פסקי דין נגד צדיקים ותלמידי חכמים מובהקים, לצערנו, אינו דבר חדש. משה רבינו אביהם של כל הנביאים אותו מכנה הזוהר הקדוש 'רעיא מהימנא', הרועה הנאמן של ישראל, עליו רננו ואמרו שהוא פרוץ בעריות, עד שמשה רבינו היה צריך לצאת מחוץ למחנה.
רדיפת הצדיקים, האשמתם בדברי הבל המנוגדים בתכלית למידתם הקדושה, חזרה שוב ושוב בתולדות עמנו. בקונטרס, 'פסקי דין נגד צדיקים' מובאים דברים יסודיים בדבר הרדיפה והמחלוקת הלא נתפשת הזו. הדברים הכרחיים בכדי להמשיך ולהסתכל על המציאות בעיניי ההשגחה ודעת הקדושה, להתבונן ולהבין איך הצדיקים לקחו על עצמם האשמות שווא – הכל למען עם ישראל.
כשמזכירים את הרשימה של צדיקי אמת שנרדפו על ידי בני דורם פשוט מזדעזעים, הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו), ר' יהונתן אייבשיץ, בעל התניא, הבעש"ט (הבעל שם טוב), רבינו נחמן מברסלב, מוהרנ"ת מברסלב, ר' ישראל מרוז'ין והרשימה עוד קצרה ארוכה מלהכיל. היום, כשמסתכלים על השמות פשוט זה נראה כדמיון, הרי אלו צדיקים שספריהם ותורתם הם יסוד ביהדות, אבל בדורם הם עברו רדיפות והאשמות נוראיות, לעיתים רבות עד כדי מוות.