שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
עטרת שלמה
אדירי דעה גדולים בנגלה ובנסתר פיארו את יהדות מרוקו מאות בשנים. על אחד מהמיוחדים שבהם, שבחר להיות נסתר גם לאחר מותו, תקראו כעת, כיצד צדיקים במיתתם קרויים חיים, גם לאחר עשרות בשנים. בראיון עם נכדו מחשובי תלמידי הרב, הממשיך את תפארת המשפחה, המספר את סיפור התקרבותו אל מורינו הרב שליט"א, ובד בבד מגלה לנו עוד טפח מגדולתו של מורינו הרב.
היה זה לפני למעלה מעשור. בית החיים היהודי בעיר 'אלקלה' שבמרוקו עמד בסכנה מידית. בהוראת מושל העיר שהחליט להפוך את המקום לשוק, החלו הערבים בהרס ופינוי בית הקברות היהודי. לא היה מי שימחה בידם, הרי יהודים כבר לא התגוררו שם, ומי ימנע מהם לעשות מה שהם רוצים? כך חשבו הם לפחות.
אך לאמתו של דבר הם שכחו ששם קבור – אולי יותר נכון לומר מתגורר – איש אלוקים קדוש, שלא ייתן להם לעשות כרצונם. היה זה הגאון הקדוש המקובל רבי יהודה אלמליח זצ"ל, מי שאך לפני שבעים ושתים שנים עוד כיהן ברבנות העיר וניהל ברמה את עדתו.
סיפורי פלאות מדהימים מתהלכים אודות צדיק זה, שעדיין ישנם בנינו יהודים הזוכרים את הנהגותיו המופלאות בקודש. ועד היום בקרב יהודי מרוקו עולים לציונו, כאשר ביום ההילולא שלו מתאספים מאות יהודים מכל רחבי מרוקו לכבודו.
הטרקטורים עלו לשטח, ולדאבון לב החלו בהרס הקברים. לפתע כבה המנוע וכלי החפירה הושבת. ניסו הפועלים ללא הצלחה לתקן את הכלי, אך שום תקלה נראית לעין לא ראו לפניהם. ניסיונותיהם להתקדם עם הכלי הניבו תוצאה דומה, אך כאשר ניסו לנסוע ברוורס לאחור, נסע הטרקטור ללא תקלה. כעת ניסו שוב להתקדם לעבר הרס הקבר שלפניהם, אך שוב הכלי לא עובד. לאחר שניסו כמה וכמה פעמים, הבינו שיש דברים בגו, ועצרו את החפירה. היו אלו קבריהם של רבי יהודה אלמליח ושל תלמידו הקדוש רבי יצחק הכהן, שם נעצרו הטרקטורים ללא יכולת להמשיך.
בלילה הגיע רבי יהודה בחלום לאחד מצאצאיו, והודיע לו על הסכנה בה נמצא קברו, וציווה עליו לנסוע בדחיפות למרוקו, שם ייפגש עם המלך. "המלך כבר יעזור לשימור המקום, ואני מצווה אותך להעביר את הקברים שלנו לקצה בית החיים, בסמיכות אליו תבנו בניין גדול של הכנסת אורחים. על הציון יהיה ממונה הערבי זקן המתגורר בסמיכות לשם. אִמרו לו שאני מיניתי אותו לשמור על המקום ולדאוג לעולים לקבר. בנוסף לזה, את כל בית החיים תקיפו בגדר חזקה בכדי שתישמר בכבודה וקדושתה".
הצאצא שלא הבין כיצד יוכל לבצע את כל האמור בארץ זרה, זכה למענה בחלום מסבו: "כשתקום בבוקר, תמצא בכיס המעיל מכתב ממני אל מלך מרוקו. אל תפתח אותו, תמסור לו את המכתב בשלימות ותראה שהוא יסייע לך. אל תחזור לארץ לפני שגמרת את השליחות" התרה בו.
נרעש ונרגש קם הנכד בבוקר, והנה מכתב מסבו הקדוש בכיס מעילו. הוא הבין שאכן זה חלום אמתי, ומיד הפקיד את ראשות הכולל שלו ביד ת"ח מלומדי הכולל, ויצא למלאות אחר השליחות המסעירה.
מלווה בשני יהודים יצאו מהארץ, ובהגיעם למרוקו ביקשו להתקבל אצל המלך. השומרים כמובן דחו על הסף את בקשתם, אלא שנכדו לא אמר נואש. "אמרו למלך שיש בידי מכתב עבורו מאחד הצדיקים שנפטר לפני עשרות שנים", ביקש. מלך מרוקו שהסתקרן למשמע הדברים הבלתי שגרתיים, הורה להכניסם לארמון, שם סיפר הנכד בקצרה למלך מי הוא סבו והושיט לו את המכתב, כשהוא מתאר לו איך הוא הגיע אליו.
המלך קרא את המכתב בהתפעלות. במכתב הורה לו רבי יהודה לצוות אל מושל 'אלקלה' לעזור לשלוחיו למלאות את השליחות שהטיל עליהם, ואף ביקשו לציידם בממון עבור כך. בתמורה לזה, הבטיח לו הצדיק ברכות לרוב. המלך שנרגש מתוכן המכתב, כתב היישר מכתב למושל 'אלקלה', ובנוסף לזה, אמר, שאת ההוצאות רוצה הוא לקחת על עצמו.
כך נבנה המקום, כשדבר קטן מדבריו לא נופל ארצה. את מלוא השליחות ביצעו השלושה, ולאחר שמונה חדשים זכו למלאות את השליחות.
הנהגות קודש של רבי יהודה אלמליח זצ"ל
סיפור זה פותח לנו צוהר קטן לדמותו הכבירה של הצדיק רבי יהודה אלמליח, מי ששימש כרבה של העיר 'אלקלה', והסיפורים המסופרים אודותיו, חלקם אפילו לא ניתנים לכתיבה. גדלות והשגות לא מוכרות הם מה שזכה ומה שסיגל לעצמו. "מאנשים שונים שכלל לא הכרתי, ושאין קשר ביניהם שמעתי סיפורי גדלות ומופת שקשה לתאר. בביתו פתח כולל לקבוצת תלמידי חכמים שכל מחסורם היה עליו, והיו לומדים תורה בביתו במשמרות כל שעות היממה. בתו מרת חנה תחי' מספרת, שלא היתה ישנה בלילות עקב ה'ריתחא דאורייתא' שהיה בביתם. נהג בגינוני קדושה מופלאים. לא עשה צרכיו אלא אך ליד הנהר שהיה מרוחק קילומטר מביתם, זאת היות והקפיד לטבול מיד לאחר מכן", מספר נכדו רבי שלמה, כפי ששמע מבתו מרת חנה תחי'.
אמנם, היה יושב ספון בחדרו ועוסק בנגלה ובנסתר, אך ידע גם למלאות את תפקידו כרב העיר, וכך היה מעורב בכל פרט הנצרך להכרעתו. לא היה מושג של גט במקומם. רבי יהודה היה יושב עם בני הזוג ימים שלמים עד שהחזיר את השלום לביתם. שמו היה נערץ אף בקרב הגויים שהיו באים לקבל את ברכתו ומייחלים למוצא פיו.
בפטירתו התקדש שם שמים לעיני כל, כאשר כל הגויים ראו בעיניהם כיצד האירה הלבנה באור גדול כאור יום עד שנטמן בקברו הקדוש, ורק לאחר מכן חזרה לטבעה.
רבי שלמה אלמליח שליט"א נכד רבי יהודה אלמליח זצ"ל
לרגל הופעתה בקרוב, בס"ד, של היצירה התורנית-קבלית המיוחדת – 'עטרת שלמה'. פירוש מקיף על כל הספר הקדוש עץ חיים לרבינו האר"י הקדוש, פרי עטו של אחד מחשובי תלמידי מורינו הרב שליט"א, זה עשרות בשנים, הרה"ח רבי שלמה אלמליח שליט"א, ישבנו לשיחה מיוחדת עם המחבר. ממנו אף שמענו שיעורים בתורת רבינו הקדוש כבר לפני קרוב לשני עשורים, כאשר הוא דולה ומשקה מתורת רבינו הקדוש ע"פ הניחוח והדעת האמתית כפי שקיבל ממורו ורבו מורינו הגה"ח רבי אליעזר ברלנד שליט"א.
כשעלתה משפחת אלמליח לארץ הקודש, שוכנה המשפחה בחצור הגלילית. תנאי המקום לא אפשרו לבני הנוער לדעת אורחות תורה, ובסיוע פעיל של השלטונות ששמו להם מטרה להשכיחם תורתך, היה קשה מאד לשמור יהדות כפי שצריך. גם מוסדות הלימוד הדתיים לא נתנו כלים להתמודדות עם החיים שמעבר לתורה, וכך רבים לא עמדו במצב ולא המשיכו בחיי תורה.
התעלות בתורה
בס"ד, ר' שלמה הצליח להיחלץ משיני הרחוב. עזרה לו אהבתו להיות בחיק הטבע, מקום בו הרגיש באופן טבעי כמיהה לה' יתברך, משם קבל את התעוררות התשובה וכך קם והלך ללמוד בישיבה הליטאית, דבר ירושלים, בראשותם של הרב יואל שוורץ והרב הורביץ.
"בישיבת דבר ירושלים למדנו כפי דרך הלימוד המקובלת בישיבות, 'לומדות' ועיון ישיבתי. באחד הפעמים, כאשר חזרתי מהישיבה לביתנו שאלני אבי מה אנחנו לומדים, אמרתי לו מסכת קידושין. "בא נלמד יחד" אמר לי אבי, ואכן הרצתי לו את הסוגיא עם כל השיטות והמפרשים שלמדנו. אבי, רבי חיים, שהיה רב בחצור והיה תלמיד חכם, כעס ואמר לי וכי כך לומדים? לא כך למדו אבותינו במרוקו. הם עיינו בכל מילה, כאשר הם מתעמקים בפשט הסוגיא ולא רצים לראות לפני כן את המפרשים, אלא מנסים להבין מתוך הסוגיא, בפרט מתוך פירושו הקדוש של רש"י.
לא נחה דעתו של אבי עד שלקח אותי אל אחד מחכמי מרוקו שהתגורר בעירנו, הלוא הוא המקובל רבי דוד סויסה זצוק"ל, שכבר אז היה זקן ושבע ימים, שישב עמי והסביר לי בכמה חודשים את הלימוד כפי שלמדו במרוקו, שזה מתיקות מיוחדת. מאז התחלתי ללמוד כפי הדרך שהתווה לי רבי דוד, וכבר לא למדתי בדרך של הישיבה.
בהיותי ב'דבר ירושלים', ישבו פעם הבחורים וצחקו על הברסלבים שהם הולכים לשדות וצועקים ועושים דברים משונים. אבל אני מתוך מה שהם אמרו בגנות הברסלבים, התעורר בי הרצון להכיר אותם ולהיות כמותם, היות ומה שהם סיפרו עליהם דווקא נשמע לי מאוד טוב. מבלי להכיר את הברסלבים הייתי מגן עליהם מהלעג שהפנו כלפיהם. שאלתי אותם האם יש ספרים של הרב הזה שלהם? ענו לי שהספרים שלו מוחרמים, ונשאר רק ספר אחד שלו שנקרא ליקוטי מוהר"ן.
חיפוש הצדיק
מפה לשם, השגתי ליקוטי מוהר"ן והתחלתי ללמוד בו, והנה אני רואה שאכן הספר שלו מאוד מעורר אותי. הרגשתי שהנה מצאתי תשובה לדבר שהרגשתי הרבה זמן והוא, שאני לומד בכל מיני ספרים וכתוב שם כל מיני דברים וזה לא מעורר אותי לקיים על-אף שאני לומד, והנה כשאני לומד ליקוטי מוהר"ן מתעורר בי הרצון גם כן לקיים.
"כשסיפרתי זאת לחבריי הם הגיבו: הנה כבר השתגעת…, אולם אני ידעתי שזה דבר אמתי, והתחלתי להתפלל לה' שישלח לי חסיד ברסלב. תפילתי נענתה ויום אחד פגשתי את הרה"ח ר' דוד בן ישי. סיפרתי לו שאני מחפש חסידי ברסלב, כששמע כך הביא אותי לישיבתנו הקדושה שובו בנים בעיר העתיקה".
בכדי לתאר את התרשמותו מהישיבה אליה הגיע, משתמש ר' שלמה בביטוי 'הר געש'. "אי אפשר לתאר איזה קדושה נעלית ואור היו בישיבה כשהגעתי אליה. מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א היה נראה כמו לפיד אש, והכל מסביב רעש וגעש עבודת ה' שלא ניתנת לתיאור. מנחה ערבית יחד עם שיעור של הרב שליט"א ארכו כשש שעות, כאשר אני כמעט לא הבנתי כלום מדיבורו הלוהט והמהיר של הרב, אבל ראיתי מחזה עצום שלא ראיתי מעודי".
בישיבה של מורינו הרב ברלנד שליט"א
אחד הדברים שתפסו במיוחד את ר' שלמה היה הציבור. "לאחר השיעור של הרב ראיתי שהאנשים היו כולם שקועים ברשפי אש קודש, באורות גדולים, ולא היה להם בכלל זמן לשיחות או דיבורים. ראיתי איך האנשים הולכים עם הדיבורים שקיבלו עכשיו להתפלל לה' עליהם, להתבודד שיזכו לקיים. אנשים שחיים בדרגות אחרות. מופשטים מגשמיות שרצונם הוא רק איך לעבוד את ה'".
לאחר מכן תלמידי הישיבה הלכו לנוח ולאגור כוחות לחצות. בשעה שלוש לפנות בוקר הגיע שוב מורינו הרב שליט"א לתפילה ושיעור בכוחות עצומים ובעירה מיוחדת לה'. לאחר התפילה והשיעור התחיל הסדר, בו היה שיעור בגמרא ע"י המגיד שיעור הגאון הרב פישל זצ"ל, שהגיע במיוחד ללמד גמרא את תלמידי הישיבה, למרות גילו המופלג והטורח להגיע עד לישיבה.
ולצד הרוחניות המרובה התנאים החומריים לא תפסו מקום כמעט. "ישנו היכן שכיום נמצא המקוה, היה נופל עלינו טיח מהתקרה בלילה וזה לא הפריע לאיש. לא הפריע לתלמידים לא קור ולא חום, ודאי לא אוכל כזה או אחר. היינו מופשטים מהדברים הללו".
בכדי להמחיש את האמור מתאר ר' שלמה מעשה שהיה אתו, כאשר אחד מתלמידי הישיבה דאז הציע לו שידוך, ר' שלמה הגיע לפגישה, וכשעלה הנידון על המגורים ותנאי החיים אמר לה ר' שלמה שלא צריך ארונות לבית, גם מיטות הוא דבר מיותר, הרי ניתן לישן על הרצפה וכו'…, כמובן שהשידוך התפוצץ מיד. כך היה כמה פעמים.
אלא שלר' שלמה היתה נקודה שהפריעה. "מרוב הכוח והזמן שהאנשים עסקו בעבודת ה', כשהיה מגיע הלימוד הרבה פעמים לא יכלו כבר להחזיק מעמד, כבר לא נשארו כוחות, והרגשתי שהלימוד הוא לא מספיק. היות והתרגלתי כבר ב"ה בלימוד זה הפריע לי, הרגשתי שחסר לי מאוד את הלימוד אליו הורגלתי, לכן החלטתי לפנות אל מורינו הרב שליט"א בעניין".
שאלה חשובה לצדיק
"חשוב לציין, שלגשת לרב לא היה כזה דבר פשוט. היראת כבוד שרחשנו מפני הרב היתה בלתי ניתנת לתיאור. אמנם הרב מאז ומעולם היה נוח ומאיר פנים לכל אחד, אבל מצדנו התלמידים, הייתה לנו אימה ופחד מהרב. כשנכנסתי לבסוף לדבר עם הרב אני זוכר באיזה הכנעה עצומה דיברתי אתו. אמרתי לרב כשהגעתי אליו, שהרב מגיע ומוסר שיעורים ותפילות אש להבה, ואכן עובדים את ה' מאוד, אבל לאחר שהרב הולך אנשים כבר אין להם כוח ללמוד, ובשיעור של הרב פישל אין הרבה משתתפים. ראיתי על פניו של הרב שהוא המום מכך שלא לומדים גמרא. הסברתי שזה קשה לי שאין מספיק לימוד, והרב שאל אותי מה אני חושב לעשות?
"עניתי לרב שאני חושב אולי לעבור לישיבה שבה כן לומדים יותר גמרא. הרב ענה לי: "כן, תלך לישיבת לב יהודה שם תלמד גמרא ולאחר החתונה תחזור אלינו". אני לא הכרתי כלל את הישיבה ההיא, ולא ידעתי שהיא ישיבה של חולקים על הרב, ושבעצם הוקמה בכדי לנסות להוות אלטרנטיבה לשובו בנים (ניסיון עקר, שהרי ידועים דברי חז"ל: "קושטא קאי, שקרא לא קאי". ואכן המקום נסגר מחוסר עניין…), אבל הרב שליט"א בענוותנותו שלח אותי לשם, היות ושם לומדים גמרא וזה ישיבה של ברסלב.
"למחרת מורינו הרב שליט"א עלה לישיבה ומסר שיחה בה הוא צעק על זה שלא לומדים גמרא, ואמר שאם לא ילמדו גמרא הוא יסגור את הישיבה, לא יהיה כלום אם לא יהיה גמרא. "בגללכם" הוסיף מורנו הרב "הבחור המתמיד שלמה אלמליח עזב את הישיבה". אני כבר לא הייתי בישיבה ושמעתי זאת לאחר מכן מגיסיי, רבי יצחק ורבי גדעון רודה שנכחו בשיעור.
בקי בשוב…
שם בלב יהודה אכן היה הרבה לימוד גמרא, אבל מצד שני לא היה כלל את האור שהיה אצל הרב. התחלתי ללמוד שם גמרא בהתמדה גדולה. הרה"ג ר' גדעון בן משה היה המגיד שיעור שלנו. הייתי רגיל לתפילות כמו אצל הרב ולאור שזכיתי בשובו בנים, ולאט לאט התחילו שם לנסות לדבר נגד שובו בנים שזה ריבוי אור וכדו'. אבל אני לא התייחסתי אליהם. ראיתי שאין להם בכלל את אור הצדיק.
שם היה לי חלק בהתקרבותו של הרה"ח ר' נתן הלר למורינו הרב שליט"א. ר' נתן למד בלב יהודה, וכשראה אותי שאני מתפלל כמו שהורגלתי אצל מורינו הרב שליט"א שאל אותי קצת על התקרבות לה' ועל שמירת עיניים וכו'. אמרתי לו: אם אתה רוצה לזכות לשמירת עיניים ושמירת הברית זה רק בשובו בנים! שם יש קדושה באמת. זה היה חלק ממה שקירב אותו.
אנשי מידות
סמוך לישיבה במוסררה שכן בית כנסת, שמתפל,ליו, יהודים בעלי בתים ביקשו מהנהלת הישיבה שימסרו להם מידי יום שיעור, וכך התחלתי ללמד שם מידי ערב את הבעלי בתים. במקביל הייתי הולך לישיבת פורת יוסף לשמוע שיעורים ממרן הג"ר בן ציון אבא שאול (בעצת המגיד שיעור שלנו תלמידו ר' גדעון בן משה). שם פגשתי את הרה"ח ר' שלום ארוש שליט"א שגם הוא היה בא לשמוע את שיעוריו העמוקים של הרב בן ציון, וכך הכרתי אותו.
