שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
קווים לדמותו של החסיד רבי נפתלי הלוי חנהל'ס זצ"ל • ילדותו וימי חייו • פעולתו לטובת כלל ישראל • נסיעתו לאומן לציונו של רבינו נחמן מברסלב • פטירתו הטראגית ומקום קברו
עסקן קדוש
בין סימטאותיה של צפת של מעלה, מסתובב לו אחד מבני העליה שבה, הלא הוא העסקן הצדיק רבי נפתלי הלוי חנהל'ס. עומד הוא בראש המערכה על טהרת הקודש; חושש היה שהמוסדות החרדיים יהיו כפופים למוסדות הציוניים, ועל כך עמד רבי נפתלי על המשמר. ומאידך, בו בעת עסוק הוא כעת להציל ממיתה את 'אחד העם' מראשי ההנהגה הציונית, שנתפס על ידי המושל העריץ ג'אמל פאשה, כזה היה רבי נפתלי, אהבת ה', עמו וארצו, הם אלו שפעלו אצלו, וכפי שכותב עליו רבי שמואל הורביץ (ימי שמואל פרק מב): "והכלל שעסקן ישראל כזה – קשה למצוא!"
ייחוסו וילדותו
רבי נפתלי נולד בשנת תרי"ז בעיר בוהופולי (כיום פרבומייסק) שבאוקראינה לאביו החסיד רבי שאול שלום הלוי דוקטורוביץ מבוהופולי, ולאמו הרבנית הצדקנית והמפורסמת מרת חנה שהיתה מיוחסת לבעל שם טוב הקדוש ולרבי יחיאל מיכל מזלאטשוב. רבי נפתלי היה נוהג לחתום תמיד בחתימתו 'נפתלי חנהל'ס נכד הבעל שם טוב'.
כאשר רבי נפתלי היה צעיר לימים, כבן עשר, עשה מעשה של מסירות נפש בעירו; רבי נפתלי הלך וניתץ את השתי וערב פסל הנוצרים. הדבר נודע לממשלה ונשלחה הפקודה לתפסו ולהעמידו לדין על מעשה זה. רבי נפתלי הוצרך להתחבא מפני השלטונות שחיפשוהו, ומחמת כן התחזקה בדעת הוריו המחשבה לברוח מרוסיה. בניסי ניסים הצליחו בני המשפחה לצאת מרוסיה, ובשנת תרכ"ח – בהיות רבי נפתלי בן אחד־עשרה עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בצפת. תושבי עיר צפת הכירו את גדולתם, רבי שאול שלום וזוגתו הרבנית חנה היו מחשובי ונכבדי העיר צפת.
ימי חייו ופעלו
"אחד המיוחד מאנשי צפת, איש חסיד נשגב קדוש וטהור בעל מעשים טובים, ידיד ה' וידיד כל ישראל, פרי קודש קודשים" – כך כותב עליו ידידו ומכירו רבי ישעיה הורביץ (אביו של רבי שמואל הורביץ). לא רק הוא רחש לו כבוד רב, אף שאר אנשי צפת שהכירוהו העריכוהו וכיבדוהו עד למאוד. תושבי העיר היו מביאים לו פתקאות עם שמות (קוויטלאך) לתפלה על הצריכים לישועה, ורבי נפתלי היה פועל בתפלתו ישועות בעבורם. רבי נפתלי לא התחבב רק בין אנשי הישוב הישן, אלא אף היהודים הרחוקים מתורה ומצוות חיבבוהו וכיבדוהו. וכפי שכותב עליו רבי ישעיה הורביץ: "בכל מקום בואו, במדינות רוסיא, פולין ואוסטריא היו רועשים לשמו וזכרו הטוב".
רבי נפתלי היה איש קדוש ומורם מעם, עובד ה' ותלמיד חכם. דברי רבינו הקדוש להרבות באמירת תהילים היו נר לרגליו והוא היה אומר בכל יום את כל התהלים, מלבד עוד כמה סדרים בספרים הקדושים. רבי נפתלי אף היה מוהל מומחה ואלפי ילדים נימולו על ידו, בהיותו אדם נקי ומסודר קיבלוהו למוהל בית החולים הדסה בצפת. בנוסף, היה רבי נפתלי מלמד תשב"ר ומחנכם לתורה ויראת שמים.
לפני מלכים יתיצב
רבי נפתלי במסירותו לעמו, לא נרתע אף מפני מושל האזור העריץ ג'אמל פאשה, ועסק עמו לטובת עם ישראל. המושל ג'אמל פאשה לא היה עושה חשבון לאיש, והיה הורג כראות עיניו ללא חמלה. הזכרת שמו בלבד היתה מעוררת חלחלה. אך שונה היה רבי נפתלי משאר בני האדם, הוא נשא חן בעיני המושל, שכיבדו והעריכו מאוד. תרמו לכך גם צורתו ההדורה ומראהו המרשים.
הרבה נפשות מישראל הציל רבי נפתלי מזעמו של ג'מאל פאשה, אפילו כאלה שכבר נגזר עליהם גזר דין מות, שם רבי נפתלי נפשו בכפו, לימד עליהם זכות והצילם. אף יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואפילו כאלה מראשי ההנהגה הציונית, דאג ופעל להצילם מידי המושל האכזר.
בצילו של הננמ"ח
רבי נפתלי חנהל'ס היה מקורב לדעת רביז"ל. אמנם הרבה לא ידוע לנו עליו, אך כפי שמספר רבי שמואל הורביץ, נסע רבי נפתלי במיוחד ובמכוון לאומן לציון הקדוש, כדי לקיים צוואת רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב שיבואו על קברו. וזאת יש להבין שנסיעה בימים ההם היתה מלאה בטלטלות ובקשיים; בתחילה היה צריך לרכב על חמור או על פרד עד העיר בירות שבלבנון, לעלות הרים ולרדת גבעות. היו אף אנשים שקיפדו חייהם ברכיבה זו. משם היה צריך להפליג באניה בסערת הים לאיסנטבול הטורקית או לגאלאץ הרומנית, ומשם להמשיך בטלטולי המסע עד למקום קודש הקודשים שבעיר אומן. ואת כל זאת עשה רבי נפתלי, וזכה בסופו של דבר להשתטח על הציון הקדוש.
יש לציין שבאותו הזמן, לא היה זה כבוד גדול להיות חסיד ברסלב, וזאת בלשון המעטה… ואף את מניעה זו צלח רבי נפתלי, בהיותו נכבד בעיני חוגים רבים, ואף כאלה שלא היו ב'ידידות רבה' עם חסידות וחסידי ברסלב.
רבי ישראל קארדונר שלח עם רבי נפתלי מכתב לרבי נתן טרוביצער ולבנו רבי סענדר חיים, מחשובי אנ"ש בצפת. במכתבו כותב רבי ישראל קארדונר לרבי נתן טרוביצער ובנו: "בטח הגיע לידכם מכתבי ששלחתי ע"י הרבני מוה"ר נפתלי חנהליס נ"י"… רואים שהיה בקשר הדוק עם אנ"ש.
שפתותיו דובבות
רבי נפתלי אמר פעם, עת הספיד אדם גדול: "קרבן טעון נסכים. בעת שמביאים קרבן של אדם גדול לכפרת הדור, צריך להביא נסכים, לשפוך דמעות ולהוריד כנחל דמעה על שבר בת עמי, ולשפוך לבו ונפשו לפני ה' בתשובה שלמה".
פטירתו הטראגית
בשנת תר"פ, לקראת חודש ניסן, נשלחו מאמריקה כמה תיבות עם בגדים לעניי צפת לכבוד חג הפסח. רבי נפתלי לקח על עצמו את התפקיד להביאם לעיר צפת. בנסיעה זו רבי נפתלי נסע גם לירושלים בשליחות בענייני צדקה, ואף לקח עמו את התיבות עם הבגדים לעניי צפת.
בי"א ניסן, ארבעה ימים לפני חג הפסח, חזר רבי נפתלי ברכבת לכיוון צפת. בימים אלו הערבים ימ"ש חשבו על פיגוע רב נפגעים, ולכן חיבלו רוצחים אלו בפסי הרכבת על צלע הר קרוב ללוד, שהיתה מקום מרכזי במערך הרכבות בארץ ישראל. כשהרכבת הגיעה למקום, הרכבת התהפכה וכמה קרונות התגלגלו מההר על נוסעיהם, בהם גם רבי נפתלי, שנשמתו עלתה במקום לגנזי מרומים.
כשנודע דבר פטירתו הפתאומית והמזעזעת, כל היהודים שבארץ ישראל בכו והתאבלו על רבי נפתלי, ובפרט בעירו צפת היה אבל גדול עליו. וכפי שמתאר רבי שמואל הורביץ: "ממש ניטל החן והיופי של העיר. פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה. וממש נשבת אצלנו שבת ומועד. כי כמה חיוּת היה לנו בהביטנו רק על צורתו הקדושה. אין לשער ולהאריך גודל האבדה שאיבדנו. ממש נמס לבנו והיה כמים. גם תינוקות בעריסותם בכו על זה"…
ששים ושלוש שנים חי רבי נפתלי עלי אדמות, ועסק בשלושת עמודי העולם; תורה, עבודה וגמילות חסדים כפי דרגתו. כך מסכם רבי שמואל הורביץ את שבחו: "והכלל שאי אפשר לדבר ולספר ולתאר את גדולתו של הצדיק הזה, ויופיו וטובו וחִנו בעיני כל".
מקום ציונו ודרכי גישה
בהישמע האסון הנורא, יצאו אנשי עיר יפו והביאו את גופתו לעירם, שם קברוהו בכבוד גדול. קברו נמצא בבית הקברות החדש של העיר יפו, בשורה הראשונה צמוד לגדר המזרחית. בשורה זו שב'מזרח', נקברו נכבדי העדה בזמנם, לאחר פטירתו קברו לידו את ראש העיר הראשון של תל אביב, שמעון רוקח. כיום נמצא בית קברות זה במרכז העיר תל אביב, שהיתה אז בימיה הראשונים.
בית הקברות נמצא ברחוב טרומפלדור הצמוד לרחוב אלנבי ונקרא 'בית קברות טרומפלדור'. בכניסה לבית הקברות – מיד אחרי קבר האחים שמימין – פונים ימינה עד לסוף בית הקברות. בשורה הצמודה לחומה, באמצע החומה, שם קברו של רבי נפתלי. רבים נושעו מתפלה על קברו, וסיפורי ישועות רבים מסופרים על ידי המשתטחים על ציונו.
