שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
תועבת ה' כל גבה לב
"וזה בחינת מרדכי ואסתר, והמן, בחינות פורים, בחינת גורל שהפיל המן, בחינת עומר שעורים. כי המן בחינת העבודת אלילים, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (מגילה י:), שעשה עצמו עבודת אלילים" (לקו"מ תו' י'). פורים בא לכפר על חטא העגל, לכן באמת בדרך כלל פורים יוצא בפרשת כי תשא, [פרשת העגל, מתן תורה, הלוחות הראשונות והשניות]. שלוש פעמים מוזכר העגל: "וירא את העגל", "ויקח את העגל", "ויצא העגל הזה", שלש פעמים העגל גימטריא "פורים" [העגל = 108 ועוד 4 אותיות = 112 × 3 = 336 = פורים], המן הוא העגל, כמו שכתוב המן מן התורה מנין? "המִין העץ", כי העגל זה עץ הדעת. "וירא משה את העם כי פרע הוא כי פְרָעֹה אהרן לשמצה בקמיהם". זה ענין של פריעה, בפורים אנחנו עושים את הפריעה האמיתית לבטל העבודה זרה, משה רבינו נקבר מול בית פעור כי "משה" גימטריא "חרון אף" (לקו"מ תו' י')
ב"ה היום אין עגלים אבל יש יותר גרוע מעגלים!
וזה שאומר רבינו הקדוש (ליקו"מ רט"ו): "וזה היה עבודת משה רבנו, עליו השלום, כל ימי חייו, וגם לאחר מותו, כי השתדל לקרב הערב רב כדי לעשות גרים, וגם במותו נקבר מול בית פעור, כדי להמתיק העכו"ם כדי שיהיו נעשין גרים. ועל כן נסתלק בשבת במנחה, שאז הוא עת רצון. כדי להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים, כדי לעשות גרים, כי כל עבודת משה, להמתיק החרון אף של העכו"ם לרצון, ועל כן משה עומד בין שמד לרצון". משה רבינו בא לבטל את החרון אף, רבינו אומר מה העבודה זרה של ימינו? מה העגל של ימינו? ב"ה היום אין עגלים אבל יש יותר גרוע מעגלים! כי במעשה העגל ראו עגל, ידעו עם מי צריך להילחם, אבל היום העבודה זרה היא "תועבת ה' כל גבה לב", ורבינו משך במלים כל גבה לב "דער רבי האט גיצוייגן" [= הרבי משך במילים] 'כל גבה לב' בין בתורה, בין בתפילה, אדם גמר להתפלל הוא מרגיש כזה גאוה התפללתי טוב. גמר ללמוד למדתי טוב, הוא אמר שיעור אמרתי שיעור טוב, צריך לדעת שהנחש בלע אותו הס"מ בלע אותו, הסטרא אחרא בלעה אותו.
ובפסח אנחנו שוחטים את הס"מ (חד גדיא), מה הפירוש לשחוט את הס"מ, לחתוך את הס"מ לשניים, להפריד את ה"ס"מ" מה"א-ל", יש את הניצוץ של המילה א-ל ועכשיו הס"מ בלע את א-ל, הנחש אחר חטא עץ הדעת בלע את הא-ל, נפל לסטרא אחרא וצריך לחתוך את זה לשניים, וצריך לדעת איך לחתוך את זה, וזה הענין של פורים ופסח שאנחנו חותכים את הס"מ, פורים ופסח הם ענין אחד ונס פורים היה בפסח, נכון וזה הענין של שחטו רבה לר' זירא, שר' זירא היה נכנס עם הגוף לתוך האש, אבל זה עוד שום דבר לא, צריכים לחתוך את האדם לשניים, ואחר ששחטו אותו, כמו את הס"מ, צריך להחיות אותו אחרי זה לחבר אותו, שזה התיקון האמיתי.
הארת יין המשומר
כותב האר"י הקדוש, בפרי עץ חיים, שרבה עשה זאת בזכות שתיית היין, יין זה כזה דבר גדול שיכול לחתוך את הס"מ לשניים, להפריד את ה-א-ל מהס"מ, הס"מ זה גאוה, "תועבת ה' כל גבה לב", הצדיק האמיתי הוא אין לגמרי הוא תכלית האין, הוא הגיע לכזה אין, וזה סוד של יהושע בן נון שאנו עושים בשושן פורים ערים מוקפות חומה מזמן יהושע בן נון.
