמה. המדרש מספר שמשה ידע במשך ארבעים שנה שיגיע הרגע שבו עם ישראל יתקומם נגדו. כשם שאצטגניני פרעה ראו שסופו ללקות במים, כך משה ידע שהניסיון הגדול שלו יהיה במים, בדיוק על גבול ארץ ישראל.
ביום שבו נפטרה מרים, הגיע הרגע הזה. עם ישראל נעמד על כל סלע ואבן, כפי שמתאר הילקוט שמעוני, והתחילו ללעוג לו: "משה, בוא נראה אותך מוציא לנו מים מהסלע הזה!". באותו רגע, משה רבנו הבין שכל מה שהשיג עד כה הוא כאין וכאפס לעומת הארך אפיים האמיתי. הוא רצה להגיע לאמת לאמיתה של "אין עוד מלבדו", להכרה המוחלטת של "אני אינני קיים כלל". זהו סוד הביטול – לעמוד בהיכל המלך ולראות רק את המלך מול העיניים.
חוכמת הקדושה מול חוכמת הנחש
רבי שמעון בר יוחאי זכה לאותו ארך אפיים ולכל הבחינות שעליהן דיברנו. עד כדי כך שרשב"י אמר על עצמו דברים שמשה רבנו לא גילה בדורו, כי בכל דור מתגלות בחינות חדשות. הגוף של רשב"י נשאר בעולם הזה כשורש לכל הנשמות, בחינת "אבן שתייה" שממתיקה את כל הדינים ומשפיעה את כל הישועות.
כאשר אדם מתבטל לצדיק, הוא זוכה לאמונת הייחוד. הוא מבין שה' מנהיג את העולם, ולא המזל או החוכמה האישית שלו. כי חוכמה ללא ביטול היא פשוט "חוכמת הנחש". הגויים גם הם חכמים ונבונים, אך השכל שלהם בא מצד הנחש, שעליו נאמר:
"וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה"
החוכמה (האות ח') אינה שווה דבר ללא הביטול (האות נ' של 'לפני שמש ינון שמו'). אם החוכמה אינה באה מצד הביטול, מצד ההכרה של "לית ליה מגרמיה כלום" (אין לו מעצמו כלום), הרי שזו חוכמה שנופלת לקליפות ומחיה אותן. אדם כזה מתפאר בחוכמתו ומפיל אחרים, ונותן כוח למלכות הרשעה.
מנהיגי גלגלי הרקיע
לעומת זאת, כאשר אדם זוכה לביטול האמיתי, הוא מתחבר לצדיק שהוא בחינת ה"גלגלתא" – זה שמגלגל ומנהיג את כל מערכות השמים. חכמי ישראל ידעו לגלגל את המערכות, כפי שאמר רבי יהושע בן חנניה לקיסר: "אם אתה אלוהים, תזיז לי את השמש! תשנה את מסלולה שתזרח במערב ותשקע במזרח". על צדיק כזה נאמר שהוא יכול לגזור:
"שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן"
הצדיק שולט על גלגלי הרקיע. כפי שראינו ביום הסתלקותו של רשב"י, השמש לא שקעה עד שסיים לגלות את סודות ה"אדרא זוטא", ואש ליחכה את הבית. הצדיק אינו מתגלגל במערכות הטבע, אלא הוא הגלגל המניע אותן, ודרכו מושפעים כל הזיווגים, הרפואות והישועות.
נשמות ענקיות אלו לא נולדו עם גוף שונה משלנו. הם זכו לגוף זך וטהור רק על ידי יגיעה, בכיות וכיסופים. על ידי ההתקשרות לנשמת הצדיק שזכה לארך אפיים, נזכה גם אנו לאמונה שלמה, ויתקיים בנו הפסוק "ואולך אתכם קוממיות", ונזכה לביאת משיח בן דוד, לבניין בית המקדש ולתחיית המתים כהרף עין אמן.
חלק 3 מתוך 3 — שיעור מס' 141