שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
חידושים ופנינים לפרשת השבוע – בהעלותך מהגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א:
"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת"
"הָרֶבֶּ'ה אוֹמֵר בְּתוֹרָה פ"ה ח"ב – שַׁבַּת נַחֲמוּ אַחֲרֵי תִּשְׁעָה בְּאָב, זֶה לְחַבֵּר אֶת הַש' עִם הַנ' הַש' זֶה הַהוֹד וְהַנ' זֶה הַנֶּצַח, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְ"אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (מִשְּׁלֵי י"ב ד') כִּי הָאִשָּׁה יוֹתֵר מֵהָאִישׁ הָאִשָּׁה הִיא תָּמִיד בִּסְפִירַת עֲטֶרֶת – בְּכֶתֶר "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת" (בַּמִּדְבָּר ח' ב') אוֹמֵר הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ זֶה מְרַמֵּז שֶׁהַמַּלְכוּת תַּעֲלֶה לַכֶּתֶר כִּי הָאִשָּׁה הִיא הַמַּלְכוּת וְהִיא עוֹלָה יָשָׁר לַכֶּתֶר. לָכֵן כָּל אִשָּׁה יְכוֹלָה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, כָּל אִשָּׁה. כְּמוֹ יָעֵל שֶׁהָפְכָה לְעֵלִי. כָּל אִשָּׁה בְּגִלְגּוּל הַבָּא, יְכוֹלָה לִהְיוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.
"אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה"
כָּתוּב שֶׁהַבַּיִת זֶה בֵּית מִקְדָּשׁ, מַה זֶה הַמִּשְׁכָּן? מִשְׁכָּן זֶה מִ'טָּה שֻׁ'לְחָן כִּ'סֵּא מְ'נוֹרָה, כִּי שֻׁלְחָן זֶה שֻׁלְחָן שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הַמִיטָה זֶה אֲרוֹן הַבְּרִית – זֶה אָרוֹן שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הַמְּנוֹרָה – זֶה הַמְּנוֹרָה שֶׁל בֵּית מִקְדָּשׁ, כִּי יִהְיֶה בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת עוֹד מְעַט, "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (בַּמִּדְבָּר ח, ב). אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה הוּא מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה, כָּל אוֹת בַּתּוֹרָה זֶה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה, כָּל אוֹת, עִם אוֹת אַחַת אֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹת מֵתִים – אוֹת אַחַת.
"וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת-הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'"
אֲפִילּוּ שֶׁבְּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח הַשֶּׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל הוּא גָּרוּעַ פִּי מִלְיוֹן מֵהָרָשָׁע לָמָּה אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ? לָמָּה אַתָּה לֹא שׁוֹאֵל? מֵילָא הָרָשָׁע שׁוֹאֵל מַה הָעֲבוֹדָה, אוּלָם כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹאֵל אֶפְשָׁר לַעֲנוֹת לוֹ וִיקַבֵּל אֶת הַתְּשׁוּבָה, וְיַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, אֲבָל הוּא לְפִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל לְעוֹלָם הוּא לֹא יְקַבֵּל תְּשׁוּבָה וְיִשָּׁאֵר בְּאִוַּלְתּוֹ. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה מַה בֵּין הֶחָכָם לָרָשָׁע, שֶׁהָרָשָׁע אוֹמֵר מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם לָכֶם – וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בַּעִקָּר. אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי – וְלֹא לוֹ. וְאִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל. הֲרֵי גַם הוּא – הֶחָכָם שׁוֹאֵל מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם, אַף הוּא אָמַר אֶתְכֶם וְלֹא שִׁתֵּף עַצְמוֹ עִם הַכְּלָל וְאָמַר 'אוֹתָנוּ', אֶלָּא הַבֵּן חָכָם, זֶה רַק אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה אַתָּה יָכוֹל לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת, אֲבָל הָרָשָׁע נִרְאָה אוֹתְךָ, אִם הָיִינוּ בְּקֹרַח הָיִינוּ הָרִאשׁוֹנִים, הָיִינוּ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁזּוֹרְקִים אֲבָנִים עַל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁקֹּרַח טָעַן עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מַה זֶה כָּאן הוּא גִּלֵּחַ לְכֻלָּם אֶת הַזָּקָן וְאֶת הַפֵּאוֹת, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקִּדֵּשׁ אַהֲרֹן אֶת הַלְּוִיִּים לַעֲבֹד בַּמִּשְׁכָּן נֶאֱמַר: קַח אֶת-הַלְוִיִּם… וְכֹה-תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל-כָּל-בְּשָׂרָם, וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת-הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת ה' (בַּמִּדְבָּר ח).
