שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
המעשה 'ממלך וקיסר'
בעזרת השם נתחיל ללמוד את המעשה השני בסיפורי מעשיות (של ר' נחמן מברסלב) שנקרא מעשה 'ממלך וקיסר'. בעבר הזכרנו שיש בסיפורי מעשיות רמזים ומשלים לסודות ולחוכמה מאוד עמוקה בדרך שבה הקב"ה מנהיג את העולם. ר' נתן כותב על הסיפורי מעשיות שככל שנדרוש אותם, הרי אנחנו נוגעים בהם כטיפה מן הים, אבל בשבילנו אפילו הטיפה הזאת היא הרבה מאוד, כמעט ואין לנו השגה בסיפור הזה. רבינו מתחיל את המעשה כך: 'מעשה בקיסר אחד שלא היו לו בנים. גם מלך אחד לא היו לו בנים. ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש, אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים. גם המלך נסע כמו כן, ונזדמנו שניהם לפונדק אחד, ולא היו יודעים זה מזה. והכיר הקיסר בהמלך שיש לו נימוס (של מלכות) ושאל אותו, והודה לו שהוא מלך. גם מלך הכיר בקיסר גם-כן, והודה לו גם-כן. והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים. ונתקשרו שניהם: באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה באופן שיהיו יכולים להתחתן – אזי יתחתנו בין שניהם ונסע הקיסר לביתו והוליד בת, והמלך נסע לביתו והוליד בן, וההתקשרות הנ"ל נשכח מהם…
בת הקיסר עצובה
…ושלח הקיסר את בתו ללמוד, גם המלך שלח את בנו ללמוד, ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד. והיו אוהבים זה את זה מאוד, ונתקשרו בניהם שישאו זה לזה. ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה, ונתחתנו יחד. אח"כ שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו. גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו. והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרות הנ"ל, והבן מלך היה מגעגע מאוד אחריה'. (פה רבינו משתמש במכוון במילים לא מדויקות בדקדוק שלנו, היה צריך להגיד שהבן מלך 'מתגעגע', אבל רבינו משתמש במילה 'מגעגע' מאוד אחריה. ר' נתן כותב על זה שרבינו שינה את הלשון במכוון) 'גם הבת קיסר היתה עצבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו, והראה אותה גדולתה – והיא היתה עצבה. והבן מלך היה מגעגע מאוד אחריה עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו: על מה אתה חולה? לא רצה להגיד… ואזי נזכר המלך שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקודם. והלך וכתב להקיסר שיכין עצמו על החתונה כי כבר נתקשרו מקודם. ולא רצה הקיסר, אך לא היה יכול לסרב, והשיב לו, שישלח המלך בנו אליו, ויראה אם יוכל לנהוג מדינות, אזי ישיא בתו אליו. ושלח (המלך) בנו אליו (לקיסר), והיה מתגעגע מאוד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה.
בן המלך הולך לאיבוד
פעם אחד הלך אצל כותל של אספקלריא (מראה), וראה אותה (דרך המראה), ונפל חלושות, ובאתה היא אליו וניערתו וסיפרה לו, שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עמו. ואמר לה: מה נעשה, ואביך אינו רוצה? ואמרה: אעפ"י כן. אחר-כך התיעצו שיניחו לפרוש עצמם על הים ושכרו להם ספינה ופרשו בים. ובאו ל'ספר' (שפת הים) והיה שם יער, אחר-כך הלכו אל הספינה, בתוך כך נזכרה ששכחו הטבעת שם, ושלחה אותו אחרי הטבעת. והלך לשם ולא היה יכול למצוא המקום, עד שנתעה ולא היה יכול לחזור.
הטבעת זה ההתקשרות
..והיא הלכה לבקשו ונתעית גם-כן (לא מצאו אחד את השני)' למעשה עד כאן זה תחילת הסיפור: הקיסר הוליד בת והמלך הוליד בן, אם נתבונן אנחנו רואים שחוזרת ההתקשרות בין בת הקיסר לבן המלך. ההתקשרות הזאת באה לידי ביטוי והיא מיד נפרדת, שוב יש התקשרות והיא מיד נפרדת. ההתקשרות הראשונה היתה לפני שהם נולדו, הקיסר והמלך קבעו בינהם שאם הם יולידו בן ובת הם יחתנו אותם. לאחר-מכן הם נפגשו שלא במכוון (עם המראה) ומיד היתה בניהם אהבה מכיוון שהם באמת זוג עוד מלפני שהם נולדו. בפגישה הזאת הוא נתן לה את הטבעת שזה שלב נוסף של התקשרות בינהם. הטבעת זה בעצם יצירת הקשר בינהם, לכן גם בקידושין החתן נותן לכלה טבעת שיוצרת את הקשר של הקידושין בין החתן לכלה, אבל עם כל זה הם שוב נפרדו. לאחר מכן הם נפגשו בארמון של הקיסר ובגלל שהקיסר לא רצה את החתונה הזאת (רבינו לא מסביר לנו מדוע) הם מחליטים לברוח יחד ואז הטבעת נעלמת, ז"א שהיסוד של ההתקשרות בינהם נעלם.