לימים כאשר נישאתי, הצעתי את המקום לרב ארוש, בו יש אופציה לפתח מקום של תורה, והוא אכן התחיל ללמד שם, כשהוא מפתח את השיעורים במקום על פני כל היום, וכך בעצם התחיל לייסד את ישיבתו חוט של חסד. במקומי בערבים היה מגיע הרה"ח רבי אריה לייב שפירא זצ"ל למסור את השיעור. הוא התחיל ללמדם את ספרו הקדוש של רבינו ספר המידות, ובעקבות כך קרא למקום ישיבת "אנשי מידות".
עם הרב יחיא שניאור זצוק"ל
ערב אחד מגיע שליח מאת הגאון הקדוש המקובל רבי יחיא שניאור זצוק"ל וביקש לקרוא לי. כשהגעתי אליו אמר לי, שהוא רוצה שאהיה שמש שלו ואבוא אל ביתו לישון אצלו כל לילה, ובימים אלמד בישיבה. הסכמתי בשמחה וכך זכיתי להכירו ולהיות במחיצתו במשך שנה. אצל רבי יחיא ראיתי הרבה דברים שמימיים ומופלאים, חלקם הגדול לא ניתן להעלות על הכתב. היו לו כוחות רוחניים. הוא היה יכול לדבר עם נשמה של בן אדם כשהוא ישן ולשאול אותו מה שהיה צריך, כפי שראיתי בעיני.
עבודתו בקודש הייתה מופלאה ואציין כמה עובדות ממנה.
מידי ערב היה רבי יחיא הולך לישון בשעה אחת עשרה בלילה עד השעה אחת. לא די במיעוט שנה זה, אלא שגם היה מתעורר מידי עשר דקות, נוטל את ידיו וחוזר ליצועו. כשהיה קם בשעה אחת היה נכנס לחדרו ואומר את הפיוט אדון עולם בכוונה גדולה במשך חצי שעה! לאחר מכן היה עוסק בקבלה עד שהגיע זמן התפילה. הייתי נלווה אליו למקווה ומשם לתפילה ותמיד הוא היה מחדש חידושים ואומר דברי תורה. כך ראיתי אצלו גם כשהייתי מטייל עמו לפעמים. כולו היה תורה. היו לו גם הרבה כתבים של חידושי תורה, פעם גנבו לו אותם והדבר כאב לו מאוד. לאחר זמן הוא אמר לי שכבר יודע היכן הם.
השידוך
ליד הישיבה שלנו הייתה ישיבה חסידית של הגאון רבי מתתיהו דייטש (מי שזכה ללמוד תקופה ארוכה עם מורינו הרב שליט"א בביתו), שם ניסו לעזור קצת לתלמידי לב יהודה למצוא שידוכים, היות והנושא של שידוכים היה מאוד קשה אז לברסלבים. בעקבות כך המליצו לנו, שכשיוצאים לשידוך להסתיר את הפאות מאחורי האוזניים וללבוש מעיל קצר וכובע קנייטש.
היות והיה לי שם של מתמיד הוצעה לי הצעה ממשפחה חשובה, משפחת רודה. המוצעת פנתה לאחיה בכדי שיבררו עליי, ואחיה הרה"ח ר' גדעון והרה"ח ר' יצחק ענו לה בהתלהבות: "בטח אנחנו מכירים אותו הוא הרי למד אתנו תקופה בשובו בנים בהתמדה והרב דיבר בשבחו". היו אלו דיבורים מכל הלב, אבל בזכותם נודע לה שאני ברסלבי, והיא שלמדה במקום של מתנגדים, לא רוצה ברסלב…
כאן הגיעה העזרה ממקום לא צפוי. המשפחה שכן רצו את השידוך, ואפילו הסמינר ששמעו עלי שאני מתמיד לחצו עליה כן להמשיך בשידוך, וכך בס"ד זכיתי להקים בית יחד עם רעייתי אביגיל ע"ה. מסדר הקידושין היה רבי יחיא שניאור. רבים מאנ"ש הגיעו לחתונתי, והיה זה הלם לסמינר והמדרשיה הליטאית לראות שכולם באולם ברסלבים…
בישיבתו של הצדיק
לאחר חתונתי, היות ולא היה לי פרנסה, התחלתי ללמוד סת"ם. כך יצרתי קשר עם הרה"ח רבי יהושע דב רובינשטיין שמזה שנים רבות עוסק בתשמישי קדושה. במהלך שיחותינו הציע לי רבי יהושע דב לבוא אל הרב שליט"א. עניתי לי לו שאני כבר מכיר את המקום, וזה לא מתאים לי היות והיום אני כבר על הקרקע…, הארס שנתנו לי בישיבה חלחל. ר' יהושע דב אמר לי שהיום הרב כבר שינה את ההנהגה בישיבה ויש לימוד גמרא, והכל יותר עם סדרים וכדומה. לפיכך החלטתי שבהזדמנות קרובה אלך לישיבה
התאריך י"ג מרחשון תשמ"ז. באותה שבת החלטתי להגיע לסעודה שלישית בישיבה. הגעתי מכיוון שער שכם בדרכי לישיבה, והנה לנגד עיני מחזה מזעזע: הקדוש רבי אליהו אומדי הי"ד שוכב על הרצפה כשדם רב זב וניגר ממנו על פני הרחוב. הייתי ממש ברגעים הראשונים לאחר הירצחו, ומיד עליתי לישיבה והזעקתי את החברים. נשארתי שם לכל הלילה, כולל למהלך ההלוויה והפרעות שהיו עם הערבים שניסו להפריע למהלך הלוויה. כמובן שמאורע מזעזע זה לא גרם לי לשוב ללימודים בישיבתנו…
חלפה שנה נוספת עד שהגעתי שוב לשיעורו של מורינו הרב שליט"א, הרב מסר אז שיעור כשעתיים או שלוש, בגאונות עצומה וידע אדיר. עשרות ספרים ומקורות. הייתי המום. בכלל לא ידעתי שהרב הוא כזה גאון. עד כה בקושי הבנתי את דבריו, מה גם שהשיעורים לפנים היו בעיקר בליקוטי הלכות, והנה נחשפתי לגדלותו בתורה. מאז נמשכתי לאורו הגדול. חזרתי ללמוד בישיבה, כשכל היום בית המדרש מלא מפה לפה, ועוסקים כולם בגמרא
המניעות
באותה תקופה היה מורינו הרב שליט"א מוסר שיעור בבית מדרשנו במאה שערים לפנות בוקר, והייתה שם קבוצת בחורים ואברכים שהיו שומעים אותו בקביעות. הם נמשכו מאוד אחר הרב ובשלב מסוים עברו לשובו בנים. אחד מהם התחיל בשלב מסוים בניהול הישיבה בעיר העתיקה, אולם לא מצא חן בעיניו שהישיבה היא מקום של בעלי תשובה. יותר היה נראה לו מתאים שתהיה זו קהילה חסידית שורשית. משכך, התחיל הוא לצמצם את כניסת בעלי תשובה לישיבה, כשבמקביל בכל שלב הראו לתלמידים נוספים, בעלי תשובה בדרך כלל את הדלת החוצה. אני מדבר על תלמידים גדולים ממש של הרב.
