שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
לפניכם השיעור היומי המלא כפי שמסר אותו מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א – אתמול לאחר תפילת מעריב יום ראשון ליל כ"ג בתמוז פרשת מטות־מסעי:
"למדנו על זמרי שהוא היה גלגול – רבי עקיבא היה ניצוץ מזמרי לכן הוא היה צריך לעבור מסרקות של ברזל, וכזבי התגלגלה באשת טורנוסרופוס הרשע, שהוא סרק את רבי עקיבא במסרקות של ברזל. אז או שהוא נפטר או שאשתו התגרשה ממנו, והיא הייתה הכי עשירה בעולם, הכי מיליארדיסטית. והיא התחתנה עם רבי עקיבא, היא הייתה הגלגול של כזבי. כי כזבי באמת רצתה להתגייר היה לה מחשבה תמימה להתגייר, רק היא לא הספיקה, היא לא הספיקה כי זמרי. הוא התכוון לדבר אחר, היא באמת התכוונה להתגייר אז היא זכתה להתגייר באשת טורנוסרופוס הרשע. ורבי עקיבא היה ניצוץ מזמרי, ולכן הוא אומר לו – רבי אליעזר הגדול העונש שלך שאותך יסרקו במסרקות של ברזל. העונש שלך יותר גדול מהעונש של כולם. כי שיעור אחד של הצדיק ממתיק את הכל, אדם – אם היית בא לכל שיעור לא היית צריך לעבור מסרקות של ברזל, אם אדם בא לכל שיעור, הוא יכול להמתיק את כל הגלגולים שלו, על ידי שהוא בא לכל שיעור. כמו חנה שהייתה צריכה להמתיק את רחב, שארבעים שנה הייתה פושעת, נוכלת פרוצה ולכן היא הייתה מאה שלושים שנה, היא הייתה צריכה להיות בעינויים נוראים, "בַּעֲב֖וּר הַרְּעִמָ֑הּ" שיש דגש בר'. כל צעקה… היא אמרה לה הטנדר מחכה, תרוצי לטנדר, יש – יורד שלג תקני סוודר, תקני מגפיים, אז לא היה אביחי. אביחי אמר שהוא יביא לנו מגפיים בחינם או בט"ו באב או בסוכות. כי יורד כבר שלג, השנה ירד שלג כבד. אז היא דאגה למגפיים, היא דאגה מאוד לחנה. זה הכל רבי אחא מפפונאה אמר שהתכוונה לשם שמיים, היא רצתה שיהיה מגפיים לילדים, סוודרים לילדים שהיא תארוג סוודרים. כמו ערפה היא ארגה סוודר לתינוק שלה, היא אהבה נורא את התינוק שלה. היא הייתה אמא של ישבי, ישבי היה האדם הכי צדיק בדור, חף מפשע, הוא תפס את דוד שם אותו תחת קורת בית הבד. "תרחיב צעדי תחתי ולא ימוטו קרסולי" אז הקורה התרחבה, נהיה שקע בקורה, אז הוא זרק אותו לגובה של מאה מטר – אחד עשרה שניות. ואז אבישי הצליח – הוא רץ לסנהדרין לבקש את הסוסה, כי הוא ראה נץ טורף יונה הוא ראה דם בגיגית. כי ברגע שבת יפתח הגישה את הסכין, אז זה טפטף דם, יצא דם מהסכין. כמו אברהם שהוא בא לקחת את המאכלת לשחוט את בנו, אז הוא (הסכין) טפטף דם. ולכן במאה שערים היו הולכים עם רמקולים, לפני התקופה. עד לפני חמישים שנה היו הולכים עם רמקולים, שלא ישתו מים מהברזים, זה אסור לשתות מים מהברזים. זה איסור גמור, איסור דאורייתא. "ונשמרתם … לנפשותיכם" זה באמת שניה, אבל אמרו לא לשתות שעה, אז שעה לא שתו מים מהברזים. וככה המתיקו את כל הדינים מעל כל עם ישראל, עד שאתמול הטיל שהיה מכוון לגן ילדים של יהודים, שרצו שימותו חמישים או מאה ילדים בגן ילדים, אבל הטיל התבלבל, הצדיק בלבל את הטיל, הצדיק מנהל את כל המלחמות. כי היה כתוב "מג'דיל שמס" וזה היה במקום "ירושלים" הל' שייכת לירושלים, הי' שייך לירושלים, הש' שייך לירושלים, אפילו