צור קשר עם הרב ברלנד

ראיון מחזק מאוד עם ר' אליהו סוכות שליט"א תלמיד הרב ברלנד שליט"א

מוצאי שבת קודש פרשת וארא, ר"ח שבט, עשינו את דרכנו לביתו של ראשון תלמידי מורנו הרב שליט"א, הרה"ח ר' אליהו סוכות, לשמוע את סיפור התקרבותו ולהתחזק מדיבורי אמונה. שעות הערב הראשונות הם שעות השינה הבודדות שלו. יומו מתחיל בנקודת חצות לילה בהתבודדות בשדה, ובכל זאת פינה מזמנו היקר והעמוס עבורנו. בחוץ שורר קור מקפיא עצמות, רוחות סערה וגשמים עזים מלווים אותנו לצד רוחות המחלוקת ה"י. אך כל אלה נמוגו כלא היו עם פתיחת הדלת וחיוכו הלבבי של ר' אליהו, קירות ביתו הספוגים בעבודת ה' השרו עלינו חמימות דקדושה, הרגשנו כאילו אנחנו בפלנטה אחרת, מוגבהים טפח מעל הקרקע נושמים אוויר הנח והזך של אהבת ישראל, שלום, ואחדות. הרגשה של מתיקות הפירות הנפלאים אותם יצר מורנו הרב שליט"א בעמל ויזע. כך התחילו חברי מערכת העלון התחדשות את ההקדמה שלפני הראיון עם ר' אליהו סוכות שליט"א.

התמונות המעטרות את ביתו, פרי ידיו האומניות הוסיפו לאווירה המיוחדת. ר' אליהו, שכידוע יודע נגן, ונעימותיו פורטות על מיתרי הלב, התחיל "לחמם את האווירה", כלשונו, עם הניגון 'אדיר איום ונורא' של מוצאי שבת – אותו נהג לשיר עם הרב רבות בשנים בדרכם לשדות. הניגון היה כ"כ במקום, הלבבות נפתחו, ודיבורי אמונה וחיזוק החלו קולחים מפיו, על הזכות הגדולה שזכינו להתקרב לרבנו הקדוש ולתלמידו הגדול בדורנו מורנו הרב.

הרב לא הסיח דעתו מרבנו כל החמישים שנה

"שאלו פעם את הרב, איך זכית להגיע לכזו דרגה בעבודת ה'? הרב ענה כי "חמישים שנה מאז שהתקרבתי לרבנו, לא הסחתי דעתי מרבנו הקדוש אף לא לרגע אחד!!", מי שבקיא בספרי רבנו הקדוש ומוהרנ"ת זיע"א רואה, כי גם בהיסטוריה של ברסלב, נדיר למצוא מישהו שקיים את כל הדיבורים, והולך עם כל העצות, ומקיים רצון רבנו בשלמות – כמו מורנו הרב. כל המטרה של רבנו זה רק להביא את הגאולה, לקרב את עם ישראל בדרך נפלאה ונוראית, ובגלל זה מתקיימת מחלוקת גדולה על רבנו, ועל מוהרנ"ת פי שתיים, הרי רבנו אמר: "עשיתי דבר חדש שימשך עד סוף הדורות, וזה ע"י התלמידים"'.

כ"ק מורינו הגה"צ הרב בהשתטחות על ציון רבינו נחמן בנסיעות הראשונות
כ"ק מורינו הגה"צ הרב בהשתטחות על ציון רבינו נחמן בנסיעות הראשונות

וכשהוא מלא בהודאה ושירה לה' יוצא ר' אליהו למסע הארוך בן למעלה משבעים שנה אחורה אל ימי ילדותו בארצות הברית הרחוקה:

"משפחתי התגוררה בניו ג'רזי בניו יורק. לצערי, בילדותי היכרותי עם הדת הייתה בתפילות יום כיפור וראש השנה בבית הכנסת. כל יהדותי הסתכמה בזה. אבי שימש כרופא שיניים, ואמי הייתה ציירת במקצועה.

בגיל בר מצווה התעורר בי רצון להיות "רבאי", והתחזקתי קצת ביהדות. אך זה החזיק שנה בלבד, כשלאחריתה שכחתי מזה והתחלתי להשקיע בספורט לסוגיו השונים. הייתי לאחד הטובים בתחום, קבלתי 'מדליות' ההבל, והשקעתי בזה את כל יומי. בבית הספר קבלתי את התעודות המצטיינות ביותר, והציפיות של הורי ויתר המחנכים היו גדולות. משם המשכתי לאוניברסיטת RUTERS אחת הטובות בארה"ב ועשתי חייל בלימודי.

ר' אליהו סוכות בתפילות להצלחת עם ישראל
ר' אליהו סוכות בתפילות להצלחת עם ישראל

בד בבד התחלתי להרגיש חיסרון עצום בחיי. התחלתי לחשוב: למה באתי לעולם, ומה היא מטרת החיים? כשהלימודים האוניברסיטאיים לא נותנים מענה לתחושותיי. החלטתי לקחת פסק זמן מלימודי באוניברסיטה, ואמרתי זאת למורים. הם ניסו לשכנע אותי לא לעשות צעד זה, אבל אני הייתי נחוש בדעתי, ואמרתי להם שאני אקח פסק זמן של שנה, ולזאת הם הסכימו. למעשה לא חזרתי אליה מעולם. (אומר לנו ר' אליהו בחוש ההומור האופייני לו: אולי עד עכשיו הם מחכים…).

עם ר' שלמה קרליבך

רבי אליהו מדגיש נקודה חשובה בדרך להתקרבות. "רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל אמר שעל כל אחד לכתוב סיפורי מעשיות משלו. לכל אדם את הדרך שלו, את המקום שלו, ואל לו לאדם לנסות לחקות מישהו אחר. כך גם בעניין ההתקרבות לה' יתברך, לכל אדם יש את המסלול שלו. היום זה הילולת רבי זושא מאניפולי זיע"א, שאמר: 'בשמים לא יתבעו אותי למה לא הייתי פלוני או אלמוני, אלא למה לא הייתי זושא'. הוי אומר שעל כל אדם לראות איך הוא מתקדם".

יום אחד פגש את חברו שהתגורר בסן פרנסיסקו. הלה סיפר לו על "רבאי תלמיד חכם, שגם שר מאוד יפה", ושכנע אותו לבוא לשיעוריו. היה זה ר' שלמה ז"ל. אותו חבר עצמו, בתחילה ניסה להוכיח לשלמה, ולהכחיש את מציאות בורא עולם חלילה, אך הוא סתר לו את כל דעותיו המעוותות, וקרבו ליהדות.