רבה בזכות יין המשומר השיג מוחין של שער החמישים, את המוחין של תחית המתים, וזה מה שהוא רצה להראות שאפשר ע"י יין המשומר, לחתוך אדם לגמרי, לא רק שיכנס לאש ויצא חי, ואחרי שחותכים אותו לגמרי, אפשר לחבר אותו מחדש ולהוציא את הניצוץ האחרון שנישאר מהס"מ, וזה הכח של פורים.
מעלת הריקודים
בפורים יש שני ענינים א. לחתוך האדם ולהחיות אותו ב. ריקודים ושמחה וזה אומרת הגמ' בכתובות (כתובות י"ז ע'א) שהיו צדיקים שהשיגו את ר' זירא, היה ר' שמואל בר יצחק שהיה מרקד על שלושה בדי הדס, מסביר ר' משה מרגנשטרן בספר מדרש משה, הנין של הקוצקר, את הסוד של הריקודים, שר' שמואל בר ר' יצחק היה מרקד על שלושה, ר' יהודה בר עילאי, היה מרקד רק עם הדס אחד הוא לא זכה לעמודא דנורא, ר' שמואל בר יצחק היה אמורא, וזכה לעמודא דנורא, הוא היהמרקד אתלת, הוא היה מרקד לפני חתן וכלה, ור' זירא היה מתבייש איזו עבודה זאת ריקודין?, הנה אני נכנס לתוך האש, רבה חתך אותי בפורים והחיה אותי מחדש, ואין שום ניצוץ של הס"מ בתוכי, בא ר' שמואל בר ר' יצחק וגילה עבודה חדשה לגמרי, הוא לא רצה להכנס לתוך האש, הוא לא רצה לחתוך את האדם לשניים. נכון פורים זה חג גדול ואפשר גם כן להחיות מתים, אבל אפשר גם בלי לחתוך את השני. בלי להעליב את השני, בלי לבייש את השני, להגיע לכל ההשגות בעולם. זה חידש ר' שמואל בר יצחק וזה הסוד האמיתי של פורים.
אין יאוש בעולם כלל
מסביר ר' נתן בליקוטי הלכות מה פירוש במה שאמר רבינו (ליקו"מ ח"ב, ה) שאדם צריך לזרוק עצמו לתוך רפש וטיט? הוא רוקד, הוא קופץ, הוא שמח, זה פירוש להכנס לתוך רפש וטיט, ועל ידי זה משיגים השגות שאפי' משה רבינו לא השיג, ע"י הריקודין ע"י שמחה מגיעים לכאלה השגות שאפי' משה רבינו לא השיג אותם, צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" את כל ההשגות הוא השיג. רק מפני זה זכה ר' שמואל בר ר' יצחק מה שלא זכה אפי' ר' זירא, הוא זכה שהפסיקה עמודא דנורא בינו לבין העם ואין עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרי בדרא, ר' זירא לא זכה לעמודא דנורא, ור' שמואל בר ר' יצחק זכה לעמודא דנורא, ר' נחמן בר יצחק זכה רק בהתכסיא, ור' שמואל בר יצחק זכה באיתגליא שכולם ראו אותו, ועמודא דנורא הפסיק בינו לבין העם.
מסביר ר' נתן את סוד פורים שנלחמים וממשיכים הלאה, במלחמה לא נופלים לשום יאוש בעולם, כי אדם נלחם פעם אחד, ונופל ביאוש, אבל יש פורים שאדם נלחם ונילחם, נילחם עד אין סוף ועד אין חקר אין לו שום יאוש, ואין לו שום חולשה. הבעל דבר מחכה לאדם, יש אחד שהוא מפיל אותו בגיל עשרים, אחד בגיל שלושים, אחד בגיל ארבעים, אחד בגיל חמישים, בגיל שישים-שבעים, הוא לא מתיאש, כל עוד שאדם חי כל עוד שרוח נשמת חיים באפיו. הברסלבר האמיתי זה הס"מ, הוא לא מתיאש אף פעם, אצלו אין דבר כזה יאוש, הוא מחכה לאדם בסבלנות עד הרגע שהוא יוכל לתפוס אותו, ולהפיל אותו במכמורת שלו, רגע אחד אדם יש לו איזה חלישות דעת, שניה אחת, הוא כבר נפל במצודה שלו, שניה אחת של גאוה, של "כל גבה לב", הוא כבר במצודה שלו.
ענותנותו של יהושע בן נון
המדרש מסביר את מעלת יהושע בן נון משרת משה, כולם היו באים לשיעורים של משה שומעים את השיעורים מתעלים בהשגות אלוקות בפנים בפנים, ויהושע היה בפשטות, אחרי השיעור היה עושה ריקודים, שר שירים, מסדר את הספסלים, והיה מנשק ידיו ורגליו של משה רבינו אמרו עליו זה תלמיד של משה רבינו? זה תלמיד של רבי נחמן מברסלב? זה מה שרוצה משה רבינו? "זה כסיל", עד כולם היו קוראים אותו כסיל, אותו "כסיל" הוא ממשיך לנו את ההארה של שושן פורים, את הפורים העיקרי.
עלית למרום שבית שבי
המן ידע שהולכים לבנות את בית המקדש, הולכים להגיע להשגה של פנים בפנים, וזה כל הענין של פורים, השגה של פנים בפנים אנחנו מקבלים את התורה מחדש, מביא "השמחת זקנים", הוא הקשר בין בבא קמא לבבא מציעא, שנים אוחזים בטלית, מי זה השניים שאוחזים בטלית?, דבר זה ששנים אוחזים בטלית, באים לבית דין ורבים על הטלית, אינו מצוי כלל, מי הם באמת אלה השניים האוחזים בטלית, זה משה והקב"ה, "עלית למרום שבית שבי" לקחת מתנות באדם, יש חדר בשמים הנקרא "מרום", שם הקב"ה גנז את הלוחות, זה חדר ששום מלאך, ושום שרף, לא יכול להיכנס לחדר הזה, ומשה הגיע עד החדר שנקרא מרום, תופס את הלוחות, הקב"ה רואה שהוא רוצה לגנוב את הלוחות, גם הוא תופס את הלוחות, מתחילים שניהם לריב על הלוחות. וזה פירוש שניים אוחזים בטלית, משה רבינו והקב"ה. עם מי הצדיק רב?! "בקנוא את קינאתי" במי הצדיק מקנא?, הוא לא מקנא באף אחד, רק עם הקב"ה בעצמו.
וזה מה שאומר, "המדרש רבה" ב"כי תשא" שמשה אחז שני טפחים מלמטה, והקב"ה שני טפחים מלמעלה, ושני טפחים נשארו רווח באמצע, שנים אוחזים בטלית משה צועק כולה שלי, והקב"ה צועק כולה שלי, מתחילים להתווכח, מול ב"ד של מלאכים, הקב"ה אומר תשפטו אתם, משה רבינו, הוא הצדיק, מתגבר על הקב"ה חוטף את הלוחות מיד הקב"ה, אבל זה בבית דין מה אתה עושה בבית דין כולם למדו בשנים אוחזין בטלית זה רק אם הוא חוטף לפני ב"ד, אבל בב"ד כבר אי אפשר לחטוף, משה לא היה איכפת לו, בתוך הב"ד חוטף את הלוחות מהקב"ה, ויורד למטה.
תורה דעתיקא סתימאה
"השמחת זקנים" מביא את המהרש"א, שכל הוויכוח בין משה והמלאכים בשמים, היה רק על סתרי תורה, על העץ חיים, על הזוהר. על תורה שבנגלה לא היה שום ויכוח. שואל השמחת זקנים מאיפה הראיה של המהרש"א? הראיה זה המדרש הזה, היות ומשה רבינו החזיק כבר שני טפחים, אז במה שהוא כבר מחזיק בזה לא שייך ויכוח, כמובא בסוגיא של שנים אוחזין בטלית, שהוויכוח רק על מה שנשאר באמצע, אבל מה שתפס תפס. משה רבינו תפס שני טפחים ראשונים זה תורה שבנגלה, על זה אין שום וויכוח תורה שבנגלה כל אחד יכול ללמוד, זה גלוי לכל אחד, הוויכוח היה על התורה שבנסתר, על השני טפחים האמצעיים, משה רבינו ניצח את המלאכים בוויכוח שלו, וזכה בתורה שבנסתר. נשאר הוויכוח על שני טפחים האחרונים שזה ביד הקב"ה, זה התורה דעתיקא סתימאה, זה הליקוטי מוהר"ן, זה תורתו של משיח. ובפורים מתגלים שני טפחים האחרונים שהקב"ה החזיק אותם ביד שלו, יש יום אחד בשנה שמתגלים שני הטפחים האלה, שהחזיק אותם הקב"ה בידים שלו.
