החיזוק היומי ממורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א – "אפילו ה’ יגיד לך שהאבן תלד תאמין שיצא ילד מהקיר"
למה שרה לא רצתה לחזור לגיל 12?
יום ג', ל' כסליו תשפ"ה – "כל העניין אחר חטא עץ הדעת זה לשבור את התאווה הזו"
אלה דברי קודשו:
בפרשת וירא יש מיליון קושיות, זו הפרשה הכי קשה מכל הפרשיות. קושיות בלי סוף יש כאן, למה שרה צוחקת כאן?
אברהם אומר לה, את יודעת שרה ה’ התגלה אליי ואמר לי שמהיום יקראו לך שרה. זו נבואה אמיתית אני אומר לך, זו נבואה אמיתית אמיתית.
שרה: מה פתאום, תסביר לי למה?
כי יהיה לך בן!
בן? מזל טוב, מזל טוב, היא רוקדת, היא קופצת אישה בת 89, בת 90. אחרי שלושה ימים מגיעים שלושה אנשים (המלאכים) ואומרים לשרה, יהיה לך בן. שרה התחילה לצחוק, מה?
בהתחלה היא חשבה שזה רק דמיון, אבל עכשיו אחרי כל זה, כל ההבטחות והנבואות האלה, שרה כבר מבינה שזה נבואת אמת. אז מה יש פה לצחוק? על מה שרה צוחקת בכלל? מה יש פה לצחק, הרי כתוב, אפילו גוי אומר לך שהתפילה תתקבל תגיד אמן. אתה נוסע עם נהג מונית גוי לכותל להתפלל והוא אומר לך, טוב שהתפילה תתקבל, תגיד אמן. מה זה משנה, כתוב שלא משנה אם גוי או עמלקי מברך אותך, הוא אומר לך שהתפילה תתקבל תגיד אמן.
מה יש לשרה לצחוק בכלל? אפילו אם היא לא ידעה שיהיה לה בן שתאמין שה' יכול הכל, אבל כל שכן שאומרים לה שיהיה לה בן!
אומר ההעמק דבר, אפילו ה’ יגיד לך שהאבן תלד תאמין שיצא ילד מהקיר, אז על מה שרה צוחקת, הֲיִפָּלֵא מֵה’ דָּבָר?
באמת שרה צוחקת שהיא נעשית ילדה, ויהיה לה עדנה ורק כך היא תלד. כששרה הבינה שהלידה היא בדרך הטבע, היא התפלאה שלא ראתה באברהם שום שינוי על פניו.
וַתִּצְחַק, על מה היא צוחקת? אומר המאור ושמש, היא צוחקת לגמרי, היא אומרת, למה ה’ עשה אותי ילדה? אני רוצה ללדת בגיל 90!
ואת זה מסביר היכל הברכה, שרה לא צחקה על הבשורה של הבן, על זה היא כבר יודעת לפני יומיים. היא כבר יודעת שיהיה לה בן, זה ברור שיהיה לה בן, אלא שפתאום חזר לה הדם נידה וחזרה לימי נעורים. היא אמרה, ריבונו של עולם למה אתה עושה לי את זה? אני לא מבינה את זה, אני כבר בגיל 90, אני כבר יצאתי מהשטויות האלה – מהתאווה הזו, זו התאווה הכי נוראה מכל התאוות. בגלל התאווה הזו נולדים ילדים בעלי מומים, וצריך ללכת איתם לבית חולים, כי אדם שקוע בתאווה הזו.
כתוב בשבחי הר”ן שאי אפשר להוציא את האנשים מהתאווה הזו. אנשים שקועים בתאווה, מחכים כבר בגיל 3 להתחתן, חושבים שהכל מותר, לא מבינים שאז נולדים ילדים בעלי מומים וחלשים, חצי עיוורים וחצי חרשים ולא מבינים מדוע. האדם מורכב מטריליון חלקים ומספיק שחלק קטן לא עובד – שרה צחקה על זה, למה ה’ עושה אותי צעירה בת 12?
כתוב בשבחי הר”ן שאי אפשר להוציא אנשים מהתאווה הזו, מנסים להסביר להם תתנהגו בקדושה, תתנהגו בצניעות. מה? הם לא קולטים מה שאתה מדבר אליהם! זה כל התכלית שלהם! חושבים שבשביל זה הם נולדו! בשביל זה ה’ ברא אותם!
