שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
חידושים ופנינים לפרשת השבוע – שלח־לך מהגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א:
"לָתוּר אֶת הָאָרֶץ"
"אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ" (במדבר יג, טז), "לָתוּר אֶת הָאָרֶץ", 4 פְּעָמִים כְּנֶגֶד 4 עוֹלָמוֹת. מֹשֶׁה אָמַר לָהֶם לָתוּר 4 עוֹלָמוֹת, עֲשִׂיָּה, יְצִירָה, בְּרִיאָה, אֲצִילוּת. "לָתוּר אֶת הָאָרֶץ", "לָתוּר אֶת הָאָרֶץ", 4 עוֹלָמוֹת. רָחֵל רָאשֵׁי תֵּיבוֹת "רְ'חֹב לְ'בֹא חֲ'מָת" (במדבר יג, כא) שֶׁהֲכִי חָשׁוּב הֵם הִתְכַּוְּנוּ לְרָחֵל כִּי אַחֲרֵי חֵטְא הָעֵגֶל יָרְדוּ לְדַרְגַּת רָחֵל, רָאשֵׁי תֵּיבוֹת "רְחֹב לְבֹא חֲמָת", כִּי "וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו" (בראשית מט, כו) צָרִיךְ לַעֲלוֹת לַקָּדְקֹד [נראה שצריך להוסיף: של רחל שזה העקביים של לאה], הַרֶבֶּ'ה מַסְבִּיר בְּתוֹרָה פה ח"ב… לֵאָה הִיא הַבְּחִינָה הֲכִי גְּבוֹהָה בָּעוֹלָם, "קֶשֶׁר תְּפִילִין הֶרְאָה לֶעָנָו" שֶׁמֵהַסּוּלְיָה שֶׁל לֵאָה נִהְיָה הַתְּפִילִין שֶׁל רָחֵל.
שֶׁהַרֶבֶּ'ה הִגִּיעַ חֲזָרָה לָאָרֶץ שָׁאַל אוֹתוֹ הֶחָכָם עִם אֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁל תְּפִילִין נִכְנַסְתָּ לָאָרֶץ. בְּחִינוֹת 4 פָּרָשִׁיּוֹת, כָּל בְּחִינָה זֶה אוֹת, אוֹת בַּתְּפִלִּין. [-] שָׁאַל אֶת רַבֵּינוּ בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן (בהערה שם), בְּחִינָה שֶׁל תְּפִלִּין, תְּפִלִּין זֶה רֹאשׁ, מֹשֶׁה רָאָה רַק אֶת הַקֶּשֶׁר, רַבֵּינוּ רָאָה אֶת הַשִּׁין. כָּתוּב בְּאוֹפֶן ע"א מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת, שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ זָכָה לְ'שִׁין'.
וְסוֹד הַתְּפִלִּין בְּאָדָם קַדְמוֹן דְּאָדָם קַדְמוֹן, שֶׁאָדָם יִזְכֶּה לִהְיוֹת בְּאָדָם קַדְמוֹן, שֶׁאָדָם יֵדַע שֶׁאֵין בִּכְלָל עוֹלָם שֶׁהָעוֹלָם לֹא קַיָּם, "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ" (ישעיה מ, טו), כָּל הַגּוֹיִים כְּמַר מִדְּלִי, כָּל הַגּוֹיִים כְּשַׁחַק מֹאזְנַיִם. לֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ, כָּךְ יִתְגַּלֶּה לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ שֶׁכָּל הַגּוֹיִים לֹא נִבְרְאוּ, הֵם לֹא נִבְרְאוּ בִּכְלָל, הֵם רַק כְּשַׁחַק הַמֹּאזְנַיִם, מַה זֶה שַׁחַק, שֶׁאָדָם כָּל פַּעַם מְנַקֶּה אֶת הַמֹּאזְנַיִם כָּל שְׁנִיָּה מְנַקֶּה אֶת הַמֹּאזְנַיִם וְהֶאָבָק שֶׁמִּצְטַבֵּר בַּשְּׁנִיּוֹת הָאֵלּוּ שֶׁבֵּין נִקּוּי לְנִקּוּי זֶה הַגּוֹיִים, כָּל הַגּוֹיִים כְּשַׁחַק הַמֹּאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ.
"וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ"
הַיּוּ"ד שֶׁל שָׂרַי לֹא מְוַתֶּרֶת, כִּי בַּהַתְחָלָה קָרְאוּ לָהּ שָׂרַי וּכְדֵי שֶׁתּוּכַל לֵילֵד ה' הֶחְלִיף אֶת שְׁמָהּ מִשָּׂרַי לְשָׂרָה (בְּרֵאשִׁית י"ז ט"ו) וְשָׂם לָהּ בִּמְקוֹם הַיּוּ"ד הֵ"י. וְהַיּוּ"ד לֹא וִתְּרָה עַל הַזְּכוּת לִהְיוֹת בְּשֵׁם שֶׁל צַדִּיק הַיוּ"ד שֶׁל שָׂרַי אוֹמֶרֶת אֲנִי אֵלֵךְ מַכּוֹת, אֲנִי לֹא אֲוַתֵּר, הִיא הָיְתָה אַלִּימָה, הִיא הָיְתָה י' אַלִּימָה מְאֹד, הִיא חִכְּתָה אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁתַּיִם שָׁנָה עַד שֶּׁזָּכְתָה לַחֲזוֹר לַצַּדִּיק – לִיהוֹשֻׁעַ מִלֵּדַת יִצְחָק עַד יְצִיאַת מִצְרַיִם זֶה אַרְבַּע מֵאוֹת. שָׁנָה קוֹדֶם לְלֵידַת יִצְחָק ה' הֶחְלִיף לְשָׂרָה אֶת שְׁמָהּ וְעוֹד שָׁנָה אַחַר כָּךְ שֶׁאָז נָתַן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לִיהוֹשֻׁעַ אֶת הַי' זֶה אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁתַּיִם שָׁנִים. הַיוּ"ד אָמְרָה אֲנִי לֹא אֵלֵךְ עַד שֶׁה' יַחְזִיר אוֹתִי לְשֵׁם שֶׁל צַדִּיק, עַד "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" (בַּמִּדְבָּר יג, טז) רוֹאִים שֶׁלְּאָדָם אָסוּר לְוַתֵּר.
כָּל הָעִנְיָן שֶּׁרוֹאִים שֶׁלֹּא מְוַתְּרִים, הַיּוּ"ד לֹא מְוַתֶּרֶת. הָיָה עַמְרָמִי (שָׁם ג' כ"ז) דְּהַיְינוּ שְׁמוֹ הָיָה עַמְרָם וְהַתּוֹרָה הוֹסִיפָה לוֹ גַּם כֵּן י' (שָׁם) אֲבָל זֶה לֹא הַי' שֶׁל שָׂרַי, הָיָה יִצְהָרִי (שָׁם) לָמָּה לֹא לָשִׂים י' אֵצֶל עַמְרָם, אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ כַּד חָזֵי מֹשֶׁה עַנְוְתָנוּתָהּ דִּיְהוֹשֻׁעַ (תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בַּמִּדְבָּר יג, טז). כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה אֶת הָעֲנָוָה שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ קָרָא לְהוֹשֵׁעַ בֶּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ.
כִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שֶׁקִּבֵּל אֶת הַיּוּ"ד שֶׁל שָׂרָה זֶה כִּי הוּא הִסְכִּים לָמוּת, הוּא לֹא אָמַר כְּלוּם, מֹשֶׁה שׁוֹלֵחַ אֲנִי הוֹלֵךְ! בִּנְיָמִין אָמַר: מֹשֶׁה אָמַר לִנְסֹעַ נוֹסְעִים! לֹא מְשַׁנֶּה, לֹא רוֹאִים כְּלוּם, אֵין יָם, אַז כַּד חֲזִי מֹשֶׁה עַנְוְותָנוּתֵיה דִּיְהוֹשֻׁעַ, כִּי יְהוֹשֻׁעַ כוּלָּם רָצוּ לַהֲרוֹג אוֹתוֹ, כִּי בָּרֶגַע שֶׁאֶלְדָּד וּמֵידָד הִתְנַבְּאוּ מֹשֶׁה מֵת כוּלָּם אָמְרוּ אֲנַחְנוּ לֹא נִכְנָסִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגָמַרְנוּ, אִם מֹשֶׁה מֵת בְּלִי מֹשֶׁה לֹא נִכְנָסִים, עוֹשִׂים הַפְגָּנוֹת, אָמְרוּ: אֲנַחְנוּ לֹא עוֹלִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּלִי מֹשֶׁה, אֵין דָּבָר כָזֶה. וְעַל כֵּן אֶלְדָּד וּמֵידָד הָיוּ צְרִיכִים לָבוֹא בְּגִלְגּוּל בְּתוֹר חֵרְשִׁים אִלְּמִים, כִּי לְנָבִיא אָסוּר לְהַגִּיד אֶת הַנְּבוּאָה שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ, נָבִיא מְקַבֵּל נְבוּאָה צָרִיךְ לִשְׁתֹּק, אִם הוּא מְדַבֵּר הוּא נֶעֱנַשׁ.
