שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
"מירושלים לאומן ישר נוחתים ועל הציון מיד משתטחים"
בימים אלו בהם שמי אוקראינה סגורים בעקבות ההפגזות, כדאי לחזור לאותם ימים שלאחר נפילת מסך הברזל בהם מטוסים נחתו בשדה התעופה הסמוך לאומן.
אחד מבתי השיר של שיר הגעגועים אותו חיבר מורינו הרב ברלנד באותן שנים בהם הדרכים לציון רבינו שבאומן היו חסומות הוא הבית האומר "מירושלים לאומן ישר נוחתים, ועל הציון מיד משתטחים". ישאל השואל: רוב הטסים לאומן נוחתים בקייב או באודסה, חלקם באחרים מתוך ארבעה עשר נמלי התעופה הפזורים במדינת הענק אוקראינה (ששטחה הוא פי שלושים מזה של ארץ ישראל כיום), אך באומן? הרי שום טיסה אינה נוחתת באומן?!
הנחיתה באומן
בעיר אומן שכן מחנה צבאי גדול. דבר שהיווה גם עילה לכך שהרוסים לא הסכימו לאשר וויזות לאומן. לצורך כך, נבנה באומן שדה תעופה ששימש את הצבא. בשנים שברית-המועצות עדיין התקיימה, לא היה כמובן מה לדבר על שימוש בשדה תעופה זה, גם בזמן שהתחילו הכניסות לאומן באישור הממשלה הרוסית על נחיתות באומן לא היה על מה לדבר. לאחר קריסת ברית המועצות, כאשר האוקראינים קיבלו את השליטה לידם, אכן נעשו מספר טיסות שנחתו באומן, מרחק כרבע שעה נסיעה מהציון הקדוש.
הנסיעה הראשונה בה נחתנו באומן היתה בשבת חנוכה תשנ"א, מיד לאחר קריסת מסך הברזל. ארגנתי נסיעה לשבת חנוכה, אליה נרשמו רבים מחסידי ברסלב דאז, כמו הרה"ח רבי שמואל צ'צ'יק הרה"ח רבי מרדכי (שבתי) הורביץ ועוד. התכנון היה שנהיה בשבת חנוכה באומן, ומיד במוצאי שבת ניסע חזרה לארץ ישראל.
רבי מרדכי הורביץ, שציון רבינו הקדוש בער בעצמותיו, פנה אליי ואמר: "אם כבר נוסעים, למה לחזור במוצאי שבת? נישאר עוד יום אצל רבינו ונחזור ביום ראשון". עניתי לו שזה לא תלוי בי, הציבור מעוניין לחזור מיד במוצאי שבת. יש לזכור שהתנאים לא היו תנאים. המדובר היה בקור של מינוס חמש עשרה מעלות, ושום דבר לא היה מסודר דיו. היה צריך מסירות נפש בכדי לנסוע לאומן, וכל יום היה קושי בפני עצמו.
יצאנו בטיסה מהארץ למוסקבה. משם אמורים היינו לנסוע לאומן. עלינו למטוס, אבל משום מה המטוס לא ממריא. כשניסו אנשים להבין את סיבת הדבר, נענו ש'אין דלק בכדי לנסוע'… הבנו את הרמז, ושיחדנו את האחראי שם בסיגריות ובכסף, ואז 'נהיה' דלק. הגיעה משאית ותדלקה את המטוס, ואז יצאה הטיסה בדרכה לטשרקאס, שם עצר המטוס מבלי שהנוסעים ירדו ממנו. הובהר לנו שצריכים להטעין בטריה כלשהיא במטוס, ואז המריא המטוס שוב בדרכו לאומן.
כשנחתנו בשדה התעופה באומן ציפתה לנו הפתעה לא נעימה. אין אפשרות לרדת מהמטוס! אין מדרגות או כל דבר אחר שייצמד למטוס שבאמצעותו נוכל לרדת מהמטוס. כך נשארנו במטוס עד שמצאו פתרון. האוקראינים הביאו רכב מכבי אש והוא הצמיד את הסולם שלו למטוס בכדי שנוכל לרדת.
