שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
בסיפור אישי יוצא דופן לאור כל הנספים הקדושים באסון מירון, משתף אותנו אלעד מחריש ברגעי האימה הקשים במירון ועל איך שניצל ממלתעות המוות.
(הסיפור באדיבות קו הצדיק – 02-532-6502)
"איתנו אלעד מחריש שהיה בשביל מסדרון המוות במירון וניצל באופן פלאי, ב"ה, אנחנו שמחים לדבר איתך, ב"ה שאתה חי.., יש לך נס גדול לספר לנו:"
"החבר פחד להיכנס אל תוך ההמון, אך שכנעתי אותו"
"היינו כארבעה חמישה חברים שנסענו ביחד למירון, במירון התפצלנו וכול אחד הלך לעניינו…, לקראת השעה 00:20 נפגשתי עם אחד החברים, קרוב יחסית לאזור בו התרחש האירוע, למסדרון. דיברנו שיחת חברים עם התחזקות בסיפורי צדיקים, כמה צריך להתחזק באמונה בצדיקים, ותוך שאנחנו מדברים התחלנו לשמוע ברמקול של תולדות אהרן את השיר – "וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי"…, ומתחילים את הריקודים."
"אמרתי לחבר, בא נלך לרקוד זה חלק חשוב מההילולה לרקוד ולשמוח. והוא משום מה אמר לי שיש שם המון אנשים והוא מפחד ללכת לשם. אני לא הבנתי, אמרתי לו שכול שנה יש הרבה אנשים וכול שנה הכול בסדר. אמרתי לו, אל תדאג, כל שנה יש המון אנשים ואפשר לרקוד הכול טוב. לא הבנתי שמדובר בכמות אנשים אחרת לגמרי."
"החבר השתכנע והתחלנו להתקדם לכיוון תולדות אהרן לאותה הרחבה. היינו קצת יותר למעלה…, איך שהגענו לאותו המעבר נצמדנו לקיר, ראינו כמות גדולה של אנשים שמנסים לעלות לאותה הרחבה. באותו רגע שהגענו עדיין חלק ניסו לעלות וחלק ניסו לרדת, זה היה דו סטרי. ממש, תוך שניות ספורות, תוך שאנחנו מנסים להתקדם בצפיפות פתאום מגיעים חבר'ה שחוזרים ואומרים שלא נותנים להיכנס."
"הדרך נחסמה וכבר לא מצליחים לחזור"
"מתחילות קצת דחיפות, לאנשים עוד היה לאן לדחוף. אמרתי לחבר, אומרים שאי אפשר לעבור, בא נחזור. אנחנו מנסים לחזור ורואים שיש כבר צפיפות גדולה, הכול קורה ממש מהר, בינתיים רק נדחסים יותר ויותר אנשים מהכיוון של הרחבה, והדרך מהיכן שנכנסנו נסגרת, הציבור לא מתפנה משם, משהו שם נחסם, הציבור לא יצא והמשיכו להיכנס עוד אנשים לאותו המעבר."
"נהיה דוחק עצום תוך שניות ספורות, הרגשנו שמשהו לא טוב הולך לקרות, אנשים צעקו – לא לדחוף אתה מרגיש את זה באוויר, היה לחץ גדול, עוד לא התחיל ממש…, ותוך כדי שאנשים ממש נדחקים עד שאי אפשר לזוז אפילו ס"מ, אבל עוד עומדים, הגיע למצב שמרוב הדוחק, אנשים לא הפסיקו להיכנס, אבל לא היה לאן לצאת."
"נהיה פקק של לחץ עצום, אנשים התחילו לקרוס פשוט, ליפול מרוב העומס, כי זה גם היה בצורה של ירידה טיפה. אנשים התחילו ליפול בצורה איטית, כי אפילו לא היה לאן לעוף, לא היה לאן לזוז, אנשים קרסו במקום שעמדו. נפלו על הרצפה, אחד נפל על השני, אחד רמס את השני, וזה גם מה שקרה לנו."