ר' אליהו סוכות
ר' אליהו סוכות

"אני כשלעצמי" אומר ר' אליהו "לא עניין אותי עובדת היותו תלמיד חכם, רק הפן המוסיקאי שלו, זה מה שמשך אותי וגירה אותי לבוא אליו". ואכן, ר' אליהו הגיע לשיעוריו של שלמה. אך, במקום להתעניין בשירים, הוא מצא את עצמו נמשך דווקא אחרי דברי התורה ואור היהדות ששלמה הקרין. "התורה הראשונה בליקוטי מוהר"ן שלמדתי אתו הייתה תורת "הניעור בלילה" (ח"א סימן נ"ב), שמדברת על עניין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו. הדיבורים כ"כ נכנסו לליבי, והחלטנו אני ואשתי לעבור לגור ליד יער, כדי שנוכל לקיים עצה זו. ואכן, אומרים ועושים ר' אליהו וזוגתו עברו לקליפורניה, שם התגוררו בכפר סמוך ליערות. כשרבי אליהו עוסק שעות רבות בהתבודדות ביער מדי יום, שם היה לו צריף.

הם היו כל כך קשורים אליו, עד כדי שפעם בחנוכה כשנסע שלמה לניו יורק לשבת חנוכה, עלו הוא וחברו על טיסה ונסעו לשם. שלמה דיבר אז הרבה על עניין מכירת יוסף והאחים שבאו למצריים. "הוא שפך אור חדש על כל הסיפור, בהביאו את דברי המדרש שיהודה אמר על מנשה בראותו את כוחו הגדול שהוא ודאי 'מבית אבא'. לפתע הרגשתי והבנתי שיהודי זה ענין אחר לגמרי…"

"ראיתי נקודה חשובה: מי שהתקרב אליו באמריקה התעלה מזה, ואילו בארץ מי שהתקרב אליו נהיה לו ירידה. אני חושב שזה פשוט תלוי מה האדם מחפש. שם שלמה הראה להם שהם בכלל יהודים, ולא היה להם מה לעשות אתו מלבד להתעלות. ואילו כאן זה גרם לאנשים ירידה רוחנית".

משפחת סוכות מחליטים לעלות לארץ

באותם שנים הקשר של ר' אליהו לשלמה היה חזק. הוא וזוגתו היו מנהלים את כל עניני הבית של ר' שלמה. מאות מקורבים ומתחזקים עברו שם. אך, לאחר מלחמת ששת הימים, בה שמע משלמה על הניסים והנפלאות שנעשו לתושבי הארץ, ובראותו את השבחים שרבנו הקדוש מדבר מגדולת ארץ ישראל, ושזה מקום המסוגל יותר לעבודת ה', החליט לעלות לארץ הקודש.

מששמע זאת שלמה התנגד נמרצות. "הוא פחד שיקצצו לנו את הכנפיים כלשונו, הוא חשש שיכבו לנו את כל האור של עבודת ה', שנהיה מרובעים או קרים". בעקבות זאת רבי אליהו התעכב עוד שנה בגולה. אך בנפשו הרגיש, שאכן זכה להכיר את היהדות ולהתעלות עצומה בעבודת ה', עדיין נפשו הצמאה והרחבה זקוקה למשהו אחר, משהו הרבה מעבר למה שהכיר. ר' שלמה בשיעוריו הִרבה לספר סיפורים חסידיים מתקופת הבעל-שם-טוב ותלמידיו, ור' אליהו כסף בכל מאודו להכיר את אותם ניחוחות של קדושה מקרוב. בדעתו חשב שאכן בארץ ישראל ימצא את אשר הוא כל-כך מבקש. ולכן החליט לעלות ארצה למרות כל הקשיים והמניעות.

ר' אליהו מחפש את האריות עובדי ה'

ר' אליהו בתמימותו היה בטוח שהמצב הרוחני בארץ הקודש מזהיר, "חשבתי שעדיף להיות זנב לאריות מלהיות ראש לשועלים…" משפחת סוכות יצאה לארץ הקודש והתיישבו בה. בהתחלה היו ממש נודדים ממקום למקום, עד שהתמקמו בבית וגן. שם הכירו את האדמו"ר מאמשינוב [הסבא של האדמו"ר כיום]. היה זה בתשכ"ט כשר' אליהו היה בגיל 25. אך כאן נכונה להם אכזבה גדולה, "בארץ חשבנו לראות תימנים עובדי ה' יושבים על הארץ ומלמדים תורה בכל מקום". כך הצטיירה לנו הארץ. אך ר' אליהו מוסיף שעדיין לא זנח את מחשבתו הראשונה "הבנתי שאכן יש כאן אריות, שכדאי לי להיות זנב להם, ועלי רק למצוא אותם".

מורינו כ"ק הגה"צ ‏‏הרב אליעזר ברלנד בישיבת 'שובו בנים' בעיר העתיקה תשע''א
מורינו כ"ק הגה"צ ‏‏הרב אליעזר ברלנד בישיבת 'שובו בנים' בעיר העתיקה תשע"א

"ממה שלמדתי משלמה, הייתי אומר לכל מי שאני פוגש 'שלום', נהגתי כך גם כשהגעתי לארץ ישראל, אך כאן גיליתי שזה לא מה שאני מכיר. מה הקשר שאתה אומר לי 'שלום'? אתה מכיר אותי?…"

"יום אחד – מספר לנו ר' אליהו – שמעתי שב'שול' של ברסלב במאה שערים נמצא הכִסא של רבינו הקדוש, ודבר זה ריגש אותי מאד. רציתי לראות זאת במו עיני והלכתי לשם. כשנכנסתי לשם ראה אותי אחד האנשים שם, ומיד כשראה אותי החל לצעוק עלי באידיש בקול רם. אני, שהייתי חדש בארץ לא הבנתי מילה ממה שאמר. אני חושב שמשהו במראה שלי הפריע לו, אני לא יודע מה, אולי הטלית או הסנדלים… בכל מקרה, אני הבנתי שאני לא רצוי במקום זה."

[אפרופו מחלוקות על בעלי תשובה בברסלב, מספר הרה"ח רבי שלמה חיים וויטריאול מבורו פארק, שפעם באחד משיעוריו של הרה"ח רבי אליהו חיים רוז'ין זצ"ל, שאל אותו רבי נחמן בורשטיין: יש אנשים שהבעלי תשובה שמגיעים היום לברסלב מפריעים להם, האם גם לכם הם מפריעים? ענה לו רבי אליהו חיים: אולי אני מפריע להם…

ואז שאל רבי נחמן בורשטיין שאלה נוספת את רבי אליהו חיים רוז'ין, אודות כך שהתקרב לאחרונה אחד בשם רבי אליעזר ברלנד, והוא תלמיד חכם גדול, אבל יש האומרים שאולי הוא לא כל כך… ענה לו רבי אליהו חיים: הרי דבר כזה אירע גם עם איש האלוקים רבי אברהם בן רבי נחמן זצוק"ל שהיו אנשים שחשבו שהוא חסר דעה ח"ו, ופעם שאל הרה"ח רבי אברהם שטרנהארץ זצ"ל את סבו הגה"ק רבי נחמן מטשעהרין זצוק"ל על רבי אברהם שאולי הוא חסר דעה ח"ו, ענה לו רבי נחמן: אולי הוא הגנני המוזכר בסיפורי מעשיות שהאנשים חשבו שהוא לא נורמלי, ובאמת הוא זה שתיקן את כל השדה. "כך גם לגבי שאלתך" ענה לו רבי אליהו חיים "אולי רבי אליעזר שהתקרב עכשיו, הוא הגנני?…"].

