סוד עמל התורה: ביטול תאוות ממון ובניין בית המקדש

שיעור מס' 48 | מוצ"ש פרשת מקץ א' טבת חנוכה תשנ"ו

רבי נחמן מברסלב מלמד שהדרך היחידה לבטל את תאוות הממון ולזכות לאמונה שלמה היא על ידי עמל ויגיעה בלימוד הגמרא. דרך שבירת הקליפות והעמקת השכל בסוגיות, האדם בונה את מוחו, מכניע את המידות הרעות, וזוכה לבנות את בית המקדש הרוחני שיביא לגאולה השלמה.

המנהג של רבי אברהם בן רבי נחמן היה להקפיד לאכול כזית פת פשוטה, ולא חתיכת עוגה, אפילו שמצד ההלכה מותר. הסיבה לכך היא שעצם הלוז – העצם שממנה יקום האדם בתחיית המתים – אינה ניזונה מעוגות ומדברים טעימים. היא מוכנה לקבל את חיותה רק מאותו כזית פת שאדם אוכל ללא שום תאווה או הנאה גשמית, אלא מתוך קושי וייסורים. דווקא מהאוכל הזה, שאין בו שום הנאה, העצם מקבלת את החיות שלה, ועל ידי זה יקום האדם בתחיית המתים. הכל הפוך ממה שאדם חושב; אולי באכילת עוגה יצאת ידי חובת המצווה, אבל את חובת העצם ותחיית המתים לא קיימת.

תאוות ממון – עבודה זרה של ימינו

תאוות הממון שבוערת באדם מראה בפשטות שהוא אינו מאמין בקדוש ברוך הוא. אדם שרוצה לנסוע לירושלים וסומך על כך שמישהו כבר ייתן לו כסף או מעשרות, מראה שאין לו אמונה אמיתית. הרב דב יפה, המשגיח של כפר חסידים, אמר פעם בדרשה נגד תאוות ממון דברים שנחרטו עמוק: "אם יש לאדם פרנסה כסדר והמשכורת שלו מסודרת, שידע שהוא איבד את הקשר עם הקב"ה".

צדיקים מתפללים ומתחננים שלא תהיה להם פרנסה כסדר. כשיש לאדם משכורת קבועה או אבא עשיר, והוא יודע להסתדר לבד, הוא עלול לשאול את עצמו: "מה אני צריך את הקב"ה?". הוא הולך לשדה פעם ביום, נושם קצת אוויר צח וחוזר, אבל בתוכו הוא חושב שהוא חכם ומסתדר לבד. ברגע שאדם שקוע בתאוות ממון, מצפה לכסף ומאמין שהכסף יעשה אותו מאושר – הוא למעשה מאמין בפסל.

הגמרא במסכת שבועות מדברת על אמו של מיכה, שנשבעה להקדיש כסף לה', אך עשתה ממנו עבודה זרה:

"וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף לַה' מִיָּדִי לִבְנִי לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה" (שופטים יז, ג)

לפי אחת הדעות בגמרא, היא באמת התכוונה לה', אלא שהיא חשבה שהפסל הוא השליח של ה'. כך גם אנשים חושבים שהכסף הוא השליח של ה', בדיוק כפי שחושבים שהרופא הוא השליח. אך הרמב"ן בפרשת בחוקותי שואל: "מה לרופאים בבית עושי רצון השם?". אדם שמאמין באמת, יודע שהקב"ה הוא הזן והמפרנס, ואין צורך בשום השתדלות מיוחדת לכסף. ה' תמיד ישלח לו את צרכיו. אך כשאדם חושב "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", הוא מאבד את האמונה.

ימות המשיח וביטול המקח והממכר

האור של חנוכה, "נר הארץ האירה מכבודו", נועד לבטל את תאוות הממון. כשיבוא משיח, לא יהיה יותר מקח וממכר בעולם. אנשים לא יחפשו כסף, אלא ירצו רק את ה'. מי שלא יוכל ללמוד תורה, משיח יגיד לו ללכת לפתוח נגרייה, סנדלרייה או חנות ירקות. אנשים יעבדו וייצרו, ותהיה ועדה שתחלק את המוצרים לבתים – לזה ירקות, לזה בשר, ולזה כיסא.

כדי לזכות למוח להבין את התורה, צריך לשבור אינסוף קליפות. מי שמוכן להתמודד ולשבור את הקליפות תוך כדי לימוד הגמרא – מה טוב ומה נעים. אך מי שלא מסוגל, יצטרך לעסוק במלאכה. כשיבוא משיח, לא תהיה ברירה, ואנשים יצטרכו פשוט להתחיל ללמוד גמרא באמת.

