סוד הביטול המוחלט: מהשגות עליונות לענווה ואמונה

שיעור מס' 38 | יום שלישי ורביעי פר' כי תבוא י"ז י"ח אלול תשנ"ה

השיעור מבאר כיצד לימוד סודות התורה ועבודת ההתבודדות חייבים להוביל את האדם לענווה ושפלות. דרך השוואה בין משה רבנו לנדב ואביהוא, מתגלה שפסגת ההשגה הרוחנית אינה גאווה, אלא ביטול מוחלט המביא לאמונה חסרת פחד בה' לבדו.

החובה למחות בדרכי שלום

אישה צריכה לדעת שאם בעלה עושה דבר שאינו טוב, מוטלת עליה החובה למחות בו. היא אינה חייבת למחות באותו רגע או באותה שנייה, אלא לחפש את הדרך הנכונה לעשות זאת – לספר לרב שלו או לחבר. אם היא לא תעשה זאת, היא עלולה לשאת בעונשו ולשבת עמו בגיהנום. ככל שעוברים הימים והוא ממשיך בדרכו, המצב רק מחמיר.

עם זאת, כדי לא לקלקל את שלום הבית, וכדי שלא תיחשב לאישה חצופה או תעורר את נקמתו, עליה לחפש דרכים חכמות: דרך רב, דרך חבר, כתיבת מכתב, או לבכות לפניו. אילו אשת אותו קדוש שנהרג הייתה מוחה בבעלה, היא לא הייתה נהרגת ובעלה לא היה נשרף, למרות שמיתה על קידוש השם כעשרה הרוגי מלכות היא הדבר הגדול ביותר בעולם. אך ישנן מדרגות גבוהות שאין לנו בהן שום השגה.

לקבל את רצון ה' באהבה

על כך דיברנו בעניין מנשה שהרג את ישעיהו הנביא. בפעם הראשונה ישעיהו אמר את השם המפורש ונבלע בתוך עץ ארז כדי להינצל. אך בפעם השנייה הוא כבר לא אמר דבר. הוא הבין שעד כאן השתמש בשם המפורש, אך זו אינה הדרך. הדרך האמיתית היא תפילות ובכיות, ואם לא – לקבל את רצון ה' באהבה.

אין לנסות לרצות את ה' או לכפות ישועה על ידי שמות ודברי קבלה. קבלה לומדים כדי לדעת את סודות התורה, להתחדש ולהתלהב ממנה, ולא כדי לשנות את רצון ה' בכוח.

סוד ההתבודדות וכוונות שם הוי"ה

אדם צריך להיכנס דרך שני פתחים, וזהו סוד ההתבודדות שעל ידה יזכה להיות נביא. הזוהר הקדוש מסביר את המאמר:

"חכם עדיף מנביא"

נבואה שייכת לחיצוניות, בעוד שחכמה שייכת לפנימיות, למוח. נביא יכול להגיע עד מידת ה'תפארת', אך חכם מגיע עד ספירת ה'חכמה דזעיר אנפין'.

כאשר אדם מתבודד, עליו לכוון בשם הוי"ה. האר"י הקדוש ותלמיד הרמב"ן מסבירים כיצד לצייר את השם. אם אדם מצייר את שם הוי"ה במילוי אותיות (יוד, הא, ואו, הא), הוא עולה לעולם האצילות. ישנם צבעים שונים בהשגה זו: אם הוא רואה את השם בצבע שחור, סימן שהוא בעולם העשייה. אם בצבע לבן – הוא בעולם הבריאה. אך אם הוא זוכה לראות זאת בהתנוצצויות של גוונים משולבים, סימן שעלה לעולם האצילות. כאשר אדם נמצא בעולם האצילות, שום נזק אינו יכול לקרות לו.

עבודת הביטול: ההבדל בין משה לנדב ואביהוא

ספר חרדים מביא שעת רצון היא כאשר אדם הולך למקום מיוחד, הרחק מבני אדם, ונושא עיניו אל המרום, אל מלך יחיד שהוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות. כאשר אדם שם פניו אל אלוקיו, גם הקב"ה שם פניו אליו ויחדיו הם נדבקים. כך נהגו חסידים קדושים כמו רבי יוסף סגיס ורבי יצחק דמן עכו. המסילת ישרים (פרק ט"ו) כותב שהעבודה היקרה והקשה מכל העבודות היא עבודת ההתבודדות, וגם בעל חובות הלבבות מדגיש שעיקר העבודה היא ללכת למדבריות ולהרים, ושם להתבודד עם ה'.

אך אי אפשר לצייר את שם הוי"ה באמת מבלי לעבוד על מידת הביטול. כאן טמון ההבדל בין משה רבנו לנדב ואביהוא, כפי שמסביר הרוז'ינער. נדב ואביהוא עבדו בכל יום כדי להיות "יותר מאתמול", לעלות מדרגה לדרגה. זו הייתה טעותם. לעומתם, עבודתו של משה רבנו, שהיה עניו מכל אדם, הייתה להרגיש בכל יום שהוא "פחות מאתמול" ולראות עצמו למטה מכל אדם.

על הפסוק:

"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ"

מסביר הרוז'ינער שה' גילה לאהרון את הסיבה לפטירת בניו. הם חשבו שהמטרה היא לעלות מדרגות, אך העבודה האמיתית של האדם היא להיות מבוטל לגמרי לקב"ה. כאשר אדם עובד על ביטול, אין לו שום פחד.

לנער את הגאווה אחרי השיעור

אדם יכול לשמוע שיעור תורה עמוק, ללמוד מספרי קבלה וחסידות כמו עץ חיים ותיקוני זוהר, ולצאת מלא בגאווה כאילו הוא "ספרייה שלמה". הגאווה הזו מביאה צרות לעם ישראל. הגמרא מספרת:

"הוו קמו רבנן מקמי דרב הונא, הוו נפצו גלימייהו"

התלמידים היו מנערים את גלימותיהם לאחר השיעור של רב הונא, כדי לנפץ ולנער את הגאווה. רבי נחמן מברסלב אומר (תורה ע"ב) ששיעור אמיתי צריך להביא את האדם לענווה, בושה ושפלות. אם אחרי השיעור אינך מרגיש ענווה ושפלות – לא שמעת כלום. במקום בושה, קיבלת גאווה. הגאווה שעולה אחרי שיעור היא כמו ענן המכסה את עין השמש, היא משכיחה את ההשגחה הפרטית וגורמת לאדם לשכוח שיש ה'.

הבושה לפחד מדבר מלבד ה'

המטרה של כל הלימוד היא להגיע לאמונה וביטחון, לדעת ש"אני ה' לא שיניתי". מי שקנה אמונה, יכול ללכת במקומות מסוכנים מבלי לפחד משום דבר, כי הוא יודע שהכל דמיונות ורק ה' מנהיג את העולם.

בעל חובות הלבבות מספר על חסיד אחד שנמצא ישן בלב המדבר, שוכב על הארץ בחום הנורא, במקום סכנה המלא באריות, נמרים, ברדלסים ונחשים. שאלו אותו עוברי אורח: "איך אתה ישן ככה סתם? מדוע אינך נכנס למערה או בונה לך גל אבנים כמסתור? איך אינך מפחד?". ענה להם אותו חסיד: "אני מתבייש מהקב"ה. אני מתבייש לפחד ממשהו אחר, כאשר אני יודע שהוא רואה אותי בכל רגע."

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 38

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)