שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
חידושים ופנינים לפרשת השבוע – פנחס מהגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א:
"בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי"
כָּזְבִּי רָצְתָה לְהִתְגַּיֵּר, כָּזְבִּי הָיְתָה תְמִימָה, הִיא רָצְתָה לְהִתְגַּיֵּר אֲבָל הִיא לֹא הִצְלִיחָה, כִּי לֹא רָצוּ לְגַיֵּר אוֹתָהּ, לָכֵן הִיא בָּאָה בְּגִלְגּוּל בְּאֵשֶׁת טוֹרְנוֹסְרוֹפוּס וְאָז הִיא הִתְגַיְּרָה וְנִשָּׂאָה לְר' עֲקִיבָא שֶׁהָיָה גִּלְגּוּל שֶׁל זִמְרִי, כִּי כָּל גּוֹיָה רוֹצָה לְהִתְגַּיֵּר, אֵין גּוֹיָה שֶׁלֹּא רוֹצָה לְהִתְגַּיֵּר, לְפִי רַבִּי מֵאִיר אָדָם יָכוֹל לְקַדֵּשׁ גּוֹיָה וְאוֹמֵר לָהּ 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְכְּשֶׁתִּתְגַיְירִי' , כָּל גּוֹיָה רוֹצָה לְהִתְגַּיֵּר, אֵין דָּבָר כָזֶה שֶׁלֹּא רוֹצִים לְהִתְגַּיֵּר, כּוּלָּם רוֹצִים אֶת ה'.
"וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ" (בַּמִּדְבָּר כה, ז) וְהָרַג אוֹתָם, לָכֵן הוּא חַי לְעוֹלָם, לָמָּה הוּא חַי לְעוֹלָם? כִּי רָצוּ לִמְסֹר אוֹתוֹ לְמִיתָה, כָּל עַם יִשְׂרָאֵל רָצָה לַהֲרוֹג אוֹתוֹ, אָמְרוּ מַה זִמְרִי עָשָׂה שָׁם בְּסַךְ הַכֹּל שִׂיחָה, שִׂיחַת נֶפֶשׁ, הוּא רָצָה לְגַיֵּר אוֹתָהּ, אֲבָל בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת לָנוּ אֶת הָאֱמֶת שֶׁהוּא עָבַר עֲבֵרָה אִתָּהּ, וְאָז קָרָה מַה שֶׁקָּרָה – קָרָה דָּבָר נּוֹרָא שֶׁפִּנְחָס דָּקַר אֶת זִמְרִי, "וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ" (שָׁם, שָׁם ח), וְאָז הוּא הֵרִים אוֹתָם , וְהַמַּחְסוֹם הִתְרוֹמֵם, וְכָל אֶחָד שָׁקַל מֵאָה קִילוֹ וְהוּא הָיָה צָרִיךְ לְהָרִים מָאתַיִם קִילוֹ, הוּא הוֹלֵךְ בְּכָל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהוּא סוֹחֵב מָאתַיִם קִילוֹ.
בְּרָשָׁע יֵשׁ נִיצוֹץ שֶׁל צַדִּיק כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁבְּסִיסְרָא הָיְתָה נִשְׁמַת ר' עֲקִיבָא וּבְצַדִּיק נִיצוֹץ שֶׁל רָשָׁע, רַבִּי עֲקִיבָא קִיבֵּל לְתַקֵּן אֶת הַנִּיצוֹץ שֶׁל זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵּית אָב לַשִּׁמְעוֹנִי רַק הוּא – ר' עֲקִיבָא לֹא הִסְפִּיק לָבוֹא לְכָל שִׁיעוּר שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, אָמַר לוֹ ר' אֱלִיעֶזֶר פִסְפַסְתָּ כַּמָּה שִׁעוּרִים הִפְסַדְתָּ אֶת הַתִּיקוּן , כִּי אַתָּה בָּאת לָעוֹלָם לְתַקֵּן אֶת הַחֵטְא שֶׁל זִמְרִי , וְהָעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶלֶף תַּלְמִידִים שֶׁלְּךָ זֶה הַתַּלְמִידִים שֶׁל זִמְרִי – שֶׁהֵגֵנוּ עַל זִמְרִי וְנֶהֶרְגוּ בַּמַּגֵּפָה אָז, אַז אוֹמֵר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אַתָּה הַצַּדִּיק שֶׁהֵגֵן עַל זִמְרִי וּבִמְקוֹם שֶׁיִּתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ בְּכֹחַ הַנְּשָׁמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה מְעוּבֶּרֶת בּוֹ נָפַל לְאָן שֶׁנָּפַל ה' יְרַחֵם.
