סוד העבודה הפנימית וסלילת הדרכים ברוחניות

שיעור מס' 72 | מוצ"ש שמיני עצרת, אור לכ"ג תשנ"ז - מלוה מלכה בישיבה - 2 שיעורים (המשך במס' 73)

אדם יכול לקיים מצוות כל חייו, אך ללא חיבור פנימי ואמיתי לצדיק, עבודתו עלולה להישאר בגדר "איוולת" חיצונית. המאמר מסביר כיצד הצדיק סולל עבורנו דרכים רוחניות בכל מצב בחיים, ומעניק לנו עצות להתמודד עם כל נפילה, ומסיים בקושיה עצומה על חלקו של אהרן הכהן במי מריבה.

אדם יכול לחיות את כל חייו, ללמוד, להתפלל, לשיר ולרקוד, אך אם אינו מגלה את האמת לאמיתה - הוא נמצא בתוך הקליפה. רבנו הקדוש אומר על כך, שאדם כזה הוא כמי שמעקם בעצמו ומדמה לחבירו כקוף בפני אדם. על כך נאמר הפסוק:

"אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ" (משלי יט, ג).

הגאון מוילנא גילה סוד עצום: הספרים תהלים, משלי ואיוב הם ראשי תיבות של המילה אמת (איוב - א', משלי - מ', תהלים - ת'). בספרים אלו טמונים כל סודות התורה. הפסוק במשלי מלמד אותנו שאדם יכול לחיות מאה ועשרים שנה באיוולת אחת גדולה. הוא יכול לעשות את כל העבודות הרוחניות, לצום ביום כיפור ולרקוד בשמחת תורה, אך אם הוא אינו יודע מי זה צדיק האמת ולשם מה הוא עושה זאת - הכל נשאר בגדר איוולת.

סכנת העשייה החיצונית

ישנם אנשים שנשארים דתיים רק משום ש"לא משתלם" להם להיות חופשיים. הם עושים את המצוות כי החברה סביבם עושה זאת - החבר צם, אז גם הוא צם; החבר רוקד, אז גם הוא רוקד. אך פנימה, בתוך הלב, אין להם מושג מהותי על קדושת יום הכיפורים או על מהות השמחה.

אדם כזה יכול להעביר חיים שלמים בעשייה חיצונית, בעוד שבלבו פנימה הוא כועס וחולק על ה'. ומי זה ה'? מסביר רבנו שהצדיק כבר כלול בה' יתברך. הצדיק מושל על שם הוי"ה ומבטל גזירות, אך אותו אדם, בלבו פנימה, כועס על הצדיק. הוא מרגיש כפייה ואונס בעבודת השם, ומחכה להזדמנות הראשונה לברוח מהעבודה הקשה והמרירות שהוא חש.

משפטם של הבינוניים

בראש השנה נפתחים שלושה ספרים: צדיקים נכתבים לאלתר לחיים טובים, רשעים לאלתר למיתה, והבינוניים תלויים ועומדים. מי הם הבינוניים? אלו האנשים שקשה להם. קשה להם עם הריקודים, עם העבודות, ויש עליהם לחץ חברתי.

הקב"ה הוא רחמן, ואם אותם בינוניים יתאמצו, ישמחו בעבודות, ישמחו בריקודים, בשירים ובתפילות לצדיקים, ויתפללו מילה במילה מתוך תשובה - יחתמו אותם בספרם של צדיקים ויעניקו להם סיעתא דשמיא. אך אם לא, מזהיר רבי נתן, הם עלולים חלילה להתהפך לחולקים גמורים. בכל ראש השנה ויום כיפור חותמים וקובעים מי יתקרב ומי חלילה יתרחק, הכל בהתאם לשמחה ולרצון הפנימי של האדם בעבודתו.

שאיבת עצות מנענועי הלולב

כאשר אדם זוכה להתקרב באמת, הוא מקבל את האור של חג הסוכות. על ידי בחינת "אם הבנים שמחה", שהיא שורש העצה, האדם מקבל עצות מכל הכיוונים.

כשאנו מנענעים את הלולב לשישה כיוונים (למעלה, למטה, מזרח, מערב, צפון, דרום), אנו מכוונים כנגד צירופי שם הוי"ה. הנענועים נועדו להמשיך עלינו עצות לכל שניה ולכל מצב בחיים. אפילו אם אדם ייפול למקומות הנמוכים ביותר, מכל מקום יש דרכים ומסלולים לחזור.

הצדיק סולל את הדרכים

רבי נתן מסביר בהלכות תפילה, שאיפה שאדם נפל ואיפה שהוא נידח, הצדיק כבר אומר: "אני הולך הלאה והלאה, וסולל לכם כבישים ודרכים". כל הליכה של הצדיק, כל סיבוב שלו בריקוד, נועדו לעשות עוד מסלול ועוד דרך עבור הנשמות.

הצדיק נוסע בכפרים, בעיירות, בלילות ובשלגים, כדי להכין מסלולים רוחניים. מטרתו היא שכל הזמן יקבלו את האדם בצורה יפה ונאה, ויכבדו אותו במיטב הדברים. לכן רבנו אמר לתלמידיו: "אתם לא צריכים ללמוד, מספיק שאתם רואים אותי". ההסתכלות על הצדיק וההליכה בדרכיו הן אלו שפותחות את כל השערים.

תעלומת אהרן הכהן במי מריבה

לאור הבנת גדולת הצדיקים, אנו ניגשים לפסוק בפרשת וזאת הברכה, המדבר על אהרן הכהן:

"תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה" (דברים לג, ח).

נשאלת כאן שאלה עצומה: תעברו על כל חומש במדבר, על פרשת חוקת שבה מסופר על חטא מי מריבה, ותחפשו - מה שייך אהרן למי מריבה? הרי אהרן בכלל לא דיבר שם!

הקב"ה אמר למשה:

"קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם..."

אך בפועל, משה הוא זה שלוקח את המנהיגות:

"וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסֶּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם".

משה הוא זה שמנהל את כל העניינים, הוא אומר את כל הדברים, ואילו אהרן יושב לו בצד בשקט. אם כן, מדוע הפסוק מייחס לאהרן את המריבה במי מריבה? זוהי קושיה שכל מי שלומד תורה צריך לשאול את עצמו כאשר הוא קורא את הפסוקים.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 72

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)