כתוב כד חזאה ענוותנותיה דיהושע מה זה ענווה התרגום אומר הענווה שהייתה לו איזה ענווה אלא אומר רבי שמואל בשער הפסוקים הבן של רבי חיים ויטאל שהמרגלים כל שניה רצו להרוג אותו [הם אמרו] אנחנו רוצים שמשה יחיה אנחנו רוצים להישאר במדבר כדי שמשה יחיה ואתה רוצה שמשה ימות להיות המנהיג כי כולם שמעו את המתנבאים משה מת ויהושע מכניס וזה עשה את כל הבלבולים של המרגלים של כולם, המרגלים אמרו אנחנו לא רוצים להיכנס כי אם משה ימות אם נכנס אז נשאר במדבר כאילו הם מגינים על משה ויהושע היה כל שניה בסכנת נפשות אז זה היה הענווה [שיהושע]-יכל להגיד למשה לא היה שולח אותי [הם] יהרגו אותי, שמעו משה מת ויהושע מכניס הם הבינו שאני רוצה להיות המנהיג [ולכן אני רוצה] הוא בכלל לא רוצה להיכנס לארץ ויהושע אמר אפילו שיהרגו אותי אני לא חולק על משה אני לא אומר שום מילה למשה אני לא מדבר נגד משה אני לא אומר שום מילה למשה משה יעשה מה שהוא רוצה, משה יודע הכל רואה מסוף העולם ועד סופו משה זה נצח נצחים הוא רוצה שאני אלך אני אלך יהרגו אותי יהרגו אותי זה לא ענין שלי אני עושה מה שהצדיק אומר לי.
"כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ"
וְלָכֵן הַרֶבֶּ'ה אוֹמֵר שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ שֶׁהָעִקָּר זֶה תִּקּוּן הָעַזּוּת וְתִקּוּן הָעַזּוּת אִי אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי הַבִּטּוּל לַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְזֶה שֶׁכָּתוּב בִּגְמָרָא עֲרָכִין עַל הַטַּעֲנָה שֶׁאָמְרוּ הַמְרַגְּלִים עַל הָעַמִּים שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ: "כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (בַּמִּדְבָּר יג, לא) שֶׁהַמְּרַגְּלִים גַּם לֹא הֶאֱמִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ הֵם לֹא רָצוּ לְהַאֲמִין אָמְרוּ פַּרְעֹה בְּסַךְ הַכֹּל הָיָה כָּתוּב (מוֹעֵד קָטָן יח, ע"א) הָיָה בְּסַךְ הַכֹּל הָיָה גַּמָד – גָּבוֹהַּ אַמָּה וְזֶרֶת, נְבוּכַדְנֶצַּר הָיָה חֲצִי מִפַּרְעֹה, נְבוּכַדְנֶצַּר הָיָה בְּגֹדֶל שֶׁל כַּד , אֵיזֶה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ סַנְטִימֶטֶר. הָיָה לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה הָיָה אֶחָד שְׁנַיִם וָחֵצִי מֶטֶר וְהָיָה גַּמָד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ סַנְטִימֶטֶר הֵם הָיוּ מוֹפִיעִים בְּכָל הַקִּרְקָסִים עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הַגָּבוֹהַּ קִבֵּל אֵיזֶה נֶקַע בְּאֵיזֶה שְׁרִיר בַּכָּתֵף מֵרֹב הַגַּאֲוָה אַז הֵם עָשׂוּ מִלְיָארְדִים הָיוּ מוֹפִיעִים בְּכָל הַקִּרְקָסִים מָדְדוּ אֶחָד הוּא הָיָה בְּדִיּוּק עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ סַנְטִימֶטֶר נְבוּכַדְנֶצַּר הָיָה אֶצְבְּעוֹנִי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ סַנְטִימֶטֶר, פַּרְעֹה הָיָה שִׁשִּׁים – חֲמִשִּׁים סַנְטִימֶטֶר, אָמְרוּ הַמְרַגְּלִים נֶגֶד פַּרְעֹה הוּא יָכוֹל לְהִלָּחֵם, כִּי מֹשֶׁה הָיָה עֶשֶׂר אַמּוֹת, אֲבָל כְּנֶגֶד יְלִידֵי הָעֲנָק וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִלָּחֵם, עפ"ל.
"אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ"
כָּתוּב מַה הַמְרַגְּלִים אָמְרוּ "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (בַּמִּדְבָּר יג, לב), כִּי נִפְתַּח לָהּ מַלְתְּעוֹת לָאָרֶץ, הַמְרַגְּלִים לֹא הֵבִינוּ אֵיךְ לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ, פֹּה יֵצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר כָּפוּל, ה' אָמַר אֲבָל אַתֶּם חַיָּבִים אֶת הָאָרֶץ, הַבֶּן אָדָם נִהְיָה קוֹדֶשׁ קוֹדָשִׁים, אָדָם בָּא לָעוֹלָם לִהְיוֹת קוֹדֶשׁ קוֹדָשִׁים, וְאַרְבָּעִים יוֹם פָּסְקָה זוּהֲמָתָן, אַרְבָּעִים יוֹם לֹא הָיְתָה הַתַּאֲוָה הַזֹּאת בִּכְלַל, הַתַּאֲוָה נִמְחֲקָה בִּכְלַל, כְּבַר לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה נִמְחֲקָה הַתַּאֲוָה.
"נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז"
ולכן כל הגאולה היא תהיה בזכות נשים צדקניות כי הנשים הולכות בתמימות הן לא מבינות קומבינות לכן נשים לא חטאה בעגל ולא חטאו במרגלים, [הגברים אמרו] "נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז" (במדבר יד, ג) אבל הן לא בכו בכיה של חינם. כל רגע בוכים בכיה של חינם מחדש, כל פעם שאדם בוכה זה בכיה של חינם, אם לא חותכים לך אבר אז מה אתה בוכה , הפסדת כסף? הלך כסף יבוא כסף, הכסף נקרא זוזי למה זוזי? כי זה זז היום אתה מפסיד מחר אתה מרוויח אם היום הפסדת מאה דולר מחר תרוויח מאתיים דולר, אם הפסדת מיליון מחר תרוויח שני מיליון, [ההפסד] זה רק לעשות כלי, כל רגע שאתה מפסיד זה כדי לעשות כלי לקבל סכום יותר גדול, כי רוצים לבחון את האמונה שלך, אם אתה יודע שהכל זה בא מה', גדולה ביזת הים מביזת מצרים.
כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת עַכְשָׁיו הֵם כְּנֶגֶד הַשֶּׁבַע סְפִירוֹת, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת שֶׁכֻּלָּם בָּאִים לְתַקֵּן אֶת חֵטְא הַמְרַגְּלִים, כָּתוּב שֶׁאַחַר שֶׁהַמְּרַגְּלִים חָזְרוּ וְדִבְּרוּ בִּגְנוּת הָאָרֶץ, וְעַם יִשְׂרָאֵל בָּכוּ כָּל הַלַּיְלָה, אָמַר ה' לְמֹשֶׁה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ רַק אַחֲרֵי 40 שָׁנָה, מִיָּד נֶאֱמַר: "וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ" (בַּמִּדְבָּר יד, מ) וּמֹשֶׁה דִּבֶּר אֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יַעֲלוּ אַחַר שֶׁנִּגְזְרָה הַגְּזֵרָה, וְהֵם לֹא שָׁמְעוּ לוֹ וְהֶעְפִּילוּ לָאָרֶץ, וְיָרְדוּ אֲלֵיהֶם הָעֲמָלֵקִים וְהַכְּנַעֲנִים וַהֲרָגוּם, אֲבָל בְּלִי מֹשֶׁה אִי אֶפְשָׁר שׁוּם דָּבָר לַעֲשׂוֹת.
