פרשת תזריע - נגעי הנפש והמלחמה על שמירת העיניים
מאמר זה מבאר כי הצרעת ונגעי הנפש המוזכרים בפרשה נובעים מפגמי העיניים והסתכלויות אסורות. מכיוון שעיקר "שבירת הכלים" החלה בעיניים, המלחמה על שמירת העיניים היא עבודת חיים הדורשת מאמץ תמידי, והתשובה האמיתית מותנית בהחלטה נחושה לשמור על העיניים ובכך לטהר את הנפש מזוהמת הנחש.

אומר רבינו: "...הלוא ציותי את הנערים לבלתי נגעך... (רות ב). והעיניים נקראים נערים כי הם משרתי השכל, לבלתי נגעך - בחינת נגעי הנפש, כי כשהראות נתפזר ורואה כל מה שלפניו, היינו שאינו סותם וסוגר עיניו מחיזו דהאי עלמא, זהו בחינת נגעי הנפש." (ליקוטי מוהר"ן, תורה סה)
הרב'ה אומר "לבלתי נגעך" זה נגעי הנפש! כל ראיה אסורה שורפת את המוח, שורפת את הלב, שורפת את כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים, כל ראיה אסורה היא צרעת! כל הסתכלות אסורה מביאה עוד צרעת על הנשמה, עוד צרעת ועוד צרעת.
אומר הרבי מסלונים: "אשר בו הנגע" - הנגע בתוכך! הפצעים בתוך הנשמה! בתוך הנשמה יש פצעים! הנשמה כולה מצורעת, כולה פצעים, כולה רקבון מפגמי עיניים! ברגע שנכשלים בפגמי עיניים ולא עושים תשובה מיד ומתחרטים, אז עושים עוד מסכים ועוד שכבות של צרעת ועוד נגעים על הנשמה, "אשר בו הנגע" - נהיה עוד נגע ועוד נגע.
והאדם צריך להוריד את נגעי הנפש, את הצרעת, להפסיק מראיות אסורות מפגמי עיניים. "וציותי את הנערים לבלתי נגעך" - אומר הרב'ה הנערים הם העיניים! צריך לסגור את העיניים הרמטי ולדעת שזה המלחמה! כל המלחמה זה על שמירת העיניים.
שורש הניסיון: שבירת הכלים בעיניים
מסביר ר' נתן בהלכות תפילין ששבירת הכלים התחילה מהעיניים, עיקר השבירה היתה בעיניים, שם זה השבירה! ולכן כל הניסיון של האדם זה רק בעיניים, שם הניסיון שלו, שם העבודה שלו, שם כל המלחמות שלו, בשביל זה הוא בא לעולם.
"טוב מראה עיניים מהלך נפש"
מראה עיניים, פגם עיניים, זה יותר חמור מעבירה ממש! עבירה אדם יכול לעשות פעם בחיים, אבל בעיניים אדם יכול לפגום בלי סוף! מראה עיניים זה יכול להיות בכל שניה, בכל רגע.
גוף האור וגוף הנחש
ה' ברא את אדם הראשון עם גוף מאור (כותנות אור). הוא היה מאיר מסוף העולם ועד סופו, עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, לא היה לו יצר הרע! היצר הרע נברא לו אחרי החטא.
אחרי שחטא אדם הראשון ונלקח ממנו הגוף הראשון, כותנות האור, והיה צריך לבוש חדש, גוף חדש, התעבר בו הנחש והוא קיבל גוף מהנחש. ולכן כל הגופות שלנו זה גופות של נחש! זה לא הגוף שאדם הראשון נברא בו! הגוף הזה זה לא הגוף האמיתי שלנו, כל הגוף שלנו, כל החושים שלנו זה שדים! כל הגוף שלנו קיבלנו מהנחש.
כשאדם מסתכל ופוגם בעיניים הוא רואה נחשים! כי לכולם יש את הגוף של הנחש! בין לגברים בין לנשים, עד שיבוא מלך המשיח ואפילו עד תחיית המתים יהיה אסור להסתכל, כי כולם עם יצר הרע עם גוף נחש. וכל פעם שיש הסתכלות אחד על השני אז יש הצטרפות וחיבור של שני הנחשים! יש נחש בתוך האיש ויש נחש בתוך האשה, זה נחש וזה נחשה, וכשהם מצטרפים בא אנדרלמוסיה לעולם, בא אבדון לעולם.
