שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
חידושים ופנינים לפרשת השבוע – בלק מהגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א:
"כִּי בָרוּךְ הוּא"
אֵלִיָּהוּ בֶּן בְּרָכְאֵל הַבּוּזִי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר שֶׁזֶּה הָיָה יִצְחָק רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר שֶׁזֶּה הָיָה בִּלְעָם בֶּן בְּרָכְאֵל שֶׁה' אָמַר לוֹ "כִּי בָרוּךְ הוּא" (בַּמִּדְבָּר כב, יב) אַתָּה לֹא יָכוֹל לְקַלֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּרָכְאֵל. וְדִלְמָא מִיִּשְׂרָאֵל הֲוָה, כִּי אִם אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים שֶׁזֶּה הָיָה בִּלְעָם הַגְּמָרָא (יְרוּשַׁלְמִי סוֹטָה פ"ה הֲלָכָה ו) אוֹמֶרֶת מִמִּשְׁפַּחַת רָם שֶּׁיִּצְחָק בִּזָּה אֶת כָּל בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה כִּי עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ מִתְגָּאִים עַל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מַקְרִיבִים אֶת הַיְלָדִים שֶׁלָּהֶם אַתֶּם בִּכְלָל לֹא אוֹהֲבִים אֶת ה' אֲנַחְנוּ מַקְרִיבִים אֶת הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ אַז ה' אָמַר לְאַבְרָהָם תַּרְאֶה לָהֶם שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַקְרִיב אֶת הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ מַקְרִיבִים אֶת הַיְלָדִים כָּל רֶגַע בַּשּׁוֹאָה הֵקְרַבְנוּ מִלְיוֹן יְלָדִים אוּלַי חֲצִי מִלְיוֹן אֲנַחְנוּ בְּכָל יוֹם מַקְרִיבִים יְלָדִים מְפוֹצְצִים לָנוּ אוֹטוֹבּוּסִים עִם יְלָדִים עִם תִּינוֹקוֹת בִּגְלַל שֶׁאֲנַחְנוּ יְהוּדִים. אֲפִילוּ אָדָם חִלּוֹנִי שֶׁנֶּהֱרַג עַל קִדּוּשׁ ה' כָּתוּב בְּסֵפֶר הַיָּשָׁר אַז הוּא לוֹמֵד עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי בְּרֶגַע שֶׁהוּא מֵת עַל קִדּוּשׁ ה' מִתְכַּפְּרִים כָּל הָעֲווֹנוֹת, חַיָּל הָעֲוֹנוֹת מִתְכַּפְּרִים רַק אַחַר כָּךְ הוּא חוֹזֵר לְשֶׁלּוֹ אַז הוּא מַתְחִיל לְדַבֵּר עַל הַדָּתִיִּים וּמַתְחִיל לְחָרֵף וּלְגַדֵּף אַז הִפְסִיד מַה שֶּׁהִרְוִיחַ יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ.
"וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ"
יֵשׁ קֻשְׁיָא נוֹרָאָה, אֵיךְ בִּלְעָם שֶׁהָיָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁהָיָה הַצַּדִּיק הֲכִי גָּדוֹל בָּעוֹלָם, אֵיךְ פִּתְאוֹם הוּא הִתְגַּלֵּשׁ וְהִתְחַתֵּן עִם אָתוֹן, שָׁבַר אֶת הָרֶגֶל וְהִתְגַּלֵּשׁ, כִּי בַּסּוֹף הוּא נִשְׁאָר רַק עִם רֶגֶל אַחַת, "וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי" נִשְׁאָר עַל רֶגֶל אַחַת, שִׁמְשׁוֹן עָלָיו נֶאֱמַר "שְׁפִיפֹן" (בְּרֵאשִׁית מט, יז) הָלְכוּ לוֹ שְׁנֵי הָרַגְלַיִם , וְעִם זֶה שִׁמְשׁוֹן הָיָה חָזָק כָּל כָּךְ שֶׁהוּא הָלַךְ לְעַזָּה וְעָקַר אֵת כָּל הַשְּׁעָרִים. עַכְשָׁיו הַשְּׁאֵלָה אֵיךְ אָדָם – בִּלְעָם שֶׁדִּבֵּר עִם הַשֵּׁם פָּנִים אֶל פָּנִים, "וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן" (בַּמִּדְבָּר