שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
סיפור המסעות של הרמב"ם וכתיבת חיבוריו בדרכים – "כל מי שבא איתנו בדרך צריך לצום ביומיים האלה בהם יצאנו בשלום מהסערה ולתת צדקה"
החיזוק היומי מהגה"צ מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א, יום ה', ב' אלול תשפ"ד
בטבריה נמצא הרמב”ם ורבי מימון בין הרמב”ם.
הגמל שהוביל את הרמב"ם לקבורה הלך לבד להובילו לקבורה. הם לא ידעו איפה לקבור את הרמב”ם, אמרו, נשים אותו על הגמל. אז היו גמלים, לא סוסים, והגמל הלך לבד עד טבריה, ממצרים, מקהיר, מאלכסנדריה. הרמב"ם גר בפוסטאט (כיום חלק מקהיר), היום קוראים לעיר העתיקה של קהיר פוסטאט.
הרמב”ם אמר שאת הפירוש למשניות הוא כתב מים לים. הוא אמר, כתבתי את זה בע”פ , לא היה לי גמרות, הייתי באוניות מים לים. תוך שאני עובר מאוניה לאוניה כתבתי את כל הפירוש, הגעתי למצרים בגיל 30 וסיימתי את הפירוש למשניות.
אחרי זה הרמב"ם כתב את הפירוש ליד החזקה, הנה כאן (הרב מראה את הספר בשיעור) כתוב איך הרמב”ם כתב את הפירוש. פה כתוב: "חזרנו מהים בשלום", ואז הוא עשה סעודת הודיה, זה היה חודש חשוון, הרמב"ם הגיע לארץ.
הוא היה צריך לנסוע ממרוקו, מפֶאס, הוא היה 7 שנים בפֶאס. בגיל 12 הוא עזב את ספרד, כי הגיעו פרעות האלמוחדים שעשו פרעות ביהודים. אז הרמב"ם יחד עם כולם ברחו מספרד למרוקו, הרמב”ם גר בפאס 7 שנים מגיל 12 עד 20.
הרמב"ם מספר, בארבעה ימים מתחילת אייר נכנסתי לים, ביום העשירי לאייר יצאתי מהים. זה היה בשנת ארבעת אלפים תשע מאות עשרים וחמש ליצירה, תתקכ”ה. היתה סערה נוראה, נחשול שבים, נחשול שגדל בזעף גדול. נדדנו יומיים בים, הרוח העיפה את האוניה לכל הכיוונים, זו היתה אוניית מפרשים, אונייה מעץ, אוניה ישנה.
הרוח העיפה את האונייה כמו קליפת אגוז, ויומיים בים עפנו לכל הכיוונים. קיבלתי על עצמי לצום ואמרתי לבנים גם לצום, ואני מתענה בימים האלה בשעת הסערה. "היתה סערה נוראה ואני ואנשי ביתי היינו שם", הוא נסע עם אשתו והילדים רבי אברהם (בן הרמב”ם) שחיבר את ספר הפרישות, ספר התבודדות ‘המספיק לעובדי השם’.
אדם צריך להתבודד כל יום במשך שעה.
כתב הרמב”ם: "אנשי ביתי וכל הנלווים עליי כולם עושים תענית ציבור עד סוף כל הדורות. הרמב”ם אומר, כל מי שבא איתנו בדרך צריך לצום ביומיים האלה בהם יצאנו בשלום מהסערה ולתת צדקה.
מוסיף הרמב"ם: "אני יושב לבד בעשירי באייר, אהיה בהתבודדות גמורה ולא אראה אדם". זה היה בדיוק בעשירי באייר, כי ברביעי לאייר הוא נכנס לאוניה. במשך 6 ימים היתה סערה כזאת שהאוניה הטלטלה מצד לצד כמו קליפת אגוז, עפה לכל הכיוונים, וכולם התנפצו שם על הקירות בתוך התאים. כל זה היה בעשירי באייר.
