סיפורו המדהים והמחזק של הרב אהרון שוורץ שעובד לסרט מקורי קצר, ואשר התחיל להתפרסם בעולם ולעשות לו כנפיים, אלה הדברים.
"באחד מימי חודש אפריל השנה (תשע"ט, 2019 למניינם), זה היה באמצע החורף, הלכתי לישון בעשר בלילה והתעוררתי בשתיים וחצי עם כאבים נוראיים בבטן. לא ידעתי מה זה, התקפלתי מתוך סיוט של כאבים ולא ידעתי מה לעשות. הרגשתי שאני נחנק מהכאבים. ירדתי על ארבע, אשתי התעוררה בבהלה ושאלה אותי, "אהרון מה קרה?"
"חשבתי שאני הולך לגמור את הקדנציה, חשבתי שאני הולך למות, ידעתי שזה משהו פנימי. במשך שעתיים סחבתי כאבי תופת ולא ידעתי מה לעשות, עד שבערך בשעה ארבע התקשרתי לרופא שלי, ד"ר איתמר רז שאני גם עובד איתו."
"אמרתי לו, "איתמר אני סובל כאבים נוראיים ואני לא יודע מה לעשות! הוא שאל אותי כמה שאלות ואחרי שעניתי לו הוא אמר לי שכנראה זה אבנים בכליות. שאלתי אותו מה לעשות עם זה והוא ענה שבמצב כזה רק בית חולים יכול לעזור."
הסיפור מזווית הראיה של ד"ר איתמר שוורץ
"בארבע בבוקר התקשר אליי הרב שוורץ", פותח הד"ר איתמר רז את הזוית שלו לסיפורו של הרב שוורץ. "יש לי כאבים נוראיים הוא אומר לי, אמרתי לו שזה נשמע כמו אבנים בכליות ועליו ללכת מיד לחדר מיון. הוא ענה לי שהוא החליט ללכת לרב (כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א), אמרתי לו שיעשה מה שהוא מרגיש לנכון, אבל שידע שבכדי לטפל באבן הזו רק ב"ח יכול לעזור."
"אבן תקועה בכליה זה יומיים של כאבים נוראיים עם משכחי כאבים חזקים, של מורפיום וכל משפחה הזו. במצב כזה בדרך כלל מגיעים למיון, שם משחררים בהמשך לסיטי דרך הקופ"ח." חותם הד"ר רז את הדיאגנוזה הרפואית שלו.
עצרתי אצל הרב רגע לפני שאני ממשיך לב"ח
ממשיך הרב אהרון שוורץ, "חשבתי כבר שאני הולך להתפנות לב"ח, אמרתי שאני לא הולך בלי שאני רואה קודם את הרב. אמרתי לעצמי, הרב בדרך כלל בשעות כאלה, ארבע, חמש בבוקר הוא אחרי לילה שלם של פעילות, הוא בטח ער. סביר להניח שאפשר למצוא אותו באחת הכתובות שהוא מבקר בירושלים."
"אני עם כאבים ומנסה לתפוס בטלפון את הגבאי של הרב, בחמש הוא ענה לי. התברר שהרב נמצא סמוך לביתי, אמרתי לו שאני חייב לראות את הרב, והוספתי שידאג שיכניסו אותי מהר כי אני בקושי זז. הייתי בטוח שאני בדרך לב"ח, הכנתי שקית עם בגדים, הגעתי לרב עם כאבים נוראיים ובקושי זזתי."
"אתה יודע מה זה? שאל אותי הרב"
"ב"ה, נתנו לי להיכנס די מהר, הכניסו אותי לתוך פגישה של הרב עם אנשים. ניגשתי אל הרב בקושי רב ואמרתי לו, 'הרב, יש לי כאבים מטורפים בתוך הבטן. הד"ר אומר שזה חשש לאבנים בכליות ואני בדרך לבה"ח'. הרב ענה לי, 'מה, באמת? וואי וואי וואי'. לא הבנתי מה כוונת הרב, עד שהוא המשיך ואמר, 'אתה רואה את הטיפות על השולחן? אתה יודע מה זה?' טיפות הומאופתיות', עניתי."
"'תביא את הטיפות, יש לך כוח לפתוח אותם'? עניתי שכן, 'אני לא מאמין לך', אמר הרב במהירות, 'תפתח, תפתח, אני לא מאמין לך. עכשיו תשים טיפה בלשון'. שמתי כמה טיפות לפני שהרב אמר לי בהומור, 'אם תמות תגיד לי'. והמשיך, 'תבוא בשש וחצי לתפילת שחרית'."
"אני מחפש ולא מוצא לאן זה נעלם"
"נשקתי ליד של הרב, אני בא לצאת החוצה מהחדר, ואני לא מאמין על מה שקורה לי. אני מחפש את הכאבים, אני הולך החוצה לכיוון המרפסת וקולט שאין לי כאבים. אני מחפש את אותם הכאבים המרים והנוראיים שהגעתי איתם, בזמן שלא יכולתי לזוז, הרי הייתי בדרך לב"ח. אני ממשיך לחפש את הכאבים ובא לי פשוט לקפוץ ולרקוד משמחה, להרגיש פתאום את הגוף שלי אחרי שעתיים וחצי בהם התפתלתי על הרצפה מכאב. ממש בא לי לרקוד, בא לי לקפוץ, אני לא מאמין, אני מחפש אולי נשאר לי עוד קצת כאב, אולי פה?אולי שם? אני סורק את כל הגוף – אין כאבים, בום, תוך שניה עפו כל הכאבים."
הד"ר מספר על הטלפון השני משוורץ
"שמעתי שהיה פה איזה נס!" חוזר ד"ר רז לסכם את המעשה כפי שנראה מהצד שלו. "כן, אתה זוכר שבשש בבוקר, אחרי שיצאתי מהרב התקשרתי לספר לך שנעלמו לי כל הכאבים", עונה לו הרב שוורץ. 'אחרי שיצאת מהרב אמרת לי שלקחת טיפות והכל עבר לך, פלא פלאים. יש ניסים, יש צדיקים בעם ישראל', ממשיך ד"ר רז. 'הצדיקים חיים וקיימים, יהי רצון שנזכה להתקרב אליהם, גם לרבינו הקדוש וגם לצדיקים שחיים בכל דור ודור'."
"הרב שלי לקח ממני את הכאבים בשנייה, זה מדהים"
"פשוט נגמר לגמרי, הלכתי מהמקווה ישר לתפילה, חיכיתי לרב שיגיע לתפילה, כל התפילה הייתה אש להבות, צעקות, ב"ה כמו שרגילים. שכחתי מהסיוט הזה, שזכיתי לאבנים בכליות במשך שעתיים וחצי. אני קבלתי מהמקרה את המוסר האישי שלי, את מה שהקב"ה רימז לי באותם שעות. כל אחד לוקח לעצמו את אותם מחשבות, את אותה תשובה, את אותה ההרגשה שהייסורים צריכים להביא – רגע של תשובה, שיברון לב והכנעה כנגד הקב"ה. "
"היה לי מה שהיה לי, אבל כנראה שזה הספיק, הרב שלי לקח ממני את הכאבים בשנייה, זה מדהים", מסכם הרב שוורץ בחיוך.