סוד האנדרלמוסיה והרס העולם
אומר ה"מגלה עמוקות": מה זה אנדרלמוסיה? אנדלר ברוסית זה זכר, מוסיה זה נקבה, אנדלר ומוסיה. וכשיש פגמי עיניים, כשיש חיבור בין אנדלר (זכר) ומוסיה (נקבה), נהיה אנדרלמוסיה בעולם, נהיה הרג והרס ואבדון בכל העולם.
אדם פתח את העיניים - התפוצץ אוטובוס! הוא פתח את העיניים - נהיה תאונת דרכים. כל פתיחת עיניים, כל הסתכלות אסורה, הוא עושה אנדרלמוסיה בעולם. הוא מחבר את הנחש עם הנחשה, הוא מחבר את הנחש שבו, את הס"מ שבו, עם הלילית שבה, עם הנחש שבה, ועל המקום נהיה הרג והרס בעולם.
מכל הסתכלות אסורה נהיה אנדרלמוסיה בעולם. אם אתה הסתכלת... אתה לא ראית כלום, אתה ראית נחשים! החושים שבהם ראית זה בכלל לא חושים, זה שדים! החושים זה שדים שמעוברים בך.
עבודת חיים: התמודדות עד מאה ועשרים
צריך לדעת ששמירת העיניים זה התמודדות למאה ועשרים שנה, זה עבודה בגיל שבעים, זה עבודה בגיל שמונים, בגיל מאה, בגיל מאה ועשרים. כל עוד שאדם בתוך הגוף הזה והוא עוד לא קידש אותו ועוד לא טיהר אותו מזוהמת הנחש, הוא צריך להוריד אוקיינוסים של דמעות שלא יראה ראיות אסורות.
אדם אומר: למה צריך כל היום לסגור את העיניים? כל היום לריב עם העיניים? כל היום להילחם איתם? בשביל מה זה? מה? אי אפשר להיות אדם נורמלי כמו כולם? שהולכים עם עיניים פתוחות ברחובות ומסתכלים ימינה שמאלה, קדימה אחורה, מעלה מטה, לששת רוחות השמים! למה צריך להיות יוצא דופן? למה כל הניסיון זה בעיניים?
על זה אומר ר' נתן: מכיוון שבעיניים היתה עיקר השבירה, לכן שם עיקר הניסיון.
התנאי לתשובה: החלטה נחושה
אומר הרמב"ם בהלכות תשובה: אם אדם לא מחליט לשמור את העיניים, לא מועילה התשובה שלו! אפילו אם הוא יעשה תשובה על כל העבירות שבעולם, אפילו שהוא הוריד אוקיינוסים של דמעות על כל העבירות שהוא עשה, אבל בשמירת העיניים הוא מזלזל, אז זה מעכב לו את כל התשובה.
אומר הרמב"ם: ראיית העיניים זה עוון גדול, זה העוון הכי גדול מכל העוונות! כי זה עוון שאין בו שום סיבה! אדם רעב אז הוא אכל קצת יותר ממה שמותר, אדם עייף אז הוא ישן קצת יותר ממה שמותר, אבל ראיית העיניים! איזה סיבה יש לך להסתכל? איך אתה פותח עיניים? איך אתה מסתכל?
אם אדם מזלזל בזה ואומר "מה חטאתי, מה פשעתי, מה עושים מזה רעש?", אומר הרמב"ם זה מעכב לו את התשובה! אלא אם הוא עושה תשובה מיד ומתחרט, אז הכל נמחק.
אם אדם מחליט שהוא לא שומר את העיניים, הרב'ה לא יעזור לו! הרב'ה עוזר למי שמחליט לשמור את העיניים! אדם יעבור על הלאו של "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" מאה אלף פעם ביום ויגיד "יש לי רבי גדול!"? אין דבר כזה!
הרב'ה אולי יעזור לו שיהיה לו מוח לשמירת העיניים, ייתן לו איזה חבר שילמד אותו על שמירת העיניים, יראה לו איזה רמב"ם שמדבר על שמירת העיניים, יראה לו ליקוטי הלכות שמדבר על שמירת העיניים, זה מה שהרב'ה יעזור לו! אבל לפני זה הוא צריך להחליט לשמור את העיניים בכל הכוח! לבטל את היצר הרע בכל הכוח!
אז רבינו אומר: אם יהיה עוד שארית שלא התגברת עליה חס ושלום, על השארית הזאת אני מוכן לעזור לך, אבל לא שאני אעשה לך את כל העבודה, מה, אני השמש שלך?
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם