שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
בעניין שתיית מי נהרות ובארות ומי הכינרת בפסח • מהי דעת אדמו"ר מוהר"ן מברסלב ומורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א? • ומהם המקורות ההלכתיים?
דעת רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב
שיחות הר"ן אות רל"ה: "וגם בעניין החומרות בפסח לא היה מסכים כלל על המרבים לדקדק יותר מדאי… ואמר שהוא בעצמו גם כן כבר היה שקוע בענין זה מאוד שהיו עולים על דעתו חומרות יתירות מאד מאד. ופעם אחד היה חושב מחשבות בעניין המים על הפסח, שחשש שמא יש איזה משהו במים ששואבין, ואם יכין לו מים על כל ימי הפסח כמו שנוהגין קצת, גם זה לא הוטב בעיניו, כי קשה לשמור היטב המים מערב פסח על כל ימי הפסח, ולא הוטב בעיניו שום מים רק מי מעיין הנובעים ויוצאים והולכים ובאים מים חדשים בכל עת… אבל עכשיו הוא מתלוצץ מזה, כי אין צריכין לחפש אחר חומרות יתירות אפילו בפסח…"
נידון זה הוא נוגע כיום למי השתיה שבחלקם מגיעים מהכינרת, והרי יש כאלו המשליכים חמץ לפסח אפילו בימי הפסח עצמם. וכן במקורות מים אחרים יש חששות.
דברי מורינו הרב רבי אליעזר ברלנד שליט"א
שאלתי פעם את מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א על כך, והשיב לי שמותר לשתות, וביאר טעם הדבר היות ואין לחמץ שום השפעה על המים, והם גם מתכלים מיד על ידי הדגים ואינם נחשבים כלל, אפילו לא בתור 'משהו'.
והביא מורינו הרב ברלנד שליט"א ראיה על כך מתשובת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך, שנשאל על כך שיש גויים השופכים יין נסך לכינרת, והרי יין נסך אוסר אפילו בכל שהוא, והשיב להתיר מהטעם הזה שאין לזה שום משמעות על המים, ואינו נחשב אפילו למשהו.
המקורות ההלכתיים
בס"ד ננסה ללמוד סוגיא זו ממקורותיה, ויתבארו דברי רבינו זיע"א, וכן דברי מורינו הרב שליט"א:
א. כתב האגור בהלכות חמץ ומצה סימן תש"ז: כתב מהר"י מולן שנכון למי שמשתמש מבאר בפסח שאין נזהרין מהם כל השנה, ובפרט בארות של עכו"ם שיש לחוש שמא יש חמץ בבור שיש לסנן המים בבגד נקי בכל פעם ששואב, עכ"ל. ועוד ציווה לתקן ברזות חדשות בכל החביות. עכ"ל האגור. והביאו הבית יוסף בסוף סימן תס"ז, [וכתב על זה: ודבר זה של ברזות חדשות חומרא יתירא היא, ע"כ. והדרכי משה כתב דמהני גם כן לרחוץ הישנות].
מדברי האגור הללו לכאורה נראה שיש להתיר את המים, שהרי אם יש כאן איסור מאי מהני למים סינון הרי הם עצמם אסורים. ובאמת הפרי חדש שם בסעיף י"ב הביא את דברי האגור, וכתב שסינון מועיל רק אם לא ידוע בודאי שיש שם חמץ אבל אם נודע שיש שם חמץ לא מועיל סינון. (ויעויין באוצר הפסח עמ' 68 שהתירו רבני העיר קראלי על ידי סינון המים, כשנפל חמץ לבור).
וז"ל שלחן ערוך הרב (תס"ז סעיף מ"ח): "מי שרוצה לשאוב בפסח מבארות של נכרים או מבארות של ישראל שלא נזהר בהן מחמץ כל השנה, טוב שיסנן המים בבגד נקי בכל פעם ששואב, אבל מעיקר הדין אין מחזיקין איסור מספק", עכ"ל. ובמשנה ברורה בסעיף קטן ס"ז כתב: "מי שרוצה לשאוב בפסח מבארות של עכו"ם או מבארות של ישראל שלא נזהר בהן מחמץ כל השנה, נכון שיסנן המים בבגד נקי בכל פעם ששואב", עכ"ל. רואים מזה שלפי כולם אין זה חיוב אלא רק 'נכון' לנהוג כן, כלשון המהר"י מולן עצמו.
