שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
מדוע נכתב "ויקוב" ולא "ויקלל", מה היה זוכה המקלל אם היה מקבל את הביזיונות באהבה. האם המקלל והמקושש היו באותה השבת, ומה החשבון המדויק שמוכיח את הזמנים?. כל זה ועוד חידושים ופנינים רבים לפרשת השבוע – אמור מהגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א:
"וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם" –
מָה הַסִּפּוּר עִם הַמְקַלֵּל, לָמָּה הַמְקַלֵּל פִּתְאֹם הִתְחִיל לְקַלֵּל פִּתְאֹם? הֲרֵי הַמִּדְרָשׁ אוֹמֵר – מִּדְרָשׁ רַבָּה שֶׁבַּעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית הָיָה דָּתָן. הָיָה לָהּ בַּעַל קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, [אֲבָל] הוּא רַק חֲלַק עַל הַצַּדִּיק… זֶה הָיָה הַבְּעָיָה שֶׁלּוֹ. אֲבָל חוּץ מִזֶּה הוּא הָיָה בַּעַל טוֹב מָסוּר הוּא רָחַץ כֵּלִים עָשָׂה סְפּוֹנְגָּ'ה, הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת כָּל הַבִּשּׁוּלִים, הִיא הָיְתָה נָחָה אוֹמֶרֶת תְּהִלִּים. הוּא הָיָה עוֹשֶׂה לָהּ הַכֹּל רַק דָּבָר אֶחָד הוּא הָיָה עוֹשֶׂה – חוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק. זֶה הָיָה דָּתָן הוּא הָיָה הַבַּעַל שֶׁל שְׁלוֹמִית. וְכַמּוּבָן שֶׁהַיֶּלֶד הַזֶּה לֹא הָיָה הַיֶּלֶד שֶׁלּוֹ, וּפִתְאֹם כֻּלָּם נִבְלְעוּ בָּאֲדָמָה כֻּלָּם פִּתְאֹם, כֻּלָּם נִבְלָעִים בָּאֲדָמָה – דָּתָן אֲבִירָם קֹרַח הַיְלָדִים הַנְּכָדִים הַנִּינִים, אֲפִלּוּ הַנִּינִים נִבְלְעוּ בַּאֲדָמָה, עִם הַנָּשִׁים עִם הַתִּינוֹקוֹת. אֶחָד לֹא נִבְלַע בַּאֲדָמָה, זֶה הָיָה הַמְקַלֵּל, הַמְקַלֵּל לֹא נִבְלַע בָּאֲדָמָה. כֻּלָּם שָׁאֲלוּ לָמָּה אַתָּה לֹא נִבְלַעְתָּ בָּאֲדָמָה?! לָמָּה? הַאֲדָמָה לֹא בּוֹלַעַת אוֹתְךָ, לָמָּה?! הוּא אָמַר אֲנִי קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, אֲנִי צַדִּיק. לֹא, לֹא יֵשׁ לְךָ סִבָּה אַחֶרֶת, מַשֶּׁהוּ… בָּא נֵלֵךְ לְמֹשֶׁה נִשְׁאַל אוֹתוֹ. הָלְכוּ לְמֹשֶׁה הוּא סִפֵּר אֶת כָּל הָאֱמֶת, מִיָּד הוּא הִתְחִיל לְקַלֵּל. אָז הוּא הָיָה, בֶּאֱמֶת הוּא חָשַׁב שֶׁהוּא הַבֵּן שֶׁל דָּתָן, הוּא חָשַׁב שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לְשֵׁבֶט רְאוּבֵן בִּכְלַל. הוּא בִּכְלָל לֹא יָדַע מֵהַסִּפּוּר, פִּתְאֹם הִתְגַּלָּה הַסִּפּוּר, מִיָּד הוּא קִלֵּל אֶת מֹשֶׁה אֶת הַצַּדִּיק, נִדְחַה מֵהַצַּדִּיק.