ההתקשרות גדולה
כתוצאה מזה שהיסוד של ההתקשרות בינהם נעלם, הם נפרדים להרבה זמן. בסוף הם עתידים להפגש אבל עכשיו יש פירוד גדול מאוד שאורך הרבה זמן. היסוד בסיפורי מעשיות הוא שכל אחד מהדמויות ומהמאורעות שקורים, מרמזים על דברים רוחניים מאוד מאוד עליונים. אומר ר' נחמן מטשהערין שהבת קיסר זה השכינה הקדושה או כלליות נשמות ישראל. כל יהודי נרמז בסוד הבת קיסר. הבן מלך מרמז על ההתקשרות שלנו עם הקב"ה, מכיוון שביסוד ובשורש הפנימי, כל נשמה יהודית היא 'חלק א-לוק ממעל' שמחוברת ומקושרת מאוד עם הקב"ה. הבן מלך מרמז על ההתקשרות. ההתקשרות שלנו עם הקב"ה נעשית ע"י תורה, אמונה, אהבת השם, דביקות בהקב"ה. רבינו מלמד אותנו פה יסוד מאוד גדול. עוד לפני שהבת קיסר והבן מלך באו לעולם, המלך והקיסר קבעו בינהם שעתידה להיות חתונה. לפני שהקב"ה ברא את העולם ואת אדם וחוה, כתוב במדרש שישראל עלו במחשבה תחילה, הכוונה שכבר היתה ההתקשרות הנצחית והקבועה בין הקב"ה לבין נשמות ישראל. הקשר והחיבור שלנו עם הקב"ה היה עוד לפני שהעולם נברא.
היסוד של החיבור והפירוד
אנחנו רואים שהיתה התקשרות והתחברות בין בת הקיסר לבן המלך ואז נשכח הדבר, כביכול הדבר לא קיים. אין ביטוי לגודל הקשר והחיבור שהיה ביננו לבין הקב"ה בשעת בריאת העולם. רבינו האר"י כותב שמעולם לא היה אדם (גם לא משה רבינו בהר סיני) שהיה במדרגת אדם וחוה לפני החטא. בשעה שאדם וחוה נבראו, היתה התקשרות מאוד גדולה. בתוך אדם וחוה היו כל נשמות ישראל, אדם הראשון היה כלול מכל הזכרים, וחוה היתה קשורה מכל הנקבות ואז היתה התחברות והתקשרות מאוד גדולה בין אדם לחוה לבין הקב"ה, אבל מיד נוצר פירוד שזה החטא. החטא גורם לפירוד שזה הגירוש מגן-עדן ולמעשה עד שיבוא משיח צדקנו, לא יחזור החיבור בין הבת קיסר (נשמות ישראל) לבין הבן מלך (הקב"ה). למעשה כל הבריאה נעשית על היסוד הזה שיש חיבור ויש פירוד.
מה מרמזים המלך והקיסר?
| אדם יהודימצטער כשהוא מתרחק מהקב"הכל הסתרה וירידה גורמת לנו לצער מאוד גדול, אבל בד בבד צריך לדעת: ההסתרה שאנחנו עוברים, גורמת שיהיה עכשיו התחברות וגילוי חדש לגמרי ביננו לבין
הקב"ה.
|
רבינו אומר שהמלך והקיסר כבר קבעו בינהם שתהיה חתונה. המלך והקיסר מרמזים על 2 מידות רוחניות עליונות שנקראות בלשון הזוהר הקדוש והקבלה: 'חוכמה' ו'בינה'. אלו מידות עליונות של הקב"ה שאיתם הוא קבע על החיבור ביננו לבינו בבריאת העולם ובבריאת האדם. לפי מה שאומר רבינו החיבור הזה נוצר עוד לפני בריאת העולם.
אור גדול מאוד של שידוכים
יש 2 ימים בשנה שבהם היה יורד אור מאוד גדול של שידוכים, במשנה בסוף מסכת תענית כתוב: לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים שבהם בנות ישראל יוצאות לכרמים ורוקדות בבגדי לבן, והבחורים היו באים ומוצאים את בת-הזוג שלהם. יש פה שאלה מאוד גדולה: איך יכול להיות שהחכמים ישלחו את הבנות לרקוד ואת הבחורים למצוא להם זיווג, מה עם היצר הרע?? ומי אמר שכל בחור ידע מי זאת הבת זוג שלו? לכאורה זה סותר ומנוגד לתורה הקדושה. 'הבני יששכר' מתרץ שבימים הנ"ל היה יורד אור של זיווגים אמיתיים לעולם, וחכמים ידעו ברוח הקודש שאין מציאות כזאת שיהיה מציאת חן אם זה לא הזיווג האמיתי. כשיורד האור האמיתי אז רק בחור ובחורה שהם בני-זוג בשורש העליון, רק שם תהיה מציאת חן. חכמים ראו שקדושה כזאת גדולה יורדת לעולם והם לא חששו שתהיה מציאות של יצר הרע.
חתונה ביום כיפור
שואל 'הבני יששכר' על הנ"ל: מה קרה בשני הימים האלה שדווקא בהם יורד כזה אור של קדושה של מציאת הזיווגים בעולם? מתרץ הבני יששכר שאת יום כיפור אפשר להסביר מכיוון שכידוע ביום כיפורים משה רבינו ירד עם הלוחות השניים להר סיני ובשעה שמשה רבינו ירד עם הלוחות ונתן אותם לעמ"י, זה היה מעין חופה בין נשמות ישראל לבין הקב"ה. בשעת מתן תורה היתה התחברות מאוד גדולה בין כלל נשמות ישראל לבין הקב"ה, מעין חתונה. מה שקרה אח"כ, חטא העגל, חורבן בית המקדש וכו' זה נקרא 'בעיות בשלום בית', אבל אין פה גט. הצדיקים האמיתיים מייעצים לנו איך לעשות שלום בית. החתונה עצמה היתה ביום הכיפורים, הלוחות יצרו התחברות והתקשרות מאוד גדולה ביננו לבין הקב"ה. עפ"י זה אנחנו מבינים מדוע ביום כיפורים ירד כזה אור גדול של זיווגים. אם כך מה הקשר לט"ו באב? מדוע בט"ו באב גם-כן ירד האור הגדול הזה? מסביר הבני יששכר: אדם הראשון נברא בא' בתשרי, אבל בכ"ה באלול שזה היום הראשון לבריאת העולם, כל הבריאה כולה עלתה במחשבה של השם יתברך. כתוב בגמרא שארבעים יום לפני יצירת הוולד מכריזים בשמיים: בן פלוני לבת פלוני, הכוונה ש40 יום לפני ההריון כבר מכריזים בשמיים עם מי יתחתן בן פלוני.
40 יום לפני בריאת העולם
אומר הבני יששכר שכ"ה באלול זה יום יצירת הולד, זה היום שבו עלה במחשבה לברוא את אדם וחוה, וארבעים יום לפני הכריזו בת פלוני לבין פלוני. אם נספור ארבעים יום לפני כ"ה באלול זה יוצא ט"ו באב ואז בשמיים הכריזו: בן פלוני שזה הקב"ה לבת פלוני שזה נשמות ישראל. כבר אז נקבע הקשר והחיבור בין כלל נשמות ישראל לבין הקב"ה. רבינו אומר שהמלך והקיסר (שזה המידות הרוחניות העליונות שנקראות חוכמה ובינה), קבעו את היסוד של ההתחברות וההתקשרות בין הקב"ה לבין נשמות ישראל, לכן זה מרמז על ט"ו באב. עניין הזיווג הראשון שעלה בבריאה היה בט"ו באב, שזה 40 יום לפני בריאת העולם. אנחנו רואים שמיד כשנברא אדם הראשון היה פירוד וגירוש מגן-עדן. צריך לדעת כלל גדול: מה שהיה הוא שיהיה, היסודות שהיו בבריאת העולם מתקיימים בכל אחד מאתנו באופן פרטי. כמו שכל מהלך הבריאה זה התחברות התקשרות, והעלמה, ועוד פעם התחברות והתקשרות ועוד פעם העלמה וחוזר חלילה, כך זה קורה כל החיים שלנו ביננו לבין הקב"ה, לכן יש את מה שאנחנו קורים לזה: עליות וירידות. עלייה זה כשאדם מרגיש קשר והתחברות עם הקב"ה ועם התורה והמצוות.
פתאום אדם קם בבוקר ו….
ירידות זה מצב של הסתרת פנים, אדם פתאום לא מבין, הרי הוא עשה כל שביכולתו והוא השתדל, ובשלושה חודשים האחרונים הוא היה כמו אחד הצדיקים הגדולים של הדור, הוא חשב שמעכשיו והלאה הכל הולך להיות כשורה וכסדר, אבל פתאום הוא קם בבוקר והוא לא מרגיש שום דבר. רבינו אומר לנו יסוד חשוב מאוד בדרך בריאת העולם: יש התחברות והתקשרות ואז יש פירוד, ואחרי הפירוד באה שוב ההתחברות ואז שוב פעם פירוד. כדי להשיג התחברות והתקשרות חדשה, הכוונה לגלות מדרגה ודרך חדשה, האדם חייב לעבור לפני זה הסתרה וירידה, שזה בעצם ההכנה להתחברות ולהתקשרות החדשה. יש בזה סוד מאוד גדול.
