לעזה אפשר להיכנס רק עם מלאכים
בחנוכה נקרא את פרשת מקץ – "אֲנִי יוֹסֵף"
ראו שהמון בתל אביב רוצים להתפלל, אז חולדאי אסר עליהם.
אלה דברי קודשו של מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א:
לוט היה החטוף הראשון ואז אברהם יצא למלחמה, כי עכשיו צריכים לשחרר את החטופים. כשאברהם אבינו הלך לשחרר חטופים, כי לוט היה חטוף יחד עם 4 בנותיו, כולם היו חטופים – ואברהם אבינו מסר את נפשו בכפו לשחרר אותם.
איך שאברהם יצא מהבית הוא ראה מלאכים בכל ההרים סביבו, כי הלכו איתו מלאכים, אי אפשר להיכנס לעזה (בלי מלאכים).
עכשיו רוצים לקרוא בחנוכה את פרשת מקץ, כי אז נעלם יוסף, בפרשת ויגש מגלים את יוסף – "אֲנִי יוֹסֵף" (בראשית מה ד).
השנה (תשפ"ד) יוצא היארצייט של רבי נתן מברסלב בפרשת ויגש, "אֲנִי יוֹסֵף". ר' נתן מברסלב צועק – "אֲנִי יוֹסֵף". הכל זה "אֲנִי יוֹסֵף" והאחים לא מבינים למה עובר עליהם כל הייסורים, "מְרַגְּלִים אַתֶּם" (שם מב ט) והם בצער 3 ימים היו בכלא – הכל כי מכרו את יוסף.
הבג"ץ קבע שאסור לעשות הקפות בשמחת תורה, אבל זה היה צריך להיות בדיוק הפוך – כי רק ההקפות מגינות מההתקפות.
אחרי שביטלו את ההקפות נהיה התקפות. חולדאי אמר אסור הקפות, בגלל שהוא ראה שכל תל אביב רצים אחרי ההקפות. כבר ביום כיפור הגיעו אלף נערים ואלף נערות חילונים גמורים, הם רצו להתפלל ביום כיפור והבתי כנסת היו מפוצצים, אין מקום להכניס סיכה.
אתה היית בבית הכנסת הגדול בחיפה (הרב שליט"א פונה במהלך השיעור לבנו הרב נחמן), ההמון שהצטופף שם להיכנס לתפילה ביום כיפור שברו את כל הדלתות. היו צריכים לקנות כרטיסים בערב יום כיפור כדי לשריין מקום, אבל כמה שמכרו כרטיסים לא הספיקו המקומות, אז האנשים באו שברו את הדלתות ופרצו לבית הכנסת הגדול בחיפה.
הייתי במהקהלה, הייתי על הבמה, פתאום שמעתי בום חשבתי שזה אטום, הייתי בטוח שזה פצצת אטום, שברו את השער הראשי, ראיתי איך אלף איש נכנסים.
עכשיו ברמת אביב היה הבית כנסת מפוצץ בכיפור, העזרת נשים מפוצצת, אין מקום. פתאום הם ראו שלתפילה בכיכר דיזנגוף הגיעו כולם להתפלל, כל תל אביב הגיעו להתפלל, אלף בנים ואלף בנות. חולדאי שלח אנשים, התחילו להרביץ להם מכות, כל הבנות בכו שם. הם רצו להתפלל, לא רצו להתפזר אבל לא רצו להחזיר להם – ביטלו את ההקפות אז קיבלו התקפות.
רק ההקפות מגינות מההתקפות.