מָתַי שֶׁבָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִינָּם, שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִים בְּעַנְנֵי כָבוֹד, הַסְּפוֹרְנוֹ אוֹמֵר שֶׁהָעֲשָׂרָה מְרַגְּלִים יָכְלוּ לִכְבּוֹשׁ אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי בְּרֶגַע שֶׁהַשֶּׁבַע עֲמָמִין רָאוּ אֶת עֲשֶׂרֶת הַמְרַגְּלִים, הֵם הֵבִינוּ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל נִכְנַס לָאָרֶץ עִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, עִם עַנְנֵי כָבוֹד, כוּלָּם שָׂמוּ אֶת הַכֹּל עַל עֲגָלוֹת וְכוּלָּם עָזְבוּ אֶת הָאָרֶץ, וְכָכָה כֻּלָּם הִתְחִילוּ לִנְסֹעַ. בִּמְקוֹם שֶׁהַמְּרַגְּלִים יִתְפַּעֲלוּ וְיִתְּנוּ לָהֶם לִבְרוֹחַ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה רֵיקָה, וְאָז עַם יִשְׂרָאֵל הָיָה נִכְנַס לְתוֹךְ אֶרֶץ רֵיקָה מַמָּשׁ, הַמְרַגְּלִים הָפְכוּ אֶת זֶה, וְאָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ פֹּה מַגֵּפָה וְלָכֵן הֵם בּוֹרְחִים, וְלָכֵן ה' לֹא יָכוֹל לִסְלוֹחַ לָהֶם, כִּי הַכֹּל הָיָה מוּכָן שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִכָּנֵס בְּלִי שֶׁיִּשָּׁאֵר פֹּה כְּנַעֲנִי אֶחָד, וֶאֱמוֹרִי אֶחָד. וְר' שְׁמוּאֵל הַבֶּן שֶׁל ר' חַיִּים וִיטַאל מַסְבִּיר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהַמְּרַגְּלִים שָׁמְעוּ אֶת הַנְּבוּאָה שֶׁל אֶלְדָּד וּמֵידָד מֹשֶׁה מֵת יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס , הֵם – אֶלְדָּד וּמֵידָד הָלְכוּ בְּכָל הַמַּחֲנֶה וְצָעֲקוּ אֶת זֶה, וְזֶה הָיָה אָסוּר לָהֶם, לָכֵן הֵם בָּאוּ בְּגִלְגּוּל שֶׁל חֵרְשִׁים אִילְמִים , כָּתוּב בַּחֲגִיגָה (ג, ע"א) , שֶׁבְּנֵי בִּתּוֹ שֶׁל ר' יוֹחָנָן בֶּן גוּדְגְדָא הָיוּ אִילְמִים, וְעַד שֶׁרַבִּי הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, הִתְבָּרֵר שֶׁהֵם יוֹדְעִים אֶת כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָהּ, סִפְרִי סִפְרָא תּוֹרַת כֹּהֲנִים, אֵין דָּבָר שֶׁהֵם לֹא יוֹדְעִים. הֵם הָיוּ הַגִּלְגּוּלִים שֶׁל אֶלְדָּד וּמֵידָד שֶּׁדִּבְּרוּ בְּלִי רְשׁוּת, כִּי כָּתוּב 'לֵאמוֹר', 'לֵאמוֹר', אִם אָדָם קִיבֵּל נְבוּאָה אָסוּר לוֹ לְסַפֵּר אֶת הַנְּבוּאָה לְאַף אֶחָד, עַד שֶׁיֵּאָמֵר לוֹ בַּנְּבוּאָה לֵאמוֹר, כְּלוֹמַר שֶׁהַנְּבוּאָה נֶאֶמְרָה כְּדֵי שֶׁתֹּאמַר לַאֲחֵרִים, לְסַפֵּר אֶת הַנְּבוּאָה זֶה דָּבָר הֲכִי חָמוּר.