"אחד נופל על השני וצעקות אני מת"
"אני הייתי ליד החבר שלי הוא נפל ראשון על זה שהיה לפניו, החבר שלי נפל עליו, אני נפלתי על החבר שלי ממש בצורה של השתפכות גמורה, על הבטן. עליי נפלו עוד אנשים, אני לא יודע בדיוק כמה, אבל הרגשתי הרבה משקל על הגוף. הרגשתי לחץ גדול, הרגל שלי התעקמה בהרבה לחץ, אבל הייתי עוד בסדר, הראש שלי פחות או יותר היה לו עוד מקום לנשום. היינו יותר קרובים פחות או יותר ליציאה אז איכשהו הראש היה כלפי חוץ יותר."
"התחילו הרבה צרחות וצעקות, אנשים התחילו להיקבר אחד תחת השני, ילדים ומבוגרים ממש צועקים. אנשים התחילו להיבהל ממש היה הרגשה של דין מאוד קשה, שמשהו רע מאוד קורה פה. לא הבנו עוד עד כמה, אבל זו הייתה ההרגשה באוויר. אנשים נכנסו לפאניקה ולחץ."
"צעקו, אני מת, אין לי אוויר, אנשים נחנקים – הצלה! הצלה! הרבה צרחות כאלה. אני לא יכולתי בשלב הזה יותר מידי לראות מה קורה מסביבי, כי אני בעצמי הייתי על הרצפה עם הפנים לכיוון הרצפה. לא ראיתי הרבה רק שמעתי. רק ראיתי שמקדימה אנשים מנסים לפרוץ, היה כמו קיר של פח שכיסה איזה כוך שחסמו אותו. אנשים ניסו לפרוץ אותו כדי לאפשר לאנשים להזדחל לאותו מעבר ולשחרר קצת את הלחץ."
"משום מה אנשים לא הצליחו לצאת. באיזשהו שלב הם פתחו את זה וחלק מהאנשים שהיו בקו החיצוני הצליחו להימלט דרך אותו חריץ. אנשים קצת נמלטו, אבל המסה הגדולה נשארה תקועה וכול האנשים היו אחד על השני, תקועים בצורה שאי אפשר לזוז. היה צריך לחלץ, כי כל אחד הסתבך אחד בתוך השני."
"בינתיים הגיעו כוחות הצלה שניסו לחלץ, גם אני הושטתי יד קדימה. גם לפני שהתחלנו ליפול ההרגשה הייתה כמו שמוליכים אותך לתאי גזים, ככה אני הרגשתי בכל אופן, הרגשה של חוסר אונים. הרגשה שהיצר הרע בא לקחת פה כמה נשמות ואין מה לעשות עם זה, פשוט בלתי נשלט, זו הייתה ההרגשה."
"כל הזמן ביקשתי מה' שיציל אותי בזכות הרב ברלנד"
"תמיד מלמלתי שמע ישראל, ועוד אז, לפני שנפלתי והבנו שהמצב חמור בקשתי – שה' יציל אותי בזכות הרב ברלנד. זה מה שמלמלתי – שמע ישראל ושה' יציל אותי בזכות הרב ברלנד."
"הרגל התעקמה, באיזשהו שלב הרגשתי כאבים חזקים, כי נחסם לי הדם, הדם לא זורם טוב ברגל, זה עשה לי כאבים חזקים מאוד ברגל. אחרי שפתחו את אותו הקיר נוצר כמו מעבר קטן לאנשים שיבואו להציל. הושטתי את היד לאחד מהם, הוא ניסה למשוך אותי, אבל אמר לי שאי אפשר, אתה יותר מידי בפנים ויש עליך הרבה משקל. באמת הרגשתי שאי אפשר למשוך אותי."