למורינו הרב שליט"א כאבה התופעה אבל הוא לא התערב בזה. לרב גם היה מאוד חשוב שילמדו גמרא, וכיון שהמנהל השתמש בתירוץ זה, הרב לא עסק בזה. גם אותי הרחיקו מהישיבה, ותמיד היו לנו כיסופין גדולים להתקרב חזרה. בינתיים ישבנו קבוצה גדולה של תלמידי הרב ולמדנו בהתמדה בשול של ברסלב במאה שערים.
באחד הימים ניגש אחד מהחברים אל מורינו הרב, היה זה בחודש תשרי ושאל אותו מה יהיה? עד מתי נורחק כך? מורינו הרב שליט"א ענה לו: אל תדאג עד פסח הוא (המנהל) יעזוב. היה זה נשמע קצת מוזר, וכי למה שהוא יעזוב כאן?!
בחודש ניסן באותה שנה, פוגש אותי אותו מנהל ליד ביתי. בראותי אותו מיד ביקשתי ממנו שיחזיר אותי לישיבה, אך להפתעתי החל אותו מנהל לדבר דברי שנאה ומחלוקת על מורינו הרב שליט"א, כשהוא מנסה למשוך אותי לצדו והודיע לי שהוא פותח קהילה חדשה המבוססת על יוצאי שובו בנים ומזמין אותי גם להצטרף. במקביל ניסה להניא אותי מלשמוע את שיעורי הרב שליט"א.
עניתי לו: "אתה לא מאמין שיש לרב שליט"א רוח הקודש? הנה לפני חצי שנה, כשעדיין לא היה לך אפילו צד לעזוב, כבר אמר הרב שליט"א שעד ניסן אתה לא תישאר כאן. והנה אנחנו בערבו של פסח ואתה יוצא מכאן. אתה מוזמן לשמוע זאת מבעל המעשה". הוא היה המום לגמרי. לא היה מענה בפיו.
המשכתי ואמרתי לו: "ומה שאתה מנסה למנוע אותי משיעורי הרב, אני רוצה שתראה לי עוד כזה רב שכשהוא מדבר אתך על חצות אתה מקבל כוח לקיים זאת בפועל. כשהוא מדבר אתך על תורה אתה מיד יושב ללמוד. בכל שיחה של הרב אתה מגיע מיד גם למעשה". שוב הוא נתקע ללא תשובה.
דאגתי להעביר את הדברים הלאה, שידעו הכל את דעתו של המנהל. במקביל רצתי לשול שם ישבו תלמידי הרב שליט"א וקראתי להם לבוא בחזרה. היה זה בתיאום עם שאר אנשי ההנהלה, וכך הייתה הרווחה. מאז זכיתי ללמוד בבית מדרשו של מורינו הרב שליט"א ולקבל מרוחו הגדולה.
בראשות הכוללים
כאשר התחילו להיפתח סניפים של הישיבה בערים שונות, נשלחתי לעמוד בראשות הכולל בקרית אתא ואחר כך בכולל בבת ים. הכולל התנהל על פי רוחו והנהגתו הגדולה של מורינו הרב, ולצורך כך הייתי שוהה במהלך ימות השבוע בכולל וחוזר לביתי לקראת השבת. ייאמר לשבחה של רעייתי, מרת אביגיל ע"ה, שהייתה שולחת אותי במסירות נפש לכל ימות השבוע, כשהיא לוקחת על עצמה את כל עול ניהול הבית. (אי"ה בסדרת הכתבות על הכוללים, יופיעו הסיפורים המדהימים ששמענו מר' שלמה על התקופה הזאת).
פעם בשנה היה לנו שיעור בביתו של מורינו הרב בירושלים, כאשר אנו רואים בכל ההנהגה של הרב, ובפרט בעניין הכוללים את רוח קודשו של מורינו הרב. סיפורים רבים ראיתי גדולים ונוראים, ואספר על אחד מהם:
אחד מחשובי האברכים בכולל לא זכה להיפקד בילדים. בשיעור שהיה לנו בביתו של מורינו הרב, השתתף אותו אברך ואני הכנתי אותו לפני כן שעליו לבקש ברכה מהרב היות וכאן היא הישועה שלו. אותו אברך אכן ניגש לרב וקיבל את ברכתו שבשנה הבאה כבר יזכה לבן. חלפה שנה והלה עדיין לא נפקד. כך היו כמה וכמה פעמים שביקש את ברכתו של הרב ועדיין לא נושע.
חשוב לציין שמבחינה רפואית לא היה סיכוי כלשהוא שיהיו לבני הזוג ילדים, אך הלה הבין שיש כוח יותר גדול מדברי הרופאים, כוח הצדיק.
באחת הפעמים שהגענו לרב, אמרתי לאותו אברך שעליו להתעקש עד שיקבל הבטחה מהרב. 'כאן היא הישועה שלך' הבהרתי לו. עליך להתעקש עד שתראה שפעלת. ואכן לאחר השיעור ניגש האברך אל הרב וביקש את ברכתו. והרב שוב בירכו, אלא שמיודענו הרגיש ש'זה לא זה', וחזר לבקש ולהפציר, כשהוא מודיע שלא יצא מכאן עד שיקבל הבטחה ברורה לילדים, עד שבשלב מסוים הוא פרץ בבכי, שהכיל את כל הצער של שנים כה ארוכות בהמתנה לילדים. "למה ה' עושה לי את זה" פלט.