כְּשֶׁפִּנְחָס הָרַג אֶת זִמְרִי בָּאֹהֶל הוּא תָּקַע אֶת הָרֹמַח שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ בְּזִמְרִי וּבְכָּזְבִּי הָיָה לוֹ 12 נִסִּים, שֶׁהוּא הָלַךְ בְּכָל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל עִם הָרֹמַח וְלֹא הָרְגוּ אוֹתוֹ, וְכֻלָּם אָמְרוּ שֶׁזֶּה רַק הָיָה שִׂיחָה שֶׁל לְהַחְזִיר בִּתְשׁוּבָה, כָּל מַה שֶׁזֶּה הָיָה שֶׁהִיא בָּאָה לְהִתְגַּיֵיר, עוּבְדָה שֶׁהִיא הִתְגַיְּרָה בַּגִּלְגּוּל הַבָּא כְּשֶׁבָּאָה בְּאֵשֶׁת טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע, זֶה לֹא עוֹזֵר, כִּי כָּל גּוֹיָה רוֹצָה לְהִתְגַּיֵיר.
הַ'מֵּי הַשִּׁילוֹחַ' אוֹמֵר שֶׁהִיא – כָּזְבִּי בַּת צוּר בֶּאֱמֶת הָיְתָה חַפָּה מִפֶּשַׁע , הַמֵּי שִׁלּוּחַ יֵשׁ לוֹ מַאֲמַר נּוֹרָא וְאָיוֹם, כָּתוּב "זַרְזִיר" (מִשְׁלֵי ל, לא), זַרְזִיר (242) זֶה גִּימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד (242), אִם הוּא – זִמְרִי הָיָה בֶּאֱמֶת מְגַיֵּר אוֹתָהּ הָיָה מַגִּיעַ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, כִּי הִיא בֶּאֱמֶת רָצְתָה לְהִתְגַּיֵיר, לָכֵן הִיא בָּאָה בְּגִלְגּוּל וְהִתְגַיְּרָה, הִיא הָיְתָה אֵשֶׁת טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע, כִּי טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע הוּא סָרַק אֶת בְּשָׂרוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא בְּמַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְטוּרְנוּסְרוּפוּס – סְרוּפוּס זֶה שֵׁם שַׂר, טוּרְנוּ זֶה הַשֵּׁם הַפְּרָטִי. כָּל אֶחָד הוּא גִּלְגּוּל שֶׁל מִישֶׁהוּ, רַבִּי עֲקִיבָא בָּא לְתַקֵּן אֶת זִמְרִי שֶׁהָיָה גַּם חַף מִפֶּשַׁע, הוּא – ר' עֲקִיבָא הָיָה צָרִיךְ לְתַקֵּן אוֹתוֹ, וְהָעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶלֶף הֵגֵנוּ עָלָיו, עַכְשָׁיו הֵם בָּאִים בְּגִלְגּוּל אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא בְּתוֹר תַּלְמִידָיו, יַחַד עִם הָרַב שֶׁלָּהֶם, עִם הַמַּנְהִיג שֶׁלָּהֶם זִמְרִי שֶׁהָיָה מְעֻבָּר בְּר' עֲקִיבָא, זִמְרִי זֶה צַדִּיק הֲכִי גָּדוֹל, אַז ר' עֲקִיבָא בָּא בְּזִמְרִי, וְהָיָה אָסוּר לוֹ לְהַפְסִיד שִׁיעוּר מֵר' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, אִם הוּא לֹא הָיָה מַפְסִיד שׁוּם שִׁיעוּר הוּא הָיָה יָכוֹל לְתַקֵּן אֶת הַנְּשָׁמָה הַזֹּאת, אוּלָם מִכֵּיוָן שֶׁפִּסְפֵס כַּמָּה שִׁעוּרִים בִּשְׁבִיל לְהָבִיא לָהּ תִּיקוּן זֶה רַק עַל יְדֵי מַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, כִּי לִשְׁמוֹעַ שִׁיעוּר זֶה גַּם מַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְאִם הָיָה בָּא לַשִׁעוּרִים הָיָה מַמְתִּיק אֶת הַגְּזֵרָה שֶׁל מַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל.
כָּתוּב "בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי" (בַּמִּדְבָּר כה, יא), כִּי פִּנְחָס רַק הָיָה לוֹ קִנְאַת ה', לָכֵן "הִנְּנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (שָׁם, שָׁם יב), כָּל הַכֹּהֲנִים עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת יָבוֹאוּ מִפִּנְחָס, אִם יִהְיֶה אֵיזֶה כֹּהֵן גָּדוֹל הוּא יָבוֹא מִפִּנְחָס, אֲפִילוּ יָעֵל הִיא מִתְיַחֶסֶת לְפִנְחָס, הִיא נִהְיָתָה עֵלִי, כָּל אִשָּׁה אִם הִיא צַדִּיקָה הִיא תֵהָפֵךְ לְכֹהֵן גָּדוֹל. לָמָּה פִּנְחָס חַי לְעוֹלָם וָעֶד? כִּי הוּא קַנַּאי! אִם אָדָם מְקַנֵּא לַה', כָּל הַגּוּף מִתְחַלֵּף לוֹ, הוּא מְקַבֵּל גּוּף חָדָשׁ מִגַּן עֵדֶן, וְהוּא חַי לְעוֹלָם.