וְזֶה הָרֶגַע שֶׁהוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, זֶה הָרֶגַע שֶׁהוּא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת קָדוֹשׁ, כָּזֶה גָּדוֹל כְּמוֹ מֹשֶׁה. אִם הוּא הָיָה מַחֲזִיק מַעֲמָד, אָז הוּא הָיָה עוֹלֶה לְדַרְגַּת מֹשֶׁה. אִם הוּא הָיָה מְקַבֵּל אֶת הַבִּזָּיוֹן בְּאַהֲבָה, הוּא הָיָה עוֹלֶה לְדַרְגַּת מֹשֶׁה, הוּא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת מֹשֶׁה. לָכֵן כָּתוּב "וְיִקֹּב" לֹא כָּתוּב וִיקַלֵּל, "וִיקַלֵּל" זֶה אַחַר כָּךְ [בְּהֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק]. "וְיִקֹּב" שֶׁהוּא עָשָׂה חוֹר בֵּין עוֹלָם הַיְּצִירָה לַעֲשִׂיָּה. הוּא הִמְשִׁיךְ אוֹרוֹת מֵעוֹלָם הָאֲצִילוּת, הוּא הָיָה כָּזֶה גָּדוֹל.
"וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר" – האם המקלל והמקושש היו באותה שבת?
"וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר" מְפָרֵשׁ רַשִּׁ"י – 'לְבַדּוֹ, וְלֹא הִנִּיחוּ אֶת הַמְּקוֹשֵׁשׁ עִמּוֹ, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ בְּפֶרֶק אֶחָד' – בִּזְמַן אֶחָד. הֵם יָדְעוּ שֶׁהַמְקוֹשֵׁשׁ חַיָּב מִיתָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָדְעוּ אִם זֶה אִסּוּר חִלּוּל שַׁבָּת בִּסְקִילָה אוֹ חֶנֶק, שְׂרֵיפָה אוֹ סְקִילָה. מֹשֶׁה אָמַר "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת", הוּא לֹא אָמַר אֵיזֶה מִיתָה, לֹא הָיוּ יוֹדְעִים בִּכְלָל אֵיךְ חַיָּב מִיתָה, אֵיךְ הוֹרְגִים חַיָּיבֵי מִיתוֹת, אֲבָל כָּאן בִּמְקַלֵּל לֹא יָדְעוּ אִם חַיָּב בִּכְלָל מִיתָה, וּלְפִיכָךְ הִנִּיחוּהוּ לְבַדּוֹ. אוֹמֵר רַשִּׁ"י , "שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי", "וַיִּקֹּב" – שֶׁנָּקַב שֵׁם הַמְיוּחָד. כִּי הוּא הָיָה בְּמַתַּן תּוֹרָה וְשָׁם הוּא שָׁמַע אֶת הַשֵּׁם הַמְּפוֹרָשׁ. פֹּה כָּתוּב "וַיִּקֹּב", מַה זֶה וַיִּקֹּב, אוֹמֵר הַזּוֹהַר , שֶׁהוּא נָקַב חוֹר בֵּין עוֹלָם עֲשִׂיָּה לִיצִירָה, בֵּין יְצִירָה לִבְרִיאָה, בֵּין בְּרִיאָה לַאֲצִילוּת. הוּא רָצָה לִרְאוֹת אֶת הַמֶּרְכָּבָה בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת. לָכֵן יָצָא בַּת דִּבְרֵי מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶּׁבֵּאֵר . "לְמַטֶּה דָּן", כִּי דָּן הָלַךְ עִם הַפֶּסֶל מִיכָה. וְעַכְשָׁיו זֶה סוֹף הָאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שֶׁעַכְשָׁיו מַגִּיעִים כְּבַר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַכְשָׁיו חִלְקוּ אֶת הָאָרֶץ לְכָל הַשְּׁבָטִים. אֲנַחְנוּ אַחֲרֵי א' נִיסָן, כָּל שֵׁבֶט קִיבֵּל אֶת הַנַּחֲלָה שֶׁלּוֹ, אֶת הַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ. אָמְרוּ לוֹ בְּנֵי דָּן לַמְּקַלֵּל תֵּצֵא מֵהַמַּחֲנֶה , הוּא בָּא לִיטַע אֶת אָהֳלוֹ לְתוֹךְ מַחֲנֵה דָּן. הַמְקַלֵּל בֶּאֱמֶת הִתְגַּיֵּר , הוּא הָלַךְ טָבַל, עֲשֵׂה גֵּרוּת, הִטִּיף דַּם בְּרִית, בְּכָל אוֹפֶן אָמְרוּ לוֹ בְּנֵי דָּן בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ לָשֶׁבֶת בֵּינֵיהֶם, 'תֵּצֵא מֵהַמַּחֲנֶה'. הֵם אוֹמְרִים – בְּנֵי שֵׁבֶט דָּן זֶה לֹא הַמָּקוֹם שֶׁלְּךָ, כָּתוּב "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם", לְּךָ אֵין אַבָּא יְהוּדִי, שֶׁאָבִיו הָיָה מִצְרִי. כָּתוּב "לְבֵית אֲבוֹתָם" – וְאַתָּה בְּלִי אַבָּא יְהוּדִי, וְלָכֵן לַמְרוֹת שֶּׁהִתְגַּיַּרְתָּ אֵינְךָ יָכוֹל לָשֶׁבֶת בְּמַחֲנֵה דָּן כִּי אָבִיךָ אֵינוֹ מִשֵּׁבֶט זֶה. עַל מַה הוּא הַמְקַלֵּל צָחַק , עַל הַפַּת חַמָּה עַל לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁנֶּאֱפָה וּמוּנָח תִּשְׁעָה יָמִים עַד שַׁבָּת הַבָּא, לָמָּה, וְכִי דֶּרֶךְ שֶׁאוֹכְלִים פַּת צוֹנֶנֶת, וְקַל וָחוֹמֶר הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ, וּמַדּוּעַ לֹא אוֹפִים לֶחֶם הַפָּנִים בְּכָל יוֹם? אֲבָל בֶּאֱמֶת הַלֶּחֶם הַפָּנִים נִשְׁאַר חַם תֵּשַׁע יָמִים. כִּי אֵצֶל מֹשֶׁה הוּא – הַמְקַלֵּל יָצָא מְחוּיָב בַּדִּין. כִּי הַמְקַלֵּל הָלַךְ לְמֹשֶׁה לְשָׁאֳלוֹ הַנָּכוֹן הוּא שֶׁהוּא בֶּן מִצְרִי, כִּי הוּא הַמְקַלֵּל לֹא יָדַע כְּלוּם מֵהַסִּפּוּר שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי שֶׁהֶחְטִיאָהּ הַמִּצְרִי, בְּמִקְרֶה אוֹתוֹ יִשְׂרְאֵלִי שֶׁרָב עִם הַמְקַלֵּל וְאָמַר לוֹ אֶת זֶה יָדַע מֵהַסִּפּוּר. זֶה הָיָה סוֹד, אַף אֶחָד בָּעוֹלָם לֹא יָדַע מֵהַסִּפּוּר, לֹא גִּילוּ לְאַף אֶחָד, רַק מֹשֶׁה יָדַע בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. וְאוֹתוֹ יְהוּדִי שֶׁרָב עִם הַמְקַלֵּל יָדַע מֵהַסִּפּוּר. אַז הוּא הַמְקַלֵּל הָלַךְ לְמֹשֶׁה, לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ מַה הַהֲלָכָה, הַאִם בֶּאֱמֶת אֵינוֹ רָאוּי לָשֶׁבֶת בְּמַחֲנֵה דָּן, אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל סִפּוּר סְתָם?! מֹשֶׁה אָמַר כֵּן, "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְבֵית אֲבוֹתָם", לְךָ אֵין אַבָּא יְהוּדִי וְכָתוּב לְבֵית אֲבוֹתָם. רַשִּׁ"י כָּאן כּוֹתֵב שֶׁהַמְקוֹשֵׁשׁ וְהַמְּקַלֵּל הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, וְ… שׁוֹאֵל שֶׁלְּפִי הַחֶשְׁבּוֹן יוֹצֵא שֶׁהַמְּקַלֵּל הָיָה בְּאִיָּר שָׁנָה שְׁנִיָּה, שֶׁהֲלֹא הַמְקַלֵּל הִתְוַכֵּחַ עַל מְקוֹם אָהֳלוֹ, שֶׁרָצָה לָשֶׁבֶת בְּמַחֲנֵה דָּן, וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁזֶּה הָיָה לְאַחַר חֲלוּקַת הַמַּחֲנוֹת, שֶׁהָיְתָה בְּאִיָּר שָׁנָה שְׁנִיָּה, וּלְפִי מַה שֶׁרַשִּׁ"י כּוֹתֵב בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ שֶׁהַמְקוֹשֵׁשׁ חִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵא שֶׁזֶּה הָיָה בְּאִיָּר שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, וְאִם כֵּן אֵיךְ יִתָּכְנוּ דְּבָרָיו שֶׁאָמַר שֶׁהַמְּקַלֵּל וְהַמְּקוֹשֵׁשׁ הָיוּ אֲסוּרִים בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק. יוֹצֵא שֶׁזֶּה פָּרָשַׁת הַמְקַלֵּל הָיָה אַחֲרֵי א' נִיסָן, בְּא' אִיָּיר. אַחֲרֵי א' אִיָּיר שֶׁל הַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה. עַכְשָׁיו זֶה אִיָּיר, חוֹדֶשׁ זִיו, בְּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה, אַז חִלְקוּ אֶת הַמַּחֲנוֹת, בְּדִיּוּק עַכְשָׁיו בְּא' אִיָּיר הָיָה חֲלוּקַת הַמַּחֲנוֹת, חֲלוּקַת הַמַּחֲנוֹת. וְכֵיוָן שֶׁהַוִּכּוּחַ שֶׁל הַמְקַלֵּל הָיָה עַל מָקוֹם אָהֳלוֹ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁזֶּה הָיָה אַחֲרֵי חֲלוּקַת הַמַּחֲנוֹת, אַחֲרֵי א' אִיָּיר שֶׁל הַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. הֲרֵי כְּשֶׁלִּוּוּ אֶת יַעֲקֹב לְקָבְרוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּבַר לִוּוּ אוֹתוֹ כְּפִי סֵדֶר הַמַּסָּעוֹת, וּכְשֶׁחָנוּ מִסָּבִיב לַמִּשְׁכָּן, כְּפִי סֵדֶר הַמַּסָּעוֹת כְּבַר חָנוּ. אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְהַגִּיד שֶׁהַמְקוֹשֵׁשׁ וְהַמְּקַלֵּל הָיוּ בְּיַחַד בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת, בְּאוֹתוֹ יוֹם. הֲרֵי הַמְחֻלָּל – רַשִּׁ"י בִּ"שְׁלַח לְךָ" אוֹמֵר שֶׁהוּא – הַמְּקוֹשֵׁשׁ חִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר , וְזֶה יוֹצֵא בְּא' אִיָּיר בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. הַשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה חִלֵּל הַמְּקוֹשֵׁשׁ, שַׁבָּת שְׁנִיָּה חִלְּלוּ דָּתָן וַאֲבִירָם. כִּי בְּט"ו בְּאִיָּר שֶׁל הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה הִתְחִיל לָרֶדֶת הַמָּן. עַכְשָׁיו – בְּפָרָשַׁת הַמְּקוֹשֵׁשׁ אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּא' אִיָּיר שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, בְּא' אִיָּיר כְּבַר הָלַךְ הַמְּקוֹשֵׁשׁ, בְּא' אִיָּיר לִפְנֵי הַסִּפּוּר עִם הַמָּן, שֶׁהֵם דָּתָן וַאֲבִירָם הָלְכוּ לֶאֱסוֹף אֶת הַמָּן בְּשַׁבָּת. יֵשׁ פֹּה סְתִירָה, פֹּה בְּפָרָשַׁת מְקַלֵּל כָּתוּב שֶׁזֶּה הָיָה בְּא' אִיָּיר בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית כֵּיוָן שֶׁזֶּה הָיָה לְאַחַר חֲלוּקַת הַמַּחֲנוֹת, וְרַשִּׁ"י אוֹמֵר בִּ"שְׁלַח לְךָ" בְּפָרָשַׁת הַמְּקוֹשֵׁשׁ – אִלְמָלֵא שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה – אֶת הַשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה – שֶׁזֶּה יוֹצֵא בְּאִיָּר שָׁנָה רִאשׁוֹנָה – חִלֵּל הַמְּקוֹשֵׁשׁ, אֶת הַשַּׁבָּת הַשְּׁנִיָּה חִלְּלוּ דָּתָן וַאֲבִירָם, וְאֵיךְ יִתָּכֵן אִם כֵּן שֶׁהַמְקוֹשֵׁשׁ וְהַמְּקַלֵּל הָיוּ בִּזְמַן אֶחָד, הֲלֹא הַמְּקוֹשֵׁשׁ הָיָה בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַמְּקַלֵּל בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה. [-] הַמְּקוֹשֵׁשׁ הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, לִלְמֹד דִּין סְקִילָה. אֲבָל לְמַעֲשֶׂה הָיָה צָרִיךְ לָרֶדֶת בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בֵּית מִקְדָּשׁ שֶׁל אֵשׁ. כִּי בַּבְּרִית יוֹרֵד בֵּית מִקְדָּשׁ שֶׁל אֵשׁ, כָּל בְּרִית – כָּתוּב בְּזֹהַר לֶךְ לְךָ – שֶׁהָיָה כָּל הַלַּיְלָה מוּקָפִים בְּאֵשׁ. כִּי הַבְּרִית מוּקָף בְּאֵשׁ, הַסַּנְדָּק מוּקָף בְּאֵשׁ, הָאַבָּא מוּקָף בְּאֵשׁ, כָּל הָאוֹרְחִים מוּקָפִים בְּאֵשׁ, כָּל בְּרִית צָרִיךְ לָרֶדֶת בֵּית מִקְדָּשׁ שֶׁל אֵשׁ. וְאָז בְּשַׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה הָיָה צָרִיךְ לָרֶדֶת בֵּית מִקְדָּשׁ שֶׁל אֵשׁ, אִם הַמְּקוֹשֵׁשׁ לֹא הָיָה מְחַלֵּל שַׁבָּת, הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לִלְמֹד דִּינֵי סְקִילָה עַל יְדֵי שֶׁיְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי מֹשֶׁה לֹא אָמַר לוֹ לִלְמֹד דִּינֵי סְקִילָה, לֹא מִינָהּ אוֹתוֹ עַל זֶה, הוּא מָסַר אֶת הַנֶּפֶשׁ מֵעַצְמוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ שׁוֹמְרִים אָז אֶת הַשַּׁבָּת בְּוַדַּאי הָיָה יוֹרֵד בֵּית מִקְדָּשׁ שֶׁל אֵשׁ!!!
השיעור עבר עריכה ואם נפלה טעות אין לתלותה ח"ו במורינו הרב שליט"א אלא בכותב "ואיתנו תלין משוגתנו".
הציור באדיבות הצייר ר' יהושע ויסמן לרכישה: www.yehoshuawiseman.com