יש שתי מ' שזה היה צריך להגיע לירושלים. הוא היה בטוח לכן יש שם שתי מ'. אבל מישהו הוסיף ג" ו־ד'. ואז זה התבלבל מי שבלבל יתן את הדין על זה. יש לו משפט בהאג, מחר המשפט בהאג. כל אחד יסע להאג למשפט. אז עכשיו אנחנו מדברים, על זה שבזכות שהנשים לא מתה אפילו לא אשה אחת במדבר, כי לכל אשה יש איי־קיו פי מיליון, מאשר לבעל שלה. כל אשה האיי־קיו שלה פי מיליון, רק היא לא לומדת גמרא. אם אשה הייתה לומדת גמרא, אז היא הייתה נהיית גדול הדור, היא הייתה נהיית החזון איש, אשה יכול ללמוד גמרא – חרדל ודבורים. יש שלוש לשונות בחרדל. הרמב"ן אומר שאפילו שהחרדל הוא ראשון, הוא צריך להרחיק שלושה טפחים, ואם הוא לא הרחיק שלושה טפחים. אם הדבורים לא הרחיקו, אז גם הוא לא הרחיק. כי אדם יש לו שדה – יש לו מאה דונם של חרדל, ומאה כוורות, כל כוורת בחלה דונם שלם. כל כוורת זה שמונים אלף דבורים, אז כל אחד. אדם צריך תמיד לגדל דבורים, אז גם יהיה לו פרנסה. במקום פלאפל, צריכים לגדל דבורים. ואז יהיה דבש, ימכרו דבש. אפשר למכור מאה דבורים – כוורות למכור לחצי מדינת ישראל. אז הדבש זה הכי חשוב, אבל הדבורים אוכלות את כל הדבש, הם לא משאירות שום נקודה בדבש. ולכן הגמרא אומרת שצריכים להרחיק את החרדל מהדבורים. אז לפי רש"י אפילו שהחרדל הוא ראשון, הוא צריך להרחיק ששה טפחים. לפי הרמב"ן רק שלושה, וככה אומר הרמב"ן שלושה והטור חולק עליו, הטור אומר מה פתאום שלושה – מוסיף טפח, מי המציא שלושה מאיפה המציאו את הדין של שלושה. יש פה מיליון שיטות מה זה חרדל ודבורים, למדנו את זה לפני שבוע בדף היומי. כל אחד צריך ללמוד את הדף היומי עם אשתו, היא תגיע ללמוד את הדף היומי. ואביגיל בת נחש, כל אחד צריך שאשתו תהיה בת נחש, בשידוך בפגישה צריך לשאול מי אבא שלך? צריך להיות הבן של נחש. ואז אם לא אז מתגרשים, לא צריך. אם האשה היא לא בת נחש, אז מי צריך אותה? לא צריך את האשה הזאת. אז שואלת הגמרא מה זה בת נחש, מה היא הייתה בת של נחש? היא הייתה בת של ישי!. לא, היא הייתה טועמת טעם עפר. כמו הנחש הכל טעם עפר, לא היה לה שום תאווה לכלום, כמו צרויה, לא היה שום תאווה לכלום, היא הייתה כלום היא הייתה אבן. "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" קראנו את זה שבוע שעבר. "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" – "צורים" זה האבות שהם היו סלעים, אדם צריך להיות סלע, האשה צריך להיות כמו אבן. אז צרויה הייתה אבן, אז כל הבנים שלה עפו באוויר! אפילו יואב הוא עף באוויר, בלי מטוס, בלי זהו, בלי רישיון טיסה. ועשהאל אני לא מדבר, שהוא היה רץ על גהי השיבולים והם לא היו נשברים, שבולים לא נשברו, אף פעם לא נשברו השבולים. הוא לא שבר שבולים חס ושלום, ואבישי הוא הגיע לעזה והוא לא היה לו אישור מהצבא אז יש לו מחר משפט בהאג, ואז דוד היה בגובה של מאה מטר. אחד עשרה שניות הוא הספיק לרוץ לסנהדרין, לעלות על הפרידה. ועם הפרידה הוא עף לעזה. ואז ערפה שהיא הייתה 'הכי צדיקה בדור' ראתה אותו, אמרה יש לי דין של גאולת דם. אני האמא של גליית, אתה לא מכיר אותי, אני רוצה לגאול את הנקמה. מי הרג את