להמית את עצמו באוהלה של תורה

רבינו מסביר בתורה ג' (ליקוטי מוהר"ן) שהכל מתחיל בלימוד הגמרא. הקב"ה מאיר בכל עולמות אבי"ע (אצילות, בריאה, יצירה, עשייה) דרך החכמה של אותו עולם. אנו נמצאים כעת בעולם העשייה, והחכמה שדרכה השם מאיר בעולם זה, שדרכה כולם צריכים לחזור בתשובה, היא לימוד הגמרא.

"ללמוד תורה בלילה שבעל פה, היינו גמרא, שהוא בחינת לילה... ועל ידי זה מכניע את הלילית"

כדי להגיע לתיקון הברית ולשבור את כל התאוות, מסביר רבינו בתורה ק"א, חובה ללמוד בעיון ולהתייגע בתורה. היכן מתייגעים? בגמרא. בספרי חסידות או בליקוטי הלכות אפשר לקרוא שעות רבות ברצף, אך בגמרא צריכים להתייגע, לשבור מסכים וקליפות עד שמבינים שורה אחת, ולהקיש משורה לשורה.

"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה" – זה נאמר דווקא על לימוד הגמרא, ששם צריכים ממש למות, ואז מתים כל המידות הרעות וכל התאוות. אדם צריך להרגיש ממש ייסורי מיתה כדי ללמוד גמרא, ועל ידי שהוא ממית את עצמו על התורה בעיון ובכוח, הוא נקרא "אדם" וזוכה ל"אנפין נהירין" (פנים מאירות).

מוח מהיר וחריף: כך בונים את בית המקדש

בחלק ב' תורה ע"ב, רבינו מגלה שאי אפשר לזכות לענווה ושפלות אמיתית – שהיא כל החיות של העולם הבא – אלא על ידי "מוח מהיר וחריף". מוח כזה מקבלים רק מלימוד הגמרא, כשמנסים לקשר עניינים, לחבר בין שורות, להבין את הסתירות בין רש"י, תוספות, הרמב"ן והרשב"א, ולתרץ עשרים סתירות בסוגיה אחת.

מי שעוסק להגדיל את מוחו ודעתו על ידי לימוד בעיון, הוא עוסק ממש בבניין בית המקדש. מלאכת בניין בית המקדש תלויה כפי המוח של כל אחד ואחד. כשאדם מתעמק, מחבר את הסוגיות, ומרגיש שהוורידים במוח שלו כמעט מתפוצצים מרוב מאמץ – פתאום נפתח לו המוח והדעת, והוא מתחיל להבין את הראשונים. על ידי עשרה אנשים כאלה שיגדילו את מוחם, פתאום נראה את בית המקדש יורד באש מן השמיים, ונזכה לגאולה ולגדולה האמיתית, שהיא השפלות.

צוואתו של מוהרְנַ"ת: לא לעשות מהטפל עיקר

בתחילת מכתבי רבי נתן (עלים לתרופה), אנו רואים את זעקתו ללימוד הגמרא. רבי נתן מתחנן לבנו ולתלמידיו: "אני מבקש שתלמד בכל יום שיעור גמרא ופוסק". רבינו החזיק שאדם חייב לדעת את כל ארבעת חלקי השולחן ערוך. אסור לאדם לקחת לימודים אחרים, חשובים ככל שיהיו, ולעשות מהם עיקר תוך הזנחת לימוד הגמרא. מי שעוזב את הגמרא בצד ושם דגש רק על לימודים אחרים, עושה מהטפל עיקר.

בתקופת המחלוקת הנוראה שהחלה בשנת תקס"ה נגד חסידי ברסלב, יצאו חרמות קשים. רבי נתן כותב על אותם מתנגדים שזלזלו בלימוד הגמרא: "אלה נקראים אנשי בליעל ומכנים את עצמם בשם חסידים". במכתב לדוד צבי (מכתב שס"ו), רבי נתן מתחנן:

"ואני מבקש ממך להרגיל את עצמך ללמוד יותר בכל יום... והעיקר שתראה ללמוד תלמוד ופוסק בכל יום, וחומש עם פירוש רש"י".

על כל אחד לקבל על עצמו סדר לימוד קבוע: לסיים בכל שבוע את פרשת השבוע (שניים מקרא ואחד תרגום עם רש"י), ללמוד בכל יום פרק בנביא ופרק בכתובים, ללמוד בספרי רבינו, והעיקר – להרבות בלימוד התלמוד.

נזכה להחיות את נפשו של רבי נתן, נלמד גמרא באמת, ונהיה נקיים מתאוות ממון. כך האור של חנוכה יאיר בכל העולם, כל אחד ידליק את הנרות ויחזיר את כל העולם כולו בתשובה, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.

שיעור מס' 48