בצילו של רבינו

"יצאתי משם בשברון לב והלכתי לכותל. כל הדרך לשם בכיתי. בדרכי אני שם לב לפתע שמישהו נמצא לידי. אני מסתכל, ואני רואה ילד כבן שתיים עשרה בערך הולך לצדי, כך עד שהגענו לכותל. אף פעם לא הבנתי מי זה היה ומה רצה. שנים רבות לאחר מכן, באחת הנסיעות הראשונות לאומן, פונה אלי בחור כבן עשרים וחמש, ושואל אותי אם אני מכיר אותו. עניתי שלא. אמר לי אותו אברך: אני אותו הילד שליווה אותך לכותל, קוראים לי געצל גלבך (מנכדי רבינו הקדוש). באותו יום שצעקו עליך ב'שול', אני שראיתי את אותו אחד מתנהג אליך בצורה כזאת, כאב לי הלב מאד, ולא ידעתי איך לנחם אותך או לדבר אתך, החלטתי להתלוות אליך. אומר לנו ר' אליהו: דבר זה חימם לי את הלב מאד, והיווה עבורי ממש 'מסר' מרבינו הקדוש. כביכול שלח אלי את נכדו לשמח אותי בעת צערי."

"עוד הוסיף לספר לי שאחר כך סיפר זאת לאביו מה שעשה אותו אחד, והתברר שהוא החברותא שלו. למחרת הלך אליו אביו והוכיחו מאד, ואמר לו: האם זה מה שלמדת מרבינו לצעוק ולבזות את מקורביו החדשים? דע לך שיורד עכשיו אור חדש של גאולה, ורבים מתקרבים לאורו הגדול של רבינו הקדוש. ואבוי למי שיעז למנוע את אורו מהחפצים בו."

תיקון הדור וקירוב הגאולה תלוי באותו הצדיק של הדור

בעניין אורו של רבינו בדורות הללו, מחדד רבי אליהו נקודה חשובה: "כל המטרה של רבינו היא קירוב הגאולה, ובזה עוסקים הצדיקים תמיד. אבל, יש להבין שלכל דור יש דברים השייכים לאותו הדור ולא לנסות לחקות מתיקון שאינו שייך לדור, ובכך לפספס את המטרה שיש בדור הזה. לדוגמא: רבי אברהם ב"ר נחמן זצ"ל כשהיה באומן אמר לכל אנ"ש שחייבים לעלות לארץ ישראל ושם צריך להיות מקומו של רבינו. באותו הדור רבים לא הבינו אותו, והיו מכנים אותו "אברהם פון ארץ ישראל" (מארץ ישראל) כאומרים שהוא זונח את ציון רבינו הקדוש. והנה התוצאה היא שברסלב נמשכה ממי ששמע לראב"ן ועלה לארץ והציל בכך את ילדיו מסכנות רוחניות וגשמיות כאחד".

מורינו כ"ק הגה"צ ‏‏הרב אליעזר ברלנד ‏‏בשול טרם יציאתו לאומן
מורינו כ"ק הגה"צ ‏‏הרב אליעזר ברלנד ‏‏בשול טרם יציאתו לאומן

"זה היה העבודה אז. וכיום גם כן צריך לראות במי התלבש אורו של רבינו. לא כל תלמיד יזכה לזה. צריך עבור כך הרבה מאוד: שימוש וביטול לצדיק, וקיום העצות. מורינו הרב שליט"א, הוא מקום שבו האדם יוכל בקלות להפשיט את הגאווה. מורינו הרב שליט"א אמר שכל אדם צריך שיהיה לו הרבה חולקים וחבר אחד, בכדי שיהיה מי שיחזק אותו."

כשהגעתי לארץ, הפנו אותי לאולפן ללימודי השפה העברית, ושם היה מעורב, לא צניעות ולא תורה. נחלשתי מזה מאוד: האם בשביל זה עשיתי את הדרך הארוכה לארץ? ר' אליהו עזב לאלתר את האולפן, צערו היה גדול מנשוא, הוא לא מצא את עצמו, ונפשו הכמהה של ר' אליהו משכה אותו לכותל המערבי. זה הדבר היחידי שהכיר בארץ, ולשם היה הולך מידי יום להתפלל כמה שעות.  

"הלכתי לכותל והתפללתי ובכיתי לה' שעות ארוכות: תן לי דעת מה אני עושה בעולם, וגלה לי את מקומי בעולם הזה". ואכן תפילותיו המרובות התקבלו. תוך כדי שר' אליהו שופך את מרת נפשו, שומע הוא אדם נוסף שמתפלל ובוכה לה'. פנה אליו ר' אליהו לשאול ולברר את פשר הדברים, ותוך כדי שיחתם סיפר לו אותו אחד, שהיה אמריקאי ושימש בצבא אמריקה במלחמת קוריאה ב-1952, שם חילקו להם ספרי יהדות לחזק את רוחם, כשאותו חייל מקבל לידו את  ה-'סיפורי מעשיות' של רבנו הקדוש – דבר שגרם לו להתחקות אחרי חסידי ברסלב ולהתקרב ליהדות. כך הוא הכיר את הרה"ח ר' גדליה קעניג זצ"ל והתכתב אתו, ולאחר שעלה לארץ נהיה תלמיד של ר' גדליה. "אותו האמריקאי ראה את הרצון החזק שלי ואמר לי: בא תכיר את ר' גדליה הוא ודאי יחזק אותך."

ר' גדליה גר אז בירושלים, ור' אליהו אכן הלך אליו. ר' גדליה למד אתו בחברותא כל יום שעתיים, שעה קיצור שולחן-ערוך ושעה ליקוטי מוהר"ן. חיזוק גדול שאב ר' אליהו מאותן שעות. כך זה נמשך במשך שלושה חודשים, כשר' אליהו מתוודע לחסידי ברסלב ולתורתם.

בארץ המשיך רבי אליהו במלאכת הקירוב כפי שנהג בביתו של שלמה. הוא היה מקרב אמריקאים ליהדות, והיו סועדים על שלחנו כל שבת כשלושים עד חמישים אורחים!

אחד מתלמידי מורינו הרב שליט"א הראשונים התקרב בזכות ר' אליהו באותן שנים באותו המקום, היה זה הרה"ח ר' יצחק הרכבי ז"ל. הסיפור התחיל בכך שהוא הגיע יום אחד לפני פסח לירושלים מאילת עם חבר, כאן פגשו במאן-דהו ושאלו אותו איפה אפשר לעשות פסח? הלה הפנה אותם לביתו של ר' אליהו, כאן עשה ר' יצחק את דרכו ליהדות, כשהשערות הארוכות לא היו רק בפאות… ושם זכה להכיר את מורינו הרב שליט"א, כשהוא הראשון שיוצא לחו"ל לאסוף כסף עבור מוסדות הישיבה שהוקמו לבינתיים.

השם של הישיבה נולד

[ר' אליהו מספר לנו אגב, שכשהגיע ר' יצחק הרכבי לאוסטרליה ניגש לרב המקום לקבל המלצה לאסוף תרומות. אותו רב שאל אותו לשמה של הישיבה. באותו הזמן עדיין לא חשבו על שם לישיבה, וכשהתקשר ר' יצחק למורינו הרב שליט"א, אמר לו מורינו הרב שליט"א שיבחר הוא שם לישיבה. כך בעצה אחת עם רב המקום, ובהסכמתו של מורינו הרב שליט"א נולד שמה של הישיבה הקדושה "שובו בנים"].

מורינו כ"ק הגה"צ ‏‏הרב אליעזר ברלנד ‏‏בנסיעות הראשונות לאומן
מורינו כ"ק הגה"צ ‏‏הרב אליעזר ברלנד ‏‏בנסיעות הראשונות לאומן

"באותם ימים, עוד לפני שמורנו הרב שליט"א התחיל להתעסק ולהחזיר נפשות בתשובה – דבר שעורר עליו מחלוקת גדולה מקומץ רעשני מחסידי ברסלב, שכעסו על כך שמביא לברסלב אנשים שאינם לרוחם – היה שמו של מורנו הרב מוזכר בכל חסידי ברסלב באהבה, חבה והערכה גדולה. עובדת היותו תלמיד חכם עצום ועובד ה' גדול, לצד אהבת הבריות ומסירות נפשו למען הזולת ולמען עניני רבנו, הקנו לו שם טוב, וגדולי אנ"ש התבטאו בשבחו בצורה שאין לה אח ורע, כשמורנו הרב מצדו עשה הכל להסתיר ולהעלים את ידיעותיו בתורה ועבודותיו הנשגבות."

הפגישה עם מורינו הרב ברלנד שליט"א

"באותם זמנים חסידי ברסלב היו מעטים אך מגובשים, וכך, בשמחת הברית לנכד ר' גדליה קעניג (שאף הוא העריך את מורנו הרב), הגיע מורנו הרב שליט"א, וכמובן גם ר' אליהו. ושם בעצם היה המפגש הראשון של ר' אליהו עם מורו ורבו, שהביאו לדבקותו העצומה וביטולו למורנו הרב. מפגש שהביא מזור לשנים ארוכות של חיפוש אחרי עבודת ה' טהורה ואמתית.

"היה זה בשנת תש"ל בחודש חשוון ביום שישי פרשת לך לך", זוכר רבי אליהו את התאריך הכל-כך חשוב מבחינתו במדויק. "בבית הכנסת שבבתי ויטנברג היה ברית לנכדו של ר' גדליה. אני עומד שם, ולפתע אני רואה אדם (מורינו הרב שליט"א) שנראה כמו אחד שיצא מסיפורי ה'בעל שם טוב'. הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי: זה מה שחיפשתי בארץ ישראל! כשהייתי באמריקה וחשבתי על עובדי ה' שיש בארץ ישראל – על אחד כזה חשבתי!"

הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א בראש השנה באומן עם תלמידיו - צולם ע"י גוי
הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א בראש השנה באומן עם תלמידיו – צולם ע"י גוי

"הרב ניגש אלי והתחלנו לדבר. הרב דבר אתי באנגלית היות וראה שאיני יודע עברית. הייתה לרב אנגלית לא כל כך מדוברת, אבל עם שיחותינו היא השתפרה. עמדנו מאחורי הוילון ודברנו המון זמן, לא שמנו לב לכלום. היתה שם סעודה, אבל אני לא ידעתי כלום ממה שקורה שם. הרב דיבר איתי דיבורי התחזקות כל כך פשוטים, על החובה להיות בשמחה תמיד, וש'אין שום יאוש בעולם כלל'. הרגשתי לעצמי: הרי זה מה שחיפשתי. זה מה שימשיך לי חיות ושמחה, 'מים קרים על נפש עייפה'".

לימים, כשלמד חברותא עם הרה"ח ר' אהרן שפירא [בנו של הרה"צ ר' שמואל שפירא] בחברותא במשך תשע שנים, שאל רבי אליהו את רבי אהרן שגם נכח באותה הברית מה היה שם, בהדגישו לו שלא ראה ולא שמע כלום מהנעשה סביבו מרוב התלהבותו, בראותו את מורינו הרב שליט"א. ואז ר' אהרן סיפר לו שהיתה סעודה ושירים וכו'.

השבת הראשונה עם הרב

כך דברו הם שעות ארוכות, ואז פנה מורינו הרב שליט"א לר' אליהו ושאל אותו אם יוכל להתארח אצלו בשבת. ר' אליהו שנרגש כולו מהזכות, הסכים על אתר, אך מורינו הרב אמר לר' אליהו שקודם עליו להתקשר לרבנית, היות וזו תהיה השבת הראשונה לאחר כעשר שנות נישואין שמורינו הרב יעשה שבת בלי הרבנית, ולכן צריך לבקש את רשותה (הרב הדגיש שללא רשות הוא לא יישאר בירושלים). לאחר אישור מהרבנית, כאשר מורינו הרב הפליג במעלת היהודי שזה עתה פגש, הסיע חברו של ר' אליהו את מורינו הרב שליט"א ע"ג אופנוע, וכך נסעו לקניות עבור שבת קודש.

"הרב הגיע לשבת, והיה חיות עצומה ממש כל השבת. עשרים וארבע שעות של ריקודים ושירים, תפילות ודברי תורה בלי הפסק כלל". היתה זו שבת של כיסופים והתרוממות הנפש, שעד היום חקוקה בלבו של ר' אליהו. השבת הזו הביאה איתה קשר מיוחד למשך שנה ארוכה, כשלפעמים מורינו הרב היה בא לביתו – ולעיתים היו נלווים אליו אנשים נוספים, כמו הרה"ח רבי יהודה לייב פראנק זצ"ל, ויבלחט"א הרה"ח רבי יעקב רייכר. כמו כן לפעמים היו נלווים לרב אנשים שבורים, שהרב היה  מחזקם ממש. וכמו היום גם אז מורינו הרב היה מתקשר לאנשים הצריכים חיזוק, וממש היה מחייה אותם. ולפעמים רבי אליהו היה נוסע לביתו של מורינו הרב בבני ברק (אז עדיין לא הוקמה הישיבה בבני ברק).