רבינו אמר בשבחי הר”ן, ואי אפשר לדבר מזה עם אנשים, כי אנשים שקועים בדברים האלה כבר מגיל 3 ונתגשמו ומחכים לרגע הזה. חושבים עכשיו אם אני כבר מתחתן אז הכל מותר, ולא מבינים למה אח”כ נולדים ילדים בעלי מומים – כתוב שאין הבדל בין לפני החתונה לאחרי החתונה, צריכים להרגיש יסורים של ברית מילה בזמן הייחוד. בכלל לא יודעים שאפשר למאס את זה, אפשר לבטל את זה. החילונים שקועים בזה 24 שעות, אבל באמת אפילו הגויים יכולים לצאת מזה. בקוריאה יש 5 מיליון זוגות שלא נוגעים אחד בשני, זה התנאי של החתונה. כי חכם האמת יודע למאס את התאווה הזו בתכלית המיאוס, את מה שאצל האדם זה תכלית התאווה, תכלית התענוג, תכלית החיים.
אז הרב’ה אומר שזה תכלית המיאוס, הרב’ה אומר בתכלית המיאוס למאס את התאווה הזו. הרב’ה דיבר על זה מאוד, הרבה מאוד, אי אפשר לבאר כמה הרב’ה דיבר על איך למאס את זה, למאס את זה בתכלית המיאוס. אצל חכם האמת זה בכלל לא נחשב ניסיון – כל אחד צריך לקרוא שבחי הר”ן (ט”ז, י”ז) כל יום עם אשתו, לרב’ה היו ניסיונות והוא עמד בכולם.
זה מה שמסביר היכל הברכה שזה היה הצחוק של שרה, פתאום היא נהיית ילדה. מה אני נהיית ילדה? כבר יצאתי מזה ואתה מחזיר אותי לזה?
על זה אומר הקדושת יום טוב מהרבי מסיגעט, שמלאכים יש לה’ מספיק, לה’ יש מיליארדי מלאכים, אבל כל העניין אחר חטא עץ הדעת זה לשבור את התאווה הזו, זה כל התכלית של הבן אדם. מלאכים לא צריכים להילחם על התאווה הזו, אין להם תאווה, אבל הבן אדם אחרי שהאדם הראשון חטא בעץ הדעת, ולכן הוא חטא בעץ הדעת בכדי לבוא לבירור.
מלאכים יש לה’ מספיק, הרמב”ם כותב שחסיד זה רק מי שאין לא תאוות בכלל. על זה כתוב צדיק עליון, צדיק תחתון. כי אנחנו מסיימים את הש”ס בש”י עולמות ומסיימים את מסכת בבא מציעא גם בש”י עולמות. רבי נפתלי כ”ץ שבכ"ד בטבת יהיה היארצייט שלו, אומר שיש צדיק עליון וצדיק תחתון, ואילו באמצע יש יר”ק. יר”ק זה ש”י עולמות, איך זוכים לש”י עולמות? איך תולשים את היר”ק?
אומר רבי מאיר שהיר”ק זה של עליון, מה זה עליון?
יש צדיק שאין לו שום תאוות, הוא כבר יצא מהן, צדיק כמו רבינו שביטל את הכל. אבל יש צדיק שמתמודד כל ה- 120 שנה, שמירת עיניים ולא להסתכל, וכל פעם מתעורר לו היצר הרע מחדש – הוא נקרא צדיק תחתון.
בא רבי מאיר ואומר שהיר”ק, הש”י עולמות, יזכה בזה רק צדיק עליון, אבל מי יכול להיות צדיק עליון? זה רק רבינו! הצדיק שאצלו בליל ראש השנה עוברים כולם, כולם עוברים, זה צדיק בבחינת לאה, זה צדיק שאין לו שום תאוות, ביטל את התאוות. רבינו אמר, היו לי ניסיונות והיו לי תאוות, אבל הכל ביטלתי. הכל ביטלתי בתכלית, תכלית המיאוס, בתכלית המיאוס ביטלתי את זה. הרב’ה מעולם לא ישב עם אשתו, רק פעם בליל הסדר. ר’ נתן אומר, אני בדיוק עברתי והצלחתי לראות את הרב’ה איך שהוא זוהר ולוהט, היו לו פנים מאירות כמו שמש.
אז הרב’ה ביטל את זה לגמרי, לכן הרב’ה נקרא צדיק עליון. אבל ר’ נפתלי כ”ץ אומר שצדיק תחתון זה צדיק שמתמודד כל היום, הולך עם שמירת עיניים ולא מסתכל ברחוב. רבי .. היה הולך עם עיניים פתוחות, אמר, אני לא רואה כלום. אמר לו מי שהיה איתו, שמור את העיניים.