בצער מאוד גדול, ובצדק.
אחד מגדולי המקובלים שחי לפני כ120 שנה – בעל 'הלשם שבו ואחלמה' וספר 'הדעה' כותב על היסוד הנ"ל דבר מאוד גדול: כשאנחנו עוברים העלמה, הסתרה וירידה רוחנית, אנחנו נמצאים בצער מאוד גדול, ובצדק. אדם יהודי מצטער כשהוא מתרחק מהקב"ה מכיוון שמצד המהות הפנימית של הנשמה שלנו, היא רק רוצה להרגיש את ההתחברות ואת ההתקשרות עם הקב"ה, לכן כל הסתרה וירידה גורמת לנו לצער מאוד גדול, אבל בד בבד צריך לדעת יסוד מאוד עמוק: ההעלמה וההסתרה שאנחנו עוברים, יוצרת וגורמת שיהיה עכשיו התחברות וגילוי חדש לגמרי ביננו לבין הקב"ה.
'קץ שם לחושך'
זה כלל גדול מאוד: כל הסתרה זה סיבה להתחברות שלא היתה יכולה להיות אילו לא היתה ההסתרה עכשיו הזאת. כל המציאות הזאת של הסתרה וירידה ואח"כ גילוי, כל זה זמני, זה לא לנצח נצחים ועל זה כתוב: קץ שם לחושך. כל זה עתיד להיגמר ועתיד כל העולם, בפרט נשמות ישראל להגיע למקום חדש לגמרי של התחברות והתקשרות עם הקב"ה שעתידה להיות נצחית ובלי הפסק. אומר 'הלשם' שבגלל שעברנו 6000 שנה של ירידות, קשיים והתמודדויות בעולם הזה, בזכות זה שאנחנו עוברים את המקום הזה, הקשר והתענוג שיהיה לעתיד לבוא בין הקב"ה לבין נשמות ישראל עתיד להיות הרבה יותר גדול ושלם ממה שהיה אילו לא היינו עוברים את כל הדרך הזאת. אנחנו תמיד צריכים לזכור את הנקודה הזאת מכיוון שאומר שלמה המלך שהעולם הזה מלא בכעס ומכאובים, אדם עובר הרבה צער בעולם הזה אבל בצד השני של הדברים צריך תמיד לזכור את הנקודה הזאת שבאמת בזכות זה שאנחנו עוברים את כל תלאות העולם הזה עם כל הקשיים וכל ההתמודדויות, החיבור, הקשר והתענוג שיהיה לעתיד לבוא, יהיה גדול פי אין-סוף ממה שהיה אילו לא היינו עוברים את כל זה, לכן הקב"ה בעצמו רצה את כל הדרך הזאת עם כל הקשיים וכל המעברים וכל ההתמודדויות שאנחנו עוברים היום.
ההסתרה שיש על הקשיים
הרבה פעמים כשאנחנו נמצאים בעולם הזה אנחנו צועקים ואנחנו מצטערים מכיוון שכואב לנו אבל זה באמת מתוך מה שאנחנו מרגישים עכשיו, אבל אילו כל אחד מאתנו היה רואה לשנייה אחת מה נעשה מזה ומה יהיה לעתיד לבוא, זה היה מבטל את כל הקושי של העולם הזה מכיוון שכל פעם שהיה לנו קושי, היינו נזכרים מה זה עושה וישר יוצאים בריקודים ובמחולות. תמיד יש את 2 הבחינות האלו: מצד אחד אנחנו עוברים קושי וצער אבל מצד שני יש לנו ידיעה בתוכנו שכל זה עתיד להתהפך ולהיות אור ותענוג כ"כ גדול וזה היה נותן לנו את הכוח לסבול את כל הצער של העולם הזה. עפ"י היסוד הזה שואלים שאלה מאוד גדולה: מה היה כל העניין של חטא אדם הראשון? אדם הראשון נברא בגן-עדן במקום רוחני של דביקות גדולה מאוד בהקב"ה ומיד כשהוא נברא הקב"ה אמר לו: אני נותן לך מצוות עשה ומצוות לא תעשה. מצוות עשה זה לאכול מכל עץ הגן שזה מרמז על עבודה רוחנית מאוד גבוהה שהיתה לאדם הראשון של תפילות כוונות, ייחודים ותיקון הבריאה…
הנחש 'מספר סיפורים' לחוה
מצוות לא תעשה שנצטווה אדם הראשון היא: לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. שעה אחרי זה נבראה חוה, מיד כשהיא נבראה
| כל הסתרה זה סיבה להתחברות שלא היתה יכולה להיות אילו לא היתה ההסתרה הזאת עכשיו. כל המציאות הזאת של הסתרה וירידה ואח"כ גילוי, כל זה זמני, זה לא לנצח נצחים ועל זה כתוב: 'קץ שם לחושך' |
