שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
לפניכם קובץ שיעורים חידושים ופנינים לחג הפסח מהגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א:
אברהם תיקן שחרית
אברהם אבינו תיקן שחרית. שחרית ראשי תיבות ח'כם ר'שע ת'ם ש'אינו י'ודע לשאול. כי אברהם אבינו כבר ראה את כל מה שיהיה עד סוף כל הדורות ולכן כתוב "אימה חשכה גדולה נופלת עליו". בברית בין הבתרים הוא ראה כל מה שיהיה; כל השואות, את השואה הנוראה שהייתה עכשיו לפני 65 שנה 70 שנה, את הכל, לא היה דבר שה' לא גילה לאברהם אבינו. לכן הוא חזר בחזרה לחרן – כתוב בספרים הקדושים – כדי להמתיק את הגזירה הנוראה, שכל מי שיגיד פרשת העקידה בכוונה הוא ניצל מכל הגזירות שכתוב בסידור תפילת כל פה בשורות הקטנות (בשם הזוהר) לפני העקידה, שמי שאומר את העקידה בכוונה, יוצאת בת קול ואומרת: "אל תשלח ידך אל הנער," "בי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" – בכל פעם שאדם אומר את פרשת העקידה בכוונה. אברהם אבינו בעקידה כבר הוציא את כולם ידי חובה מכל העקידות שבעולם. ואברהם זה רבנו, זה יוסף הצדיק. כי כתוב במגלה עמוקות, שמשה רבנו הוא השישי. כי אברהם היה אדם הראשון, אחרי זה היה אברהם יצחק ויעקב זה ארבע. יוסף קיבל את האות "ה" כי הוא חמישי. אחרי זה בא משה, הוא השישי, משה זה השישי, ואחרי זה יהיה משיח. זה נשמת רבנו, זה כבר יהיה השביעי אברהם ראה את כל מה שיהיה עד סוף כל הדורות. הוא חזר לחרן עוד חמש שנים כדי להמתיק את הגזירות הנוראות, כיוון שהוא ראה "אימה חשכה גדולה נופלת עליו". וזה חכם, רשע, תם ושאינו יודע.
אפיקומן
כי לחכם אומרים: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ולפי הירושלמי בערבי פסחים אומרים לבן תם את התשובה הזאת, שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. מה זה אפיקומן? אפיקומן מסביר ר' נתן זה אור האין סוף.
ליל הסדר – אור אין סוף
כי כל העניין של ליל הסדר הוא להחזיר את האור אין סוף. להחזיר את האור אין סוף שנלקח מאיתנו על ידי חטא עץ הדעת. כי לחוה היו ש"ע ריבוא נהורין, כי חוה הייתה כלולה [באריך אנפין,] אפילו היא הייתה רק צלע, אבל "עלץ לבי בהשם" חנה אומרת על"ץ לבי בה', כי חנה זכתה לתקן את חטא עץ הדעת, אז לכן היא יכולה להגיד עלץ לבי בה.
וכמו שכתוב אצל חנה:] "ופניה לא היו עוד". מה זה פניה לא היו עוד? אומר האר"י הקדוש שהיא זכתה שחזרו לה ש"ע. "משנה פניו ותשלחהו". כי אצל אדם הראשון כתוב משנה פניו ותשלחהו שהוא איבד את הש"ע ריבוא נהורין, ואת הק"ן נהורין. ולכן דוד המלך אומר "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו לקל חי".
ליל הסדר – קודש הקדשים
כי עכשיו היינו כולנו בקודש קודשים בליל הסדר היינו כולנו בקודש קודשים. "והשב את העבודה לדביר ביתך," דביר גימטריא אריה 216. אריה שבמרכבה, שזכינו שיבוא האריה ויאכל. אדם זוכה שהאריה יורד ואוכל את כל התיקונים של ליל הסדר. והשב לדביר ביתך גימטריא אריה, שזה מה שרבנו אומר בתורה נ' שכל העניין שאדם שלא פוגם בברית [זוכה שאריה מקבל את תפילתו] על ידי ליל הסדר. כל ליל הסדר בא לתקן את פגם הברית. כתוב, שלעתיד לבוא בחנוכת המקדש של הבית השלישי אז יהיה שבעה ימים. שבעה ימים תהיה חנוכת הבית, לטהר מכל החטאים של כל הגלויות, מחטא אדם הראשון, מכל הגלויות מכל החטאים יצטרכו לחטא את המזבח, לטהר את המזבח. שבעה ימים יקריבו קורבנות רק לכפר על כל מה שחטאנו בכל שנות הגלות, כל המוחין דקטנות שלא הצלחנו לראות את ה' גם במוחין דקטנות.
