סוד הערבים למתן תורה: מפי עוללים ויונקים

שיעור מס' 21 | יום שני, שלישי, רביעי, חמישי, פר' בלק, ה', ו', ז', ח' תמוז תשנ"ה (המשך ב-22)

בשעת מתן תורה דרש הקב

משה רבנו קיבל את התורה ממש מעולם האצילות, מאותם "תינוקות" עליונים – הכרובים. מובא בתנא דבי אליהו (שבו למעשה גנוזים כל הספרים הקדושים, ואם היינו זוכים היינו רואים זאת בתוכו), על הפסוק:

"וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים"

מה הפירוש "מקדם לגן עדן"? שהם נבראו לפני גן עדן. באמת, הכרובים קדמו לכל מעשה בראשית, לכל הבריאה ולכל הספירות. כאשר אנו עורכים כעת ברית לתינוק, מתגלית בעולם הארה עצומה, הארה ממש מעולם האצילות, משורשי הבריאה.

הדרישה לערבים בהר סיני

על כך אנו אומרים בתהלים:

"מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם"

מדרש תהלים מתאר כי בשעה שביקש הקב"ה ליתן את התורה לישראל, הוא ראה שהעולם אינו יכול להתקיים ללא התורה. אם יחכה עוד אלף דורות, העולם פשוט ייחרב. מצד שני, אמר הקב"ה לישראל: "אני נותן לכם תורה קדושה כזו, אבל מי אומר שתשמרו עליה ולא תלכלכו אותה ברפש ובטיט? תביאו לי ערבים שתקיימו את התורה, ואז אתן לכם אותה".

אמרו ישראל: "בסדר, נביא את האבות הקדושים – את אברהם, יצחק ויעקב". אמר להם הקב"ה: "הם בעצמם אינם יכולים להיות ערבים, כי יש לי 'חובות' עליהם".

משל למה הדבר דומה? לאדם שהולך ללוות כסף. אמר לו המלווה: "הבא לי ערב". הלך והביא אדם שבעצמו חייב כסף למלווה. אמר לו המלווה: "איזה ערב הבאת לי? הרי הוא בעצמו בעל חוב אצלי! הלוואי שישלם את החוב שלו, ועוד הבאת אותו שיהיה ערב עליך? תביא לי אחד שלא חייב לי שום דבר, שעוד לא היה לו שום חוב אצלי".

סוד "חטאנו עם אבותינו"

כך אמר הקב"ה לישראל: "מה הבאתם לי כערבים את אברהם, יצחק ויעקב? כמה חובות יש לי עליהם!". צריך להבין, חס ושלום שהאבות חטאו. אלא שכתוב בתהלים:

"חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ"

מסביר הספר "עשרה מאמרות": דע לך, שמה שאברהם שאל "במה אדע כי אירשנה", זה בגללי! האבות הקדושים היו כוללים בתוכם את כל הנשמות עד סוף כל הדורות. אני הייתי מעובר באברהם, ביצחק וביעקב. לא די שהם לא זכו לתקן אותי, אלא שאני, עם הניצוצות הקשים והרשעים שבי, עוד החטאתי אותם!

לכן אמר הקב"ה: "האבות אינם יכולים להיות ערבים, כי התעברו בהם ניצוצות קשים שלא הצליחו להתגבר עליהם. תנו לי ערבים שאינם חייבים לי כלום". ועל כך אמר משה רבנו בתוכחה לפני הכניסה לארץ:

"לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים"

הברית נכרתה איתנו, עם אלו שעמדו בהר סיני, ולא על סמך האבות.

העוברים מקבלים את הערבות

שאלו ישראל: "מי הם אלו שלא עשו שום עבירה בחיים ולא חייבים לך כלום? וכי יש צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא?". אמר להם הקב"ה: "התינוקות! תביאו לי את כל התינוקות שלכם, אני רוצה לדבר איתם".

מיד הביאו לפניו את כל התינוקות ואת כל האימהות המעוברות. המדרש מתאר פלא עצום: פתאום כל הכרסים של האימהות המעוברות נעשו שקופים כמראה זכוכית מאירה. העוברים והתינוקות ראו את הקב"ה, והוא התחיל לדבר איתם ישירות.

אמר להם הקב"ה: "האם אתם מסכימים להיות ערבים על אבותיכם? תדעו לכם, שאם הם לא יקיימו את התורה, אתם תיתפסו עליהם ותיענשו". ענו כל התינוקות והעוברים: "הן!".

מסירות הנפש של התינוקות

אומר מדרש תהלים: באותו רגע, כל העוברים ניתקו מחבל הטבור שקשר אותם לאימם. הקב"ה עבר איתם דיבור אחר דיבור מעשרת הדיברות. שאל אותם: "אנכי ה' אלקיך... האם אתם מסכימים לדיבור זה? האם אתם מסכימים להיסקל, להישרף ולהישחט אם האבות שלכם לא יקבלו את הדיבור הזה?". ענו התינוקות: "כן!".

כך שאל אותם על "לא יהיה לך אלוהים אחרים", על השבת, ועל כל דיבור ודיבור. התינוקות קיבלו על עצמם את כל עונשי התורה באהבה, וזעקו: "אנחנו רוצים כבר לראות את התורה הקדושה, ואנחנו מוכנים למות בשביל האבות שלנו!".

זהו סוד הפסוק "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז". בזכות פיהם של התינוקות שחתמו על הערבות, ניתנה התורה. לאחר עשרת הדיברות, התחברו כל התינוקות מחדש לחבל הטבור, פתחו את פיהם והתחילו לומר שירה. מכאן אנו למדים עד כמה עצומה קדושתם של ילדי ישראל, שמקדימים אותנו בשנות אור של קדושה וטהרה עוד מהרחם.

חלק 3 מתוך 4 — שיעור מס' 21

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי) | חלק 4