ענה, אני לא רואה! אדם יכול ללכת עם עיניים פתוחות ולא לראות כלום, הוא לא צריך לראות – אם המח שלו עסוק בתורה, בתפילה, הוא לא רואה כלום. להיות בלי יצר הרע זה מלאכים, מלאכים הם בלי יצר הרע. הרמב”ם אומר שחסיד אמיתי זה מי שאין לו בכלל נטיה לרע, אבל מאי רְבוֹתָא?
אנחנו צריכים לשבור את היצר הרע, כל העבודה שלנו זה להילחם עם היצר הרע הזה, ללמד את האישה להילחם בזה, והאישה גם רוצה להילחם בזה. במסכת עבודה זרה מביא הרמב”ם שהחסיד האמיתי זה מי שאין לו שום תאווה בכלל, זה נקרא צדיק עליון.
שמונה פרקים לרמב”ם, פרק שביעי שבו הרמב"ם מדבר על מה זה חסיד. הוא אומר שחסיד זה צדיק עליון, אבל יש חסיד שנקרא כובש את יצרו. אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ! (אבות ד א). אדם יש לו יצר הרע וכל ה- 120 שנה הוא צריך להתמודד. בסדר, הוא מתמודד כל היום, הוא שייך למתמודדים, אבל הוא לא חסיד, הוא לא צדיק. יש לו כל פעם צער מחדש, הוא צריך לקום בבוקר, הוא צריך לשבור את השינה.
אומר הרמב"ם, ובהסכמה מן הפילוסופים, זה היוונים, שחסיד זה אדם שאין לו שום תאוות. הוא שבר את התאוות, מיגר אותן, והאדם הזה יותר חשוב מכובש את יצרו, הוא כמו חסיד, אבל הוא לא חסיד. חסיד זה רק רבינו שמיגר את התאוות עד הסוף, כל פעם יש לו תאווה חדשה, הוא רואה אישה בא לו איזה הרהור. הצדיק אין לו כבר הרהור, אחד אמר לשפת אמת שהוא מפחד ללכת לחנות. ענה לו, אז אל תהיה חסיד שלי, אתה לא יכול להיות השמש שלי. שלח אותו לקנות שם משהו, אמר לו, רבי אני מפחד ללכת לחנות, אני בשמירת עיניים, אני מפחד. אתה מפחד? אז תעוף! חשבתי שאתה כבר נקי לגמרי!
עכשיו השאלה מי יותר חשוב, החסיד השלם או זה שמתמודד?
אומר הרמב”ם שבאמת יותר חשוב הוא זה שכל היום מתמודד. זה מה שה’ אומר לשרה, שרה אומרת, אני לא רוצה להיות נערה, לא רוצה להיות ילדה, אני כבר יצאתי מהדברים האלה, תן לי ילד ככה, מה זה אכפת לך איך אתה נותן לי ילד? אבל אתה מחזיר אותי לתאוות, להיות ילדה בת 12 עם הניסיונות, עם הבלבולים, אני לא רוצה את זה. על זה היא צוחקת, היא לא צוחקת על זה שיש לה ילד, היא צוחקת על הנקודה "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה", על זה היא צוחקת, אחרי שאני כבר בגיל 90 אתה מחזיר אותי לעֶדְנָה, אתה מחזיר אותי לדם נידה, אתה מחזיר אותי לנערות של גיל 12, מה, זה השכר שלי?
שרה אומרת, העיקר זה לצאת מהתאווה, לא איך לחזור לתאווה! מסביר הקדושת יום טוב שזו המעלה הכי גדולה, שאדם צריך כל רגע מחדש להתמודד, כי כל רגע שהאדם סוגר את העיניים אז כל העולם סוגר את העיניים איתו, זה לא אתה לבד. אחד שהיה דייג, היתה לו ספינה באשקלון או באשדוד. הוא היה בא בשבתות, כל שבת הוא היה מגיע, מתחזק ואז חוזר לחילוניות. אחרי חצי שנה אמרתי, מה הולך כאן? הוא בא בשבת, הוא מלווה אותי הביתה, אני מדבר איתו והוא חוזר לחילוניות.