זֶה לֹא פָּשׁוּט כָּל אֶחָד בָּא הַבַּיְתָה בְּלִי זָקָן וּפֵאוֹת מִפְּנֵי שֶּׁהֶעֱבִירוּ תַּעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם מַה הוֹלֵךְ כָּאן לְאָן הִגַּעְנוּ שֹׁמּוּ שָׁמַיִם אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כָּכָה אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא (סַנְהֶדְרִין קי, ע"א) אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח הָיְתָה אִשָּׁה צַדִּיקָה, וּכְשֶׁחָזַר קֹרַח לְבֵיתוֹ לְאַחֵר שֶׁגִּלְּחוּ בְּכָל גּוּפוֹ הִיא יָצְאָה מִדַּעְתָּהּ הִיא לֹא הֵבִינָה מַה קּוֹרֶה כָּאן אֵיפֹה הַפֵּאוֹת שֶׁלְּךָ? נִשְׂרְפוּ! מַה קּוֹרֶה מִי גָּנַב לְךָ אֶת הַפֵּאוֹת מַה פָּתְחוּ מוּזֵיאוֹן שֶׁל פֵּאוֹת אֵיפֹה הַפֵּאוֹת שֶׁלְּךָ הִיא צוֹעֶקֶת עָלָיו הוּא פָּחַד לְדַבֵּר תַּגִּיד מִי גָּזַז לְךָ? תַּגִּיד אֶת הָאֱמֶת נוּ תַּגִּיד מִי עָשָׂה לְךָ אֶת זֶה אֲנִי שׂוֹרֶפֶת לוֹ אֶת הָרֹאשׁ אֲנִי שׂוֹרֶפֶת אוֹתוֹ אֲנִי אִשָּׁה אֲנִי לֹא יוֹדַעַת קוּנְצִים.
אִשָּׁה זֶה סַרְגֵּל הִיא לֹא יוֹדַעַת קוּנְצִים לָכֵן צָרִיךְ לְהַגִּיד לָהֶם מַה מֻתָּר מַה אָסוּר אִם מֹשֶׁה הוּא גּוֹזֵז פֵּאוֹת אַז הוּא גּוֹזֵז פֵּאוֹת גָּמַרְנוּ מַה אַתְּ יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת הִיא לֹא מְבִינָה מַה זֶה מֹשֶׁה הִיא יוֹדַעַת שֶׁפֵּאוֹת אָסוּר לִגְזֹר זֶה מַה שֶׁהִיא יוֹדַעַת, אֲבָל אַתֶּם עֲבַדְתֶּם בָּעֵגֶל, אַף עַל פִּי שֶׁהַלְּוִיִּים בְּפֹעַל לֹא עָבְדוּ אֲבָל לֹא מְחִיתֶם בָּעֵגֶל אַז הַפֵּאוֹת נִטְמְאוּ, נָכוֹן שֶׁלֹּא עֲבַדְתֶּם אֲבָל לֹא מְחִיתֶם לָמָּה לֹא עֲשִׂיתֶם מִלְחֶמֶת אַחִים? לָמָּה כְּשֶׁחָזְרוּ בַּחֲזָרָה שְׁמוֹנֶה מַסְּעוֹת עֲשִׂיתֶם מִלְחֶמֶת אַחִים וְנֶהֶרְגוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִשְׁפָּחוֹת שֶׁבַע מִבִּנְיָמִין וְחָמֵשׁ מִלֵּוִי יֵשׁ מִי שֶּׁאוֹמֵר הָפוּךְ שֶׁבַע מִלֵּוִי וְחָמֵשׁ מִבִּנְיָמִין וְזֶה לוֹמְדִים (רַשִׁ"י בַּמִּדְבָּר פִּנְחָס כו, יג) כִּי חָסֵר מִשְׁפָּחוֹת מִבִּנְיָמִין. לָמָּה כְּשֶׁעַם יִשְׂרָאֵל חוֹזְרִים בַּחֲזָרָה לְמִצְרַיִם כְּשֶׁהִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד שֵׁבֶט לֵוִי יוֹצְאִים לַמִּלְחָמָה וּפֹה לֹא עוֹשִׂים מִלְחָמָה. הֲרֵי בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה בִּשְׁבִיל אִשָּׁה אַחַת נֶהֶרְגוּ שִׁבְעִים אֶלֶף (רְאֵה שׁוֹפְטִים יט-כ) פֹּה הוֹלְכִים לַעֲשׂוֹת עֵגֶל צְרִיכִים שֶׁיַּהַרְגוּ חֲצִי יִשְׂרָאֵל, שָׁם הִשְׁמִידוּ שֵׁבֶט שָׁלֵם הִשְׁמִידוּ – אֶת כָּל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, בְּנֵס נִשְׁאֲרוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ, בְּסֵדֶר.
"אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם"
כָּל מַה שֶּׁבָּאנוּ לָעוֹלָם זֶה כְּדֵי לְהַכִּיר אֶת יוֹסֵף הַצַּדִּיק, לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְצַוּוֹת לָזֶה (בְּרָכוֹת ו ע"ב, שַׁבָּת ל ע"ב) , לַעֲשׂוֹת צַוְתָּא לַצַּדִּיק, כָּל מַה שֶׁאָדָם בָּא לָעוֹלָם כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת צַדִּיק הָאֱמֶת, הָאָדָם בָּא לָעוֹלָם רַק בִּשְׁבִיל מַטָּרָה אַחַת: לְגַלּוֹת אֶת צַדִּיק הָאֱמֶת, לָכֵן צָרִיךְ לִלְמוֹד שַׁ"ס גְּמָרָא, הַכֹּל כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, "אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם" (בַּמִּדְבָּר ט, ז), כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָאָדָם מִמָּתַי שֶׁהוּא נוֹלַד זֶה לְגַלּוֹת אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, יֵשׁ צַדִּיק הַדּוֹר – צַדִּיק הָאֱמֶת, כָּל הַדּוֹרוֹת נִמְשָׁכִים מִצַּדִּיק הָאֱמֶת, כָּל הַדּוֹרוֹת – כָּל הַנְּשָׁמוֹת הֵם כוּלָּם נִיצוֹצוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא סוֹד הַבְּרֵאשִׁית, בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה אֲנַחְנוּ נַתְחִיל לִקְרֹא חוּמָשׁ בְּרֵאשִׁית, וְאַחֲרֵי זֶה יִהְיֶה שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית, הַבְּרֵאשִׁית זֶה הָרֹא"שׁ בַּיִ"ת, הָרֹאשׁ בַּיִת שֶׁעָלָיו עוֹמֵד כָּל הָעוֹלָם וְכָל הַדּוֹרוֹת.
הַרֶבֶּ'ה אָמַר אֲנִי יָכוֹל לִנְשֹׁךְ עֵץ מֵרוֹב הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לִי , הַרֶבֶּ'ה בָּא לָעוֹלָם הוּא אוֹמֵר (שִׁבְחֵי הָרַ"ן כ"ה): אֲנִי יָכוֹל לִנְשֹׁךְ עֵץ לַחְתֹּךְ אוֹתוֹ עִם הַשִׁינַיִּים מֵרוֹב הַיִּסּוּרִים שֶׁלָּקַחְתִּי עַל עַצְמִי עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, הַרֶבֶּ'ה לָקַח עַל עַצְמוֹ אֶת כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁל הַשּׁוֹאָה, אֶת הַכֹּל הַרֶבֶּ'ה לָקַח, רַק צְרִיכִים לָדַעַת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזְּכוּת שֶׁל רַבֵּינוּ, שֶׁרַבֵּינוּ זֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, צַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁל כָּל הַדּוֹרוֹת, הַרֶבֶּ'ה בָּא לָעוֹלָם לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים.
"עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ה' לָכֶם"
וְהָעִנְיָן הָרְבִיעִי כִּי כָּל הַנְּבִיאִים לֹא תָנוּחַ עֲלֵיהֶם רוּחַ הַנְּבוּאָה בִּרְצוֹנָם, חוּץ מִמֹּשֶׁה שֶׁמָּתַי שֶׁהוּא רוֹצֶה הוּא מְקַבֵּל נְבוּאָה, מֹשֶׁה רוֹצֶה נְבוּאָה הוּא מְקַבֵּל נְבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ה' לָכֶם" (בַּמִּדְבָּר ט, ח), הוּא כָּל יוֹם מְקַבֵּל נְבוּאָה. הַנָּבִיא הוּא מְקַבֵּל אֶת הַנְּבוּאָה כְּשֶׁה' רוֹצֶה, בְּאוֹפֶן פִּתְאוֹמִי, "וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם" (שָׁם יב, ד), רַק בִּרְצוֹן ה' שֶׁיּוֹדִיעַ לוֹ הַדָּבָר בִּנְבוּאָה וְיַעֲמֹד עַד שֶׁיִּנָּבֵא אוֹ אַחַר יָמִים וְשָׁנִים, הוּא יָכוֹל לְנַגֵּן בְּכִנּוֹרוֹת וּבְתֻפִּים וְהוּא לֹא מְקַבֵּל נְבוּאָה, יֵשׁ נְבִיאִים שֶׁיָּמִים שְׁלֵמִים מְכִינִים אֶת עַצְמָם לְקַבֵּל נְבוּאָה, וְיַעֲמֹד עַד שֶׁיְּנַבֵּא אוֹ אַחַר יָמִים אוֹ אַחַר חֳדָשִׁים וְזֶה לֹא יַעֲזֹר לוֹ, הוּא מֵכִין אֶת עַצְמוֹ חֳדָשִׁים שֶׁהוּא יְקַבֵּל נְבוּאָה וְזֶה לֹא יַעֲזֹר לוֹ, בְּשׁוּם פָּנִים, וּכְבָר הָיוּ מֵהֶם כִּתּוֹת שֶׁהָיוּ מְכִינִין עַצְמָן וּמְזַכְּכִין מַחְשְׁבוֹתָם, שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים הוֹלְכִים וּמְנַגְּנִים, כְּמוֹ שָׁאוּל שֶׁפָּגַע בְּחֶבֶל נְבִיאִים שֶׁמְּנַסִּים לְהִתְנַבְּאוֹת, מְנַסִּים, לֹא מַצְלִיחִים, הֵם אָמְרוּ: "הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים" (שְׁמוּאֵל א' י, יא), הוּא נָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה. הֵם מְכִינִים אֶת עַצְמָם שָׁנִים עַל שָׁנִים לְנַגֵּן בְּכִנּוֹרוֹת עַד שֶׁהוּא מְקַבֵּל אֵיזֶה נְבוּאָה אַחַר יָמִים אוֹ אַחַר חֳדָשִׁים, אוֹ שֶׁלֹּא יוֹדִיעוֹ בְּשׁוּם פָּנִים, וּכְבָר הָיוּ מֵהֶן כִּתּוֹת שֶׁהָיוּ מְכִינִים עַצְמָם, מְכִינִין עַצְמָן וּמְזַכְּכִין מַחְשְׁבוֹתָם כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מְלָכִים-ב ג) וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן, דָּבָר רִאשׁוֹן זֶה הַנִּגּוּנִים, מִי שֶׁמְּנַגֵּן יִזְכֶּה בַּסּוֹף לִנְבוּאָה, דָּבָר רִאשׁוֹן שֶׁאָדָם יַתְחִיל לְנַגֵּן, זֶה דָּבָר רִאשׁוֹן, זֶה א', לִפְנֵי הַכֹּל, קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְאָז בָּאָה לוֹ הַנְּבוּאָה. וְזֶה לֹא כָּכָה אֵצֶל מֹשֶׁה – אֵצֶל מֹשֶׁה חַיָּיב לָבוֹא נְבוּאָה, מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּכָל רֶגַע נִכְנַס לְקֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כָּל שְׁנִיָּה בֵּין הַכְּרוּבִים, וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, כָּתוּב אֵצֶל בְּנוֹת צְלָפְחָד "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן (נוּ"ן רַבָּתִי)" (בַּמִּדְבָּר כז, ה) שֶׁהֵם זָכוּ לְנ' שַׁעֲרֵי בִּינָה, מְקַבֵּל נְבוּאָה בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, עִמְדוּ "וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ה' לָכֶם" (בַּמִּדְבָּר ט, ח) – הוּא אוֹמֵר לִבְנוֹת צְלָפְחָד: לַעֲמֹד, שְׁנִיָּה לַעֲמֹד, אֲנִי נִכְנַס לַחֶדֶר אֲנִי יוֹצֵא אֲנִי יַגִּיד לָכֶם מַה ה' אָמַר לָכֶם.