אדם הראשון אמר לה שיש עץ שהקב"ה אמר לא לאכול ממנו, והוא גם הזהיר אותה שלא תתקרב אליו ושלא תגע בו. חוה התחילה לטייל בגן ואז פגש אותה הנחש ושאל אותה: מה עם עץ הדעת? חוה ענתה: הקב"ה ציווה אותנו לא לאכול ולא לגעת ממנו פן נמות. הנחש שהיה ערום מכל חית השדה נכנס איתה בשיחה ואז דחף אותה והיא נגעה בעץ וראתה שהיא לא מתה. הנחש אמר לה: את רואה, זה לא כ"כ ברור אם תמותו כשתאכלו, עובדה שנגעת בעץ ולא מתת. חוה שאלה אותו אם יש לו משהו נוסף שהוא יודע על העץ? הנחש אמר לה: אני אספר לך את הסוד של העץ הזה, אם אתם תאכלו מהעץ הזה אתם תהיו כא-לוקים 'יודעי טוב ורע'. רש"י מפרש: גם אתם תהיו יוצרי עולמות, הכוונה תקבלו את הכוח לברוא עולמות כמו הקב"ה (זה מה שהנחש מספר לחוה). הנחש אמר לה: כל אומן לא רוצה שיהיו לו שותפים באומנות שלו. הקב"ה ברא את העולם והוא לא רצה שותפים.
הטענה השטותית של הנחש
אנחנו יודעים שחוה ראתה שהעץ טוב למאכל ותאווה הוא לעיניים, לקחה ואכלה. אח"כ היא באה לאדם הראשון ואמרה לו: אתה רוצה שלום בית?! תתחיל לאכול מהעץ. חוה לא נתנה לאדם אפשרות. כתוב שהקב"ה שאל את אדם הראשון: אכלת מעץ הדעת טוב ורע? אדם הראשון אמר לו: "האישה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ וָאֹכֵל", חוה נתנה לו לאכול מפרי העץ ולא מן העץ עצמו. מדוע אדם הראשון אומר שחוה נתנה לו לאכול מהעץ? אומר 'בעל הטורים': מכאן שחוה לקחה חתיכה מעץ הדעת טוב ורע, ואיתה נתנה לאדם מכות ואח"כ אמרה לו לאכול מהעץ. אם נתבונן בעומק הדבר: אדם וחוה זה שלמות וכתר הבריאה, לא היה אדם שהגיע למדרגה הרוחנית שלהם לפני שהם חטאו, פתאום בא הנחש ואומר לחוה (וגם אדם מקבל את הטענה הזאת): אם תאכלו מהעץ אתם גם תבראו עולמות, לכן הקב"ה לא רוצה שתאכלו מהעץ. אם היום יבוא היצר הרע ויגיד לאדם: הקב"ה אומר לך לא לעשות עבירה מסויימת, מכיוון שהוא יודע שאם אתה תעשה את העבירה הזאת אתה תהיה כמו הקב"ה, אז אדם נורמלי בוודאי שלא יקבל כזאת טענה מוזרה, אז איך אדם וחוה שהיו כ"כ גבוהים בחוכמתם ובדעתם, קיבלו את הטענה השטותית של הנחש?! זה לא הגיוני.
הנחש מגלה סוד
השאלה הזאת היא שאלה מאוד קשה. שמעתי יסוד מאוד גדול מאחד הצדיקים שאמר: אם אתה רואה בתורה קושייה שהפשט לא הגיוני, סימן שרומזים לך שפה צריך לעיין בעומק הדברים. הקושיות מעוררות אותנו לחפש בעומק הדברים, כך גם פה. מכוח הקושיות האלה אנחנו צריכים להבין שבאמת אי אפשר להבין את הפירוש כפשוטו כמו שמסביר לנו רש"י, שהנחש אמר לה 'והייתם כא-לוקים', הכוונה שתהיו במדרגה כמו של הקב"ה, בוראי עולמות. אלא השיחה של הנחש עם חוה ומה שחוה מסרה אח"כ לאדם היו שיחות מאוד עמוקות. הנחש היה חכם מאוד גדול והוא בא וטען טענה מאוד גדולה מול חוה: מדוע הקב"ה ברא את עץ הדעת טוב ורע? יש לכם ניסיון בזה והקב"ה יודע שבשעה שיש לאדם ניסיונות והוא עומד בהם, אזי הוא מגיע למדרגה רוחנית יותר גבוהה. הנחש אומר לה: אני אגלה לך סוד, אם לא תאכלו מעץ הדעת טוב ורע, בעוד כמה שעות נכנסת שבת ואז עמדתם בניסיון והעולם יגיע לתיקון השלם שלו, הרע יתבטל מן העולם וזה דרך אחת לתקן את העולם, אבל תדעי לך שאם תאכלו מעץ הדעת טוב ורע אתם תבראו גם כן עולמות. עולם זה מלשון העלמה והסתרה, הנחש אמר לה: זאת הדרך הקשה לתיקון העולם, אם תאכלו מעץ הדעת אתם תבראו עוד עולמות, הכוונה לעוד העלמות והסתרות רוחניות. נכון שזאת דרך קשה אבל בסוף הדרך הזאת העולם יהיה הרבה יותר שלם מהדרך הקלה, מכיוון שאתם בעצמכם תגרמו שיהיה עוד הסתרות והעלמות, וכל העלמה יוצרת גילוי חדש. אם תתנדבו לדבר הזה תדעו שאתם הולכים לדרך קשה שבסופו של דבר יצמח ממנה עולם הרבה יותר שלם ונצחי.