ובשו"ע שם בסעיף י"ג: "אם הגעילו יורה מחומצת בת יומא וירדו המים המחומצים לבור בתוך הפסח, אסור לשתות מימיו בפסח בשביל שנתערבו", עכ"ל. מבואר שרק באופן שבוודאי שהתערבו נאסרים מי הבור, אבל לא הזכיר מרן לאסור סתם מי בור. ובמשנה ברורה כתב בסעיף קטן ס"ב דפרוסת לחם או עיסה שנמצאת בתוך המים כתבו האחרונים לאסור אף בצונן, כי טבע פרוסת הלחם והעיסה להתפורר ולהיות נמס בתוך המים (ויש אחרונים שהתירו אף אם היה החמץ במים בפסח הובאו בקובץ ישורון י עמ' תקצ"ז אות ט).
ב. נושא נוסף שנידון בפוסקים בעניין זה היה אודות נהרות שסמוכים אליהם טחנות קמח או מפעלי שיכר ומשליכים את הפסולת שלהם לנהר, האם נאסרים המים משום כך. ובמנחת משה (אורח חיים סימן ט"ו) דן באיזה אופן יש להתיר בזה, וכתב: "מכל מקום למעשה במקום שיכולין להסתפק במי בארות לא הייתי מתיר בשום אופן לשאוב מנהר זה בפסח". [וגם מזה רואים שסתם בארות אין צורך לחשוש בהם].
ולעניין הנהרות עצמם, הנה בקובץ אור תורה הובאה תשובת הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל (ניסן תשנ"א עמ' תמ"ו ואילך) שדן על מי הכינרת, וכתב להתיר על פי מה שכתב ב'ספר יהושע' (בסי' ה) להתיר בנהר, גם כשמטילין את החמץ בפסח ממש למים, מטעם שלא גזרו חכמים לאסור במשהו אלא רק במקום שיכול לבוא לידי נתינת טעם. מה שאין כן בנהרות הגדולים, שאפילו אם יתנו שם כל החמץ שיש להם לא יתן טעם במים (ובסי' ט' כתב שנראה שהחוות דעת מסכים עם טעם זה). וכדומה לזה כתב בספר יד יהודה (הל' שחיטה דף ק"נ) להתיר במי נהר דכיון דקמא קמא אזלי מיא, א"א שיבואו לידי נתינת טעם.
וכן בשו"ת שערי דעה כתב להתיר משום שאיסור של משהו הוא בתנאי שיש למשהו קצת חשיבות לתת טעם במקומו, מה שאין כן נהר שבכל עת המים מתחלפים. וכמו כן עוד כמה פוסקים, (הובאו בקובץ ישורון י' עמ' תקצ"ה בתשובת הרב נח אייזיק אלבוים). והוסיף הגאון רבי עובדיה יוסף, טעם להיתר משום שמיד אוכלים הדגים את הלחם, ואינו כבוש מעת לעת.
ובקובץ ישורון הנ"ל הביא עוד טעמים להיתר: א. כי יש פוסקים שבחמץ של נכרי אין איסור משהו. ב. השדי חמד כתב על פי דברי הריטב"א שכתב לגבי עבודה זרה שלא נאסרת במשהו אלא רק במים תלושים ולא במחוברים. ג. החלקת יואב (אורח חיים סימן י"ח) כתב דבנהרות לא שייך טעם של משהו (לפי המפרשים שאסרו משהו משום דבר שיש לו מתירין, אבל יש אומרים שאסרו משהו בגלל טעמים אחרים). ועיין עוד באור תורה ובישורון מה שכתב עוד טעמים להתיר בזה.
(הדברים לא נועדו לפסוק הלכה)
