שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
Loading...
Reload document 
Open in new tab
וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר
מהנעשה ונשמע עם הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א
ראש השנה וימי יום הכיפורים תשע"ז
"הבאתי לכם מתנה – מחלוקת"
מתנה שאי אפשר לוותר עליו
אמר רבינו "כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הִגִּיעוּ לַמַּעֲלָה וְלַמַּדְרֵגָה שֶׁהִגִּיעוּ, אֲבָל עָמְדוּ בָּזֶה, וַאֲנִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע נַעֲשֶׂה אִישׁ אַחֵר. וְנָתַן טַעַם לָזֶה שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו, כִּי הַצַּדִּיק נִקְרָא אִילָן, וְיֵשׁ לוֹ שָׁרָשִׁים וַעֲנָפִים וְכוּ', וְכָל צַדִּיק קדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ יֵשׁ עָלָיו מַחֲלקֶת. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְּרִין ז.) הַאי תִּגְרָא דַּמְיָא לְבִדְקָא דְמַיָּא, נִמְצָא שֶׁהַמַּחֲלקֶת הוּא בְּחִינַת מַיִם, וְהַמַּיִם הַיְנוּ הַמַּחֲלקֶת מְרִימִין אוֹתוֹ. אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עָלַי מַחֲלקֶת תָּמִיד, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּכָל פַּעַם וּבְכָל רֶגַע מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו כְּמוֹ בַּשָּׁעָה הַקּוֹדֶמֶת, לא הָיִיתִי רוֹצֶה אֶת עַצְמוֹ כְּלָל בְּזֶה הָעוֹלָם". (חיי מוהר"ן ת"א)
אשרינו שזכינו להיות מקורבים לצדיק האמת ותלמידיו האמתיים אשר כדאי לאדם לעבור את כל חייו, וכל הייסורים, בכמה וכמה גלגולים כדי לזכות בסופו של דבר להתקרב לצדיק שהבטיח לנו אינספור הבטחות שנגיע לתכלית האמיתי בעז"ה, ואמר "אין לכם מה לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם", והבטיח שכל מי שקשור אליו לא יתפטר מהעולם בלי לקבל את תיקונו בשלימות וכו'. וגם בחיים חיותו האיש המקורב לצדיק זוכה לנועם העליון של עבודת ה' באמת, התבודדות, ניגונים, שמחה, דביקות, חצות, מתיקות התורה הקדושה, וכל שאר המעלות הטובות שבמקורב לצדיק זוכה אליו.
אבל יחד עם כל אלה רבינו נתן לנו מתנות גדולות ויקרות אשר לא במהרה מרגישים בהם את ה"נועם" והמתיקות, לפעמים להפך זה מרגיש מר מאוד וכאב, אבל צריך לדעת שזה מתנה כמו כל שאר המתנות היקרות של הצדיק. ואחד מהמתנות הגדולות של הרבה' זה מחלוקת. רבינו אמר "הבאתי לכם מתנה – מחלוקת", אי אפשר להיות ברסלבר חסיד או מקורב לצדיק באמת בלי לקבל את המתנה הזאת.
"פַּעַם אַחַת הָיוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ קוֹבְלִים לְפָנָיו שֶׁקָּשָׁה לָהֶם לִסְבּל עִנְיַן הַמַּחֲלקֶת וְהָרְדִיפוֹת וְכוּ', עָנָה וְאָמַר לָהֶם תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי כּחַ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם עִם כָּל הָעוֹלָם שֶׁלּא יִהְיֶה שׁוּם חוֹלֵק עָלַי, אֲבָל מַה אֶעֱשֶׂה שֶׁיֵּשׁ מַדְרֵגוֹת וְהֵיכָלוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבא אֲלֵיהֶם רַק עַל-יְדֵי מַחֲלקֶת." (שם ת"ב)
מי שמקורב לצדיק ואינו עובר רדיפות, ביזיונות, ומחלוקות כמו שראוי לכל חסיד ברסלב, אז הוא צריך לבדוק את עצמו אם הוא מקורב באמת, כי רבינו נותן לכל המקורבים אליו מתנה זו. לא ייתכן שאדם יקבל מהצדיק את כל שאר הטובות וידלג על הטובה הזאת, כמו בכל העניינים של רבינו הכל שייך לכל המקורבים בכל הדורות עד סוף הדורות.
מה שהבעל שם טוב לא זכה
רבינו השתמש במתנה זו כדי להגיע לארץ ישראל ולהציל את חייו כמובא כל הסיפור בשבחי הר"ן בעת שרבינו היה באיסטנבול איך שהוא עשה תחבולות כדי שכולם יבזו אותו ויצערו לו, ואמר שבזכות זה הוא הגיע לארץ ישראל ולא מת ח"ו באיסטנבול. ואמר "קדֶם שֶׁבָּאִים לְגַדְלוּת צְרִיכִין לִפּל בִּתְחִלָּה לְקַטְנוּת, וְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִוא גַּדְלוּת דְּגַדְלוּת עַל-כֵּן צְרִיכִין לִפּל בִּתְחִלָּה לְקַטְנוּת דְּקַטְנוּת וְעַל-כֵּן לא הָיָה יָכוֹל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כִּי לא הָיָה יָכוֹל לֵירֵד לְתוֹךְ קַטְנוּת כָּזֶה". (ח"מ קל"ט)
כמה שיורד הצדיק יותר לקטנות כך הוא יכול להעלות יותר לגדלות, לכן רבינו זכה למדרגות כאלה שגם הבעל שם טוב לא זכה לכאלה מדרגות, והכל בזכות ההשפלות וביזיונות שהוא קיבל על עצמו. "וְצָרִיךְ לְגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וְטִיט, כְּדֵי לַעֲשֹוֹת אֵיזֶה רָצוֹן וְנַחַת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי זוֹכֶה לְהַשִֹֹּיג אֲפִלּוּ מַה שֶּׁגַּם משֶׁה בְּחַיָּיו לֹא הִשִֹֹּיג" (ל"מ ב ה')
ואמר רבינו "כִּי משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁךְ לְהַמְשִׁיךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֵלָיו, כְּדִכְתִיב (שְׁמוֹת ל"ה): "וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", כִּי הוּא הָיָה הַדַּעַת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה בְּכחוֹ לְהַקְהִיל וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת כֻּלָּם אֵלָיו, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן מַה כְּתִיב (שָׁם ל"ג): "וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה" וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ [שחשדוהו באשת איש] וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה עוֹד. וְכָל זֶה כִּי יֵשׁ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֲלֵיהֶם רַק עַל-יְדֵי מַחֲלוֹקֶת שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו וְכוּ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין ז.): 'הַאי תִּגְרָא דַּמְיָא לְבִדְקָא דְמַיָּא' שֶׁנֶּאֱמַר: "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" וְכוּ' וּכְתִיב (דְבָרִים כ): "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה". וְעֵץ הַשָּׂדֶה כָּל מַה שֶּׁשּׁוֹפְכִין מַיִם סְבִיבוֹ בְּיוֹתֵר, הוּא גָּדֵל בְּיוֹתֵר".
לכן מוהרנ"ת התפאר שהוא הגיע לדברים שאף רבינו הקדוש לא זכה אליהם. בשיח שרפי קודש סופר “פַּעַם אָמַר רַבֵּנוּ כְּמִתְאֹונֵן: אַף שֶׁהִנְּכֶם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים אֲבָל לא לָזאת הִתְכַּוַּונְתִּי, הִתְכַּוַּונְתִּי שֶׁיִּהְיוּ לִי אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁיִּשְׁאֲגוּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֵילוֹת שְׁלֵמִים כְּחַיּוֹת בַּיַּעַר”, ומובא שם ששנים רבות לאחר פטירת רבינו “מוהרנ”ת אָמַר: ‘נִמְצָאִים אֶצְלִי כָּאֵלּוּ תַּלְמִידִים עֹובְדֵי ה’ שֶׁאֵצֶל רַבֵּנוּ לא הָיָה’, כִּי הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים עוֹבְדֵי ה’ כָּאֵלּוּ, שֶׁהָיוּ שׁוֹהִים לֵילוֹת שְׁלֵימִים חוּץ לָעִיר וְשֹׁואֲגִים בִּתְפִלָּתָם כַּאֲרָיֹות, כִּרְצֹון רַבֵּנוּ”. והכל בזכות הביזינות והרדיפות שר' נתן עבר בבחינת פי שניים מרבו, כמו שרבינו מסביר בתורה ס"ו שהתלמיד יכול להגיע לדרגה פי שניים של רבו והכל בזכות ובכוח רבו. לכן הבעש"ט הגיע לקטנות וגדלות, רבינו לקטנות דקטנות וגדלות דגדלות, ומוהרנ"ת לקטנות דקטנות דקטנות וגדלות דגדלות דגדלות. וכן הלאה כל תלמיד שקיבל ברכת רבינו "כמוני ממש" זכה ל"פִּי שְׂנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי", והגיע לגדלות יותר ע"י קטנות יותר וזה הכל בכוח רבינו, וזה המתנה שהוא הוריש לנו.
לכן הבעש"ט סבל רדיפות וביזיונות מהמתנגדים הליטאים, ולמרות שחלקם היו תלמידי חכמים עצומים הם התנגדו לכל העניין של החסידות, לכן היה אז אפשר להתנער מהם ולהמשיך כל אחד בדרכו. רבינו הקדוש סבל גם מהמתנגדים וגם מחסידים גדולים ואדמו"רים כמו ה"שפולער זיידע" שהם ניסו להסית את כל גדולי הדור נגדו, ופעלו פעולות נמרצות שאף יחרימו אותו. מוהרנ"ת זכה לא רק לרדיפות של גדולי הליטאים והחסידים, הוא גם סבל נורא מגדולי ברסלב עצמם! תלמידי רבינו הגדולים! הרב אהרן פרקש שליט"א הגיע למאהל המחאה מול כלא צלמון וסיפר שהיה בידו כתב יד של ספר ימי התלאות, והיה מתואר שם את כל הביזיונות הרדיפות שמוהרנ"ת סבל בידם של תלמידי רבינו הגדולים וכל מה שאמרו עליו, והקטעים האלה השמיטו מכל ההוצאות לדפוס. מה שכן סופר על מוהרנ"ת שם מספיק מפחיד איך שמתנגדיו האחרים פעלו אצל רבנים חשובים כמו הסווראן שסיפרו סיפורים שקריים שמוהרנ"ת עבר עבירות חמורות בעניין הקדושה ועוד, עד שפסקו הגדולים שיש מצוה לרדוף אותו ואת כל חסיד ברסלב ואף מותר להרגו ולמוסרו בעדות שקר לשלטוני החוק. הם עשו לו לינץ וכמה פעמים כמעט הרגו אותו, וכשלא הצליחו עשו עליו עלילות שקר ומסרו אותו לשלטון שכלאו אותו בתנאים קשים ביותר, וגם שם האסירים כמעט הרגו אותו עד ששומר הכלא שמע את צעקותיו והציל אותו. כל זה נגרם ע"י גדולי הרבנים ותלמידי חכמים של הדור שהצדיקו את מעשיהם וטענו שמוהרנ"ת עושה עצמו לנביא ומשיח שקר ומרמה את הבריות, לכן הוא תועה ומתעה את הרבים וחייב מיתה. וכדי לעצור אותו ע"י השלטונות הם פסקו שמותר להעיד עדות שקר נגדו, ואכן העמידו 12 עדי שקר ושבועות שווא ונתנו המון בכף לשוחד עד שהצליחו במזימתם. כל זה ע"י אנשים עם פאות וזקן שלומדים תורה יום ולילה.
לאחר שהסוהרים ראו שחייו של מוהרנ"ת בסכנה מידית הם העבירו אותו לחדר בבידוד משאר האסירים. שם היה אפשר להכניס לו קצת ספרים, דף ועט, ושם הוא כתב את אחת התורות הנפלאות ביותר שבליקוטי הלכות )הלכות יין נסך ד). שם הוא מתייחס למעצרו ומסביר בדרך עמוקה איך יש מצב כזה שאנשים ששומרים תורה ומצוות, ואפילו חסידים, יכולים לטעות בכזה דבר חמור שמתירים דמם של יהודי אחר ואומרים שיש מצווה לרדפו. ודווקא על הצדיק האמת שמביא את אורו של משיח לעולם הם אומרים דברים כאלה ומסבירים בכל מיני סברות כוזביות שעל פי דרך התורה יש מצווה לרדפו עד הנפש. ור' נתן מזהיר שם שיש סכנה לכל אדם שהוא יכול ח"ו ליפול לרשת שלהם אם הוא לא שומר מספיק על הברית קודש, כי כל הבלבולים מגיעים בגלל זה שלא שומרים את הברית, אפילו אנשים ששומרים את כל התורה כולה אבל בעניין הזה הם מרפים ואדרבא אומרים ששמירת הברית זה לא דבר כל כך חשוב ואין צורך לשמור על קדושה יתירה, ומתרצים בכל מיני תירוצים של שלום בית וכדומה שמותר לעשות דברים אסורים, ומזה מגיע שמתחלפים להם כל אורות התורה ואומרים על טמא טהור ועל טהור טמא ושיש מצווה לרדוף את הצדיקים יחידי הדורות כמו שראינו במשך כל הדורות. וזו היא עיקר סיבת אריכת הגלות, כי אם היו מאמינים בצדיק האמת אז הכל היה מתוקן. ואז הוא ממשיך ואומר את סוד הצדיק בבית הסוהר שֶׁזֶּה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ תֹּופֵס וְאֹוסֵר אֶת הַשְּׁכִינָה בִּתְפִיסָה וּבְבֵית הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ, כְּאִלּוּ הוּא יִתְבָּרַךְ יֹושֵׁב בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כְּמֹו שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהוּא אָסוּר בַּאזִקִּים' וּכְמֹו שֶׁנֶּאֱמַר בַּתִּקּוּנִים הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה דְּעָלֵיהּ אִתְּמַר, אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמֹו מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְכוּ', עיי"ש בליקוטי הלכות באריכות.
