שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
היום כ"ד טבת חל יום ההילולא של בעל התניא רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א. מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א מזכיר רבות את בעל התניא בשיעוריו. לפניכם סיפור מרתק מאוד שנמסר על ידי מורינו הרב שליט"א בשנת תשנ"ה על גדולתו של בעל התניא כיצד ראה את הטוב שיש בכל יהודי ויהודי!
ולכל אחד יש את הנקודה שזה מחזיר אותו בתשובה כמו שסיפרו על הבעל התניא ועל האדמו"ר מויטבסק ואולי היה רבי שלמה מקרלין השלישי שהיו שרצו להוציא אחד להורג הם היו צריכים בשבילו כופר נפש איזה עשרת אלפים רובל. זה היה כמה שעות בשביל לאסוף כסף, אי אפשר בכמה שעות לאסוף ככה כסף מדלת לדלת. אז הלכו לבעל התניא לשאול אותו עצה, אז אמר העצה שלי שתשמעו בקולי זה העצה שלי, תשמעו בקולי. מה שאני אגיד לכם תעשו! אין, אין ברירה ובעל התניא היה מאוד מאוד חריף מוח מאוד מהיר וזה היה המעלה שלו שהיה לו מוח רץ רץ. שאדם יש לו סדק. אדם יש לו כבר רואים הוא יודע מאיפה ללכת לאיזה גביר ולגביר הזה נגיד לו ככה אז זה יתן חמשת אלף רובל זה יתן אלפיים רובל זה יתן אלף רובל ככה עשרה גבירים אלף זה גם עשר אלף כל גביר 5 דק' אז כפול עשר זה 50 דק'. בטח יש לו בראש רץ לו איזה תוכנית עכשיו אומר טוב אחרי שמבטיחים אבל לא זזים מהמילה שלי, לא זזים מהמילה. אז ככה אומר הולכים עכשיו לגביר הקמצן הכי קמצן בעיר הולכים עכשיו, הקמצן הכי גדול שקוראים לו הפזו'נו דפרוטה זה הפרוטה החלודה. זה היה השם שלו כל מי שהיה בא היה זורק לו פרוטה חלודה בפרצוף. פרוטה חלודה, והעני זורק לו אותה חזרה היום יש מושג של כדור עף כזה… ועד שהעני נמאס לו והלך. אז הוא קנה את הפרוטה ולקח את הפרוטה וזהו הוא אמר זה מה שאני יכול לתת לך. [אמר הבעל התניא:] רק אליו הולכים! טוב, ראו שהם נפלו בפח גדול והסכימו להתחייבות [עם] הבעל התניא. אבל התחייבו, אי אפשר לחזור זה צדיקים עומדים בדיבורם. טוב, הולכים אליו דופקים בשער והא זורק להם את הפרוטה. בעל התניא תופס את הפרוטה החלודה מנשק אות מחבק אותה. איזה צדיק אתה, איזה צדיק אתה, איזה צדיק, איזה בעל חסד, איזה מסירות נפש הכסף שאתה עובד עליו, הכסף שאתה עובד עליו כ"כ קשה מיגיע כפיך, שאתה מוסר את הנפש יום ולילה, אתה הפרשת צדקה כזו גדולה. והעשיר הזה עיניו יוצאות, פתאום [התחיל] להאיר. תמיד הוא רצה כ"כ לתרום, יש ב"ה אחד שמעריך את זה. הגיע איזה יהודי שמעריך את יגיע כפיו, מעריך את המסירות נפש שלו, בוא נראה את מה שהוא עושה! טוב! אם זה ככה אני מצטער, מה אוכל לעשות באמת. כי טוב באמת צר לי מאוד מאוד, חבל באמת זה מה שאני יכול לעשות יותר [היינו זה מה שאני