"וְשֵׁם בַּת-אָשֵׁר שָׂרַח"
שֶׂרַח בַּת אָשֵׁר לֹא הֵבִינָה מַה קּוֹרֶה כָּאן מַדּוּעַ לֹא מְגַלִּים לְיַעֲקֹב שֶּׁיּוֹסֵף חַי מַדּוּעַ נוֹתְנִים לוֹ לָשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם שָׁנָה וְלִבְכּוֹת, שֶׂרַח בַּת אָשֵׁר אָמְרָה אֲנִי מוּכָנָה לָמוּת, עַל גְּוִיָּתִי הַמֵּתָה, עַד טִפַּת דָּמִי הָאַחֲרוֹנָה, אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶּׁיּוֹסֵף חַי, הָיָה אָסוּר לְהַגִּיד שֶּׁיּוֹסֵף חַי, מִּי שֶׁהָיָה אוֹמֵר הָיָה צָרִיךְ לָמוּת עַל הַמָּקוֹם, אָדָם אוֹמֵר אַחֲרֵי 22 שָׁנָה שֶׁהַיֶּלֶד חַי, מִיַּד יַעֲקֹב הָיָה מַקְפִּיד עָלָיו שֶׁהָיָה אוֹמֵר 22 שָׁנָה הֶעֶלַמְתֶּם מִמֶּנִּי?! אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ וְבּוֹכֶה, "שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים" (אֶסְתֵּר ד, ג), יַעֲקֹב יוֹשֵׁב 22 שָׁנָה עַל הָרִצְפָה בָּאֵפֶר, מִתְבּוֹסֵס בָּאֵפֶר, יוֹשֵׁב מַמָּשׁ בָּאֵפֶר, וְשֶׂרַח בַּת אָשֵׁר אָמְרָה: מַסְפִּיק! וְזֶה הָיָה הַמַּעֲלָה שֶׁל שֶׂרַח בַּת אָשֵׁר, לָכֵן הִיא נִכְנְסָה עִם הַגּוּף לְגַן עֵדֶן, הִיא לֹא מְוַתֶּרֶת, לֹא לְוַתֵּר.
שֶׂרַח בַּת אָשֵׁר לֹא מְוַתֶּרֶת, זֶה מַה שֶׁקוֹרְאִים בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס, "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח" (בַּמִּדְבָּר כו, מו). עַכְשָׁו הִיא מִתְגַּלֵּית, אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתָהּ, הִיא כָּזוֹ גַּמָּדָה אֲבָל יֵשׁ לָהּ שֵׂכֶל יוֹתֵר מִכּוּלָּם, הִיא עַכְשָׁו מִתְגַּלָּה וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתָהּ, מִּי שֶּׁאוֹמֵר "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח". נִכְנַס עִם הַגּוּף לְגַן עֵדֶן.
לָכֵן שֶׂרַח שֶׁקִּבְּלָה עַל עַצְמָהּ מִיתָה חַיָּה לְעוֹלָם, אִם אָדָם מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מִיתָה הוּא חַי לְעוֹלָם, פִּינְחָס קִבֵּל עַל עַצְמוֹ מִיתָה – חַי לְעוֹלָם, יֵשׁ בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים לְעוֹלָם, מִי זֶה שְׁתֵּי הָאֲנָשִׁים? פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וְשֶׂרַח בַּת אָשֵׁר, הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת מְדַבֶּרֶת אֵיךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת לְעוֹלָם. אִם אָדָם מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת כָּל הַמִּיתוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְשֶׂרַח הִיא הִסְכִּימָה לָמוּת, כִּי מִי שֶׁהָיָה מְגַלֶּה לְיַעֲקֹב שֶּׁיּוֹסֵף חַי הָיָה צָרִיךְ לָמוּת מִיַּד, עַל פִּי פְּשַׁט – עַל פִּי טֶבַע – הַקְפָּדָה שֶׁל צַדִּיק.
השיעור עבר עריכה ואם נפלה טעות אין לתלותה ח"ו במורינו הרב שליט"א אלא בכותב "ואיתנו תלין משוגתנו".
הציור באדיבות הצייר ר' יהושע ויסמן לרכישה: www.yehoshuawiseman.com