לטובת הציבור הבאנו בעלון אחר קיצור דברים מתוך ספר "ימי התלאות" שנכתב ע"י ר' אברהם בן ר' נחמן זצ"ל בעמ"ס כוכבי אור וביאור הליקוטים, שמתאר את כל התלאות והרדיפות הנוראות שמוהרנ"ת עבר, ואיך שהסיטו כל גדולי הדור נגדו בעלילות שהוא עבר על עבירות חומריות שדינם יהרג ואל יעבור עד שהתירו את דמו ודמו כל חסיד ברסלב, ומכל מה שמוהרנ"ת בנה במשך כל השנים בברסלב נראה רק 5 תלמידים בבית הכנסת שלו. מה שהיום אנחנו קוראים תלמידי רבינו ומוהרנ"ת בשם "חסיד ברסלב" על שם העיר ברסלב, בזמן מוהרנ"ת חסיד ברסלב גם בעיר ברסלב התבייש להגיד שהוא חסיד ברסלב, או פחד שירגו אותו. והיום כל מה שיש רבבות אלפי חסידי ברסלב זה רק בזכות מוהרנ"ת, ורבינו אמר עליו "בזכותו לא נאבד שום שיחה שלי".
מגלגלים חוב ע"י חייב
כשהגענו למאהל הקדוש בכלא צלמון עברנו דרך צדיק גדול ומפורסם בצפון הארץ שמעדיף שלא נזכיר את שמו וסיפרנו מאיפה הגענו. ענה ואמר "אנחנו צריכים להצטרף לצערו של צדיק, ימח שמם של אלה ששמו אותו [את הרב ברלנד] שמה, הם ערב רב, עמלק, ומעקבים את המשיח הזה" שאלנו "עד מתי? אין לנו כוח!" אמר "גם לי אין כוח, אני משתגע מזה, שימותו כבר כל הערב רב העמלקים ואז יבוא הגאולה" [כמו שאמר בזהור ח"א דף כ"ה].
והסתובבנו אצל הרבה צדיקים אחרים וכולם אמרו אותו דבר, שהם מפחדים להביע את דעתם ברבים כי באים עליהם כל מיני אנשים שמדברים לשון הרע על הצדיק ומנסים להסית אותם נגד הצדיק, ואין להם כוח לזה. צדיק אחד גדול ממרכז הארץ אמר לנו שהוא יודע בבירור שהרב שליט"א קיבל על עצמו את כל הביזיונות האלה ברצון, גם שילם לאנשים שיבזו אותו, ומי שקיבל את הכסף ועשה את זה הוא טיפש. וכל אלה שממשיכים את המלחמה נגד הצדיק אם לא יחזרו בתשובה הם ימותו במיתה משונה תוך זמן (ששמור אצלינו במערכת).
לכן ראינו בספר ימי התלאות שאחרי שמוהרנ"ת קיבל את הביזיונות הנוראות והרדיפות, התחילו ליפול כל המתנגדים, אחד על אחד, חלק מתו מיתה פתאומית, חלק מהם במיתה משונה ונורא מאוד, וחלק נפטר להם כל המשפחה, שעד שהחולקים שנשארו באו אליו נישקו לו את הרגליים ובבכיות נוראות ביקשו שיסלח להם.
כשרבינו היה באיסטנבול ועשה תחבולות שאנשים יבזו אותו ויצער אותו, וראש הרודפים מת מיתה פתאומית לאחר זמן קצר. אז שאלו את רבינו "מה הוא עשה? הרי אתה הזמנת לעצמך את הביזיונות והסתרת את עצמך שלא ידעו שאתה צדיק, אז איך הוא אשם כל כך שחייב מיתה?!" ענה רבינו משל למה הדבר דומה:
"שֶׁהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד, וְאָהַב אֶחָד מִבְּנֵי הַשְּׂרָרוֹת וְחִבֵּב אוֹתוֹ, וְקֵרְבוֹ בְּכָל מִינֵי אַהֲבָה וְחִבּוּב וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהִגְדִּיל, הֵעֵז נֶגֶד הַמֶּלֶךְ (פ' ביטל את גזירת המלך) וְאָמַר הַמֶּלֶךְ: תֵּדַע, שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ מְאד, אַף-עַל-פִּי-כֵן אִי אֶפְשָׁר לִי לַעֲבר עַל דַּת וּמִשְׁפַּט הַמַּלְכוּת וּמִשְׁפָּטְךָ חָרוּץ לְמִיתָה וְתֵכֶף צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְסָגְרוֹ בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל וּנְתָנוֹ בְּבֵית הַסּהַר וְהִתְחִיל זֶה הַבֶּן שְׂרָרָה לְצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ הַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִן הַמִּיתָה, וּרְאֵה שֶׁצַּעֲרוֹ לא יֻמְשַׁךְ זְמַן הַרְבֵּה כִּי-אִם עַד שֶׁיֵּהָרֵג אֲבָל כְּשֶׁהִתְחִיל לְצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ צַעַר הַמֶּלֶךְ, רָאָה שֶׁצַּעַר הַמֶּלֶךְ יִגְדַּל מְאד כִּי צַעַר הַמֶּלֶךְ יִהְיֶה תָּמִיד כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹהֵב אוֹתוֹ מְאד וְיִהְיֶה לוֹ גַּעְגּוּעִים גְּדוֹלִים אַחֲרָיו, וְצַעַר גָּדוֹל מְאד לְעוֹלָם וְהָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת עַל צַעַר שֶׁל הַמֶּלֶךְ יוֹתֵר מִצַּעֲרוֹ וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת אֵיךְ לְהַצִּיל אֶת הַמֶּלֶךְ מִצַּעֲרוֹ וְנִתְיַשֵּׁב כָּךְ: הֲלא בּוּשָׁה חֲשׁוּבָה כְּמוֹ מִיתָה (גמ' ב"מ נ"ח:).
וְצִוָּה לְהַשַּׂר שֶׁל הַתְּפִיסָה לְהַכְנִיסוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר אֶל הַמֶּלֶךְ: הָאֱמֶת יָדַעְתִּי כִּי צַעַרְךָ גָּדוֹל מִצַּעֲרִי אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְךָ לַעֲבר עַל חָק וְדַת הַמַּלְכוּת בְּכֵן זאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה, שֶׁתְּסַבֵּב תַּחְבּוּלוֹת, שֶׁיְּבַיֵּשׁ אֶחָד אוֹתִי בָּרַבִּים, וְהַבּוּשָׁה חֲשׁוּבָה כְּמוֹ מִיתָה עַל-כֵּן תִּרְאֶה לְהוֹצִיא מֵהַשְּׁבוּיִים גַּזְלָן אֶחָד שֶׁדִּינוֹ לַהֲרֵגָה, וַאֲנִי אֶתְגָּרֶה בּוֹ עַד שֶׁיִּכְעַס עָלַי וִיבַזֶּה אוֹתִי וְיַכֶּה אוֹתִי בָּרַבִּים, וְיַגִּיעַ לִי מִזֶּה בּוּשָׁה גְּדוֹלָה, וְיִהְיֶה נֶחֱשָׁב כְּמוֹ מִיתָה וְאַחַר-כָּךְ יִקְחוּ אֶת הַגַּזְלָן הַחַיָּב מִיתָה בְּלא זֶה וִימִיתוּהוּ כְּדִינוֹ וְהָעוֹלָם יִהְיוּ סוֹבְרִים שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁבִּזָּה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ הֶחָבִיב נֶהֱרַג, וְלא יִתְחַלֵּל כְּבוֹד הַמַּלְכוּת וְהָעֶבֶד שֶׁלּוֹ. כָּךְ לִפְעָמִים אֶחָד מְבַזֶּה אֶת הַצַּדִּיק וּבֶאֱמֶת הוּא עוֹשֶׂה טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהַצַּדִּיק, כִּי מְכַפֵּר לוֹ עַל זֶה מַה שֶּׁהָיָה חַיָּב לְהִסְתַּלֵּק, וְנִתְחַלֵּף עַל בּוּשָׁה זוֹ אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין זֶה כְּבוֹד שָׁמַיִם שֶׁלּא לִקַּח נְקָמָה מִזֶּה שֶׁבִּזָּה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ הֶחָבִיב לוֹ מְאד וְלַעֲנשׁ אֶת זֶה שֶׁבִּזָּה אֶת הַצַּדִּיק בִּשְׁבִיל זֶה גַּם-כֵּן לא נִיחָא קָמֵהּ, כִּי גַּם עָנוֹשׁ לַצַּדִּיק לא טוֹב עַל-כֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ מִסִּבּוֹת מִתְהַפֵּךְ, וּמַעֲמִיד עַל הַצַּדִּיק אִישׁ כָּזֶה שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה וָענֶשׁ מִכְּבָר וּמְזַמְּנָם שְׁנֵיהֶם לְפֻנְדָּק אֶחָד, וְזֶה מְבַזֶּה אֶת הַצַּדִּיק, וְהַצַּדִּיק נִפְטָר בָּזֶה מִן דִּינוֹ כַּנַּ"ל וְזֶה הָאִישׁ נֶעֱנָשׁ אַחַר כָּךְ וְנִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם שֶׁבִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַצַּדִּיק נֶעֱנַשׁ. וּבֶאֱמֶת 'גַּבְרָא קְטִילָא קְטַל' כִּי כְּבָר הוּא חַיָּב עָנְשׁוֹ מִקּדֶם "וְדַרְכֵי ה' יְשָׁרִים" (הוֹשֵׁעַ י"ד-י), "וְלא עַוְלָתָה בּוֹ" (תְּהִלִּים צ"ב-טז)" (שבחי הר"ן סדר נסיעתו לא"י).
בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה מַחֲלֹקֶת עַל מִי שֶׁמַּחֲזִיר בְּנֵי אָדָם לְמוּטָב
רבינו אומר שאין דרך אחרת! מי שעוסק בקירוב רחוקים אז חייב שיהיה עליו מחלוקת! דַּע שֶׁכְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה שֶׁתּוּכַל לְהַחֲזִיר בְּנֵי אָדָם בִּתְשׁוּבָה וְלַעֲשׂוֹת גֵּרִים, אֲזַי הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל מְבַקֵּשׁ וְרוֹאֶה שֶׁיִּהְיֶה מַחֲלֹקֶת עָלָיו, כִּי 'אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְלֹא בִּימֵי שְׁלֹמֹה (יְבָמוֹת כד) מִשּׁוּם שֻׁלְחַן מְלָכִים', כִּי אָז אֵינָן מִתְגַּיְּרִין מֵאַהֲבָה, רַק מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין גְּדֻלַּת יִשְׂרָאֵל, וְעִקַּר הַגֵּרִים הוּא כְּשֶׁמִּתְגַּיְּרִין בְּעֵת שֶׁיִּשְׂרָאֵל סְחוּפִים בְּעֹנִי וָדֹחַק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נ"ד): "מִי גָר אִתָּךְ, בַּעֲנִיּוּתֵךְ" וְכוּ' (שָׁם בַּגְּמָרָא), וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה מַחֲלֹקֶת עַל מִי שֶׁמַּחֲזִיר בְּנֵי אָדָם לְמוּטָב וּמְגַיֵּר גֵּרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם שַׁלְוָה, כִּי אָז מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלָיו הוּא בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי יָכוֹל לְגַיֵּר גֵּרִים בֶּאֱמֶת לֹא מִשּׁוּם שָׁלוֹם וָנַחַת כַּנַּ"ל.
וְזֶהוּ: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית פָּרָשָׁה ד'): "מְגוּרֵי אָבִיו" שֶׁהָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים כְּמוֹ אֲבוֹתָיו, כְּמוֹ מִגִּיּוּרֵי אָבִיו, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שָׁם): "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" 'בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, מִיָּד קָפַץ עָלָיו רֻגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף', הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים, בְּחִינַת "מְגוּרֵי אָבִיו", עַל – יְדֵי – זֶה לֹא הָיָה יָכוֹל לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַגֵּרִים בֶּאֱמֶת, וְאִם יִהְיֶה לוֹ שַׁלְוָה לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת גֵּרִים, כִּי אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ כַּנַּ"ל: (ליקוטי מוהר"ן תורה רכ"ח)
ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה קי"ד "הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר" שעל ידי המחלוקת שיש על הצדיק ע"י זה בא כל השפע לעולם בלי קטרוג. "וְזֶה (תְּהִלִּים ל"ז): צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וְכוּ', שֶׁהָרָשָׁע שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הוּא רַק צוֹפֶה, הַיְנוּ צִפּוּי וְכִסּוּי עַל הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע כַּנַּ"ל. אַךְ וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, שֶׁהָרָשָׁע מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר וּלְהָמִית, חַס וְשָׁלוֹם, אֶת הַצַּדִּיק, ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ" עיי"ש הכל וכן בתורה ר"ח.
והקאמרנא בנתיב מצוותיך (נתיב התורה שביל א' אות יג-יד) אמר שנשמת הבעש"ט לא רצה לרדת לזה העולם מרוב החולקים שיעמדו כנגדו, אבל בחיים חיותו ראה שהחולקים הם הקליפות השומרים לפרי וכשנגמר הפרי הקליפה ניתן לשריפת אש כלה ואבד, אז הבעש"ט היה מבקש ורודף למי שיבזה ויחרף אותו והיה אוהב אותם. ואמר הקאמרנא "רוב המחלוקות שהיו על הצדיקים מזמן מרן הריב"ש טוב ועד היום הוא מענינים כאלו לשמור אותם" עיי"ש.