מדרגות ימי הספירה
מסביר ר' נתן שהיום ביום שני לספירה, היום אנחנו כבר גבורה שבחסד. אבל באמת זה שאנחנו אומרים חסד שבחסד גבורה שבחסד, זה חלוקה מאוד פשוטה. החלוקה האמיתית כתוב בדף קכ"ח סעיף ח' פיקדון ד', שהחלוקה האמיתית, ששבוע הראשון שבוע החכמה, ולכן זה כולו חג. שבוע שני זה שבוע הבינה, שבוע השלישי זה חסדים שבדעת. שבוע רביעי זה גבורות שבדעת. שבוע חמישי זה חסדים. אחרי זה שבוע ששי זה הוד. השבוע גבורה, זה גבורות, ואחרי זה השבוע האחרון זה מתפארת עד מלכות. זה החלוקה לפי שבועות, זה החלוקה האמיתית. ואחרי זה יש חלוקה של הימים. החלוקה של ימים מסביר ר' נתן היא חלוקה כזאת, שכל יום ראשון מכל שבעת השבועות אז זה תמיד גדלות ראשון של אבא. כי יש גדלות ראשון, גדלות שני. גדלות ראשון זה הקטן, גדלות שני זה הגדול. אז יש גדלות ראשון גדלות שני. ואחרי של אבא יש גדלות ראשון גדלות שני של אימא. ויש קטנות א' קטנות ב.' תמיד המספר ב' יותר גבוה. קטנות ב' של אבא ואימא עוד יותר גדול מהגדלות הראשון של אבא ואימא.
להאיר ל'בן רשע'
אנחנו עכשיו נלך לפי הסדר. ר' נתן יסביר לנו עכשיו את כל המוחין שקיבלנו בליל הסדר, שזה הפירוש אברהם תיקן שחרית. כי את כל המוחין המשיך אברהם אבינו. זה כנגד בן רשע והחכם. והרשע מסמיכים אותו לחכם, כי הרשע היה צריך להיות בסוף, כי עיקר [העבודה של] החכם זה להאיר בבן רשע, עיקר החכמה של החכם. וזהו: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". את האור אין סוף שיש באפיקומן. לכן אפילו שהאפיקומן נאבד, רוצים לחלק אותו לכולם. העיקר לקחת איזה פירור מהאפיקומן, אחרי זה אפשר להוסיף עוד מצה. להחזיר את האורות שמאדם הראשון כי הפירור הזה, זה אור אין סוף ממש. כי כל ליל הסדר זה להחזיר את האורות, כמו שאומר דוד המלך "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו לא-ל חי". שאפילו לבי ובשרי, אפילו הבשר. כי הבשר של אדם הראשון היה מאיר מסוף העולם ועד סופו, ותפוח עקבו היה מכהה אורה של חמה, ואילו משה זכה אחרי זה כשהוא ירד מההר פעם שלישית, זכה שקרן עור פניו, אבל זה היה רק חלקי חלקית, טריליונית מהאור שהיה לאדם הראשון. אבל משה זכה ע"י שהיה בהר שלוש פעמים, לא אכל ולא שתה, שחזרו לו כל הש"ע ריבוא נהורין שנלקחו על ידי חטא עץ הדעת, וגם הק"ן נהורין שנלקחו מאדם הראשון, שזה ש"ע ריבוא וק"ן ריבוא.
וזה העניין שחזקיה המלך בליל הסדר זכה להכניע את כל ה- 260 אלף ריבוא חסר אחד של כל חיל סנחריב, ושם היו 185 גנרלים ראשי גייסות… כי הש"ע אורות הם נמצאים בפנים.
מעלת הצדקה
התיקונים של פסח מתחילים בפרשת שקלים שאז אנחנו אומרים "אור פניך עלינו אדון נשא ושקל אשא בבית נכון ונִשא," שעל ידי השקל זוכים שמחזירים את הש"ע ריבוא נהורין. כל פעם שאדם נותן צדקה – אסור שאדם ישאיר כסף מיום לחברו, וכשאדם נותן צדקה – הוא מחזיר את הש"ע ריבוא נהורין שנלקחו מאיתו. וזה שמסביר רבנו בתורה ס"ז שהעיקר זה לחתוך את הרגל של הק', ועל ידי הצדקה אנחנו חותכים את הרגל של הק', כי את המן תלו בפסח לא בפורים.
מתי נתלה המן?