כִּי הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: מָה? הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁבַּת יוֹרֶשֶׁת? כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ שֶׁאִם אֵין בָּנִים הַבַּת יוֹרֶשֶׁת, אַז זֶה מֹשֶׁה לֹא יוֹדֵעַ? הוּא בְּדִיּוּק לֹא יָדַע, הוּא שָׁכַח מָתַי הַבַּת יוֹרֶשֶׁת כְּשֶׁאֵין בָּנִים? אִם אֵין בָּנִים הִיא מְקַבֶּלֶת אֶת כָּל הַיְּרוּשָׁה, וּפֹה לֹא הָיָה בָּנִים, מָה? בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהָיָה לָהֶם רַק בָּנוֹת שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַיַּהֲלוֹמִים אֶת הַתַּכְשִׁיטִים, מַה מֹּשֶׁה מִסְתַּפֵּק? פֵּרוּשׁ אֶחָד זֶה חֵלֶק בְּכֹרָה, אִם מַגִּיעַ לָהֶם אֶת הַחֵלֶק בְּכֹרָה שֶׁל אַבָּא שֶׁלָּהֶם אוּלַי זֶה שַׁיָּךְ לָאַחִים, וּפֵרוּשׁ שֵׁנִי אוֹמֵר תּוֹסְפוֹת שֶׁהַמְּרַגְּלִים וַעֲדַת קֹרַח אִבְּדוּ אֶת חֶלְקָם בָּאָרֶץ, עַכְשָׁיו הַשְּׁאֵלָה אִם אוּלַי גַּם הֵם אִבְּדוּ אֶת חֶלְקָם.
כִּי הוּא עָשָׂה דָּבָר נוֹרָא – הוּא קוֹשֵׁשׁ בְּשַׁבָּת, הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת: לֹא, זֶה שֶׁהוּא קוֹשֵׁשׁ בְּשַׁבָּת זֶה לֹא הָיָה מְרִידָה בְּמֹשֶׁה, לְהֵפֶךְ; הוּא רָצָה לְהַרְאוֹת אֶת הַדִּין שֶׁיֵּשׁ סְקִילָה, אֲנָשִׁים לֹא יוֹדְעִים שֶׁאִם שָׂמִים עָנָף עַל עָנָף חַיָּבִים סְקִילָה, לֹא יָדְעוּ אֶת זֶה, אֲפִילוּ שֶׁלִּמְּדוֹ לֹא הֶאֱמִינוּ, הוּא הֶרְאָה לָהֶם שֶׁהוּא שָׂם עָנָף עַל עָנָף, כִּי בְּשַׁבָּת אָסוּר לְעָרֵם, אִם נוֹפְלִים תַּפּוּזִים אָסוּר לְהָשִׂים אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי, פִּתְאוֹם הַר שֶׁל תַּפּוּזִים נִשְׁפַּךְ אוֹ אַרְגָּז אַז אִי אֶפְשָׁר לְהָשִׂים אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי, צְרִיכִים לְטַאטֹאות אוֹתָם לַפִּנָּה וּלְהַשְׁאִיר אוֹתָם כָּכָה מְפֻזָּרִים, אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בִּנְיָן – אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי, זֶה נִקְרָא מְעַמֵּר – אִסּוּר סְקִילָה, אַז הוּא בָּא לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאִם מַנִּיחִים עָנָף עַל עָנָף יֵשׁ אִסּוּר סְקִילָה, לְלַמֵּד, לְהֵפֶךְ הוּא בִּכְלָל לֹא בָּא לַחֲלוֹק עַל מֹשֶׁה, אֶלָּא הוּא בָּא לְחַזֵּק אֶת מֹשֶׁה, אֲבָל מִי שֶׁחוֹלֵק עַל מֹשֶׁה – עַל הַצַּדִּיק לֹא קִבֵּל חֵלֶק בְּאֶרֶץ, רַק כָּלֵב וִיהוֹשֻׁעַ קִבְּלוּ אֶת הַחֲלָקִים שֶׁל כֻּלָּם.
כָּאן אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁמֹּשֶׁה אוֹמֵר לִבְנוֹת צְלָפְחָד: תַּעֲמֹדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ה' לָכֶם, וְנֶאֱמַר "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ" (וַיִּקְרָא טז, ב), וּמֹשֶׁה יָכוֹל לָבוֹא בְּכָל עֵת.
השיעור עבר עריכה ואם נפלה טעות אין לתלותה ח"ו במורינו הרב שליט"א אלא בכותב "ואיתנו תלין משוגתנו".
הציור באדיבות הצייר ר' יהושע ויסמן לרכישה: www.yehoshuawiseman.com