וכפי שמובא לפניכם חלק מאותם דיבורי חיזוק שאמר הרב לר' אליהו, אותם קורא לנו ר' אליהו מתוך מכתב נדיר ביותר, אותו שלח לחברו בתאריך ל' שבט תש"ל, כחודש וחצי לאחר אותה פגישה גורלית, ובו מתאר לחברו את אותה הפגישה, ומספר לו על יהודי מיוחד שהכיר ממש כמו בסיפורים של הבעל-שם-טוב…

בחנוכה תשס"ד. הגיע מאמריקה החבר של ר' אליהו, אליו מיען הוא את המכתב האמור, שהוא היה השותף שלו בביתו של שלמה בסן פרנסיסקו. באותה תקופה התגורר רבי אליהו בשכונת רמות בירושלים. ר' אליהו הציע לחבר לבוא אתו לתפילת השבת בבוקר אצל מורינו הרב שליט"א. החבר השיב שהוא יבוא רק אם לא ירד גשם (מורינו הרב שליט"א הבטיח לר' אליהו שבכל פעם שהוא מגיע בשבת ברגל מרמות לישיבה לא ירד גשם בדרכו, ואכן כך היה שנים רבות. פעם אחת ר' אליהו בא לצאת, והנה הפעם כן יורד גשם. ר' אליהו ממתין עוד ועוד, אך לפליאתו הגשם לא פוסק. כשראה כך יצא לדרך עם הגשמים, ורק כשהגיע לישיבה הבין את סיבת הגשם. מורינו הרב שליט"א לא הגיע לישיבה באותה השבת…) 

לפנות בוקר ירד גשם, וכשבא ר' אליהו להעיר את חברו כבר פסק הגשם, אך החבר כבר חשש שהגשם יתפוס אותו שוב בדרכו ולא רצה לצאת. "יצאתי לבדי, ובתפילה לפתע הרב עוצר לידי, סיפרתי לרב על החבר והרב הזמין אותנו לבוא. בקיצור, הגענו וישבנו עם הרב, אך הרב לא דיבר כלל דברי תורה. במקום זאת הרב סיפר על עניינים שונים, על אורות הצפון בצפון כדור הארץ ועוד. אך ראיתי שזה מה שקירב אותו. הרב בחכמתו ידע מה הוא מסוגל לשמוע. החבר מאוד שמח מזה. וכשחזר לאמריקה, שלח לי מאמריקה את המכתב ששלחתי לו אז לפני כמה עשורים".

באותן שנים הקים ר' אליהו בקרית יובל 'בית אהבה ותפילה', במקום זה קירב ר' אליהו רבים ליהדות מכוחו של רבינו שכאמור תורותיו היו נלמדות הרבה ע"י רבי אליהו. לבסוף נשרף המקום כליל וחדל להתקיים.

כשנשרף המקום לא היה לרבי אליהו מקום לגור, וחבר שהיה לו בית במושב שפר הביא לו את דירתו שם. היות והתחבורה במקום קשה, הציע לו החבר גם רכב, אך ר' אליהו לא רצה לנהוג ברכב. "מאז שעזבתי את אמריקה אני לא נוהג" אמר לו ר' אליהו. תחת זה הביא לו החבר… פרד ועגלה אתם היה מתנייד. באחד הפעמים שהגיע מורינו הרב שליט""א לבקר את ר' אליהו במושב, הוא רואה אותו לפתע על הפרד… הרב ביקש ממנו אם יכול להנהיג קצת את הפרד, ר' אליהו ודאי הסכים לכך, הרב עלה על העגלה, ודהר כך בעמידה כמה דקות, כשפאותיו מתנופפות ברוח… זה היה מחזה מרהיב, שאחרי שנים מאותו מעשה, צייר ר' אליהו בהשראתה את ציורו 'הנה אנכי שולח לכם'. 

עבודת ה' בצל מורינו הרב ברלנד שליט"א

"כשהייתי בא לרב בבני ברק היה הרב הולך עם ערימות ספרים, זה לא משהו חדש, כבר אז לפני ארבעים ושבע שנים לכל מקום היה מורינו הרב שליט"א הולך עם ערימת ספרים. היינו הולכים לפעמים לבנק או לגמ"חים, היות ולרב היה שם טוב כי תמיד היה מחזיר בזמן. היו כאלו שלא היו מחזירים, והגמ"חים כבר לא הסכימו להלוות להם. ומורינו הרב היה לוקח על שמו בשבילם ומתנה עם הגמ"ח שאם הם לא יחזירו הוא יפרע את החוב. דבר שאגב, קרה הרבה פעמים… בביתו הרב היה מכין לי ארוחת ערב [בימי החול] טעימה מאד, ואחר כך היינו הולכים לשדות בגבעת שמואל. אז לא היו שם בתים כמו היום, הכל היה שדות של פירות הדר, והיינו מתבודדים שם. אחר כך היינו הולכים לטבול במקוה של ויז'ניץ".

"את הניגון של ברסלב על הפיוט "אדיר איום ונורא", היינו שרים הרבה בדרך להתבודדות. ניגון מלא התעוררות הפותח לבבות".

רבי אליהו ממשיך להיזכר ולהתרפק בערגה על אותן שנים של עבודת ה', כשאחד מהדברים המיוחדים היה תפילת שחרית בישיבת ברסלב. "היינו הולכים אחר כך לישיבת ברסלב. היינו מתחילים את התפילה בסביבות השעה 5 לפנות בוקר, כשרק בשעה 7 התחילה התפילה של הבחורים בישיבה, וכשהם היו מסיימים אנחנו היינו עדיין בפסוקי דזמרה! הרב היה מסיים רק בשעה 10 בבוקר. חמש שעות תפילת שחרית של יום חול!! היינו צריכים לעבור ממקום למקום בישיבה היות וכבר התחילו את התפילה, ואז עברנו לחדר אוכל. אבל כשגמרו את התפילה בישיבה עדיין לא סיימנו והיינו עולים למעלה. אבל לאחר מכן, כשכבר התחיל השיעור של הגה"צ רבי וועלוועל חשין זצ"ל, היינו עוברים לביהמ"ד קוצק הסמוך לישיבה".

"בבר מצוה לנכדו של הרה"ח רבי יחיאל גרינוואלד ז"ל הייתי שם, ולשם גם הגיע מורינו הרב שליט"א. היות והגענו בהתחלת הבר מצוה נעמדנו מאחורי הווילון, והתחלנו להתפלל ערבית עד שכמעט לא נשאר איש באולם. ניגנתי שם קצת, ומורינו הרב שליט"א דרש בבר מצוה".

"תקופה של שנה למדתי בישיבת התפוצות, כאשר בתקופה זו מורינו הרב שליט"א לימד שם. "אז למדתי גמרא בעיון היטב. למדתי ללמוד כראוי".

בנוסף לכך זכה רבי אליהו ללמוד בחברותא עם מורינו הרב שליט"א במשך שנתיים פעם בשבוע, או ביום חמישי או ביום שישי. "הרב היה גם אז לומד לפי דרכו וסגנונו, כשבמהלך הלימוד הוא פותח הרבה ספרים, כשהוא פותח כל מקור המוזכר במפרשים או בגמרא ולומדו בעיון". אם לא הבנתי איזה דבר היה מורינו הרב שליט"א מסביר לי באנגלית את הדברים היטב. היו אלו שעות של תענוג ומתיקות התורה כשר' אליהו מקבל ממורינו הרב את דרך ברסלב האמתית והמיוחדת של שילוב התמדה עצומה בתורה בעיון ובבקיאות ועבודת ה' נשגבת ומיוחדת, כשגולת הכותרת: חצות והתבודדות מידי לילה לצד התמדת התורה.

