שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
לפניכם השיעור היומי המלא כפי שמסר אותו מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א – אתמול לאחר תפילת מעריב יום שלישי פרשת צו ליל י"ז אדר־ב':
"אז פורים זה [יוצא בפרשת] פרה, [כי] פורים יוצאים מטומאת המת. טומאת המת זה השאומי זה הסמרטפון, שהאשה הולכת עם שמלה קצרה זה טומאת המת, היא נטמאת טומאת המת. כל בחור שהולך עם מכנסיים צמודות זה טומאת המת. ולכן כל הפורים זה לצאת מטומאת המת.
כי לכן כתוב "ונשמע פתגם המלך כי רבה היא" – "היא" זה אמא עילאה, שנכללו שרה רבקה רחל ולאה. כי שרה רבקה רחל ולאה זה גימטריא יעל אשת חבר הקיני. כי יעל היו מעוברות בה, גם שרה גם רבקה גם רחל גם לאה. כי היא שברה את השאומי שלה. ולכן "תבורך מנשים יעל מנשים באוהל תבורך" מה זה "מנשים באוהל תבורך" גימטריא שרה רבקה רחל ולאה וגם דוד – אלף מאה. גם דוד המלך, כי היא זכתה – יעל, שדוד יתעבר בה, עוד לפני שהוא נולד הוא התעבר ביעל. כי עמוד האש אומר הזוהר זה דוד. בדף מ"ו בזוהר בוישלח; עמוד האש – שדוד הוא עמוד האש. כל בת שתשבור את השאומי שלה, היא תזכה להיות עמוד אש, כל בת שתזכה לשבור את הסמרטפון שלה, תהיה כמו דבורה הנביאה אשת לפידות, כי היא הייתה כולה לפידים.
כל אשה היא צריכה להיות לפידים, כל אשה היא שם הויה. ולכן זה רמוז במילה "רבה היא וכל הנשים יתנו יקר" – "וכל הנשים יתנו יקר" זה פעמיים שני יודי"ם, שזה פעמיים הויה. כל אשה זה שם הויה, אשה אין לה גוף, אשה היא לא חוטאת. אשה לא חטאה במרגלים, היא לא חטאת בעגל. וגם שום אשה לא הצטרפה לקורח, לא האמינה בקורח. חוץ מאשתו של קרח שהיא רצתה שהוא יהיה המנהיג שהוא יהיה הראש ישיבה, שהוא יהיה הכהן הגדול. שום אשה לא הצטרפה לשום חטא, כל הגברים חטאו כל הזמן, ושום גבר לא נשאר בחיים. רש"י אומר בפרשת פנחס "ובאלה לא היה איש" – "איש" לא היה כל הגברים מתו, [ואולם הנשים נשארו בחיים]. כי הנשים היו צריכות למחות בהם, לא לתת להם לחטוא, לא לתת להם ללכת אחרי קרח. לא לתת להם לעשות עגל, לא לתת לגברים להיות עם מרגלים, להגיד שהארץ לא טובה.
כל מי שעוזב את ירושלים חייב מיתה, ירושלים זה עולם היצירה. זה בכלל לא בעולם העשיה – לא בעולם הזה. והר הבית זה עולם הבריאה, וקודש קודשים – הדביר, זה עולם האצילות.
ולכן מכרו את יוסף בשביל נעליים כי הלכו כולם בלי נעליים. אברהם בלי נעליים, יצחק בלי נעליים, יעקב בלי נעליים, ראובן בלי נעליים. ראובן היה בסך הכל שש שנים [יותר גדול] מיוסף, [בגיל] עשרים ושלוש [במכירה]. עשרים ושלוש שנה הוא הלך בלי נעליים. כי כל הארץ הייתה קדושה בקדושה קודש קודשים. כשהיה פה אברהם יצחק ויעקב אז הם קידשו את הארץ בקדושת קודש קודשים, עד שמכרו את יוסף, ברגע שמכרו את יוסף סרה הקדושה היו צריכים מיד נעליים, הכל דקר להם. לכן כתוב פעמיים בעמוס "אביון בעבור נעליים".
ולכן כתוב "מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב" מה זה נעליים? מה שייך לשבח את הנעליים? אלא על זה שהלכו ברגל. שאדם הולך ברגל. כתוב שר' נתן הלך ברגל לברסלב, לא כמוני שנוסעים במטוסים. הרב'ה לא נסע במטוסים, ר' נתן לא נסע במטוסים ר' נחמן מטולשין לא נסע במטוסים, ר' אברהם בן ר' נחמן כבר היה במטוסים, גם לא נסע במטוסים, הלכו ברגל! היה ר' נתן בן ר' יהודה לייב ראובנ'ס הלך ברגל. היה על סוסים על פרדות, על חמורים, מטבריה. יצא בט"ו אב, הגיע בט"ו אלול. הלכו ברגל, לא היה דבר כזה לסוע במטוסים. רק שובו בנים חדשו את הדבר הזה, אף פעם לא נסעו במטוסים, לא הרב'ה לא ר' נתן לא ר' נחמן טולשינער לא ר' אברהם בן ר' נחמן.
לכן [-] "מה יפו פעמייך בנעלים" שכל העניין שבפורים וחנוכה מתקנים את הנעליים. פסח זה כנגד חכמה ושבועות כנגד בינה, וסוכות כנגד א"ק, ושמגיע חנוכה ופורים אז עושים את הנעליים לשכינה שתוכל לרדת, שיבנה הבית השלישי. כי רק בזכות הנשים יבנה הבית השלישי! בזכות הנשים שהולכות עם שמלות ארוכות ושוברות את השאומי שלהם, יבנה הבית השלישי, תפסק המלחמה ותהיה הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!".