וזה הענין של יהושע בן נון, מסביר האר"י הקדוש, יש יסוד אבא, שהוא מוקף באמא, זה ענין של מוקפת חומה, בפורים דפרזים מתגלים אורות אמא, ובפורים דמוקפים מתגלים אורות המקיפים אורות אבא.
כל דור יש קליפה המתנגדת על הצדיק
בפורים מתקנים את כל החטאים את חטא העגל, ששלש פעמים "העגל" גמטריא פורים, ואת החטא של שאול שחמל על אגג, כי אגג מלך עמלק גימטריא של שאול, כל אחד יש את הקליפה שכנגדו, משה ועוד עשר ספירות גמטריא פרעה, וכנגד אליהו היה את איזבל, כי אליה עם ארבע אותיות = חמישים גימטריא איזבל. החידושי הרי"ם שואל וכי אליהו לא יכול להמית ברוח פיו את איזבל, את שר החמישים עם החמישים שלו הוא המית ברוח פיו, אחרי זה בא עוד שר החמישים עם החמישים שלו גם המית ברוח פיו, ירדה אש מהשמים, אלא איזבל עצמה היתה שורש הסיטרא אחרא, וכדי להכניע אותה צריך רק ע"י עבודה ותפילה, אין שום תחבולות ועצות, ברגע שעם ישראל ביזה את אליהו, אחר שהוריד אש מהשמים רצו להרוג אותו, כשהגיע להר סיני, אם היה מקיים "דום לה' והתחולל לו", ולא היה אומר "קנא קינאתי" היה מכניע את הקליפה של איזבל, זה היה רגע שהיה אסור להגיד "קנא קנאתי", והיה מכניע את הקליפה של איזבל, והיתה הגאולה, ותחיית המתים, והיה נבנה בית המקדש. כיון שאמר "קנא קנאתי" ה' אמר לו החזרת את הכל אחורנית מחדש, כבר עמדנו בפתח הגאולה, גם נבוכדנאצר גימטריא ירמיה חלקיה, הוא היה בדיוק הקליפה של ירמיה בן חלקיה. כל צדיק יש בדורו סטרא אחרא כנגדו, אם זה איזבל, אם זה נבוכדנצר, אם זה פרעה, אם זה אגג מלך עמלק, כולם היו הגימטריות לאותם צדיקים שהיו באותם הדורות, וכן אומר האר"י שמרדכי גמטריא שלש פעמים המן, כי המן הגיע לשלש פעמים עגל, ושלש פעמים עגל גמטריא פורים, ושלש פעמים המן גמטריא מרדכי.
מעלת פורים דמוקפין
אומר האר"י שיהושע וכלב, היו למעלה מכל המרגלים, המרגלים היו הניצוצות של משה רבינו, ומשה רבינו שלח אותם כדי להכניע את הסטרא אחרא שיש בארץ ישראל, אמר להם או שתכניעו את הס"א שבארץ ישראל, ואז משה רבינו היה נכנס לארץ ישראל, והיה תחית המתים, ובנין בית המקדש. ואם לא תכניעו ח"ו, התיקון ידחה, ולכן נאמר שלח לך אנשים משלך, מניצוצות שלך, העשרה האלה היו הניצוצות של משה רבינו, אבל יהושע וכלב היו יותר מניצוצות, אחד היה כנגד הטבור, ואחד היה כנגד היסוד, והיינו סבורים לומר שיהושע יהיה כנגד הטבור, שזה יותר גבוה אומר האר"י בדיוק הפוך, ר' חיים ויטאל שמע שתי נוסחאות, ורצה להכריע את הנוסחה, שכלב כנגד הטבור, כי זה אור קלוש, וצריכים לומר שהאור החזק זה יהושע, שבא מיוסף, המרגלים היו צריכים להכניע הס"א ולהביא את הגאולה וקלקלו, ובפורים צריך להיות מחדש רגע הגאולה, יהושע בן נון ממשיך לנו את ההארה של ערים מוקפות חומה, אורות אמא, זה סוד חומה חמות, כי משיח חמות זה רחל שהיא אמא בזעיר אנפין ובפורים צריכים להגיע ולהוריד את האורות האלה.