גליית? דוד. הוא לקח אבן מקלעת, והאבן חדרה את השיריון. הוא אמר אני לא צריך לא חרב ולא חנית. הביא מקל, אז על זה אין מחילה. אפילו ביום כיפור לא מוחלים, לא מוחלים אפילו ביום כיפור. שאפילו תבקשו מיליון פעם מחילה לא יסלחו לכם, אין דבר כזה! יש מלך, והמלך הוא הולך עם כתר מזהב, והוא בא אליו עם מקל. חוצפה כזאת עוד לא היה מבריאת העולם. אמר לו גלית, מה אני כלב אני? "הכלב אנכי"!? אתה לא מתבייש? איפה הכבוד שלך? איפה הדרך ארץ שלך? ככה מכבדים מלך!?. אמר לו כלב בן כלב, אתה אומר שאתה כלב, ואני אומר שאתה כלב בן כלב. זה כבר אין מחילה, זה כבר הוא לא מחל לו. מחר יהיה משפט בהאג, על עלבון, על ביזיון מלך פלשתים שהיה 'קודש קודשים', 'אדם חף מפשע', פגעו באדם חף מפשע… על זה לא סולחים ולא יסלחו לעולם, לפגוע באנשים חפים מפשע. כמו שראינו מה שקרה אתמול בשבת שתיים עשרה ילדים הכי קדושים והכי טהורים שיכול להיות, שאין כאלה קדושים וטהורים, חפים מפשע, אבל כמובן שהעולם – אם זה יהודים – אז מה אכפת לעולם, שיהיה חפים מפשע. אז אנחנו עכשיו עוסקים בתקופה, שהכל זה הפוך על הפוך. ונהפוך הוא. אבל תמיד ונהפוך הוא. כי עכשיו אנחנו מתקרבים לחמישה עשר באב, שלא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ישראל יוצאות ומחוללות, הבנות היו מחוללות משש בבוקר, עד עשר בלילה, רק מחוללות. אשה אחת נסעה לסין והזמינה שמלה במיליון דולר עם שתים עשרה יהלומים "אדם פטדה ברקת, נפך ספיר ויהלם, לשם שבו ואחלמה, תרשיש שהם וישפה". וכשהיא הגיעה, היא סיפרה את זה לרב של השכונה, הוא היה ברסלבע'ר, היא סיפרה לרב של השכונה שהיא קנתה שמלה במיליון דולר, אמר לה מה זה יעזור לך, תתני את זה לשכנה, לאחת משובו בנים שמצאה שמלה בפח אשפה, ובפסח זורקים את כל השמלות לפח אשפה, אז אחת הוציאה שמלה, וכמובן הייתה כולה עם זפת. אבל היא כבסה אותה. והיא [הראשונה] חשבה לצאת למחולות. אמרו: לא, תתני את השמלה של המיליון דולר, לבחורה משובו בנים, לבת משובו בנים, ואת תלכי עם הסמרטוטים, עם השמלה שהייתה פעם כולה זפת. כמובן שהדמעות היו – מלאו את כל האוקיינוס, כל האוקיינוס האטלנטי, היה הצפה, תחת המים. מרוב הדמעות שהיא שפכה. כי אשה צריכה רק לשפוך דמעות, שפכה דמעות בלי סוף, דמעות כל כך הרבה דמעות שהתמלאו כל האוקיינוסים מהדמעות שלה. כמובן שכבר – שבסוף ריחמו עליה, ניסו לפייס אותה, אמרו עוד מעט יהיה יום כיפור. אז עוד פעם יוצאים בריקודים. אז עוד פעם תצטרך לתת את השמלה שלה, אז פעם שניה היא נעלבה, פעם שניה היא נעלבה ואי אפשר, זה הייתה כלה חדשה. ואי אפשר לפייס אותה. אז הגיע בדיוק טרייסמן הצליח לפייס, הוא הצליח באמת להרגיע אותה. אבל את השמלה היא כבר לא קיבלה, לא בחמישה עשר באב ולא ביום הכיפורים, לא עזר יום כיפור, לא עזר שום דבר. אז כמובן שזה עוולה שאין לה כפרה, ואנחנו נראה לסדר את זה. אז כל זה מדברים שכל בת יש לה איי־קיו יותר מהבן – פי מיליון, ולכן כל הבנות מצליחות במבחנים באוניברסיטאות בכל מקום – כיתות מעורבות, הבנות מקבלות מאה, והבנים מקבלים שש – שבע. בכל הכיתות המעורבות, הבנות מאה, ובנים שש – שבע. מי שלמד פעם