הניסיון הגדול של אדם וחוה
הניסיון של אדם וחוה היה האדם לרדת להסתרה ולהעלמה גדולה מאוד, בידיעה שהדרך תהיה קשה אבל בסופו של דבר העולם יהיה הרבה יותר שלם. אדם וחוה בחרו בדרך הזאת. אין אף אחד שיודע אם הם צדקו בדרך שלהם, רק משיח צדקנו יגיד לנו אם הם צדקו בדבר הזה, אבל המציאות היא שבגלל אכילת עץ הדעת טוב ורע, אדם וחוה ירדו אין-ספור מדרגות רוחניות, נגזרה מיתה על העולם ונגזר הגירוש מגן-עדן. כל הגלויות וכל הייסורים שהעולם עובר, נגזר מהדבר הזה. ע"י אכילת עץ הדעת טוב ורע נגרם שיהיו עוד העלמות ועוד הסתרות וכל הסתרה וכל העלמה יוצרת גילוי חדש. השאלה של אדם וחוה היתה האם לבחור בדרך הקשה וליצור עוד הסתרות ועוד העלמות? אדם וחוה בחרו בדרך הזאת.
חטא אדם הראשון – אונס גמור
יש מחלוקת במפרשים ואין לנו ידיעה ברורה בדבר, אבל יש צדיקים כמו ר' יהודה פתייה (אחד מגדולי המקובלים בבגדד) ועוד מפרשים שאומרים במפורש שחטא אדם הראשון היה אונס גמור. כשאדם הראשון ראה את העץ כביכול לא היתה לו ברירה והוא היה חייב לאכול ממנו. באכילת עץ הדעת טוב ורע נקבע כל הסדר של הירידה לעולם הזה שזה כל פעם חוזר חלילה: העלמה וגילוי, העלמה וגילוי. בבחינה מסויימת אדם הראשון באמת צדק, יש פה צד שהחטא הזה היה לשם שמיים, וטובה גדולה עתידה לצמוח כתוצאה מכל המהלך הזה. אותנו כבר לא שואלים, אנחנו במציאות שנקבעה לנו של הסתרה והעלמה, אבל כותבים הצדיקים שכתוצאה מזה יהיה גילוי חדש, יש רמז שרבינו אומר: יש ניגון (רבינו ידע אותו) והניגון הזה יהיה העולם הבא של כל נשמות ישראל ושל כל הצדיקים.
תלמיד ותיק ביבנה
יש גמרא במסכת עירובין (דף י"ג) שאומרת: מעשה בתלמיד ותיק ביבנה שהיה יכול לטהר את השרץ בק"נ (150) טעמים. הפירוש הפשוט של הגמרא זה הכוונה לתלמידי ר' מאיר שהיו חכמים כ"כ גדולים בתורה שהיו מתפלפלים ההפך מההלכה. עפ"י התורה שרץ זה דבר טמא ואי אפשר לטהר אותו, אבל היה לתלמיד הותיק היה כזה כוח של פלפול וחריפות בתורה שהוא היה יכול להגיד 150 סיבות מדוע השרץ הזה טהור. המציאות היא שהשרץ הזה טמא וה150 סיבות היו סיבות לא אמתיות אבל התלמיד הותיק היה כ"כ מפולפל וחכם עד שהוא היה יכול לטהר את השרץ ב150 סיבות. 'התוספות' מיד שואלים: איזה חוכמה זה להגיד 150 פלפולים וסיבות שזה ההפך האמת? מה החוכמה בזה? מלבד הפשט במשנה ובגמרא יש בזה סודות גדולים מאוד: ברמז של הדבר התלמיד הותיק זה נשמות המשיחים, משיח בן-יוסף ומשיח בן-דוד. תלמיד ותיק בגימטריה יוצא 1000 ומשיח בן-יוסף ומשיח בן-דוד זה גם בגימטריה 1000, ויש בזה גם סוד: 'האלף לך שלמה' ו'הקטׂן יהיה לאלף' שזה הולך על משיח בן-דוד. כל הגאולה נקראת 'בסוד האלף'
כל העולם יחזרו בתשובה
