סוד המוח החריף: כוחה של התמדה וסוד הניגון

שיעור מס' 54 | לפנות בוקר יום ב' פר' שמיני, ד' דחוהמ"פ, י"ט ניסן תשנ"ו

השיעור עוסק בחשיבות העצומה של התמדה בלימוד התורה, המעניקה לאדם מוח חריף, גבורה ומרץ דקדושה. דרך סיפורי התנאים מומחשת הסכנה שבביטול תורה אפילו ליום אחד, ולסיום מוסבר סוד האותיות והניגון, שהם המפתח לפעול ישועות ולשנות את הטבע.

כאשר החלו ליישב את המושבות בארץ ישראל, התעורר פחד גדול מפני הערבים שהיו מתנכלים ליהודים ומכים אותם. שאלו את אחד מגדולי ישראל, רבי יהושע מקוטנא, מה לעשות לנוכח הפחד הגדול שמונע את העלייה. הוא השיב בעצה מפתיעה: "תביאו צעירים מליטא, 'ליטוויקעס'. הם אינם בטלנים, יש להם מוח חריף ושכל חריף".

מי שיש לו מוח חריף בלימוד התורה, הוא גם גיבור ומלא מרץ. הכל תלוי במוח. אדם שאין לו מוח עובד, הופך לבטלן. זהו חילול השם שאדם לא לומד תורה ונראה מסכן וחסר חיות. לכן ההוראה היא: תהיו "ליטוויקעס"! אדם שלומד גמרא ומבין את החברותא, המוח שלו עובד וזז – המוח הזה מפעיל את כל הגוף. לעומת זאת, אם המוח רדום, האדם לא יכול לזוז. הליטאים, בכוח תורתם, הם אלו שיקימו לנו את הארץ ויקימו את התורה באמת.

מעוות לא יוכל לתקון

עלינו לדעת שאי אפשר להפסיק מהלימוד אפילו ליום אחד. שלמה המלך אומר בקהלת:

"מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת" (קהלת א, טו).

הגמרא דורשת זאת על אדם שביטל תורה. לא למדת יום אחד – אתה אבוד, זהו "מעוות לא יוכל לתקון". ברגע שאתה יוצא מהלימודים, אתה נהיה בטלן. הגמרא מספרת על רבי יהודה ורבי אלעזר שלמדו יחד בחברותא. רבי יהודה התחתן כמה ימים לפני רבי אלעזר. בגלל שבעת ימי המשתה, רבי אלעזר הקדים אותו בלימוד בשבעה ימים בלבד. התוצאה הייתה שכל ימי חייו ניסה רבי יהודה להשיג את רמתו של רבי אלעזר, ולא הצליח!

הם לא חיכו אחד לשני, כי ידעו שכל יום קובע. אי אפשר לומר "בוא נחכה עוד יום וניסע ביחד לישיבה". מה זה עוד יום? "אם יום אעזבך – יומיים אשכחך". יום אחד לא למדת, המוח החליד, המוח התנוון והלך לאיבוד. גם בימי בין הזמנים ובפסח, אסור להפסיק ללמוד. פותחים גמרות, פותחים ליקוטי הלכות, וכשהמוח מתעורר רואים הברקות עצומות.

מסירות נפש של התנאים

כך למדו תורה פעם, במסירות נפש עצומה ובתורה לשמה. רבי חנינא בן חכינאי לא רצה לחכות לרבי שמעון בר יוחאי אפילו בשבעת ימי הברכות שלו. הוא מיהר ללכת ללמוד תורה אצל רבי עקיבא בבני ברק, שהייתה מרכז התורה. הוא ישב שם שלוש עשרה שנים ברציפות. בניגוד לרשב"י ששלח מכתבים הביתה, רבי חנינא לא שלח שום מכתב.

לאחר שלוש עשרה שנה, צפה רבי עקיבא ברוח הקודש ואמר: "בתך בגרה, סע הביתה להשיאה". רבי חנינא חזר לעירו, אך נכנס לביתו בפתאומיות. אשתו, שלא ציפתה לראותו לאחר שנים רבות כל כך, פרחה נשמתה מרוב תדהמה. מיד עמד רבי חנינא והתפלל עליה, והחיה אותה בתחיית המתים. התנאים הקדושים, בכוח תורתם, ידעו את האותיות שבהן נבראו שמים וארץ ויכלו להחיות מתים.

סוד האותיות והניגון

הכוח העצום הזה טמון באותיות הקודש שאנו מוציאים מהפה. האותיות הללו הן האותיות שבהן נבראו שמים וארץ. כל אות שאנו אומרים יכולה לשנות את כל הטבעים ולבטל את כל הגזירות. אך ישנו תנאי יסודי: המילים חייבות להיאמר בניגון!

הזוהר הקדוש מביא על הפסוק בשיר השירים, שמילים ללא ניגון הן כמו אדם בלי בגדים. מילים ללא טעמים ותנועות משולות לכלה ללא תכשיטים. אדם שאומר את המילים ללא ניגון אולי יצא ידי חובת ההלכה ואינו אפיקורוס, אך זה לא עושה שום תיקון בעולמות העליונים.

ממש כפי שאדם אינו יכול לצאת לרחוב ללא בגדים, כך מילים ללא ניגון אינן יכולות לעלות ולפעול את פעולתן. כדי לבטל גזירות ולפעול ישועות, האותיות חייבות להיות מעוטרות בניגון ובשמחה.

זכות התורה לשמה

כאשר אדם לומד תורה לשמה ומוסר את נפשו עליה, הוא זוכה לראות ברכה עצומה גם בזרעו. הגמרא מספרת על רבי חנא בר ביזנא שחזר לביתו לאחר שנים של לימוד. כשנכנס לבית המדרש, הגיע בנו, רבי הושעיא, שהפך לתלמיד חכם עצום. האב נעמד מפניו מרוב כבוד לתורתו, עד שאשתו שאלה אותו בפליאה: "האם יש אבא שקם לפני הבן שלו?".

פעם למדו תורה לשמה, ולכן הבנים גדלו והתעלו מעצמם. כאשר אדם מכוון את כל מעשיו רק לשם השכינה הקדושה, ומוכן להיות "אכזרי על עצמו" למען לימוד התורה, הוא זוכה שמשמים דואגים לכל מחסורו ולחינוך ילדיו בדרך התורה.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 54

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)