רבי אליהו הרגיש, שהנה קיבל סוף סוף את מה שביקש, ודרך זו נתנה לו כוח גם לימים בהם לא היה צמוד למורינו הרב כשקבע את ביתו ביישוב 'מגדל' למשך שש שנים. גם אז היה מורינו הרב מגיע אליו לפעמים לביקורי התחזקות, וכמובן גם רבי אליהו היה נוסע אל מורינו הרב שליט"א. באותה תקופה הוקמה הישיבה בבני ברק, ו"כשעשו בישיבה 'דינר' הגעתי לנגן בגיטרה יחד עם ר' משה שלגי שניגן בכינור, והרה"ח רבי משה צנעני דיבר בדינר".

בשלב מסוים הבין ר' אליהו שהדרך של שלמה אינה מתאימה לדרכו. בפרט כשמורינו הרב שליט"א התבטא על כך בצורה ברורה. יום אחד הגיע שלמה לארץ, ור' אליהו בתור מקורב אליו ארגן לו פגישה עם מורינו הרב שליט"א במלון 'דן' בת"א, בו התארח שלמה. ר' אליהו לא ידע מה שוחחו ביניהם, היות ושוחחו ביחידות כעשרים דקות. אולם כעבור שנים רבות מורינו הרב שליט"א סיפר לו חלק משיחתם. הוא אמר שהוא מפחד על החבר'ה שלי שיקצצו להם את הכנפיים. לא היה לו עניין שלא יהיו חרדים, אבל הוא פחד שיכבו לאנשים את האש שלהם. אפילו שמורינו הרב שליט"א הוא הפוך ממש משלמה, אבל ישנם נקודות שבברסלב מדברים, ששלמה היה ממש חזק בהם. היה לו נקודות טובות.

איך התחלתם לנגן?

לעולם הנגינה הכניס אותי שלמה, שהיה מנגן הרבה. וזה דבר שמביא ביטוי גדול לנשמה. אבל בעיקר הרגשתי את האור בשירים כאשר היינו שרים בתפילה עם מורינו הרב שליט"א, בפרט זמירות הבוקר. קשה לתאר מה זה הניגון שהרב נתן לנו לנשמה. ריח של גן עדן".

"תקופה ארוכה היה הרב מעלה אותי למפטיר. אמנם התביישתי לעמוד ליד הרב, אבל גם נהנתי מאוד היות ולאחר מפטיר אין עוד עולים והייתי נשאר הרבה ליד מורינו הרב שליט"א שהוא ה'בעל קורא', ועומד לידו כל זמן הניגונים של 'יקום פורקן' ועוד. פשוט טעם של גן עדן. הרגשתי את מה שאומר רבינו בתורה קכ"ו על העניין של שבת וינפש וי אבדה נפש."

רבי אליהו נוטל את הגיטרה ומתחיל לנגן בדביקות "מפני מה ירדה נשמה לעולם? ירידה לצורך עליה ירדה נשמה לעולם", בעברית ובאנגלית. "הרב היה שר אתי באותם זמנים ברגש ובערגה: הרב שר את השיר הזה אתי שעות ארוכות בעברית ובאנגלית, כשהוא מפרש תוך כדי, שהירידה היא לצורך עליה יותר גדולה מאשר בהתחלה. הדיבורים של הרב מאותם שנים חקוקים אצלי, ומה שאני מדבר היום, הרבה מזה זה מהדיבורים ששמעתי מאותם שנים." מעיד ר' אליהו.

"שנים רבות למדתי קבלה אצל הרה"ג רבי יעקב עטיה. הוא ידע שאני מנגן בגיטרה, ובשמחות היה מבקש ממני לנגן. באחת החתונות שלו השתתף איזה קיבוצניק זקן, וכששרתי את הניגון של 'מפני מה' התחיל לבכות ברגש רב. הוא ניגש אליי ושאל אותי מאיפה אתה מכיר את הניגון הזה? שאלתי אותו מאיפה אתה מכיר? והוא ענה לי שבהיותו ילד קטן באוקראינה כשהיה בוכה היתה סבתא שלו שרה לו את הניגון הזה, את המילים הוא לא זכר אבל את הניגון כן וזה עורר אותו מאוד. לניגון יש כוח עצום".

"כשהתגוררתי ברמות הייתי יוצא הרבה לקבר שמואל הנביא ולשדה והמעיין הסמוכים. לשם היה מגיע הצדיק הנסתר רבי יוסף דיין זצוק"ל. לשם היה מגיע לפעמים מורינו הרב שליט"א עם אנ"ש". 

"מי יתן לי אבר כיונה" – הנסיעה הראשונה

בניסיון הנסיעה הראשונה של מורינו הרב שליט"א לציון רבינו הקדוש שבאומן, השתמש הרב שליט"א עם דרכונו האמריקאי של ר' אליהו עקב הדמיון הרב שביניהם. מורינו הרב הגיע עם הדרכון של ר' אליהו לקונסוליה האמריקאית אך הוא לא קיבל ויזה. רבי אליהו מציין שכבר בתחילת פגישותיהם נדברו הוא והרב שליט"א לנסוע לאומן.

שנים רבות כסף רבי אליהו לציון רבינו אך גם ניסיונות שונים שערך לא צלחו. רק בשנת תשמ"ו בנסיעה עם מורינו הרב שליט"א עלה בידו להגיע לאומן. מורינו הרב שליט"א עצמו לא הגיע לציון, היות והרוסים חשדו בדרכון שלו והחזירו אותו למוסקבה, אבל ר' אליהו זכה להגיע.

"היה זה ב'זאת חנוכה', יצאנו מהארץ חמישים ושמונה איש, ובמוסקבה כבר הורידו שמונה אנשים, ביניהם את מורינו הרב שליט"א. נחתנו בוינה. באותו זמן הטמינו הניאו נאצים פצצה מתחת לביתו של הרב של וינה, שבביתו התארח מורינו הרב שליט"א, אך בחסדי ה', מלבד חור שנפער בבית לא קרה כלום."

"הגענו לקייב, שם ביקשנו ויזה לאומן, אך לא נתנו לנו. הייתי ממש בצער מזה, ובני בן השתים עשרה שהתלווה אלי לנסיעה אמר לי: אבא למה אתה עצוב תתחיל לנגן… לא היה לי גיטרה, אבל השגתי מאחד הנוכחים גיטרה והתחלנו לנגן. לא חלפו דקות ספורות, והויזה כבר הייתה בידנו…"

זוכה להגיע לראשונה לציון הקדוש

"כל הדרך לציון היה הכל לבן והיינו כל הדרך בכיסופים. כשהגעתי לציון היה הקור שלושים מעלות מינוס! אבל לא הרגשתי כלום! נדבקתי לציון ולא רציתי לעזוב. הרגשתי כמו בילדותי שאמי היתה צועקת עליי ללבוש מעיל ואני לא מבין מה היא רוצה ממני, אני רוצה לשחק בשלג. כך גם היה פה לא הרגשתי כלום מהקור מרוב הכיסופים".