אלא שפתרון זה היה רחוק מלהיות משביע רצון. הסולם שהובא היה בגובה עשר מטר, בעוד שגובהו של המטוס היה מטרים ספורים. כך נאלצו להניחו בשיפוע ארוך ומסוכן, וכך ירדו הנוסעים זה אחר זה מהמטוס.
אלא, שרבי שמואל צ'צ'יק שהיה בשנותיו האחרונות, לא יכל לרדת בצורה זו. הוא פחד מאד שייפול, והיה לו אכן סיבה לפחד. לא ידענו מה לעשות, עד שהרה"ח ר' יונה לבל הי"ו הגיע אליו והבטיח לו שהוא יהיה סמוך אליו ויתפוס אותו ולא יקרה לו כלום. לר' יונה שהינו בעל מבנה גוף חסון בלעה"ר, השתכנע ר' שמואל, והסכים בסופו של דבר לרדת מהמטוס באמצעות הסולם.
באומן השתכנו חלק גדול מהנוסעים בביתה של הגויה שבחצרה היה הציון הקדוש, כאשר בעלי הדירה אף נותנים את המיטות שלהם בכדי להרוויח עוד כמה דולרים. שם גם הכנו חמין לשבת, וכך זכינו לשבות אצל רבינו הקדוש בשבת חנוכה. היתה זו שבת מיוחדת ומרוממת ביותר.
בצאת השבת התחלנו להתארגן לנסיעה חזור. עלינו על אוטובוס בדרכנו לשדה תעופה, ואכן התמקמנו במקומות הישיבה במטוס, כשאנו ממתינים בכפור הנורא להתחלת הטיסה, שמשום מה התמהמהה.
המתנו עוד ועוד ושום דבר לא זז. מה אירע? המטוס פשוט לא הצליח להתניע. שמענו את רעש המנוע כשניסה הטייס לעורר אותו לחיים, אך חוץ מחריקות צורמניות לא קרה כלום. לבסוף, לאחר ניסיונות רבים נאלצנו לרדת מהמטוס. המטוס שבק חיים. היה זה מטוס מחברת 'אירופלוט', שהיתה ידועה כבעייתית, ולא אחת נפלו מטוסי חברה זו, כשהם לוקחים אתם אל מותם את ציבור הנוסעים…
לקח לאוקראינים זמן רב להביא אוטובוס נוסף ולהחזירנו לאומן.
שהינו יום נוסף באומן, ולמחרת חזרנו לשדה תעופה, לשם הביאו מטוס חדש מחברה אחרת להחזיר אותנו לארץ. ואז אמר לי רבי מרדכי הורביץ: "אמרתי לך, חזור ביום ראשון!…"
כשהיינו בשדה תעופה, הראו לנו את המטוס ששבק. אחד השוטרים הציע לנו לקנות אותו תמורת אלף דולר… שוטר אחר הציע את הרובה שלו למכירה תמורת 50 דולר בלבד, ושוטר אחר פשט את מדיו ומכר אותם תמורת פרוטות למי שהסכים לקנות אותם ממנו. אנרכיה מוחלטת שררה ברחבי אוקראינה.
כשרואים את המצב כיום, קל לנחש מה היה באותן שנים…
תמונה נדירה של הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א בגרם המדרגות בעליה למטוס לכיון אומן:
המראה מירושלים לאומן
לרבים מאתנו זה יישמע אולי כמו חלום. 'היכן יש שדה תעופה בירושלים?' ישאלו. יש גם יש! ב'עטרות' הסמוכה לירושלים ישנו שדה תעופה, ופעם הוא אף שימש את הנוסעים לאומן…
מספר רבי יצחק ווייצהנדלר: "בילדותי, עוד לפני מלחמת ששת הימים, הייתי רואה מידי פעם מטוס בגובה נמוך במצב המראה או נחיתה. תמיד הסתקרנתי להבין מה קורה שם, עד שלאחר המלחמה נודע לנו הדבר. המלך הירדני חוסיין, בנה לו בית במזרח ירושלים, ב'אל קודס', כפי שמכונה ירושלים אצל הערבים. והיות ולא היה 'מתאים' לו לנסוע ברכב עד לארמונו שבירדן, בנה לו שדה תעופה פרטי. לאחר המלחמה, בה נתן הקב"ה את כל ירושלים לעם ישראל, נפל גם שדה תעופה זה כפרי בשל לעם ישראל.