כִּי הֵם – אֶלְדָּד וּמֵידָד חָשְׁבוּ שֶׁהֵם עוֹשִׂים טוֹבָה, וְהֵם עָשׂוּ רָעָה, כִּי עַל יְדֵי זֶה הַמְרַגְּלִים אָמְרוּ אֲנַחְנוּ לֹא נִכָּנֵס לָאָרֶץ, הָיָה לָהֶם תֵּרוּץ, לְהַגִּיד שֶׁאֲנַחְנוּ נֶאֱמָנִים לְמֹשֶׁה, וַאֲנַחְנוּ בְּלִי מֹשֶׁה לֹא נִכָּנֵס לָאָרֶץ, אֲבָל מֹשֶׁה אָמַר לְהִכָּנֵס, כָּל זֶה מוּבָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת הָרַמַ"ע מִפַּאנוֹ, כָּל הַנְּבוּאָה הָיְתָה עַל תְּחִיַּית הַמֵּתִים, כִּי דִּבְרֵי נְבוּאָה זֶה בְּדִיּוּק הָפוּךְ מִמַּה שֶׁמְּבִינִים, כָּל מַה שֶׁשָּׁמְעוּ מֹשֶׁה מֵת יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס, הַכַּוָּנָה שֶׁמֹּשֶׁה יִכָּנֵס לָאָרֶץ, יִבְנֶה בֵּית מִקְדָּשׁ, וְהוּא לֹא יֵחָרֵב לְעוֹלָם, וְאָז יִהְיֶה מִיָּד תְּחִיַּית הַמֵּתִים, וְאִם יִהְיֶה תְּחִיַּית הַמֵּתִים כָּל אֶחָד יָשׁוּב לַעֲפָרוֹ, אֲפִילוּ הוּא הַצַּדִּיק הֲכִי גָּדוֹל. אֲבָל הַמְרַגְּלִים מִכֵּיוָן שֶׁהֵם לֹא יָדְעוּ פְּשָׁט בַּנְּבוּאָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִפְסוֹק הֲלָכָה מִדִּבְרֵי נְבוּאָה, כִּי מֹשֶׁה אָמַר לְהִכָּנֵס, וְזוֹ הָיְתָה הֲלָכָה, צְרִיכִים לְהִכָּנֵס! אָדָם לֹא יָכוֹל לְהָזִיז קוּצוֹ שֶׁל יוּ"ד, מֹשֶׁה אָמַר לְהִכָּנֵס – אַז חַיָּיבִים לְהִכָּנֵס, אֲפִילוּ שֶׁמִּקְנֵנוּ יִהְיֶה לָבַז, "נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז" (בַּמִּדְבָּר יד, ג), עַד שֶׁהֵם אָמְרוּ: "בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ" (דְּבָרִים א, כז), כָּתוּב פַּעֲמַיִם גַּם בִּדְּבָרִים בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן 'בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ', 'בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ', שֶׁכָּל הַמָּן, וְהַשְּׂלָו, וּקְרִיעַת יַם סוּף, וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, זֶה הַכֹּל הָיָה פִּיתּוּי שֶׁה' רוֹצֶה לְהָמִית אוֹתָנוּ, וְעַם יִשְׂרָאֵל הָפַךְ אֶת הַכֹּל, וְאֵין עַל זֶה שׁוּם מְחִילָה, וְנִגְזַר עֲלֵיהֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, וְעוֹד חוּרְבַּן שֶׁל שְׁנֵי בָּתֵּי מִקְדָּשׁ.