"הבטחתי פדיון לזכות הרב ברלנד"
"בינתיים הכאבים ברגל מאוד התחזקו. בשלב הזה כבר הבטחתי פדיון לזכות הרב ברלנד, התחלתי לצעוק כמה פעמים – אני מתנדב פדיון לזכות הרב ברלנד. הכוונה, שאני אתן סכום כסף להשתתף בהוצאות של המשפט וכל מה שהרב צריך, עבור אולם התפילה, זו הייתה כוונתי, לתת את זה כפדיון נפש ממש. דרך אגב, הרבה פעמים עשיתי את זה במקרים קטנים שהיו לי בבית, שהילדים היו חולים, האישה."
"תמיד הבטחתי לתת פדיון לכל מיני דברים שהרב ברלנד צריך, ובאמת תמיד ראיתי ישועות – וגם הפעם, באותה שניה שצעקתי – 'אני נותן פדיון, נותן פדיון', תוך שאני אומר את זה אני מרגיש שמצליחים למשוך מעליי אנשים ומושכים אותי החוצה."
"החבר השלים כבר עם המוות אבל שמע אותי ו…"
"אמרתי, שניה לפני זה הוא ניסה למשוך אותי ואמר לי שהוא לא יכול, ובשניות שאמרתי שאני נותן פדיון לזכות הרב ברלנד הוא ממש משך אותי וגם את החבר שלי שהיה למטה. אח"כ, שדברתי עם החבר הוא אמר לי משהו מאוד יפה. הוא נכנס ליותר פאניקה ממני, הוא התחיל לבכות, צעק הצילו ולקח את זה מאוד קשה, כשהיינו על הרצפה הוא מאוד בכה ונלחץ."
"באיזשהו שלב הוא הפסיק לבכות והיה מאוד בשקט, הוא סיפר לי בדיעבד שהוא נכנס למין ייאוש נפשי כזה. הוא רק יכול לנשום והניח לזה, הוא הבין שזה משהו לא נשלט ואין מה לעשות, צריך לקבל את הגזרה. ברגע שהוא שמע אותי שאני נותן פדיון, הוא אמר שזה נתן לו חיות, כמו חיים מחדש – והוא אמר שהוא גם נותן. באותו רגע שהוא שמע אותי צועק, הייתי ממש מעל הראש שלו. הוא אמר, 'אני גם נותן' וב"ה בשניות האלה ששנינו צעקנו את זה ביחד משכו אותנו החוצה, וב"ה ניצלנו מהאסון הזה."
"שיצאנו ראינו מלא נערים שוכבים שמבצעים עליהם החייאה, היה שם הרבה צעקות והרבה שצריך לחלץ. אנחנו היינו מהראשונים שחילצו אותם…, וגם אלה שחילצו לא היו במצב טוב."
"לקחתי איתי למירון 18 ספרים של הרב ברלנד להפצה"
"קצת יותר מוקדם מזה, אפשר להגיד שזה עוד משהו שהמתיק את הגזרה, אני לקחתי איתי למירון את הספרים החדשים של הרב ברלנד. יש ספר חדש של הרב שנקרא תודה והודאה. החלטתי שאני לוקח איתי חבילה של כ- 18 ספרים בכדי לעשות בהדלקה של אנ"ש זיכוי הרבים. אני יודע שזה מאוד חשוב לרב שיהיה את הספרים האלה לכול יהודי, הרב ממש מדבר על זה הרבה. דווקא על הספר הזה כתוב שהוא מדריך מעשי. יש הרבה ספרים, אבל הספר הזה הוא מדריך מעשי, הוא הלכה למעשה ממש איך לנהוג ואיך לפעול – ספר נפלא, אני ממליץ בחום להתחזק וללמוד את הספרים של הרב ברלנד."
"אני לקחתי איתי כזו חבילה וטיילתי איתה בכול מירון. מי שיודע זה לא פשוט בצפיפות ובדוחק ללכת ממקום למקום עם כזה משקל. יכול להיות שזה גם עמד לזכותי, אני לא יודע, אני עכשיו חושב על כל מיני דברים שהיו לי באותו הלילה."