לפתע הרצינו פניו של הרב והוא פנה אליו: "אתה יודע למה אין לך ילדים, בגלל מה שעשית כך וכך עד גיל שבע-עשרה!" הגיל בו חזר בתשובה. פניו של האברך החליפו צבעים. הוא לא האמין למשמע אזניו. כל מעשיו בימי חייו גלויים לרב לפרטי פרטים. כאשר התעשת מעט שאל את הרב: "מה עליי לעשות כעת?" הרב אמר לו: "קח עט ודף ותרשום את המכשולים שהיו לך". "אבל איך אזכור את הכל?" שאל את הרב. הרב השיב לו: "אני נותן לך שעה לשבת בחדר הסמוך ולהיזכר. לאחר מכן תשרוף את הדף ואז תפקד בילדים".
בסיעתא דשמיא הצליח האברך לרשום את הכל כהוראת מורינו הרב, ואז זכה לברכתו של הרב. באותה שנה כבר נפקדו בני הזוג וזכו לבת, וכיום יש להם ארבעה ילדים כ"י.
סיפורים רבים ראיתי אצל הרב, ממש ביטול הבחירה, אולם סיפרתי את המעשה הזה היות ובסיפור זה רואים את גדולתו של מורינו הרב שליט"א, גם שיודע על האדם את כל מעשיו, גם את כוחו להורות לאדם תיקון ודרך תשובה, וגם לפעול לו ישועה שלמה מעל הטבע.
לר' שלמה יש גם מסר הנלמד מהסיפור: אצל הצדיק צריך להתעקש. אם תעשה כן בסוף הישועה בוא תבוא. מי שמיד כשלא קיבל את מבוקשו עוזב, פשוט מפסיד את מה שבאמת היה יכול לקבל.
מראשות הכולל לספסלי הישיבה
תקופה לא קלה עברה על ר' שלמה. בשיא פריחת הכוללים עליהם היה אחראי, קינא בו אי מי, והחליט שעליו לעצור את הצלחתו. הלה בא בדברים עם ההנהלה בטענות ואמתלאות שונות עד שהגיעו הדברים לידי כך שהודיעו לו חד משמעית: תבחר לעצמך, או את הכוללים או את שייכותך לישיבת שובו בנים, כולל לימודי הילדים במוסדות.
ר' שלמה יבלט"א יחד עם אשתו מרת אביגיל ע"ה קיבלו החלטה נחושה: חינוך הילדים הוא לפני הכל. הם לא יעזבו או יגרמו לילדיהם לעזוב ח"ו את ההתקרבות לרבינו הקדוש ולתלמידו האמתי שבדור מורינו הרב שליט"א. ר' שלמה 'חתך' מכל הכוללים בצורה חדה ועזב את הכל.
אלא שתלמידיו הרבים לא אבו להניח לו. הם המשיכו לראות בו את רבם ולהמשיך להגיע אליו ולא עזבוהו. ר' שלמה שראה שלטובת העניין עליו לעזוב הכל קם ועשה מעשה. הוא החליט לפתוח… חנות פיצה! לא פחות.
את ייסורי הנפש שנלוו לזה אי אפשר לתאר. ממעמד של רב נערץ להמונים הופך ר' שלמה לבעל חנות פיצה!? חלק מתלמידיו ששמעו על כך לא האמינו למשמע אזנם ובאו לראות בעיניהם האם נכונה היא השמועה. דמו של ר' שלמה נשפך בתוכו כשהגיעו הללו וראו שאכן כן הוא, אבל הוא הגיע להחלטה נחושה. הוא הרגיש שכך ה' רוצה ממנו. המעמד וההערצה שהיו לו היו לו לזרא. הוא הבין שה' לא רוצה את הכבוד הזה, וכך בתוך תקופה קצרה נשאר ר' שלמה לבד.
הקב"ה ייעד לו משימה אחרת, וכעת הוא בדרך אליה.
תורת הנסתר
כעת כשעזבו אותו תלמידיו, יכול היה ר' שלמה להשאיר את ניהול החנות לעובדים, ולחזור ללמוד בישיבתנו הקדושה שבעיר העתיקה.
"יום אחד פונה אליי רבי נתן סעדה, ואומר לי שהגיע איזה אברך ליטאי מכובד והוא מתעניין בישיבה וברב, וביקשני להסביר לו ולקרב אותו. התיישבתי עם האברך לשיחה שנמשכה מחצות הליל עד הבוקר, ובו הסברתי לו מעט מתורת רבינו ומהרב שליט"א. התוצאה של השיחה היתה שהאברך הנכבד עזב את הכולל שלו שבבית וגן ועבר ללמוד בישיבתנו שבעיר העתיקה.
"הכולל בו למד היה כולל ללימוד קבלה של תורת בעל ה'לשם' זצוק"ל, והאברך שהיה בקיא היטב בתורתו ביקש ממני שנלמד יחד בחברותא את תורת ה'לשם'. הגענו להחלטה שביום אנו לומדים גמרא, ובלילה מחצות את תורת ה'לשם', ספר הדע"ה, "דרושי עולם התוהו" של הלשם שהוא ספר עמוק מאוד.
צריך קצת לספר על הלשם. רבי שלמה אלישיב מספר בהקדמת ספרו, שמיום שנתוודע לקבלה היה לומד רק קבלה, במשך שמונה עשרה שעות ביממה! והיה לו רבי נסתר, שלמד אתו, ואז הוא זכה לכל מיני גילויים חדשים. חלקם מופיעים בספר הכללים ובספר הדע"ה ועוד.
כך למדנו יחד במשך שנה, כשבמקביל סיפרתי על האברך הזה שממש ידע בע"פ את תורת הלשם להרה"ח ר' משה צנעני שליט"א, ואף הוא החל ללמוד אתו בחברותא את ספרי הלשם.
בשלב מסוים הרגשתי שאנחנו לא לומדים בצורה נכונה, היות ואין לנו את הבסיס שזה תורת האר"י הקדוש. אמרתי לחברותא: מקודם עלינו ללמוד "עץ חיים" שעליו נשען הכל, ואז נוכל לשוב ללימוד הלשם. לחברותא זה היה קשה, אבל אני הגעתי למסקנה שאני לא לומד כעת לש"ם רק את הספרים שמבארים את העץ חיים. כך התחלתי ללמוד את העץ חיים עם חיבורו של הלש"ם 'ביאור הליקוטים', על העץ חיים, אלא ששם הוא מבאר רק שמונה שערים מהעץ חיים. החלטתי שאני כעת חייב ללמוד היטב את כל העץ חיים עם כל המפרשים, ואז לחזור לשאר הלימודים.
כשהגעתי ללימוד הזה ראיתי שזה לא קל בכלל היות וישנם הרבה דברים הטעונים הסבר. קניתי את כל מפרשי העץ חיים במטרה ללמוד, וכשניסיתי ללמוד עם מפרשי העץ חיים גיליתי שאין ביאור מקיף ומתומצת על העץ חיים, מלבד מה שיש נושאים הנתונים במחלוקת בין המפרשים. השתוקקתי שיהיה ביאור מסודר ע"פ דברי המפרשים כמו החיבור שעשה המקובל הרב דניאל פריש על הזוהר הקדוש.
בעטרה שעיטר שלמה…
מה שעודד אותי להתחיל לכתוב בעצמי היה הקדמתו של המקובל האלקי בעל "בית לחם יהודה", בו מבאר שעשה את חיבורו היות וחסר ביאור על כל העץ חיים, והחיבורים שיש הם על נושאים מסוימים ולא על הכל, ולכן הוא כתב את חיבורו. אלא שראיתי שגם החיבור שלו עדיין לא מבאר כל מילה, ונותרו דברים הטעונים ביאור, וגם היות שדברי הבית לחם יהודה מופיעים בהרבה מקומות באריכות גדולה, ונדרשת מלאכה לפשט אותם.
דבר נוסף שגרם לי להתחיל לכתוב, הייתה העובדה שאמנם על חלקו הראשון של העץ חיים שעד שער כ"ה רבו המפרשים, אולם כמעט כולם לא פירשו את החלק השני, שנשאר במובן מסוים כספר החתום.
כשהתחלתי לכתוב את הביאור השקעתי את כל כולי אך ורק בזה. מחצות עד הבוקר, ומשעות הבוקר עד השקיעה הייתי כולי מונח בחיבור הזה בלבד. שמונה עשרה שעות ביממה ישבתי על זה לפעמים. כשראיתי מחלוקת בין המפרשים הייתי מתפלל לה' שיאיר את עיניי מה הוא האמת, וכך עסקתי בחיבור זה שמונה שנים, כשאיש מלבדי, כולל אשתי ע"ה לא ידעו כלל על עיסוקי בקבלה.
לאחר שגמרתי את הפירוש ראיתי שהוא מאוד ארוך, ולפיכך התיישבתי לכתוב הכל מחדש יותר בקיצור ובהשמטת ביאורים ופלפולים שאינם נצרכים לעצם הביאור. לאחר שסיימתי זאת בסיעתא דשמיא מרובה, רציתי לדעת מה היא דעתו של מורינו הרב שליט"א על החיבור, וקניתי כרטיס טיסה להולנד, אל מורינו הרב.
החלומות שהתגשמו
באותו שבוע חלם ר' שלמה שלושה חלומות. שניים מתוכם סיפר בראיון לקו המידע של מורינו הרב, ואת החלום השלישי הוא מספר לראשונה ל'התחדשות':
בשבוע בו נסעתי חלמתי ביום ראשון שאני מגיע להולנד, ורואה את הרב שליט"א, כשהוא לבד, ורק אני בא אל הרב בהתרגשות מחבק את הרב ואומר לרב כמה התגעגעתי אליו, והרב מחזיר לי אהבה וחיבוק. החלום התגשם במלואו, וכפי שכבר סיפרתי בקו.
ביום שני אני חולם, שהנה אני הולך עם הרב, והרב שליט"א עטור בטלית ותפילין. והנה אנו עוברים ליד נהר, ומורינו הרב שליט"א קופץ בבגדיו לטבילה בנהר עם הטלית ותפילין. אני קורא לרב בחלום שהתפילין יכולים להירטב ולהיפסל, אך הרב כבר מגיע אליי חזרה ומראה לי שהתפילין נשארו יבשים לחלוטין, וגם הבגדים יבשים. הייתי בהלם.
וכיצד התגשם החלום? הנה דברים כהווייתן: "התפללנו עם מורינו הרב שליט"א בשבת תחת כיפת השמים, והנה באמצע קריאת התורה התחיל לרדת גשם. אנשים רצו לכסות את הספר תורה, אך הרב אמר שאין צורך. הרב הזמין אותי לעלות לתורה, ולתדהמתי אני רואה שהספר תורה יבש לחלוטין! לא רק זה, אלא שגם הרב נראה יבש לגמרי, אפילו פאותיו לא נשארו יבשות. אין לזה כל הסבר טבעי, אבל זה מציאות שבעיניי ראיתי.
החלום השלישי קשור לסיבה שבגינה נסעתי לרב – בכדי לשמוע את דעתו על החיבור. בלילה השלישי אני חולם שמורינו הרב שליט"א נכנס אליי לבית ושואל אותי: "שלמה איפה החיבור שלך"? אני מבולבל כולי שואל את הרב: איזה חיבור, והרב עונה לי: החיבור על העץ חיים. אני ניגש לארון, מוציא מחברת מכתב היד ומראה לרב. הרב נוטל את המחברת ומתחיל ללכת. בחלום אני מתחיל להתחנן על נפשי מאת הרב שיחזיר לי את המחברת היות ואין לי העתק שלה, וכאשר אצלם את החומר אביא לרב. לאחר תחנונים הרב הסתובב אליי, החזיר לי את המחברת וחייך.
כשהגעתי להולנד, התפללתי לה' שאקבל מאת הרב תשובה ברורה על החיבור, האם להדפיס אותו. כאמור, עדיין לא אמרתי לאיש על החיבור הזה, ולא הייתי מסוגל להגיד לרב בפה מלא: חיברתי חיבור על עץ חיים…, אני כאמור עולה לתורה אצל הרב ועדיין לא יודע כיצד והאם אומר לרב על החיבור. אבל אז ראיתי שאין צורך.
לאחר שעליתי לתורה, החל הרב לדבר לפתע על חשיבות ועל חובת לימוד העץ חיים, ושזה לא בעיה ללמוד את הספר הקדוש הזה. הרב פנה לתלמידו הרב יוסף מן בהוראה שיהיו כאן ספרי עץ חיים, ובמשך רבע שעה! לא הפסיק לדבר על לימוד העץ חיים ושחובה שבכל בית יהיה עץ חיים. אני עומד בסמיכות לרב כמסומר למקומי ולא מאמין למשמע אוזניי. כבר קיבלתי תשובה לשאלתי. ואכן במהלך כל השבת הרב דיבר על לימוד העץ חיים, וביותר, במלווה מלכה במוצאי שבת, דרש הרב כמה שעות מהעץ חיים, לפליאת חלק מהנוכחים.