כד, טז), "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" (שָׁם, שָׁם יז), אֵיךְ אָדָם כָּזֶה יָכוֹל לִפּוֹל כָּאֵלֶּה נְפִילוֹת לַעֲשׂוֹת חֲתֻנָּה בָּאֻרְוָה, הָלַךְ לָאֻרְוָה עָשָׂה חֲתֻנָּה בְּלִי שִׂמְלַת כַּלָּה, כְּמוֹ אֶחָד (לָאַחֲרוֹנָה) שֶׁהִתְחַתֵּן עִם חֲמוֹר הָיָה לָהּ שִׂמְלַת כַּלָּה, הַכֹּל… אַז אֵיךְ הוּא נִהְיָה כָּזֶה מְשֻׁגָּע פִּתְאוֹם. אֶלָּא הַטָּעוּת שֶׁל בִּלְעָם הָיְתָה – זֶה שֶׁהוּא רָצָה לִהְיוֹת נָבִיא, זֶה הַטָּעוּת, אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת קָדוֹשׁ לֹא נָבִיא, נָבִיא זֶה תֹּאַר זֶה רַק גַּאֲוָה, אָדָם בָּא לָעוֹלָם רַק עַל קְדֻשָּׁה, הָאָבוֹת לֹא רָצוּ לִהְיוֹת נְבִיאִים, אַבְרָהָם קִבֵּל בְּגִיל 75 אֶת הַנְּבוּאָה, מֹשֶׁה בְּגִיל 80, יַעֲקֹב רָאָה אֶת הַסֻּלָּם בְּגִיל 77, וְאַבְרָהָם בְּגִיל 75 הַשֵּׁם אוֹמֵר לוֹ "לֶךְ לְךָ" (בְּרֵאשִׁית יב, א), כָּל הַנְּבִיאִים חִכּוּ לְגִיל 75, 80, 77, רַק בִּלְעָם רָצָה לִהְיוֹת נָבִיא, זֶה הָיָה הַטָּעוּת שֶׁלּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָיָה נָבִיא, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְשַׁל בְּדִבּוּרוֹ, אַז הַדִּבּוּר נִמְשָׁךְ לָאָתוֹן, הַדִּבּוּר, עִם מִי שֶׁאָדָם בְּיַחַד מִשָּׁם הַדִּבּוּר נִמְשָׁךְ, הָאָתוֹן הִתְחִילָה לְדַבֵּר.
אֵיךְ אָתוֹן מְדַבֶּרֶת מַה יֵּשׁ לָהּ בְּחִירָה? אֵיךְ הִיא דִּבְּרָה פִּתְאוֹם? הַשֵּׁם עָשָׂה – בָּרָא אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תְּדַבֵּר, אֶלָּא בִּלְעָם הוּא נִהְיָה בְּהֵמָה וְהִיא נִהְיְתָה בֶּן אָדָם, בִּלְעָם עַל יְדֵי שֶׁהוּא עָשָׂה כָּאֵלֶּה דְּבָרִים תּוֹעֵבוֹת אַז הוּא יָרַד מִדַּרְגַּת אָדָם לִבְהֵמָה וְאוֹתָהּ הוּא הֶעֱלָה לְדַרְגַּת אָדָם, כָּכָה הִיא דִּבְּרָה וְאָמְרָה לוֹ מַה שֶּׁאָמְרָה לוֹ.
"וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ"
"כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי" (בַּמִּדְבָּר כב, לג), אָתוֹ"ן – אוֹמֵר "הֵיכַל הַבְּרָכָה" זֶה אוֹתִיּוֹת 'אוֹת נ', בָּרֶגַע שֶׁבִּלְעָם קִבֵּל אֶת הַבִּזָּיוֹן הַנּוֹרָא מֵהָאָתוֹן, אוֹמֵר הַ"בַּת עַיִן" הִיא בִּזְתָה אוֹתוֹ לְעֵינֵי כוּלָּם, לְעֵינֵי כָּל הַשָּׂרִים, כָּל הַמְּכַשְּׁפִים, זִקְנֵי מוֹאָב, זִקְנֵי מִדְיָן, וְהוּא קִבֵּל אֶת הַבִּזָּיוֹן בְּאַהֲבָה, הוּא קִיֵּים 'הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִין עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים' בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִתְגַּלָּה לוֹ הַמַּלְאָךְ, כִּי יֵשׁ שְׁאֵלָה אֵיךְ אָדָם מַגְעִיל כְּמוֹ בִּלְעָם יָכוֹל לִרְאוֹת מַלְאָכִים? אֵיךְ אָדָם מַגְעִיל כְּמוֹ בִּלְעָם מְדַבֵּר עִם מַלְאָכִים – עִם מַלְאַךְ ה'?! אֶלָּא בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מְקַבֵּל בִּזָּיוֹן – מִישֶׁהוּ מְבַזֶּה אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ רֶגַע מִתְגַּלִּים לוֹ מַלְאָכִים.
"וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו"
הַרְֶבֶּ'ה רַק דִּבֵּר עַל לָדוּן לְכַף זְכוּת וְלַעֲשׂוֹת נִגּוּנִים, אָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ רָשָׁע בֶּאֱמֶת אֵין רָשָׁע, זֶה הָיָה הַטָּעוּת שֶׁל בִּלְעָם – הוּא חָשַׁב שֶׁיֵּשׁ רְשָׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל, ה' אָמַר לוֹ "וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו" (בַּמִּדְבָּר כד, א) – אֵין רְשָׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל, הַטָּעוּת שֶׁל בִּלְעָם הָיָה שֶׁהוּא חָשַׁב שֶׁיֵּשׁ רְשָׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל – אֵין דָּבָר כָזֶה רְשָׁעִים, כָּל הָעֲבֵרוֹת זֶה רַק מֵהַחִיצוֹנִיּוֹת, וְאַחַד שָׁאַל אוֹתוֹ אִם רוֹאִין שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר הַרֶבֶּ'ה צָעֹק עָלָיו וגָּעַר בּוֹ אֵיךְ אַתָּה אוֹמֵר עַל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא טוֹב גָּמוּר, וְלָכֵן בִּלְעָם לֹא יָכֹל לְקַלֵּל, בִּלְעָם יָדַע שֶׁכָּל אֶחָד אֶפְשָׁר לְקַלֵּל כִּי בְּכָל אֶחָד יֵשׁ טִפָּה רַע, אֲבָל בְּיִשְׂרָאֵל אֵין אֲפִלּוּ טִפָּה רַע.
"יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים"
"יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים" (בַּמִּדְבָּר כד, ז), מַזַּל דְּלִי, בִּלְעָם בֵּרֵךְ אֶת כְּלַל יִשְׂרָאֵל, "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים" וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּמֵעֶיךָ, שֶׁכָּל אֶחָד יִהְיֶה לוֹ שִׁשִּׁים רִבּוֹא "תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר" (אִיּוֹב ה, כו) בְכֶלַ"ח 60, כ' ל' זֶה 50, ב' ח' זֶה עוֹד עֶשֶׂר, אוֹמֵר רֵישׁ לָקִישׁ לֹא נִפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ עַד שֶׁרָאָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא, רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר שְׁלוֹשִׁים רִבּוֹא, הָיָה לוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף צֶאֱצָאִים, אוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּמֵעֶיךָ, שֶׁהַצֶּאֱצָאִים יִהְיוּ כְּמוֹ מָעוֹת, וְזֶה יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו זֶה מַזַּל שְׁבָט, כִּי כָּל מִי שֶׁנּוֹלַד בְּמַזָּל שְׁבָט, אַז מֻבְטָח לוֹ שֶׁזַּרְעוֹ יִהְיֶה עַל מַיִם רַבִּים, זַרְעוֹ יִהְיֶה שִׁשִּׁים רִבּוֹא, יִהְיוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא מִזַּרְעוֹ.
"וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת"
וְלָכֵן הוּא אָמַר "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" אוֹמֵר "מַיִם אַדִּירִים" שֶׁה' יְכַלֶּה אֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם רַק עַל יְדֵי הַפֵּאוֹת, יְהוּדִי נִלְחַם רַק עַל יְדֵי הַפֵּאוֹת הוּא מְנַצֵּחַ אֶת כֻּלָּם, רַק שֶׁלֹּא יוֹרִיד אֶת הַפֵּאוֹת, מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו אֶת הַפֵּאוֹת הוּא לֹא מוֹרִיד, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב, פַּאֲתֵי מוֹאָב זֶה הַפֵּאוֹת, וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת.