בכיתה מעורבת, יודע שהבנות קיבלו מאה, והוא קיבל שש – שבע. אז ה' נתן לבת איי־קיו, יותר מאשר לבן. לכן אומר פרח שושנה, למה כתוב בנות צלפחד – ולא כתוב כלות צלפחד, כי הבינה – היא היו יותר חכמות מכולם. כי הבנים כולם מתו במדבר, הבנים היו מטומטמים עשו עגל, הנשים לא, הנשים בשום אופן לא הסכימו, הסבירו להם, שור במרכבה, וזה המלאך מיכאל, בשור הזה התעבר המלאך מיכאל. וכל מיני סודות על פי קבלה מה שהאר"י מסביר שלא סתם עשו עגל, הכל היה עם סודות וכוונות אבל לנשים זה לא השפיע שום דבר, לא הכוונות ולא הסודות. אמרו "לא תעשה לך אלהים אחרים על פני … פסל מסכה בשמים ממעל" אפילו לא בשמים ממעל! אפילו במרכבה – אפילו בשמים ממעל. הגברים פירשו את זה, אמרו: לא, זה לא בשמים ממעל, זה בשמים מתחת. זה בשמיים מתחת לים, יש שמים אחרים. לא התכוונו לשמים האלה, ולא למעשה מרכבה חס ושלום. זה מעשה מרכבה, אנחנו עוסקים במעשה מרכבה. את הנשים לא עניין שום דבר!. כי לאשה יש שכל ישר, והשכל הכי ישר יש דווקא לאשה, "שעשני כרצונו". שהיא קיבלה את השכל איי־קיו פי מיליון מאשר האיש. ולכן היא יכולה לעשות את כל החשבונות, כל החשבונות שרש"י אומר "כהם וכהם מאה" אנחנו עשינו מאתיים ארבעים [הכפלות], שְׁתַּיִם, אַרְבַּע, שְׁמוֹנֶה, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, שִׁשִּׁים וְאַרְבַּע, מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה, מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ, חָמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁתֵּיִם עֶשְׂרֵה. תוך שניה הגענו לאלף, שתי שניות זה מיליון, שלוש שניות זה מיליארד, ארבע שניות זה אלף מיליארד, חמש שניות זה בדיוק כבר מיליון מיליארד, שש שניות מגיעים לטריליון – שמונה עשרה אפסים. ואחרי זה מגיעים לשבעים זה אלף טריליון, ושמונים זה מיליון טריליון, ותשעים הגענו למאה טריליון, שהגענו למאה כבר הגענו לאלף מיליארד טריליון. שמי שמחלק פחיות וארטיקים וקרטיבים, אז הברכה שלו זה פי מיליון מיליארד ממשה, ביחד זה אלף מיליארד טריליון. משה רק אמר "אלף" בעוד שבועיים נקרא את הברכה של משה "אלף פעמים" אומרת הגמרא – אלף כפול אלף – אומר המדרש. אז מגיעים למיליון, פה הגענו לאלף מיליארד טריליון, תוך עשר שניות. ותוך עשרים שניות מגיעים לטריליון טריליון מיליון, כי מאה תשעים זה בדיוק אלף טריליון טריליון, זה מאה תשעים, מאה שמונים זה טריליון טריליון טריליון, שלוש טריליון זה חמישים וארבע אפסים. ומאתיים מגיעים כבר למיליון וטריליון שזה בדיוק – חמישים ושבע אפסים. ושישים מאתיים מגיעים לשישים אפסים, ומאתיים ועשר לשישים ושלוש אפסים, מאתיים עשרים לשישים ושש אפסים. ומאתיים שלושים לשישים ותשע אפסים. ואז מגיעים לשבעים ושתיים – זה הכד של רבקה, כי רבקה הנר שלה לא כבה לעולם. וברגע שאליעזר ראה את הלוחות נשברים הוא נתן מיד את שתי הצמידים, בהתחלה הוא רצה לחזור הבייתה הוא אמר מה הלוחות נשברים, לא יתכן ואז הוא נתן לה את שתי הצמידים. ואז הלוחות התחברו מחדש זה לוחות שניות. ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!".