לראות את מרדכי ואסתר
זה סוד וכל הנשים יתנו יקר לבעליהם, אחר כך אומר המן למי יחפוץ המלך לתת כבוד יותר ממני, ואחרי כן הוא הולך ומכריז מי האיש אשר המלך חפץ ביקרו, אומר ה"שמחת זקנים" מה הוא סוד של "יקר" זה סוד ש"י עולמות, שכל פורים זוכים לש"י עולמות, מי שזוכה לראות את אסתר ומרדכי במגילה, אדם צריך לצעוק ארבעים יום לפני פורים, "הצלני מקליפת המן עמלק" כי אדם חושב שצריך לשבור ולשחוט אנשים, כמו שרבה שחט את ר' זירא, הוא לא יודע שאפשר לשבת בחדרי חדרים, במקום שאף אחד לא רואה אותך, כמו ר' ייב"י [קראו לו "ר' י'עקב י'וסף ב'ן ר' י'הודה"]. מסופר כשאשתו היתה מטאטא את החדר, היתה שומעת את המלאכים אומרים קדוש קדוש, אם אשתו הייתה במעלה כזו אפשר להבין מהי מעלת ר' ייב"י עצמו. הוא היה נוהג בפורים לא לצאת מביתו, כמו ר' אברהם בן ר' נחמן שבפורים היה נעלם אחר שחרית עד הערב לא השתולל, לא קפץ, לא שיחק עם אנשים, הוא עבד את ה' ראה את מרדכי ואסתר. ר' פנחס קוריצר היה לו מחלוקת גדולה עם ר' ייב"י, אף אחד לא הבין מה, אנשים קלי דעת קטני מוחין, לא קולטים, איזה השגות אלוקות יש כאן. שנה אחת הוא צועק, באמצע הריקודים מי שרוצה לראות את מרדכי היהודי, ילך אל ר' ייב"י, הם גרו יחד בהוסטראה, התלמידים חשבו בגלל שפורים הוא כולו מבוסם לכן אומר זאת, ידעו שיש מחלוקת ה' ירחם, אדם רואה בעינים, ה' יראה ללבב, הוא צעק פעם שניה, מי שרוצה לראות את מרדכי היהודי שילך לר' ייבי, פעם שלישית, תלמיד אחד החליט, מה יש כבר להפסיד אם הוא ירוץ לר' ייב"י, זה באותו עיר, הוא רץ וכשהגיע ראה איזה יהודי זקן אחד יוצא מפתח ביתו, נכנס התלמיד לבית, אמרה לו בתו כל הפורים הוא רקד שעות עם זקן אחד, תמיד אנחנו יושבים לבד אני ואבא, והשנה בא זקן, ורקד עם אבא שלי, הבין התלמיד שהיהודי הזקן, היה מרדכי היהודי.
אם אדם זוכה הוא יכול לרקוד כל הפורים בחדר שלו, עם מרדכי היהודי, הוא יכול לרקוד עם מרדכי ממש, לראות את מרדכי ממש, אם שומר את המוחין שלו.
השתוקקות וכיסופים לקדושת פורים
מרדכי יצא בעטרת זהב גדולה. אומר הפרי עץ חיים זה עטרת אדם קדמאה, אדם יכול לזכות לקבל השגות של אדם קדמון, להיות עם מרדכי ממש, אם אדם איכפת לו מהפורים, כזה התגלות של פורים, כואב לו על הזמן שעובר, הוא מחכה לפורים, הוא מחכה לראות את מרדכי היהודי, הוא יכול לראות את מרדכי במגילה, לרקוד בבית עם מרדכי.