לָכֵן עַכְשָׁיו בַּשָּׁבוּעוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל שְׁלוֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת, עַכְשָׁיו זֶה כֶּתֶר חָכְמָה בִּינָה, עַכְשָׁיו אֲנַחְנוּ מְתַקְּנִים אֶת חֵטְא הַמְרַגְּלִים, אֶת חֵטְא דּוֹר הַמִּדְבָּר, אֶת הַבְּכִיָּה שֶׁל חִינָּם, שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בְּמֹשֶׁה כִּפְשׁוּטוֹ, וּבְדִבְרֵי הַצַּדִּיק כִּפְשׁוּטוֹ, כִּי הַנִּסָּיוֹן הוּא בְּכָל דּוֹר, בְּכָל רֶגַע, וּבְכָל שְׁנִיָּה, לְהַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק כִּפְשׁוּטוֹ, בְּלִי שׁוּם פֵּרוּשִׁים, וְאָז תִּהְיֶה הַגְּאוּלָה הַשְּׁלֵמָה, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵנוּ, אָמֵן.
"טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד"
כָּל הַזָּהָב בָּעוֹלָם, כִּי הַכֹּל ה' עוֹשֶׂה, אֶת כָּל הַזָּהָב שֶׁבָּעוֹלָם, לֹא צָרִיךְ לִיסוֹעַ לֹא לְגַאנָה, וְלֹא לְקַמֵרוּן, וְלֹא לְטוֹגוֹ, הַכֹּל מַתְחִיל פֹּה, פֹּה זֶה מְקוֹר הַזָּהָב, "מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ" (אִיּוֹב כח, ו), פֹּה נִמְצָא כָּל הַזָּהָב, "סַפִּיר אֲבָנֶיהָ" כָּל הַיַּהֲלוֹמִים, לֶעָתִיד לָבוֹא נִרְאֶה שֶׁכָּל הָאֲבָנִים זֶה יַהֲלוֹמִים, "וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ" (יְשַׁעְיָהוּ נד, יב), כָּל הַבִּנְיָנִים זֶה בִּנְיָנִים שֶׁל יַהֲלוֹמִים, כָּל אֶבֶן עֲשׂוּיָה מִיַּהֲלוֹם.
טז. וְכָכָה אָמַר הַשַּׁדַ"ר לַ"בַּת עַיִן" בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַכֹּל זֶה יַהֲלוֹמִים, מִיַּד הוּא אָרַז אֶת הַחֲפָצִים שֶׁלּוֹ, הוּא אָמַר לְאִשְׁתּוֹ וְלַיְּלָדִים בֹּא נַעֲלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זֶה אֶרֶץ עִם יַהֲלוֹמִים, פֹּה זֶה הַכֹּל "וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ", "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ" "וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים" וְכָל גְּבוּלְךָ לְאַבְנֵי חֵפֶץ, (שָׁם, שָׁם, יא) הוּא יָשַׁב שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְחִפֵּשׂ אֶת הַיַּהֲלוֹמִים, לֹא הִתְיָאֵשׁ, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ, חִפֵּשׂ אֶת הַיַּהֲלוֹמִים, אַחֲרֵי שָׁלוֹשׁ שָׁנִים הִגִּיעַ הַשַּׁדַ"ר לִצְפָת, הוּא אָמַר לוֹ אֲנִי בִּגְלָלְךָ עָבַרְתִּי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲנִי בִּגְלָלֵךְ אָרַזְתִּי אֶת הַחֲפָצִים שֶׁלִּי, עָזַבְתִּי אֶת הַבַּיִת שֶׁלִּי, אֵיפֹה הַיַּהֲלוֹמִים? הוּא אָמַר כָּתוּב "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (בַּמִּדְבָּר יד, ז), וּ"מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ" (אָבוֹת ד' ד'), אִם אָדָם יִהְיֶה שְׁפַל רוּחַ הוּא יִרְאֶה שֶׁהַכֹּל זֶה יַהֲלוֹמִים, כָּל מַה שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם שֶׁהוּא יִהְיֶה שְׁפַל רוּחַ, כָּל הָאָרֶץ הִיא יַהֲלוֹמִים, "כָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ", לֹא רַק יַהֲלוֹמִים, אֶלָּא יַהֲלוֹמִים שֶׁל אֵשׁ.
השיעור עבר עריכה ואם נפלה טעות אין לתלותה ח"ו במורינו הרב שליט"א אלא בכותב "ואיתנו תלין משוגתנו".
הציור באדיבות הצייר ר' יהושע ויסמן לרכישה: www.yehoshuawiseman.com