כך גם בשנים שלאחר מכן זכה להשתתף בנסיעות שונות. עד שב"ה נפתחה הדרך בשנת תשמ"ט. כידוע באותה שנה אישרו הרוסים רק ל-250 איש להשתתף בקיבוץ שהיה אז, והיו ויכוחים בין האנשים על זה. מורינו הרב שליט"א כאב את זה מאוד והתבטא בצורה חריפה על כך. בין הדברים אמר מורינו הרב שליט"א שצריך להיזהר לא לעשות תורן בלי אוניה, דהיינו שיש אנשים המעוניינים רק לנפנף בזה שהיו באומן אבל את כל העצות של רבינו הם מזניחים…

מניעות בדרך לצדיק

"יצאנו מהארץ לכיוון קפריסין, והנה מתחילות המניעות. נהייתה תקלה במטוס. אמרנו תיקון הכללי ואז תיקנו את התקלה. כשהגענו לקייב, נתנו לנו ביתנים קטנים במקום בית מלון בסמוך לקייב. לפתע הודיעו הרוסים שאין מקום באומן ליותר מחמישים איש. התחילה מהומה בין האנשים שלא היו מתלמידי הרב שהם רוצים להגיע ובאו בטענות אל מורינו הרב שליט"א שאינם מסכימים. עשינו שעות רבות של ריקודים, אבל הרוסים לא שינו את עמדתם."

"באמצע הלילה אני חושב לעצמי אנו עומדים להגיע לציון (הרוסים הסכימו שיגיעו לאומן לפני ראש השנה, ואילו לראש השנה אישרו רק לחמישים איש) ואין לנו מקוה. תוך כדי שאני חושב זאת, אני רואה לפתע את מורינו הרב שליט"א לידי, והוא פונה אליי בשאלה: אתה רוצה מקוה?… כך יצאנו לדרך, כשאנו אומרים בדרך זמירות הבוקר שאני לא אשכח כל החיים. איזה ניגון איזה חיות. בדרך, אנשים שונים ראו את הרב והתחילו להציק לו על אודות ראש השנה. חשבתי לעצמי: לו רק יצטרפו אלינו לזמירות הבוקר נמתיק את הדינים וכולם יגיעו…"

"הגענו לנהר ואנו רואים את הרה"ח רבי מיכל דורפמן ז"ל יוצא מהמים. טבלנו וחזרנו. כשהגענו למקום הלינה שאלו אנשים את הרב איפה יש מקוה? במקום לכוון אותם לכיוון הנהר ליווה אותם מורינו הרב שליט"א את כל הדרך חזרה."   

"הזמנים של הנסיעות לאומן היו לפעמים לעמוד מקרוב על הנהגותיו הנוראיות של מורינו הרב שליט"א. הניצול של כל שניה, התפילה במסירות נפש ממש. קשה לתאר. מורינו הרב שליט"א היה כולו בחיות כשזכו להגיע בתחילה לציון בערב שבת על אף שלא היה אמור להיות בראש השנה באומן אלא בויניצה. ואמר: דקה על הציון הקדוש… יבוא יום ויגיעו כל כך הרבה אנשים לאומן שכבר מתחילת העיר אומן יעשו השתטחות…"

נשארים באומן לר"ה למרות איסור השלטונות

"בסופו של דבר עשו הגרלה מי ייסע לאומן ומי לא, כאשר כמה מקומות השאירו מראש לזקני אנ"ש. מורינו הרב שליט"א שארגן את כל הנסיעה ויתר מראש על ההשתתפות אפילו בהגרלה. אבל בסופו של דבר, בזכות מורינו הרב שליט"א זכו כל הנוסעים להיות בראש השנה באומן. בסעודה שלישית בויניצה (בשבת שלפני ראש השנה, היות וראש השנה חל ביום ראשון בלילה), הרב הורה לכולם להגיע לאומן עם המזוודות ונישאר שם ארבעים ושמונה שעות גם אם יעשו לנו מה שיעשו. אולם במלווה מלכה אמר הרב שיש לו תכנית אחרת, והיא: שכל אחד ילך לבית מלון ויכנס שם איך שיהיה ולבסוף כולם יישארו. וכך באמת היה לבסוף."

"לאחר הנסיעה, אמר מורינו הרב שליט"א במהלך כל השנה: "כל הראש השנה היה בזכות רבי מיכל דורפמן". היות ורבי מיכל הלך בשבת לציון רבינו ובכה שם שעתיים על הציון הקדוש שכולם יזכו להגיע לראש השנה לאומן, והרב שליט"א תלה את הכל בזכות שלו."

"מורינו הרב שליט"א אמר שמי שמנסה ועושה כל טצדקי להגיע לאומן, הוא מקבל כמו שהיה באומן, רק בלי הגאווה…"   

רוח הקודש של מורינו הרב ברלנד שליט"א

ר' אליהו מעלה זיכרונות ממאורעות שונים שחווה עם מורינו הרב. "אצל מורינו הרב ראינו רוח הקודש בצורה פשוטה בלי שום שאלה. שהוא יודע בדיוק את המחשבות שלנו. לא הכל אפשר לספר, וגם מה שכן נצטרך לשבת עד הבוקר ולא נגמור".

"היה זה בהכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו של הקדוש ר' אליהו אומדי הי"ד, הרב היה מאוד רציני. וכשהגענו לרחוב, הרב התחיל להגיד קדיש בניגון המיוחד לקדיש, כל זה כשבמקביל הערבים זורקים עלינו מטר אבנים, אך הרב בשלו. בשיא הרוגע אמר הרב את הקדיש, ורק כשסיים עלה לכיוון הישיבה."

"באחת השנים בהקפות שניות, מורינו הרב שליט"א לא היה בהקפות שניות, ור' אליהו רוקד עם כל אנ"ש. בשעה אחת בלילה הרגיש ר' אליהו שכבר אין בכוחו לרקוד, ופנה לצאת יחד עם חבר. השנים הגיעו לכותל, ולפתע רואה הוא את מורינו הרב שליט"א לידו בכותל והרב פונה אליו ואומר לו: אי אפשר לתאר כמה חשוב להישאר עד הסוף…, חזרתי עם מורינו הרב לישיבה, ובהקפה שביעית כיבדו מורינו הרב. כשהתחלתי לומר את הפיסקא "שומר הברית עננו ביום קוראינו" התחלתי לפתע לבכות ללא הפוגה כך במשך רבע שעה."

הצדיק דואג לכל אחד ואחד

"ראיתי אז את האכפתיות של הרב מכל אחד ואחד. הרב כל הזמן היה נותן את כל כולו לכל אחד. אני ראיתי איך הרב היה מחזק אנשים בצורה שאי אפשר לתאר. אנשים שזה היה ממש מצב כמו של תחיית המתים מבחינתם. והעיקר, איך הרב היה נותן לכל אחד הרגשה שרק ממנו אכפת לו" אומר ר' אליהו."