ורבינו הקדוש מסביר (שיחות הר"ן צו) "כִּי הַצַּדִּיק מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן אֶת כָּל הַחוֹלְקִים עָלָיו לְכַף זְכוּת שֶׁכַּוָּנָתָם לְשֵׁם שָׁמַיִם כִּי לא הָיָה הָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבּל אוֹר שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁאוֹרוֹ גָּדוֹל מְאד לְהָעוֹלָם לְסָבְלוֹ וְגַם מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דִּינִים וְקִטְרוּגִים גְּדוֹלִים עַל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֱמֶת עַל-כֵּן הֵם חוֹלְקִים עָלָיו, וּבָזֶה הֵם מַשְׁתִּיקִים הַדִּינִים וְהַקִּטְרוּגִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין קָשֶׁה עַל אָדָם אֶחָד, וְאֶחָד לוֹבֵשׁ קִנְאָה וְאוֹמֵר: אֲנִי אֵלֵךְ וְאֶנְקם מִמֶּנּוּ וְאֶעֱשֶׂה בּוֹ דִּין, עַל יְדֵי זֶה הוּא מַשְׁתִּיק מִמֶּנּוּ שְׁאָר הַבַּעֲלֵי דִּין שֶׁמְּקַטְרְגִים שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבּל דִּינֵיהֶם נִמְצָא שֶׁזֶּה שֶׁהוֹלֵךְ לִנְקם מִמֶּנּוּ עוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאד כִּי בְּוַדַּאי טוֹב וְנוֹחַ לוֹ לִסְבּל דִּינוֹ שֶׁל זֶה הָאֶחָד שֶׁזֶּה אֶפְשָׁר לוֹ לְסָבְלוֹ מִלִּסְבּל דִּינֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לְסָבְלוֹ".
כל דיבור הוא אבן בבניין!
כולנו יודעים מה שרבינו אמר (ח"מ מ"ג) על אלה שזוכים להגיע אליו לקיבוץ הקדוש בראש השנה, שכל אחד הוא אבן בבניין ומובא בספר יצירה "שתי אבנים בונות שני בתים. ארבע בונות ארבעה ועשרים בתים. חמש בונות מאה ועשרים וכו'". נמצא שכל נשמה הוא מכפיל את בניית הבתים. כמו כן רבינו אומר (שיחות הר"ן צ"ו) שכלפי הצדיק כל דיבור שמבזים אותו, שמדברים עליו, שחולקים עליו, הוא אבן בבניין. כי כתוב "שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שַׁ"י עוֹלָמוֹת", תתאר לעצמכם כמה בתים יש בעיר אחת, כמה בתים יש במדינה אחת, כמה בתים יש בעולם שלם, אז כך הקב"ה בונה לצדיק ש"י=310 עולמות ע"י ריבוי האבנים שהם הדיבורים שמחרפים את הצדיק בעולם הזה! אז כך הצדיק מסתכל ואוהב כל דיבור שמדברים עליו "מַה יְקָרָה גְּדֻלָּתוֹ וְשַׁעֲשׁוּעָיו וְתַעֲנוּגָיו עַד אֵין לְהַעֲרִיךְ וּלְשַׁעֵר" עיי"ש.
ורבינו מגלה לנו סוד, שלא רק כל דיבור שמדברים על הצדיק הוא טוב לו מאוד, אבל גם מה שמדברים על אנשיו הם טובות גדולות מאוד. "כָּל הַדְּבָרִים שֶׁדּוֹבְרִין עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְעַל אֲנָשָׁיו, הֵם טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד בְּגַשְׁמִי וּבְרוּחָנִי, וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (תַּנְחוּמָא פָּ' נִצָּבִים) עַל פָּסוּק: "אַתֶּם נִצָּבִים" שֶׁנִּסְמַךְ לְפָרָשַׁת קְלָלוֹת לוֹמַר שֶׁכָּל הַקְּלָלוֹת הֵן הֵן הַמַּצִּיבִין אֶתְכֶם" (ל"מ קפ"א). אשרינו שזכינו!
כשחזר מארץ ישראל אמר רבינו ז"ל "הבאתי לכם מתנה – את המחלוקת", כשחזר מחו"ל אמר הרב שליט"א "הבאתי לכם מתנה – את המחלוקת", ומיד זכינו למכתבים מ"גדולי ברסלב", כתבות, ודיבורים חזקים – ש"י עולמות! איזה זכות! איזה מתנות! זכינו!
פעם אמר הרב שליט"א, יגיע הזמן שכולם יהיו נגדנו, שכל מי שיישאר תלמיד שלי יתבייש לצאת לרחוב, כמו שהיה בזמן מוהרנ"ת. אחרי הרדיפות של השפולער זיידע אמר רבינו "לא, בניי! לא כך הייתה כוונתי! כוונתי הייתה שעל ספסל יהודי ("א יידישער פריזבע") לא יניחו לי לשבת!" (מכתבי ר' אברהם רכטמן). כשהעבירו הרב שליט"א מכלא אלה בדרום לכלא צלמון בצפון אמר הרב בשיעור זכינו במה שאמר רבינו "א פריזבה א פריזבה" בכל פסיעה ופסיעה צריך שיהיה עלינו מחלוקת (שיח שרפי קודש).
רדיפה בינלאומי
אבל כזה רדיפה כמו היום עוד לא היה.
רבינו אמר "יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין מַכִּירִים אוֹתִי כְּלָל וְחוֹלְקִין עָלַי. וְאָמַר שֶׁאִיתָא בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ (שְׁמוֹת י"ז) עַל פָּסוּק "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ", וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁפַּרְעה הָלַךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וְאָמַר לוֹ הָבָה נִתְחַכְּמָה, אֶלָּא שֶׁהִכְנִיס בְּתוֹךְ לְבָבָם וְכוּ' (חיי מוהר"ן שצ"ד)" הגענו למצב כזה שבכל העולם כולו יש אנשים שחולקים על הצדיק אף שלא מכירים אותו כלל.
וכל כך למה?