אמרתי לו, תדע לך, אתה חושב שאם אתה עושה תשובה אז מה בכלל התשובה שלי שווה? זה מה שהבן אדם חושב, מה זה משנה אני עשיתי תשובה, לא עשיתי תשובה, מה זה אכפת לקב”ה אם אני עושה תשובה? אני בא, אוהב את הרב, שומע שיעור, מחלקים אחרי התפילה קצת קוגל, קצת פחיות בבוקר אז משתלם לבוא. אבל תדע לך, אם אתה עושה תשובה עוד 10 אלף איש עושים תשובה איתך.
אמר לי, אם ככה עכשיו שכנעת אותי. אדם צריך לדעת שכל רגע שהוא סוגר את העיניים עוד מיליון אנשים סוגרים את העיניים. כל העולם יודע שצריך לשמור את העיניים, הערבים מתפארים בזה, אנחנו הצדיקים הולכים עם רעלות, הולכים מכוסים. רבי לוי יצחק (בנדר) אמר שזה קטרוג על עם ישראל. הוא סיפר, הייתי בטשקנט כולן מכוסות, לא ראו אצבע ולא אגודל כולן מכוסות. היהודים הולכים חשופים, בקושי עם איזה סמרטוט על הגוף. והערבים הולכים מכוסים לגמרי ולכן הם רוצים לכבוש את העולם, הם אומרים אנחנו הצדיקים, אנחנו השליחים של ה'. אתם הולכים בפריצות, יאללה תעופו מפה, זה הטענה העיקרית של הערבים עלינו. אתם אפיקורסים, אתם פרוצים, צועקים להם את זה יום ולילה.
מסביר הרמב”ם שבאמת הדרגה הגדולה זה המתמודד, שהוא צריך כל רגע לשבור את היצר הרע שלו. אז עוד מיליון אנשים שוברים את היצר הרע איתו ושומרים את העיניים. הוא מכסה את עצמו, הבת מכסה את השרוול אז עוד מיליון בנות מכסות את השרוול. כל תנועה שאדם עושה כל העולם תלוי בזה, כל העבודה היא להפוך את היצר הרע לטוב, לשבור את היצר הרע. אברהם לימד את שרה לשבור את היצר הרע, שיצחק נולד ה’ החזיר לשרה את היצר הרע בכדי שהיא תשבור את היצר הרע של כל העולם.
כי בכל יחוד יורדת נשמה אפילו שאדם לא רואה ילד, פתאום בקיבוצים חוזרים בתשובה. שרה לא ידעה מזה, היא לא ידעה שצריך לחזור ליצר הרע ועל זה היא צחקה. את זה אומר היכל הברכה, שרה צחקה על העֶדְנָה, "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה". אחרי ש- 90 שנה אני עובדת אתה מחזיר אותי לעדנה שלי? לא רוצה את זה!
שרה שואלת: למה אדֹנִי זָקֵן? אברהם נשאר זקן ואותי עושים בת 12, שיהיה הפוך, אני אהיה זקנה והוא יהיה צעיר.
"וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה", יש פה בספר התורה 3 קווים, מה זה הקווים?
זה מרמז על כך שבאמת שרה לא צחקה, הקווים האלה מראים שהיא לא צחקה, זה לא כפשוטו. לא כתוב ששרה שיקרה, כתוב וַתְּכַחֵשׁ (בראשית יח טו), לֹא צָחַקְתִּי. מילא שהיתה אומרת לי (אומר מורינו הרב שליטא), הייתי אומר לה, שרה למה צחקת? היתה אומרת לי לא צחקתי, אבל ה’ מדבר איתה והיא אומרת, אני בכלל לא צחקתי – אני בכיתי היא אומרת.
זה בכי, יש צחוק שזה בכי, הצחוק של שרה זה בכי זה לא צחוק בכלל. אני בוכה, כִּי יָרֵאָה, מה זה יָרֵאָה? לא שהיא יָרֵאָה מה' על כך שהוא תפס אותה על חם שהיא צוחקת, אלא היא יָרֵאָה לרדת מהדרגה שלה!
לכן יש כאן עוד קו, וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה זה קו אחד, יָרֵאָה זה קו שני, זה לא יראה, אני לא צחקתי אני בכיתי. אני לא רוצה להיות ילדה בת 12, לא מוכנה לזה כל העבודה שלי הלכה לחינם, לכן יש כאן עוד קו.
עכשיו מתחיל הקו השלישי, "וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ" גם על זה – את צריכה שיהיה לך את היצר הרע ולשבור אותו, ואז כל העולם יצא מהיצר הרע.
ונזכה לגאולה השלימה
במהרה בימינו אמן