"מאז שהרב ברלנד לקח על עצמו ייסורים להמתיק את הקורונה הקשר שלי אליו התחזק"
"הייתה לי טראומה, הייתה לי מועקה שליוותה אותי עד לא מזמן…, כמו מועקה קשה בלב, כמו צער גדול שאני לא יכול להסביר, היה לי קשה מאוד להשתחרר מזה. מבחינת הזיכרונות זה התחיל להתעמעם אצלי, בהתחלה הייתי יותר נזכר במראות שראיתי…, עכשיו זה הולך ומשתפר, גם על זה אני מתפלל ומתבודד הרבה שכל הרגשות האלה יהפכו לטובה."
"צריך להתחזק הרבה באמונה ולהבין שגם מה שראינו זה היה – בהשגחה גדולה ובהמתקה גדולה."
"לברסלב אני מקורב כעשר שנים. לרב ברלנד…, אפשר להגיד שהקשר שלי אליו התהדק מאוד בשנתיים האחרונות. לפני כן הייתי יותר מקורב לתלמידי הרב ברלנד: הרב עופר ארז, הרב שלום ארוש, הייתי הולך הרבה לשמוע אותם. גם הרב מאיר שלמה ז"ל הייתי שומע אותו הרבה. את הרב צנעני הייתי הולך הרבה לשמוע…, הייתי מחובר מאוד לתלמידי הרב ברלנד, אבל לרב עצמו לא כ"כ הייתי מחובר."
"בשנתיים האחרונות, מאז שהתחילו רק לדבר על הקורונה, ואמרו שהרב ברלנד קיבל עליו הרבה ייסורים בכדי להמתיק את זה זה ממש נגע לי בלב, ובאותו הזמן התחילו לבקש לקרוא עליו תיקוני הכללי. התחלתי לקרוא עליו תיקוני הכללי וזה ממש חיבר אותי אליו. התחלתי להרגיש אור גדול מהרב, בגלל שקראתי עליו תיקוני הכללי הקשר בינינו התחזק והתחלתי לראות הרבה סייעתא דשמיא בעבודת ה' שלי מכל הכיוונים, מה שלא היה לי עד עכשיו."
"מאותו יום שהתחלתי להתקרב לרב ברלנד, עשיתי הוראת קבע שגם מזה ראיתי הרבה ניסים ונפלאות. המשכתי לקרוא עוד תיקוני הכללי ולקבל עוד עצות שהרב אומר לעשות, להקשיב לשיעורים ממש להיכנס יותר ישירות לרב, לראות מה הרב אומר לעשות, מה העצות שלו…, ככל שיותר זרקתי את השכל והתבטלתי לדעת של הרב התחלתי להרגיש ממש סייעתא דשמיא בעבודת ה'. דברים אישיים שלי וכן כלליים, הן בלימוד התורה, בעבודת המידות, בתאוות."
"ממש הרגשתי הרבה סייעתא דשמיא, הרגשתי שהרב מוציא אותי ממקומות לא טובים שהייתי בהם. גם היום, ככל שאני זוכה יותר להתקרב לרב אני יכול לקבל השפעות מאוד טובות מהרב."
"תמיד הייתי אחד שהשתדל לעבוד את ה' ולקחת את הדברים ברצינות, מי שמכיר אותי, אבל עם הרב זו עבודה אחרת לגמרי, עם הרב זוכים לקבל כוחות מעל הטבע, אתה זוכה להגיע לעבודות אפילו שהם לא בדרגה שלך בכלל. הרב ממש פותח את הדרך, הרב נותן לך כוחות לעשות דברים מעבר."
"זה מניסיון אישי, ככל שאני זוכה יותר להתקרב, לקרב את העצות של הרב לעשותם כפשוטם בלי יותר מידי לחשוב, בלי להתחכם – ונזכה לראות אור גדול."