רבינו מסביר בליקוטי מוהר"ן תורה קע' שכמה שיש יותר אנשים שחולקים על הצדיק אז כך יש יותר אנשים שהצדיק מעלה אותם לשורשם. "כִּי כָל אֶחָד לְפִי נִשְׁמָתוֹ וּלְפִי עֲבוֹדָתוֹ, כָּךְ יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים, יֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִבָּנָיו וּמֵאָבִיו וּמִשָּׁכֵן, וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ, וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִשְּׁכֵנִים רְחוֹקִים וְיֵשׁ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִכָּל הָעִיר, וְיֵשׁ גָּדוֹל מְאֹד וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִכָּל הָעוֹלָם, וְכָל אֶחָד עַל – יְדֵי הַיִּסּוּרִים נוֹשֵׂא עָלָיו הָאֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין מֵהֶם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין מֵהֶם, הוּא נוֹשֵׂא אוֹתָם עָלָיו. אַךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר לַחֹמֶר לִשָֹּא עָלָיו כָּל – כָּךְ אֲנָשִׁים. אַךְ עַל – יְדֵי הַיִּסּוּרִין נִכְנָע גּוּפוֹ וכו', נִמְצָא שֶׁעַל – יְדֵי זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין וְצָרוֹת מְאִירָה הַצּוּרָה, הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ, וְהַנֶּפֶשׁ אֶפְשָׁר לָהּ לָשֵׂאת עָלֶיהָ כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים, וְזֶה: "ה' מָה רַבּוּ צָרָי". כָּל מַה שֶּׁנִּתְרַבִּין צָרַי, "רַבִּים קָמִים עָלָי", כִּי עַל – יְדֵי – זֶה אֲנִי נוֹשֵׂא וּמֵקִים וּמֵרִים רַבִּים לְשָׁרְשָׁם".
ולא רק שהצדיק מרים ומתקן את כל אלה שחולקים עליו, אלא הוא אף מתקן ע"י זה את אותו פגם עצמו, היינו פגם אמונת חכמים שחולקים על צדיקים.
נשמע הזוי?
זה דברי רבינו:
"וְיֵשׁ צַדִּיקֵי הַדּוֹר שֶׁאֱמוּנָתָם שְׁלֵמָה בְּוַדַּאי, וְאַף – עַל – פִּי – כֵן יֵשׁ עֲלֵיהֶם מַחֲלֹקֶת. הוּא בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה נ"ג): 'וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא' וְכוּ', (שָׁם): 'וַעֲווֹנווֹתָם הוּא יִסְבֹּל', הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחֲלֹקֶת בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם. וְעַל – יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ עָלָיו, עַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן הָאֱמוּנַת חֲכָמִים אֵצֶל הַהֲמוֹן עָם" (ליקוטי מוהר"ן סא')
וכמו שאמר הנביא הושע "וְאָנכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים" (הושע ז, יג), שהצדיק פודה אף את אלה שמדברים עליו כזבים.
"בְּאוּמֶין דִּבֵּר מֵעִנְיַן הַמַּחֲלקֶת שֶׁעָלָיו, שֶׁדּוֹבְרִין עָלָיו כְּזָבִים. עָנָה וְאָמַר בְּדֶרֶךְ קוּבְלָנָא, וְאָנכִי אֶפְדֵּם הַיְנוּ הַפָּסוּק הַנֶּאֱמָר בְּהוֹשֵׁעַ ז' שֶׁקּוֹבֵל הַנָּבִיא עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבוֹת, וְהֵם דּוֹבְרִים עָלָיו כְּזָבִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְאָנכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים. אֲבָל הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הִזְכִּיר אָז כִּי-אִם שְׁתֵּי תֵּבוֹת אֵלּוּ "וְאָנֹכִ֣י אֶפְדֵּ֔ם". וַאֲמָרָן בִּנְעִימָה בַּנִּגּוּן הַשַּׁיָּךְ לְאוֹתוֹ הַפָּסוּק כַּמּוּבָן לַבָּקִי בַּמִּקְרָא וּפֵרוּשׁוֹ". (חיי מוהר"ן שצו)
נמצא, שע"י שהצדיק מקבל על עצמו ביזיונות מכל העולם כולו אז ככה הוא יכול לתקן את כל העולם כולו. וכמה שיותר אנשים חולקים עליו כך התיקון יהיה כל כך גדול. אם רבינו זכה להגיע לא"י נגד כל הסיכויים ע"י זה שהוא קיבל על עצמו ביזיונות וקטנות דקטנות, ומוהרנ"ת זכה ע"י קטנות דקטנות דקטנות שעל ידו יש לנו את רבינו היום, היינו הדיבורים של רבינו, ההתקשרות לרבינו, הציון וכו', ומורנו הרב שליט"א שזכה לקטנות דקטנות דקטנות שע"י זה יש לנו את ברסלב היום כמו שהרב ארוש שליט"א העיד עליו ואמר בזה הלשון "כל ברסלב היה כלום בלי הרב, כלום, בלי הרב לא היה כלום בברסלב, אני יודע שהוא עשה את הכל, אני יודע טוב מה שהוא עשה". כידוע שכל העשרות ומאות אלפי יהודים שהגיע לאומן בעשרות האחרונות הכל בזכותו שהוא פתח את הדרך. ובעז"ה בזכות הביזיונות הוא יפתח לנו את הדרך לגאולה השלמה.
רבינו אומר (ליקוטי מוהר"ן ל) כל מה שהחולה נחלה ביותר הוא צריך רופא גדול ביותר, כל מה שהאדם רחוק ביותר מהקדושה הוא צריך צדיק גדול ביותר כדי להעלות אותו. כי ככל שהדורות יורדים יותר, החולה גדול יותר, ולכן צריך רופא גדול יותר, צדיק גדול יותר. יוצא לנו שכל העניין של ירידת הדורות שייך אך ורק לההמון עם אבל צדיק האמת אדרבא כל מה שיורד הדורות הוא מוכרח רק לעלות, כי אין דור יתום ובכל דור כפי ירידת הדור אז כך יש צדיק גדול ביותר שיכול לתקן אותם. אז מובן מה שרבינו ירד לקטנות דקטנות כדי להגיע לגדלות דגדלות ומוהרנ"ת לקטנות דקטנות דקטנות כדי להגיע לגדלות דגדלות דגדלות, וכן הלאה עד הדור הזה שהצדיק היה צריך לרדת לאין סוף קטנות, כדי להגיע לאין סוף גדלות, עד יתקן את כל העולם כולו כפי גודל הביזיונות.
ומורנו הרב שליט"א אמר לאחרונה בשיחה מוקלטת על השקר שמתפשט בעולם בעוונותינו הרבים ובפרט בקרב חסידי ברסלב, הרב הקריא מליקוטי הלכות (סימני חיה בהמה טהורה ד, לד) ואמר "עוד לא אמרו את כל השקרים זה רק ההתחלה, השקר צריך לנצח, זה עוד לא מספיק שקרים, כי אם עוד יש צדיקים סימן שהשקר עוד לא השתלט כל-כך, עד שהשקר לא מנצח את כולם לא יכול להיות הגאולה, כי דווקא על ידי התפשטות השקר, שהשקר ינצח לגמרי, לגמרי, לגמרי, וכבר לא יהיה שום נקודת אמת, רק מתי מספר יחזיקו באמת, השקר יתפוס את כולם, וכולם יטעו בשקריו, רק אז יתגלה האמת ואז יבוא משיח. אנחנו צריכים לעודד את השקרנים, ולא להקפיד עליהם, שימציאו עוד שקרים ועוד שקרים יעשו עוד כתבות בגרמניה, בהולנד, בכל העולם צריך לעשות כתבות, רק בגרמניה והולנד ואמריקה יש כתבות?! [זה לא מספיק], זה לא שווה כלום! ר' נתן שואל מה הפירוש "לשון שקר תגיע למרגוע"? ואומר: אפילו שארגיעה לשון שקר בסוף האמת תנצח. רק שיהיה "ארגיע לשון שקר," רק שהשקרים יתרבו ויתרבו בלי סוף, בלי שיעור, בלי תכלית, מה שלא היה מבריאת העולם. מי שיחזיק באמת יזכה לראות את מלך המשיח. משיח יבוא כשהוא יראה שיש כמה אנשים שלא מתפתים, יודעים שזה שקרים, שום דבר לא יכול לבלבל אותם."