חזרתי לארץ. בהגיעי יום אחד לתפילה בישיבתנו הקדושה אני רואה את הגה"צ המקובל רבי יהודה שיינפלד שבא להתפלל בישיבה. מצאתי הזדמנות נאותה וסיפרתי לו שכתבתי ביאור על עץ חיים. שאלתו הראשונה היתה, כיאה למקובל הבקיא בכתבים ובפירושיהם: "על כל העץ חיים? גם על החלק השני?" כשהשבתי לו בחיוב הוא היה בהלם. הראתי לו את החיבור והוא התפעל מאוד, ובקשני שאלך להראות את החיבור לגאון המקובל רבי עמרם אופמן.
רבי עמרם אופמן למד חלק נכבד מהחיבור עם הרה"ח ר' אסף חן ממורי הצדק דקהילתינו, ומשם עבר החיבור לראש ישיבת שער השמים המקובל רבי ראובן גרוס שליט"א, והוא כתב הסכמה על החיבור.
לאחר מכן פניתי למוציאים לאור שיסייעו לי בהכנת הספר, אולם הללו דחו אותי, הן משום גודל הכמות, והן משום שזה ספר בקבלה ונדרשת לו הרבה אחריות.
באחד מחיפושיי, נקלעתי שלא בכוונה לחנות ספרים גדולה. אמרתי לעצמי: אנסה אולי גם כאן. בעל החנות שגם התעסק בהוצאה לאור לא יכל לעזור לי, אבל הוא הציע לי לפנות לאיזה מקובל המתעסק רבות בההדרת ספרי קבלה, "ואם הוא ייקח את זה על עצמו, אתה יכול להיות רגוע"…
כך נוצר קשר ביני לבין המקובל הגדול רבי יוסף הכהן שליט"א, שהוציא בעצמו מספר ספרים בקבלה וגם ההדיר את כל כתבי האר"י הקדוש בחיבורו הנקרא "מאירת עיניים". כשהראיתי לו את החומר הוא היה המום כולו, מעודו לא נתקל בחיבור כה מקיף על העץ חיים. הוא הסכים לקחת על עצמו את המלאכה, שמלבד עלויותיה הגבוהות תארך לפחות שנה וחצי, להערכתו הראשונית. היה צריך להעתיק הכל מכתב היד הצפוף, לערוך להגיה וכו'.
הפלא הגדול אותו סיפר לי רבי יוסף הוא, שהוא סיים בדיוק אז ההדרת הספר הקדוש מבוא שערים, והתפלל לה' שישלח לו ספר נוסף בקבלה לעסוק בו בכדי להגדיל תורה. ר' יוסף החליט ללכת לקברו של האדמו"ר רבי גדליה משה מזוויעהל זצוק"ל ולעשות שם את הסגולה המפורסמת להתפלל שם על דבר שצריכים לו ישועה בימים שני חמישי ושני. בקברו של האדמו"ר התפלל ר' יוסף שישלח לו ה' ספר קבלה לערוך.
היום בו הגיע אליו ר' שלמה עם החיבור, היה ביום שני בו סיים את הסגולה!!
העבודה התארכה למעלה מהמצופה, כאשר העריכה הנוכחית היורדת זה עתה לדפוס היא המהדורה הרביעית! במשך שנתיים וחצי עמלו יחד עם מקובל נוסף, רבי יצחק הכהן להוציא מתחת ידם דבר נאה ומתוקן כשהם מגיהים מסדרים ומתקנים. רבי יוסף שהתפעל מאוד מהחיבור שאל את ר' שלמה כיצד זכה לחיבור זה? ואז כשסיפר לו ר' שלמה את סיפורו של סבו הגדול המקובל רבי יהודה אלמליח זצוק"ל (שאת סיפורו הבאנו בתחילת הכתבה), נחה דעתו. "זה זכות אבות, שבכוחה זכית לכך", אמר לו. ר' שלמה מצידו תולה את זכות הוצאת הספר גם במורו ורבו מורינו הרב ברלנד שליט"א, והוא חש שמכוחו זכה לחיבור זה.
בזכות נשים צדקניות
בעיניים מצועפות מזכיר רבי שלמה את חלקה הגדול של אשתו מרת אביגיל ע"ה, שרק מכח החלטתה הנחושה לחסות אצל הצדיק, ומכח כל העול שלקחה על עצמה בכדי שבעלה יישב כל הימים לרבות הלילות על עבודתו הקדושה זכה לכל זה.
הספר עלה על שלחן מלכים, שלחנם של גדולי ישראל שהביעו את התפעלותם מהחיבור בצורה יוצאת מן הכלל, ועיטרו אותו בהסכמותיהם. ובראשם הסכמתו של מורינו הרב ברלנד שליט"א, שכתב בהסכמתו את הדברים שאמר לו בעלותו לתורה בהיותו בהולנד, שחובה שיהיה בכל בית עץ חיים… האדמו"ר מתלדות אהרן, שלא נוהג ללמוד בספרים חדשים, שקד על הספר הרבה, כעדות הגבאי שהתפעל מכך מאד. האדמו"ר אף נתן הסכמה בשמו, שהוא דבר נדיר אצלו.
גם הפרט בחלום בו הרב לוקח לר' שלמה את המחברת התקיים כפשוטו, כאשר הרב הוא היחיד שקיבל את מלוא החומר לפני ההדפסה, וזאת ע"פ בקשתו המפורשת. מורינו הרב שליט"א הביע לא אחת בפני באי ביתו את התפעלותו מהחיבור, וציין שזכה לזה בזכות אשתו מ' אביגיל ע"ה. הרב אמר שחיבור כזה לא היה מעולם, ושהמחבר זכה למתנת חינם מן השמים
ולסיום מציין לנו ר' שלמה, שאמנם הוא שמע מאת הרב במהלך השנים הרבה שיעורים בקבלה, אולם את העיון של הרב בזה הוא לא הכיר. בחיבור הנוכחי, נקלעו בעריכתם לשאלות חמורות הדורשות הכרעה גדולה. רבי שלמה שנכנס אל מורינו הרב שליט"א הציע בפניו את שלושת הסוגיות, ולתדהמתו קיבל מיד תשובות בהירות, המאירות את הנושאים באור יקרות. תשובות שכמו נשלפו מהשרוול. היה זה הפתעה לראות את כוחו הגדול של הרב בעמקות ועיון הקבלה, דבר שלא כל יום זוכים לראות.
להזמנת החיבור ניתן להתקשר לפל: 0527869472 משלוח עד הבית בעז"ה
העלון באדיבות המגזין 'התחדשות'