התלמיד ותיק (שזה סוד האלף) היה ביבנה. יבנה זה אותיות בינה שמשם יבנה כל העולם כמו שכתוב שהמדרגה הרוחנית שעתידה להתגלות ולגאול את העולם זה 'בינה עליאה', שזה 'תקע בשופר גדול לחרותינו'. תקיעת השופר שתשמע זה הארה מהמקום הזה שנקרא בינה (יבנה). ברגע שזה יתגלה לעולם יתגלה כזה אור רוחני גדול שכל העולם יחזרו בתשובה ויתקרבו להקב"ה. התלמיד הותיק היה מטהר את השרץ בק"נ טעמים, הטעמים זה הניגונים, ניגוני התורה נקראים טעמים שזה המדרגה הגבוהה ביותר. השרץ זה כל המיני טומאה שיש בתוכנו. בהיכל 'קן ציפור' (שזה הק"נ טעמים) יש כאלה ניגונים שברגע שהתלמיד הותיק שזה סוד משיח, יגלה אותם בעולם, אזי הוא יטהר את כל המיני שרצים שיש בעולם. הניגונים האלה מתגלים דווקא בזכות ההעלמה הגדולה שאנחנו עוברים. ההעלמה היא סיבת הגילוי לכל הניגונים האלה. זה מה שאומר רבינו שיש לו כזה ניגון שהוא העולם הבא של הצדיקים, מכיוון שהאור והניגון שיהיה לעתיד לבוא, נמשך מאותו מקום שזה עולם הבינה העילאה ועולם התשובה.
| הקב"ה אנחנו אוהבים אותך |
אנחנו רואים איזה כוח גדול יש לניגון. לפעמים אדם מרגיש קצת מדוכדך, אין לו מצב-רוח והוא קצת חלש, אבל זה פלא גדול מאוד, כשהוא שומע ניגון שהוא אוהב, בפחות משנייה כל המצב הרוחני של האדם יכול להשתנות. ברגע אחד הניגון יכול להפוך לאדם את כל הנשמה. הסיבה העמוקה לדבר היא שהניגונים נמשכים ממקום כ"כ גבוה והם יכולים ברגע אחד לשנות את כל המציאות של האדם. אלה הם הניגונים של היום, אבל כשלעתיד לבוא יתגלה הק"נ טעמים שזה הניגונים של היכל קן ציפור (הגילוי של משיח צדקנו), אזי ברגע אחד כל העולם כולו יתהפך. רבינו אומר שהמשיח לא יכבוש את העולם במלחמות, הוא רק יגלה ניגונים. הוא ישלח במייל ניגון אחד לארה"ב וכל התושבים יצאו לרחובות ויתחילו לשיר: 'הקב"ה אנחנו אוהבים אותך'. זה סוד הק"נ טעמים שנמשכים מהיכל קן ציפור.
רבינו משליך אותנו לבעיות
בחיי מוהר"ן רבינו אומר שבינו לבין משיח לא יהיה חילוק, אלא שמשיח יתגלה בגילוי והוא יגאל את העולם בגילוי, אבל את מה שיש למשיח לגלות ולהאיר לעמ"י גם לרבינו יש את זה כבר, אלא שאצל רבינו זה בהעלמה ובכיסוי. זה דיבור מאוד מאוד לא פשוט מה שרבינו אמר: 'ביני לבין משיח אין חילוק'. לפני שנים שמעתי מהרב דרופמן זצוק"ל באומן: באמת בעצות, בתורות, בסיפורי מעשיות ובליקוטי מוהר"ן יש כבר את כל מה שעתיד משיח לגלות, עכשיו התפקיד שלנו זה לעמול על זה. היסוד של הדבר זה שרבינו מתחיל לגלות בתוך העצות ובתוך התורות את הניגונים מהיכל קן ציפור. בעולם הזה יש העלמות, הסתרות ובעיות והרבה פעמים רבינו לא עוזר לנו לפתור את הבעיות ולא רק זה אלא לפעמים רואים שרבינו משליך אותנו לתוך הבעיות, הוא כביכול קושר אותנו עם הבעיות.