"זכורני שהיה בירושלים בחור שהיה עילוי מפורסם ביותר, ולאחר נישואיו התברר שהוא לא יכול להביא ילדים. הוא נאלץ להתגרש ואי אפשר לתאר את השברון לב שהיה לו. מי שחיזק אותו באותו הזמן היה מורינו הרב שליט"א שהרעיף עליו טללי עידוד. לאחר תקופה הגיעה הצעה של אמריקאית. הוא ניגש לשאול את הרב, והרב ענה לו שעליו רק להבטיח לה מטבח אמריקאי. בהקשר לילדים אמר לו הרב שלא ידאג, ובעזרת ה' יהיה לו ילדים. ואכן כך היה. הם הקימו בית ונולדו להם ילדים. אשתו היתה חברה של אשתי והיא סיפרה לה כמה הרב היה מחזק את בעלה."

"מורינו הרב שליט"א היה מרבה לדבר על מעלת השמחה במצוות, שעל ידה יכולים לזכות להרבה דרגות. ואמר שאם אנשים היו יודעים את הדיבור של רבינו "דער אייבישטער פירט דעם וועלט שענער און שענער" (ה' מנהיג את העולם יותר יפה ויותר יפה) היה אפשר בכמה הזדמנויות להביא כבר את הגאולה, היות והיו מבינים שהמצבים הם לטובה והדרך לגאולה. תמיד הרב מדבר על מה שצריך בלי לחשוב האם זה מה שרוצים לשמוע. פעם כשהיה מורינו הרב שליט"א באמריקה בביהכנ"ס ברסלב, התחיל לדרוש ממעלת ארץ ישראל. חצי מהבית מדרש התרוקן היות והם קשורים לסאטמר, אך לרב זה לא משנה. על זה הרי צריך לדבר כאן".  

לציורים שלך יש כוח להחזיר בתשובה

אנו מתעניינים אצל רבי אליהו על התחום הנוסף בו הוא עוסק – הציור. "בגיל שמונה נמשכתי למלאכת הציור, בעקבות העיסוק של אמי בתחום, וציירתי שתי תמונות. אחת של ספורטאים, ואחת – אומר לנו ר' אליהו, אין לי הסבר למה אבל זה מה שהיה – ציירתי רב בתוך אש כשברקע סמלים של ניאו נאצים (השראה מהשואה)."

"כמה זמן לוקח לצייר"? ר' אליהו צוחק למשמע השאלה. אין זה עניין של זמן. בהקשר לשאלה נוספת למה אינו מוכר את התמונות, לא מבין ר' אליהו את השאלה. הרי הכסף אינו הכרח לציור, זה סוג של אפשרות, אבל ממש לא חייבים למכור. לא בשביל זה מציירים. הציור אצל רבי אליהו הוא ביטוי לנפש.

כדוגמא לדבר מביא רבי אליהו את מה שנאמר בהקשר ליציאת מצרים שעם ישראל רוקנו את מצרים. ובאמת, לא היה זה חיוב על עם ישראל לקחת, כי ה' אמר לאברהם שיהיה להם רכוש, אבל מי שלא מחפש בדווקא לא היה חייב לקחת. [כמו שנאמר על משה רבינו, שבזמן שישראל היו עסוקים בביזה היה משה עסוק בארונו של יוסף].

"פעם כשהייתה תערוכה של ציורים שארגנו האחים רייכמן. היה שם ברוך נחשון ועוד, וקיבלתי הזמנה לבוא גם לשם. שאלתי את מורינו הרב שליט"א האם להשתתף? וענה לי הרב: "לציורים שלך יש כוח להחזיר אנשים בתשובה. עליך להשתתף בתערוכה". ואכן כך עשיתי".

כל יום עם הרב זו זכיה מחדש

"אני רוצה לספר נקודה חשובה: גם באותם שנים היו אנשים שהיה זה לצנינים בעיניהם שאני במחיצתו של הרב שליט"א והיו מנסים להניא אותי מלהתקרב לרב שליט"א בתואנות שונות כאילו אני מחקה את הרב. זה אותם אנשים שמנסים גם היום להרחיק מהרב. וב"ה שאני עדיין בצילו של הרב. כל יום זה זכיה מחדש. כמו שנאמר על אלישע אצל אליהו הנביא שבני הנביאים ניסו להרחיק אותו מאליהו, והוא ענה להם שהוא ודאי לא יעזוב אותו. וכשביקש ממנו אלישע: ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", ענה לו אליהו: "אם תראה אותי לוקח מאתך". מורינו הרב שליט"א אמר על כך: אם תראה – תמיד! תמיד לראות את הרב'ה מול העיניים – אז זוכים לפי שניים. מאידך, רואים ששאר התלמידים שעזבו את אליהו איבדו את מעלתם, מוסיף רבי אליהו."

"בגמרא הרי מסופר על בר בי רב דחד יומא שכל השנה היה בדרכים, ורבי יוחנן שיבח אותו מאוד. ונשאלת השאלה: א. למה לא עבר לגור ליד רבי יוחנן. ב. למה לא הלך לרב אחר במקום מגוריו. התשובה היא, שרבי יוחנן היה אז צדיק הדור, ולגור לידו לא יכל, ולכן היה כל השנה כמעט בדרכים, ומורינו הרב שליט"א אמר שבהליכתו זו הוא זכה יותר מכולם כיון שעשה כלים."

"מורינו הרב שליט"א היה מזכיר זאת פעמים רבות, גם בהקשר אליי שהייתי גר ברמות עשרים וחמש שנים והייתי מגיע מידי שבת עד לעיר העתיקה, ומאוחר יותר לבית מדרשינו ברחוב עידו הנביא."

"הגה"צ רבי משה הלברשטאם זצ"ל אמר פעם לאחד שאמר לו על מורינו הרב שליט"א שהוא עושה הרבה 'בעלי תשובה', ענה לו רבי משה: הוא לא עושה בעלי תשובה – הוא עושה צדיקים גמורים!"

"כמו ששמעתי ממורינו הרב שליט"א שאמר: כל מה שעשיתי את 'שובו בנים' זה בשביל שיהיה עוד כמה מאות רבי שמואל שפירא בעולם…"

תודה למערכת 'התחדשות' על הראיון הנפלא 

בסרטון למטה הרב אליהו סוכות שליט"א מסביר על הציור שלו לאחד מתלמידיו בארה"ב שרכש אותו. מדובר בציור מקורי המתאר את הגלות הקשה שעברה על מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א. בציור מוטיבים מהביקור שערך הרב סוכות בדרום אפריקה יחד עם אותו תלמיד, בעת שביקרו את הרב שליט"א.

התחבר אלינו בוואצאפ

ראה עוד

תְּפִלָּה לְפָרָשַׁת מִקֵּץ עַל הַכּוֹחַ הַמִּתְעוֹרֵר בַּחֲנֻכָּה | הגה"צ הָרַב אֱלִיעֶזֶר בֶּרְלַנְד שְׁלִיטָ"א

בס"ד בר"ה נְסִיעָה לַצַּדִּיקִים בַּחֲנֻכָּה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל יָכוֹל, זַכֵּנִי לַפָּסוּק "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *