"עוד שבועיים עשרה בטבת, צריכים להפוך את י"ז בתמוז ליום מאכל ושמחה. ט' באב התחיל בבית שני, אחרי חורבן בית ראשון. דבורה הנביאה אמרה לברק ללכת, אבל הוא לא רצה, לכן הוא הפסיד. דבורה הנביאה אמרה ללכת, הצדיק אמר ללכת, אבל ברק היסס. אם אדם מהסס אחת דתו להמית."
"דבורה אמרה לברק בן אבינועם שחייבים ללכת, חייבים להתקדם, אדם חייב להתקדם. "וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" (יהושע טז י). ואז מה קרה? "וְאַחֲרָיו הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר וַיֹּשַׁע גַּם הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל" (שופטים ג לא), "שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת" היה הבן של משה רבינו, יעל הייתה אשתו של משה ודבורה הייתה משה בעצמו."
"שמגר היה ניצוץ מגרשום בנו של משה, יעל הייתה ניצוץ מציפורה, מי שזוכה להיות ניצוץ מציפורה יביא את הגאולה השלימה. אדם בא לעולם להיות ניצוץ מציפורה, ציפורה זה פייגא. כל התכלית של האדם זה להיות ניצוץ מציפורה, כמו יעל. "וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה" (שופטים ד יח). "וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה" גמט' ציפורה, לכן ציפורה הייתה עפה באוויר."