תיקון העולם
למה? למה בצורה כזאת משיח צריך להתגלות? למה כל העולם חייב לרדת לכאלה מדרגות שפלות לפני שהגאולה תבוא? למה הצדיק צריך להתבזות בצורה כזאת ושיהיה חילול ה' כזה גדול בעולם? למה אנשים קדושים ויראים צריכים לחטוא בכזה חטא גדול של ביזוי תלמיד חכם שאין עליו כפרה עולמית, לא יום כיפור ולא מיתה ולא גיהנום מתכפרים? למה? למה? למה? למה?
מסביר רבינו (ל"מ סימן עא) "יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמְּקַבְּלִים מֵעַצְמָם יִסּוּרִים עֲלֵיהֶם בִּשְׁבִיל יִשְֹרָאֵל, וּבָזֶה מַחֲלִיפִין הַשֶּׁפַע." ואמר (סימן סג) "וְהַצַּדִּיק הוּא לִפְעָמִים מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִין בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם, וְהוּא כְּמוֹ חִלּוּף, שֶׁמַּחֲלִיף עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַהַשְׁפָּעָה וְהַהַשְׁגָּחָה, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה זאת הַהַשְׁפָּעָה וְהַהַשְׁגָּחָה, וּמְכַסֶּה פְּנֵי הַשְׁגָּחָה זוֹ, וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִין, כִּי הוּא בּוֹחֵר בְּהַשְׁפָּעָה וְהַשְׁגָּחָה רוּחָנִיּוֹת וְאוֹתָהּ הַהַשְׁפָּעָה שֶׁהָלְכָה לָהּ, נִתְפַּזְּרָה בֵּין הָעוֹלָם וְזֶה בְּחִינַת מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה וְכוּ', שֶׁלִּפְעָמִים מְגַלֶּה פָּנִים שֶׁל רָצוֹן וְהַשְׁגָּחָה, וּמְכַסֶּה פָּנִים שֶׁל כַּעַס, וְלִפְעָמִים מְכַסֶּה פָּנִים שֶׁל רָצוֹן וְהַשְׁגָּחָה וכו'". מרחמנות האין סופי של הצדיקים האלה הם מקבלים על עצמם להתבזות ולקבל ייסורים הכי נוראים בעולם כדי להשפיע טוב לכל העולם כולל אותם אנשים שמצערים אותם.
וככה הזדונות נתהפכים לזכויות
"וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לִטְעֹם מִמִּצְווֹת עֲשֵֹה שֶׁל אִישׁ יִשְֹרְאֵלִי, שֶׁהוּא צַדִּיק, אֲזַי הִיא בְּחִינַת אֵיבָר מִן הַחַי, שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה, וְצָרִיךְ שְׁחִיטָה לְהַתִּירָהּ. עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיָּבוֹא עָלָיו בּוּשָׁה שֶׁהִיא שְׁפִיכוּת דָּמִים, בְּחִינַת שְׁחִיטָה, שֶׁהִיא מְטַהֶרֶת הָאֵיבָר מִן הַחַי, וַאֲזַי יוּכַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִטְעֹם מֵהַמִּצְווֹת עֲשֵֹה שֶׁלּוֹ, בֵּין מִצְוַת עֲשֵֹה אַחַת בֵּין מִצְווֹת רַבּוֹת… וּבְעִנְיַן שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְֹרָאֵל יֵשׁ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְנִסְתָּרִים הַרְבֵּה, בֵּין שְׁפִיכוּת דָּמִים עַל יְדֵי בּוּשָׁה, בֵּין שְׁאָר שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ. כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה נְשָׁמוֹת נְפוּלוֹת, שֶׁאֵין לָהֶם עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְֹרָאֵל שֶׁל אָדָם גָּדוֹל, וְלִפְעָמִים אֵין לָהֶם עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ. וְזֶה בְּחִינַת (יוֹמָא פו:) 'זְדוֹנוֹת נַעֲשִֹין כִּזְכֻיּוֹת'. שֶׁעַל יְדֵי הַבּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דָּמְהוֹן בְּאַהֲבָה הַנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת: "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה", כַּנַּ"ל, וְנִתְהַפְּכִין הַזְּדוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת, וְנִתְעַלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵן בְּחִינַת פְּשָׁעִים, כִּי נִתְעַלִּין וְנִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי כִּסּוּי דָּם בָּאַהֲבָה הַנַּ"ל." (ל"מ ח"ב פג')
וככה הצדיק מציל את העולם משואה נוראה.
"הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ, בִּבְחִינַת "נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ", וְיֵשׁ בִּבְחִינָה זוֹ מְסִירַת נֶפֶשׁ: כִּי יֵשׁ עֲשָֹרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ ה' בִּשְׁבִיל יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ כַּיָּדוּעַ, שֶׁעִקַּר הַיִּחוּד עַל יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ, וְהֵם רָאוּ בְּאוֹתָן הַדּוֹרוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן וְלַעֲשֹוֹת יִחוּדִים לְמַעְלָה כִּי אִם עַל יְדֵי נִשְׁמוֹתֵיהֶם, עַל כֵּן מָסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כִּי כְּשֶׁהַנְּפָשׁוֹת עוֹלוֹת לְמַעְלָה עַל יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ, אֲזַי הֵם חוֹזְרִים לְהַשְּׁכִינָה, כִּי מִשָּׁם יָצְאוּ, כִּי יִשְֹרָאֵל הֵם חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, שֶׁהֵם חֶלְקֵי הַשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת "הָעֲמֻסִּים מִנִּי בֶטֶן" (יְשַׁעְיָה מ"ו). וּכְשֶׁהֵם חוֹזְרִים לְהַשְּׁכִינָה אֲזַי הַשְּׁכִינָה מִתְפָּאֶרֶת חֲזִי בַּמָּה בְּרָא קָאָתֵינָא לְגַבָּךְ (זֹהַר וַיִּקְרָא י"ג). וַאֲזַי מִתְעוֹרֵר הִשְׁתּוֹקְקוּת עֶלְיוֹן וְנַעֲשֶֹה יִחוּד כַּיָּדוּעַ, וְלִפְעָמִים בָּא לְצֹרֶךְ זֶה הֲרִיגָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁנֶּהֱרָגִין, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּה וְכַמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְֹרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יִחוּד עַל יְדֵי נַפְשׁוֹתֵיהֶם הָעוֹלוֹת לְמַעְלָה, כִּי לִפְעָמִים צְרִיכִין אֶל הַיִּחוּד הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן בָּא הֲרִיגָה, חַס וְשָׁלוֹם:
וְכֵן עַל יְדֵי אֲבֵדַת הַשֵּׁם, הַיְנוּ הַמְפֻרְסָם, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁהוּא מְפֻרְסָם וְאֵינוֹ מְפֻרְסָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מְפֻרְסָם בְּפִי כֹּל וְהַכֹּל מְדַבְּרִים מִמֶּנּוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְפֻרְסָם, כִּי אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלָל, וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בָּזֶה, רַק שֶׁאִבֵּד אֶת הַמְפֻרְסָם, דְּהַיְנוּ אֲבֵדַת הַשֵּׁם שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ, דְּהַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְפֻרְסָם, אַף עַל פִּי כֵן אִבֵּד אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָדָם אוֹבֵד דָּבָר שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאִבֵּד אֶת הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְפֻרְסָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בָּעוֹלָם, אֲבָל יֵ"שׁ אֶ"חָד שֶׁ"עוֹשֶׂה ז"את בִּרְצוֹנוֹ וּבְדַעְתּוֹ, שֶׁמּוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, דְּהַיְנוּ הַמְפֻרְסָם שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ כַּנַּ"ל, וּמֵחֲמַת זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם, אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְפֻרְסָם כְּלָל כִּי אַדְּרַבָּא הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי הַכֹּל דּוֹבְרִים עָלָיו, וּבוֹדִים עָלָיו כְּזָבִים שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ מִזֶּה וְעוֹשֶֹה זֶה בְּכַוָּנָה, כִּי הוּא בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל, וְגַם יֵשׁ לוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים מִזֶּה כַּנַּ"ל, וְהוּא מַצִּיל אֶת יִשְֹרָאֵל בָּזֶה מִמַּה שֶּׁהָיָה רָאוּי לָבוֹא עֲלֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּשְׁבִיל הַיִּחוּד כַּנַּ"ל, וְעַל יְדֵי מְסִירַת שְׁמוֹ שֶׁהוּא נַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל, הוּא מַצִּיל אוֹתָם כַּנַּ"ל." (ל"מ ר"ס)
רבינו אומר "יש אחד שעושה זאת ברצונו ובדעתו". מי זה האחד? יש רמז יֵ"שׁ אֶ"חָד שֶׁ"עוֹשֶׂה ז"את ראשי תיבות י"א"ש"ז = 318 אליעזר. מי זה האחד? אליעזר, "וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹקֵי אָבִי בְּעֶזְרִי".
כשהגיע למצב שהיה ברור לכולם שהרב שליט"א מקבל על עצמו את הביזיונות והרדיפות באהבה ואדרבה כמה שיותר רדפו ובזו אותו אז ככה אנשים התקרבו אליו שלא היו משתייכים בכלל לברסלב כמו שאמרו בקו המידע, אז הרב השכיר שירותיהם של יועצי תקשורת יקרים, והלך על מסע הסברה. אז כולם ראו הנה הרב לא רוצה את הביזיונות, אי אפשר לטעון אחרת, הרי הרב בעצמו משלם ליועצי תקשורת להגן על עצמו. אז ע"י זה הפוך! הצדיק פעל שהביזיונות ימשיכו ביתר כוח ועוז כי הרבה חושבים שהרב לא רוצה את הביזיונות ואדרבא הביזיונות רק גוברות והרב קיים "אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עָלַי מַחֲלקֶת תָּמִיד, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּכָל פַּעַם וּבְכָל רֶגַע מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא".
בכל ה45 שנה שהישיבה של הרב קיימת, הרב כל הזמן אמר, "יהיה פה רוח סערה שיישאר 5 תלמידים בסוף, כמו שהיה אצל ר' נתן". כשהרב פתח את הישיבה הרב אמר לרבנית תליט"א "בתנאי שיישארו רק 5 תלמידים במו תלמידי רבי עקיבא". אך הישיבה רק גדל וגדל ועשרות משפחות, מאות, אלפים, רבבות, עד למאה אלף אנשים ברחבי העולם שמקבלים חיזוק ממורנו הרב שליט"א. והישיבה קבלה תמיכה מכל רבני וגדולי הדור, שעד שהיה כמעט בלתי אפשרי שמשהו יעצור אותו, אך הרב המשיך להגיד "יישארו רק חמישה בסוף" צחקו. רק כאלה שהסבירו את הרב בכל מיני הסברים. אך כשהרב קיבל על עצמו את הביזיונות לפני 3 וחצי שנה וגלה מארץ הקודש, אחד מתלמידי הרב הוותיקים והצדיקים כתב מכתב חיזוק לאחד הבחורים ובתוך המכתב הזכיר את דברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות ביו"ד א דף נ"ו וזה קצת לשונו "וְאַף עַל פִּי שֶׁעָלָיו מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵעַל כָּל הַצַּדִּיקִים וּמְחַפָּה וּבוֹדָה עָלָיו שְׁקָרִים שֶׁלֹּא עָלוּ עַל לִבּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה דּוֹרוֹת שֶׁדַּיְקָא עַל הַצַּדִּיק הַחַד בְּדָרָא, הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר אָמְרוּ עָלָיו שְׁקָרִים וּכְזָבִים וַעֲלִילוֹת שֶׁלֹּא עָלוּ עַל דַּעְתּוֹ. וְהָרִאשׁוֹן הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא מִין, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁאָמְרוּ, בִּשְׁבִיל הַמִּין הַזֶּה בָּא הָרָעָב. וְכֵן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ וְכָל אֶחָד קִנֵּא לְאִשְׁתּוֹ מִמֹּשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכֵן יִרְמִיָּהוּ חֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה עַל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים דַּוְקָא, יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת אָמְרוּ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה… וכו'"
אז כתב אותו תלמיד בזה הלשון "הנה הסרט חוזר על עצמו בכל דור כמש"כ מוהרנ"ת 'וְכֵן יִרְמִיָּהוּ חֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה עַל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים דַּוְקָא, יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת אָמְרוּ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה'. כמש"כ בפרקי דר' אליעזר (פרק ל"ג) על אליהו הנביא, וכמש"כ בסיפו"מ (מעשה מרב ובן יחיד) על רביה"ק, וכן בימי התלאות, וכן עוד הרבה.
והמשיך במכתב "והאמת, כל עוד שלא אמרו כזאת על הרב הרי שכביכול היה חסר משהו להשלים את תמונת גדולתו, הרי אם הוא באמת מגדולי יחידי הדורות, אז למה לא אומרים עליו כזאת כמו על הצדיקים האחרים שהזכיר מוהרנ"ת? איפה "ידידנו" הסט"א, האם הוא נרדם בשמירה? והנה ב"ה גם "הקושיא" הזאת נפתרה!"