"אלא שמגורי הערבים באזור מסביב, איימו על קיומו של השדה תעופה. החשש היה שהם יבנו רצף של בתים, שיעשה את האזור לבלתי בטוח לטיסות, בעקבות השכנים צמאי הדם שסביבו. מנהל השדה תעופה, היה בעל דעות ימניות מובהקות, והוא ניסה לעזור ככל יכולתו לכל מי שרק היה מוכן להיעזר בשירותי שדה התעופה, וכך ניסה לשמר את המקום וקיווה שהוא ישמש כשדה תעופה בנילאומי.
"באותה תקופה הייתי חלק מחברת הנסיעות 'דרך צדיקים', שהוקמה בתור המשך למפעלו של מורינו הרב ברלנד שליט"א שהקים בתחילה את חברת 'מסעות צדיקים', לצורך הנסיעות לאומן. כך, עד שכבר היו אחרים שנטלו את המושכות לידם, והרב ברלנד שליט"א, שלנגד עיניו עמדו דברי חז"ל (קידושין ל"ב ע"א): "אם אפשר למצוה ליעשות על ידי אחרים, תיעשה ע"י אחרים", משך ידיו מהעיסוק בנושא הטיסות לאומן, עיסוק שגזל ממנו זמן וכוח. מנהל שדה התעופה פנה אליי להוציא טיסות לאומן מהשדה תעופה בעטרות, כשהוא מבטיח לנו סיוע בכל מה שנצטרך.
"הערבים כמובן לא ישבו בחיבוק ידיים. לדידם, היה זה סוג של השתלטות על שטח שלהם, והם ניסו לעשות ככל יכולתם למנוע מהמקום לפעול כשדה תעופה בינלאומי. במסגרת מאמציהם הודיעו הם, שהעולם הערבי יחרים כל חברת תעופה שתנחית מטוסים בשדה התעופה האמור".
[במאמר מוסגר, זה מה שקרה לבסוף, כאשר הערבים בנו עוד ועוד בתים, ומאידך חברות תעופה לא הנחיתו שם מטוסים, וכך נגנזה התוכנית להפוך את המקום לשדה תעופה בינלאומי. כיום משמש המקום כשדה תעופה צבאי בלבד].
"לקראת שבת חנוכה תשנ"ב, אכן ארגנו טיסה מעטרות היישר לאומן. המטוס היה מטוס רוסי, שהיו בו תשעים מקומות ישיבה. אולם בפועל, הגיעו לשדה תעופה הרבה יותר אנשים ממספר המקומות, ואנשי המטוס לא התבלבלו מכך. הם אמרו לנו: תביא לנו מאה דולר לכל נוסע נוסף ותעלו למטוס כמה אנשים שתרצו… ואכן כך באמת היה. אנשים עלו ועלו למטוס, הרבה מעבר לתשעים המקומות שהיו במטוס, עד שהטייס הודיע לפתע שעברנו את המשקל המותר, ואם יישארו כולם על המטוס הוא לא יוכל להמריא.
"כדי להבין את הבעיה שנוצרה, אסביר קצת יותר. בשביל להמריא לגובה, על המטוס לתפוס תנופה מתאימה. לצורך כך יש בכל שדות התעופה את כביש ההמראות. כאשר מדובר במטוס גדול יותר, או כבד יותר, עליו לתפוס תנופה גדולה יותר בכדי להצליח להמריא אל על. שדה התעופה בעטרות שנבנה מלכתחילה לצורך פרטי, לא הכיל כביש המראה ארוך דיו, וכאשר כמות הנוסעים עברה את המשקל המותר, כבר לא היה יכול המטוס להמריא מהכביש שהיה לו שם.
"כעת היה עלי – בתור מארגן הקבוצה והאחראי על הטיסה – להוריד את אחד הנוסעים. פניתי לאחד הנוסעים האחרונים שעלו למטוס וביקשתי ממנו לרדת. הוא כמובן לא הסכים. וכי ככה לאחר שכבר עלה על מטוס בדרכו לרבינו הקדוש הוא יירד? אולם ברירה אחרת לא היתה, והוא נאלץ לרדת. עד היום הוא לא סולח לי על כך…
"נסענו עד הגיענו לאודסה. שם עלו למטוס פקידים שבדקו את הוויזות שלנו, כאשר אנו נשארים במטוס. משסיימו את בדיקת הוויזות, המריא המטוס שוב בדרכו לאומן. שם נחתנו והגענו בס"ד לציון רבינו הקדוש קדש קדשים".
מימין שדה התעופה באומן, שדה התעופה בעטרות, ירושלים:
הנוכלות הגדולה
כיצד פסקו הטיסות מירושלים? זה כבר תלוי בעוד חלק חשוב שהיה הגורם לטיסה האמורה.
"חברת הנסיעות 'השטיח האדום', היא זו שהוציאה לפועל את הטיסה. לחברה זו הצטרף נוכל בשם דוד א. שהריח אפשרות לעשות כסף, והוא זה שהבטיח להשיג לנו מטוסים. הוא אכן השיג את המטוס האמור לשבת חנוכה, והתחיל לדון אתנו באפשרות שישיג לנו מטוסים גם לימי ראש השנה הבאים. על סמך דבריו, ומתוך שרצינו לבדוק שוב את אמינות דבריו, ביקשנו ממנו לארגן מטוס להילולת הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זעי"א. הוא אכן הבטיח לנו שישיג, ועל סמך זה פרסמנו על טיסה להילולת רבי אלימלך, כאשר רבים מצטרפים.
"בניסיון לקנות את אמונינו, סיפר לנו דוד, שהוא למד עם מורינו הרב ברלנד שליט"א יחד בישיבה ב'כפר חסידים'. כאשר הבאתי את הדברים לפני מורינו הרב שליט"א, הבין הרב מיד במי המדובר, והבהיר לי, שלא דוד מיודענו, אלא אחיו הוא זה שלמד עם מורינו הרב שליט"א בישיבה.
"בשיחה שהתקיימה עם חברת התעופה אל-על, בה ניסו להשיג מהם טיסות במחיר יותר הוגן, הודיע להם מי שהודיע, שיש אפשרות לטוס גם לא דרך נתב"ג. (אל-על היא זו שלמעשה שלטה, יש האומרים שהיא שולטת גם כיום בנתב"ג). באל-על טענו שאין כזה דבר וגם לא היה כזה דבר מעולם שיצאו טיסות לא דרך נתב"ג. משהוצגו בפניהם ההוכחות על הטיסה שבוצעה, הם הופתעו ביותר, והבטיחו לבדוק את הנושא.
"כעבור זמן חזרו מחברת אל-על לאנ"ש, והסבירו את אשר אירע. לכל מטוס יש קוד טיסה, באמצעותו הוא מקבל אישור מעבר דרך המדינות בהם הוא מעוניין לעבור, וכן אישורי נחיתה. יש קודים מיוחדים לטיסות נוסעים, ויש קודים המיועדים לתובלה. מי שארגן עבורנו את הטיסה, היה שולח במטוסים פירות הדר לאוקראינה, וכך היה למטוסים קוד של תובלה ולא של חברת נוסעים. לכן הוא הצליח לקבל אישור על המטוס. הוא הוביל את נוסעיו בתור תובלה ולא בתור נוסעים – דבר המסביר גם את הקלות בה נתנו צוות המטוס להוסיף עוד נוסעים מעבר לכמות המותרת, עד למשקל המותר בהובלה – וכך קיבל המטוס אישורי נחיתה.
"כמובן שבאל-על דאגו לסתום את 'הפרצה' מבחינתם שנוצרה. הטיסה לליז'ענסק התבטלה, ואני נותרתי מהעסק עם הפסד בסך 50,000 דולר"…