תיקון הכללי או קלקול הכללי
| יהי רצון שנזכה… שבת שלום ! |
ניגש אליי אברך ואמר לו שהוא היה פעם אחת באומן בראש השנה, הוא שאל אותי אם הוא יכול להפקיע את הנסיעה, כאילו שהוא אף פעם לא היה באומן? שאלתי אותו מדוע? הוא אמר שעד שהוא נסע היו לו חיים שקטים ושלווים, מאז שהוא אמר תיקון הכללי הוא מרגיש קלקול הכללי. הוא אמר שכל הבעיות של העולם התחילו ליפול עליו מאז שהוא נסע. הרבה פעמים כשמתקרבים לצדיק רואים שלא כ"כ מהר יוצאים מהבעיות, אז איפה פה אורו של משיח? אומר ר' נתן נקודה מאוד עמוקה: רבינו לא פותר לך את הבעיות אלא רבינו נותן לך דעת וכלים איך לחיות נכון עם הבעיות וזה נקודת הגאולה. אם פותרים את הבעיה אבל המציאות של הבעיה עדיין נשארת זה עדיין לא פתרון פנימי ועמוק. הפתרון הפנימי והעמוק זה כשאדם נמצא בתוך בעיה מסויימת והוא מקבל כזאת דעת לראות שזה לא בעיה, זה כבר פתרון של משיח צדקנו בעצמו, מכיוון שזה לא משנה את המציאות שבה אנחנו נמצאים אלא זה משנה את הדעת שלנו כיצד להסתכל על המציאות. כשאנחנו משנים את הדעת איך להסתכל על המציאות זה הגאולה האמתית.
'כל מאורעותיו הם לטובתו'
אדם הראשון חטא בעץ הדעת טוב ורע. לפני שהוא חטא בעץ היו לו משקפיים שבהם הוא הסתכל על הבריאה וראה שהכל טוב. ברגע שהוא אכל מעץ הדעת טוב ורע הוא התחיל לראות שיש גם טוב וגם רע וזה עץ הדעת טוב ורע, הכוונה שיש דעת לראות דברים טובים ויש דעת לראות דברים רעים. הצדיק שזה משיח צדקנו, יגלה לכל העולם את ההפך מעץ הדעת טוב ורע, וזה מה שאומר רבינו בתורה ד' בליקוטי מוהר"ן: 'כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא', זה התיקון השלם של האדם, כשאדם יודע ומשיג שכל מאורעותיו הם לטובתו. כשיבוא משיח צדקנו הוא יגלה לנו שהכל טוב וזה יבטל את כל היצר הרע מהעולם, מכיוון שכל האחיזה והכוח של היצר הרע זה שאנחנו עדיין חושבים, מבינים ומאמינים שיש רע. הניגונים של התורה ושל הצדיק זה לגלות לנו איך הכל זה טובות עצומות ואין-סופיות, אבל גם אם אנחנו יודעים את זה בשכלנו, כל הקושי זה השבה אל הלב. הדרך של הצדיק זה לגלות לנו את הדבר הזה אבל אח"כ לעזור לנו כל ימי חיינו להשיב את זה אל הלב. כל הנקודה של הצדיק זה לתקן את השמחה.
הצדיק מתקן את השמחה
כשאדם יודע שהכל טוב והכל לטובה בלי יוצא מן הכלל, זה הגאולה השלימה של האדם. אם היה לאדם קושי מסויים והוא פתר את הקושי הזה, הוא עדיין לא תיקן את עצמו בזה שהוא ראה דבר 'לא טוב', לכן התיקון הוא שתישאר הבעיה והאדם ידע שהבעיה הזאת היא טובה, הנקודה הזאת היא נקודה מאוד עמוקה וזה נקרא 'תיקון הדעת', הרבה פעמים רבינו לא עוזר לנו לצאת מהבעיות אבל הוא עוזר לנו איך להסתכל נכון על הבעיות, הכוונה איך להפוך את הבעיות בדעת שלנו לטובה, וזו היא הגאולה השלימה. ההתקשרות בין הבת קיסר ובין המלך זה ההתקשרות ביננו לבין הקב"ה וחוזר חלילה. יש גילוי ואח"כ יש שוב הסתרה, אבל כל הסתרה זה בשביל ליצור מציאות לגילוי חדש.
יש לך מלחמות מול היצר?
אחד מתלמידי ר' לוי-יצחק מברדיטשוב בא אליו פעם ואמר לו שעבר עליו צער מאוד גדול מכיוון שיש לו ניסיונות וקשיים גדולים עם היצר הרע וגם כשהוא מצליח להתמודד מול היצר אחרי שעתיים שלוש הוא חוזר אליו עם מלחמות חדשות. ר' לוי יצחק אמר לו: שמעתי פירוש לדבר הזה מרבי ומורי ('המגיד ממזרטיש', שהיה גדול תלמידי הבעש"ט). יהודי סובל כ"כ הרבה מלחמות מול היצר הרע מכיוון שכל פעם שיהודי נלחם עם היצר הרע, נעשה מזה בגד חדש להקב"ה, ונכון שאדם אוהב שיש לו כל פעם בגדים חדשים? כך גם הקב"ה רוצה שיהיו לו תמיד בגדים חדשים לכן תמיד יש לנו מלחמות חדשות עם היצר הרע. מהמלחמות שלנו מול היצר הרע נעשים להקב"ה בכל פעם בגדים חדשים.
Loading...
Reload document 
Open in new tab 