אדם יכול להיות צדיק אבל טיפש
מסביר ה"שמחת זקנים", שזה סוד "מי האיש אשר המלך חפץ ביקרו" כי יש שני צדיקים, יש צדיק אמת שזוכה לפעמיים ש"י עולמות, זה מה שזוכים בפורים, לש"י אורות, ואפשר לזכות פעמיים ש"י שזה כתר, כל אדם שיורד לעולם, ה' לא קובע אם יהיה צדיק, או רשע, הוא קובע אם יהיה עני, או עשיר חכם או טיפש, אבל לא צדיק, או רשע, אומר הקוצקר אדם יכול להיות צדיק, אבל טיפש. דבר ראשון צריך לבקש להיות חכם, אדם נהיה כבר ברסלבר, יודע מצדיק האמת, ורואה שלא הולך הלימודים, המוח לא נפתח, צריך להוריד דמעות כמים להיות חכם, כי יכול להיות שגזרו עליו להיות טיפש, אבל על צדיק, לא גזרו.
נותנים את הפורים לקבל מוחין, כאלה מוחין שלא היה מעולם, מוחין של הקב"ה, את השני טפחים שהקב"ה אחז ביד שלו, שהוא לא רצה לתת את זה למשה רבינו, אבל משה רבינו הוריד את זה בכל זאת בכוח. וההתגלות של זה, זה רק בימי הפורים.
האדם יכול להיות צדיק טיפש, ומה העיצה לזה? תפעל בפורים בכל הריקודים, אנ"ש כשהיו רוקדים היו בוכים, היו מורידים דמעות כמים, "ותיפול לפניו אסתר ותתחנן ותיפול לפני רגליו", אסתר נופלת לרגלי המלך, ומתחננת לפני המלך ולא מפסיקה לבכות, ולהתחנן, היא רוצה את כל המוחין.
בפורים הוא הזמן לקבל מוחין
ובמות אביה ואימה לקחה מרדכי לו לבת, אין לה אב ואם, אין לה, לא מוחין של אבא, לא מוחין של אמא, בפורים מקבלים כאלה מוחין גדולים, אדם רואה שאין לו, לא מוחין של אבא, לא מוחין של אמא, הוא יודע להשתולל, הוא יודע להיות ברסלבר, הוא חושב שכל הפורים זה רק להשתולל, הוא צדיק טיפש, גזרו עליו להיות טיפש, והוא נהיה צדיק, הוא נהיה צדיק טיפש. הוא מפסיד, את כל האורות הנפלאים של פורים. הפורים זה בשביל לקבל את המוחין הגדולים ביותר, את השני טפחים שהקב"ה החזיק אותם ביד שלו, שאי אפשר לגלות אותם כל השנה, רק בימי הפורים. וזה הסוד מסביר ה"שמחת זקנים" וכל הנשים יתנו יקר לבעליהם, למי המן רצה לתת כבוד, יקר, זה הש"י עולמות, באמת לכל אחד ואחד מוכן מוחין, גם לרשע, וגם לצדיק, כל נשמה שיורדת מכינים לה ש"י עולמות, ואיך היא תקבל את הש"י עולמות, זה הענין של הפורים, זה ההבדל בין רשעים, לצדיקים, רואים מי צדיק, ומי רשע, בפורים מתברר הכול, הצדיקים לוקחים את הש"י עולמות של הרשעים, כמו שהיה עם מרדכי והמן, שהמן אמר "איש אשר המלך חפץ ביקרו" והמלך אמר לו, לך תעשה כן למרדכי היהודי כאשר דיברת, תקרא לו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" המן הולך בחוצות וברחובות העיר וקורא "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" פעמיים יקר, פעמיים ש"י עולמות. כשמגיעים ימי הפורים, אדם יכול לקבל את הש"י עולמות שלו, ושל אחרים, עד שמקבל עטרת זהב גדולה, הוא עולה לאדם קדמאה, הוא מקבל את כל המוחין שבעולם, ובזכות זה נזכה לגאולה שלמה בב"א.
(מתוך שיעור שנמסר בפורים תשנ"ג)