בליל הסדר תלו את המן, והיערות דבש אומר שבט"ז. היערות דבש מחדש חידוש, זה הכל לפי הפרקי דרבי אליעזר שהצום התחיל כבר בי"ג, ביום הגזירה. כי רש"י אומר שהצום התחיל בי"ד, יום אחרי הגזירה ונגמר בט"ז בשקיעה, בצאת הכוכבים, אבל באמת הפרקי דרבי אליעזר אומר שבי"ג הם צמו, בי"ד היה יום שני, ט"ו היה שלישי לצום, והוא אומר וחס ושלום שהם חיללו את הפסח. כי אנחנו תמיד לומדים "ויעבור מרדכי" שחיללו את הפסח, שלא שתו יין 4כוסות, ולא אכלו את המצות. אבל היערות דבש אומר: באותה שנה עיברו את השנה. הסנהדרין כבר היה בארץ ישראל. הרי זה היה שנתיים וחצי לפני בנין בית המקדש, הסנהדרין כבר היו בארץ ישראל, והסנהדרין באותה שנה הוסיפו עוד יום, ובפרס לא ידעו. לשושן הבירה השלוחים לא הצליחו להגיע ולהודיע שהוסיפו עוד יום. ובזה שמרדכי היהודי אמר להם לצום שלושה ימים, ואמר לאסתר שחייבים לצום שלושה ימים, ואפילו שלא יאכלו מצות בפסח ולא ישתו ארבע כוסות בפסח, אבל זה פיקוח נפש של עם ישראל. כי אומר המדרש רבה שמיד עם יציאת הגזירה כבר התחילו להרוג יהודים ברחובות. תפסו יהודים וחנקו אותם, אמרו: מחר אני כבר עורף את ראשך ולוקח את הדירה שלך. ולכן כתוב: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה". הפשט הפשוט נעשה, מה שנעשה בשושן הבירה, מה שנעשה בכל מקום, שכבר הגיעו האיגרות שאפשר להרוג יהודים, אז אף אחד לא יחכה11 חודש. אסתר חשבה שאפשר לחכות 11 חודש, אבל באמת אי אפשר לחכות כי כבר התחילו להרוג יהודים. כמו שהיטלר קם לשלטון כבר התחילו להרוג יהודים בכל מקום, עד שפרצה המלחמה כבר התחילו להרוג יהודים בכל מקום. לא חיכו אפילו שהיטלר יגיע.
לא להתייאש מהגאולה
אומר החתם סופר, שהדגים במצריים עלו רק בכדים של הנשים. כשהגברים היו יוצאים לדוג דגים, לשאוב מים אז שום דג לא נכנס לכד. רק הנשים, שבזכות המסירות נפש שלהם שהם מסרו את נפשם נגאלו. כי הגברים כבר התייאשו מהגאולה. כתוב יואש ושרף, מי זה יואש ושרף? זה מחלון וכליון, שאם אדם מתייאש מגאולה הוא חייב שריפה! אדם שיש לו הרהור של יאוש הוא חייב שריפה! כי באמת אין שום יאוש! הראב"ד אומר ב'הגוזל' שאין דבר כזה יאוש. אדם לא מתייאש אף פעם. אביי אומר: יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. זו שיטת אביי, והלכה כאביי ביע"ל קג"ם. כי אביי היה מבית עלי וכיון שהוא עסק בתורה וגמילות חסדים אז הוא חי 60 שנה. רבא שרק עסק בתורה הוא חי רק 40 שנה. ולכן זה יע"ל קג"ם – יע"ל זה מרמז לעלי, ויעל, כיון שיעל המשיכה את הנשמה של אביי.
לזכות לשפלות
כי אביי היה יתום מאבא, יתום מאמא. וזה מרומז בראשי תיבות אביי; א'שר ב'ך י'רוחם י'תום. השם אביי נתן את זה רבה בר נחמני. רבה בר נחמני היה הדוד שלו והוא גידל אותו, והוא נתן לו שם אביי, לכן קוראים לו גם כן נחמני על שם אביו, כי לאביו קראו נחמני. אביי מרוב השפלות שהוא היה תמיד בשיא השפלות, אז הוא זכה שלכל הפחות ביע"ל קג"ם הלכה כמותו. וגם איפה שאין הלכה כמותו אז זה כמו ר' אליעזר שיצאה בת קול הלכה כמותו בכל מקום אבל אי אפשר לפסוק כיון שפוסקים הלכה לפי כללים של רוב ועוד כללים, אבל לפעמים שכל הסוגיה הולכת לפי אביי אז אנחנו פוסקים גם כמו אביי.
השיעור עבר עריכה ואם נפלה טעות אין לתלותה ח"ו במורינו הרב שליט"א אלא בכותב "ואיתנו תלין משוגתנו".
