שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
החיזוק היומי ממורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א – כל בעל תשובה זכה להתגלות ה' פנים אל פנים
כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרַי וּשְׁבוּעֵי וַחֲרָמֵי וְקוֹנָמֵי וְקִנּוּסֵי וְכִנּוּיֵי, דְּאִנְדַרְנָא וּדְאִשְׁתַּבַּעְנָא, וּדְאַחֲרִימְנָא וּדְאָסַרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא. מִיּוֹם כִּפּוּרִים זֶה עַד יוֹם כִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. בְּכֻלְּהוֹן אִיחֲרַטְנָא בְהוֹן.. (מתוך תפילת כל נדרי)
יום ג', י' אלול תשפ"ב – הניגון ששמע כילד החזיר אותו בסוף ליהדות בסוף העולם.
אלה דברי קודשו:
אדם צריך להיות עבד ה', אדם כבר חזר בתשובה הוא צריך להמשיך ולהיות עבד ה'.
ה' התגלה לבעל התשובה, כל בעל תשובה זה התגלות פנים אל פנים, התגלות אלוקות. כל בעל תשובה צריך לדעת בדיוק איך הוא חזר בתשובה, מה גרם לו, מה?
יש בעלי תשובה שהיו הכי עשירים והיה להם כל טוב בלי משברים. נכון, יש כאלה בעלי תשובה שנדחקו בכל מיני מקומות ואז חזרו בתשובה, אבל יש כאלה בעלי תשובה שהיה להם רק טוב, רק שפע.
לדוגמה סטוקר היה לו הכל, הוא כבר הלך לעשות סרט על הכרמל, על חיפה, הוא היה צריך לקבל מיליארדים על זה. הוא לא ידע כלום מהיהדות, הוא רק זכר שהם היו הולכים פעם ל'כל נדרי' של יום כיפור.
הם היו חילונים חילונים שגרו בחיפה, היה להם חנות תקליטים, אבל ב'כל נדרי' הם היו הולכים לבית כנסת. בכל נדרי הם היו עומדים מחוץ לבית הכנסת, שומעים את הניגון של כל נדרי וחוזרים הביתה – זה מה שהוא ידע, הוא לא ידע שיש שבת, הוא לא ידע שיש כשרות, הוא לא ידע כלום.
היום מגדלים ילדים שלא יודעים בכלל שיש תורה, רואים אותנו כאנשים פרימיטיביים שוכני מערות. הדתיים החרדים האלה הורסים לנו את המדינה – רוצים שתהיה מדינה רק של תועבות, אי אפשר בכלל לעמוד בניסיונות, כי אפילו המלאכים לא עמדו.
והסטוקר הזה הלך לשחות בים, הייתה כבר שקיעה והוא נשאר בים בלוס אנג'לס. הוא שוחה בים רק עם בגד ים בלי חולצה, בלי כלום, שוחה בים, איזה כיף לשחות בים. פתאום ליד החוף הוא שומע את הניגון של כל נדרי – זה הדבר היחיד שהוא ידע מכול התורה.
הוא רץ לכיוון הניגון, הוא שומע את הניגון שהוא מכיר מגיל אפס, כי זה מה שההורים שלו היו עושים. בכיפור הם הולכים לכל נדרי, עומדים בחוץ ושומעים את הניגון של החזן – וזה הניגון שנחרט לו. הוא רואה איזה קראוון, איזה צריף מעץ על חוף הים ובתוכו יהודים זקנים ניצולי שואה, כולם בוכים, כל נדרי כזה..
הוא עמד להם עם הבגד ים מחוץ לחלון מרותק – מרותק לניגון מרותק לאלה שבוכים.
הוא לא ראה כל החיים כזה מחזה, כזו התגלות אלוקות – פתאום הוא רואה שיש ה' בעולם פנים בפנים, יש ה', יש תענוג יותר גדול מהשחיה, יש תענוג יותר גדול מלהיות שם בים. יש איזה משהו עילאי, משהו שעולה למעלה מכול השכלים, מכול מה שהוא למד בחיים שלו, מכול מה שהוא נהנה בחיים.
היה לו עוד שנתיים, אבל מיד הוא הודיע שהוא מבטל את החוזה הזה. הוא התנהג כמו משוגע, היה לו חוזה של מיליון דולר לעשות סרט על כל הכרמל כל ההר מלמטה עד למעלה. הוא ויתר על הכול, אמר אני אורז וחוזר מחר לארץ ישראל.
יש המון בעלי תשובה שחזרו מתוך הטוב, מתוך העושר, ששחו בים של שמנת, בים של חלב, בים של דבש, כמו התינוקות (במצרים) שהיו שוחים בים של דבש – אדם צריך להיות עבד להשם.