יכול לתרום, ולא הסכים לתת יותר מהפרוטה]. ואלה מסתלקים הצדיק מויטבסק והקרלינז'ר רוצים לתקוף אותו לאיפה הבאת אותנו? לפה! כבר בזבזנו שעה שלמה עם ה.. עם השטויות שלך! מה ללכת ולשבת לקחת את הפרוטה לנשק איזה לחבק אותה. טוב, בוא נלך. אומר לא רגע רגע, תחזור אני יתן לכם עוד פרוטה, [הבעל התניא] לקח את הפרוטה השניה, נישק אותה חיבק אותה, איזה אדם בעל מסירות נפש, אני חושב שאתה חד בדרא…! הוא אומר חד בדרא… מי עושה כזאת מסירות נפש, אדם עובד על כסף, כן, הביא את זה לצדקה, מה הוא לא צריך את זה בשביל הילדים שלו… בשביל האישה שלו, ואז הוא משבח אותו, משבח אותו. טוב, אומר זהו אפשר כבר ללכת. טוב הולך, [הקמצן] חוזר בחזרה [עם עוד] 10 פרוטות, תקבלו עוד [והבעל התניא] מנשק את ה- 10 פרוטות, ומשבח אותו, כנראה אתה בתרי דרא, לא בחד דרא אחד בתרי דרא, כנראה גם בדור הקודם לא היה כזה אחד לתת 10 פרוטות, מי שמע כזה דבר…? מי שמע כזה דבר מבריאת העולם! טוב רוצים כבר ללכת, אמר להם בואו בואו חזרה כבר נתן להם רובל שלם, לקח את הרובל אמר חד בתלת דרא! מי נותן רובל צדקה? איפה יש שמענו כזה דבר? רובל צדקה? אדם בכלל כזה גביר שעובד כ"כ קשה על הכסף וככה איזה עשר עשרים פעם כל פעם מנשק את הכסף נהיה רובל איזה רובל, 100 רובל ומאתיים רובל וב-1000 רובל וב- חמש אלף רובל עד שנתן את כל ה10 אלף רובל. חמש דק' לפני הסיום [השעה האחרונה שהיה אפשר לפדות בה את היהודי], ממש 5 דק' אחרונות רץ עם הכסף לפדות את אותו יהודי, בסוף שואלים אותו שואלים את הבעל התניא מה קורה כאן? מי אתה? איזה רעיונות יש לך, איזה שכל, מאיפה…? תראו אומר היהודי הזה, כל יהודי יש לו לב טוב, כל יהודי רוצה לתת צדקה, אין דבר כזה! כל יהודי יש לו ניצוץ! נהיה פעם מליונר, התפרסם בתור גביר, עד שנהיה גביר, זה גם לא ביום אחד. פתאום התפרסם שיש מליונר בעיירה אז באו אליו והוא כדרכו בקודש, אני יודע היה פעם אני יהודי פשוט היה נוח להם, גם איזה שוה פרוטה. בקיצור העני הזה שקיבל את הפרוטה, בפעם הראשונה היה כבר גביר, תפס אותה זרק אותה לתוך הפרצוף. כ"כ התעצבן לי אתה נותן פרוטה, אתה לא מתבייש וככה אומר זרק לי את זה בתוך הפנים. [אמרתי, אומר העשיר] זה מה שאני אתן לכל עני מעכשיו, אני אנקום בכולם עד שאני אמצא משהו שיעריך את הפרוטה שלי. והפרוטה הזו נהייתה כבר חלודה, כבר כמה שכבות חלודה. וכל זה ראה בעל התניא ברוח קדשו. שזה שנותן את הפרוטה החלודה הזאת, יש לב בוער! לב יהודי בוער! לב יהודי שכוסף לתת צדקות! לב יהודי שרוצה להביא את משיח בן דוד! הוא לא יודע איך להביא את משיח בן דוד! אבל ככה הלב הזה גם כשהוא מכוסה עם חלודה [בסוף רק צריך מישהו שיבוא ויעריך את הצדקה שלו, ואז יפתח לו].