עַכְשָׁיו הוּא אוֹמֵר דָּבָר קְצָת מְשֻׁנֶּה לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לְתָרֵץ אֶת זֶה, הוּא אוֹמֵר שֶׁקַּרְקַר זֶה גִּימַטְרִיָּא פֵּאָה, כַּמָּה זֶה פ'? 80 וְכַמָּה זֶה א'? אֶחָד כַּמָּה זֶה ה'? חָמֵשׁ כַּמָּה יַחַד? 86. קַרְקַר כַּמָּה זֶה קַרְקַר? פַּעֲמַיִם 300 (= 600), אַז לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַגִּיד כָּאֵלֶּה דְּבָרִים מְשֻׁנִּים ש86 זֶה 300? אֲבָל בֶּאֱמֶת זֶה פָּשׁוּט מְאֹד כִּי פֵּאָה (86) גִּימַטְרִיָּא אֱלֹהִים (86) וֶאֱלֹהִים בְּמִלּוּי (כָּךְ: אָלֶף 111 לָמֶד 74 הֵי 15 יוּד 20 מֵם 80 = 300) זֶה יוֹצֵא קַר, וְכָל קַר זֶה 300, קִרְקַר זֶה פַּעֲמַיִם פֵּאָה. כָּתוּב "וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב" (במדבר כד, יז) אָדָם הוֹלֵךְ עִם פֵּאוֹת הוּא יָכוֹל לַעֲבוֹר אֶת כָּל הַגְּבוּלוֹת, אָדָם בְּטִפְּשׁוּתוֹ גּוֹזֵז אֶת הַפֵּאוֹת הוּא לֹא מֵבִין שֶׁעִם פֵּאוֹת עוֹבְרִים אֶת הַגְּבוּלוֹת לֹא צְרִיכִים פַּסְפּוֹרְטִים לֹא צָרִיךְ כְּלוּם, רוֹאִים פֵּאוֹת מַעֲבִירִים אוֹתְךָ, הָרוּסִים בְּעַצְמָם אִם הֵם רוֹאִים פֵּאוֹת הֵם מַעֲבִירִים אוֹתְךָ בַּגְּבוּלוֹת בְּלִי כְּלוּם. הֵם שָׁאֲלוּ אוֹתִי מַה זֶה הַפֵּאוֹת, אָמַרְתִּי לָהֶם זֶה רַדָאר, פֵּאוֹת זֶה רַדָאר, מְקַבְּלִים שִׁידוּרִים מִשָּׁמַיִם כָּל שְׁנִיָּיה יֵשׁ שִׁדּוּר, כָּל שְׁנִיָּיה יֵשׁ תַּחֲנָה חֲדָשָׁה, כָּל שְׁנִיָּיה מְקַבְּלִים יְדִיעָה חֲדָשָׁה, צְרִיכִים לְקַבֵּל כָּל שְׁנִיָּיה יְדִיעָה חֲדָשָׁה.
"בְּרַח לְךָ אל מקומך"
ברח לך אל מקומך, בלק אומר לבלעם לאיפה נפלת, איפה ירדת, איך הגעת לקלל את עם ישראל, אומר הזהר באידרא זוטא פרשת האזינו "בְּרַח לְךָ אל מקומך" (במדבר כד, יא), תשוב אל מקומך, השורש שלו היה מאד גבוה, כתוב בסיפרי "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד, י), אבל נביא לאומות העולם קם, כי משה הוא רק בהקיץ ובלעם אפילו בחלום, "נופל וגלוי עיניים" (במדבר כד, ד), גם כשהוא שוכב על משכבו הוא מקבל נבואות, הסיפרי מונה שלשה דברים שלכאורה בלעם יותר גדול ממשה.
שואל אותו בלק לאן נפלת, נכון "לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ:" (במדבר כ"ג י"א), אבל זה הסוף שלך, אתה אומר "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים (י'), כִּי־מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ (ט'), הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד־יֹאכַל טֶרֶף וְדַם־חֲלָלִים יִשְׁתֶּה:" (כ"ד), עכשיו זה הרגע שדַם־חֲלָלִים יִשְׁתֶּה, זה החלל הפנוי.
"כי ימצא חלל באדמה" (דברים כא, א), אומר היכל הברכה שאם הורגים יהודי חס ושלום, נהיה חלל בעולמות, לכן נקרא חלל באדמה, חילול שבת נהיה חלל בעולמות, השכינה מסתלקת, על ידי חילול שבת, "וְדַם־חֲלָלִים יִשְׁתֶּה", "יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ:" (במדבר כ"ד ח').
השיעור עבר עריכה ואם נפלה טעות אין לתלותה ח"ו במורינו הרב שליט"א אלא בכותב "ואיתנו תלין משוגתנו".
הציור באדיבות הצייר ר' יהושע ויסמן לרכישה: www.yehoshuawiseman.com
