שובו בנים הרב אליעזר ברלנד שליט”א – אתר ברסלב הרשמי הבינלאומי של שובו בנים
מאמרים קשורים
הדיבורים לע"נ שמואל אייזיק מגן בן אדל
בפורים עולים לשער הנון
"ר' נתן אמר שצריך לצעוק 40 יום לפני פורים "הצילני מקליפת המן עמלק": אדם צריך להשיג את סוד הפורים, להרגיש מה זה פורים, לחשוב מה זה פורים, זה לא רק חג שמשתכרים ומשתוללים אלא זה חג שעולים לשער החמישים לרישא דלא אתידע עולים לשער ה-נ."
בכל דור יש המן אחר עד שנעשה תשובה
"כולם יודעים שצריך להכות את עמלק, להכחיד את עמלק, להרוג אותו, אבל מי זה עמלק? עמלק זה אנחנו! בכל אחד ואחד יש בתוכו עמלק, כל זמן שעמלק בתוכנו לא יעזור כלום, גם אם נהרוג את המן יבוא סיסרא, יבוא טיטוס, יבוא אספסינוס, יבוא היטלר. כל עוד שהאדם לא יוצא מפגמי הברית שלו מהגאווה שלו אז המן חי, השטן הזה נכנס במישהו אחר, כשהרגו את המן אז הדור ההוא ניצל אבל בכל דור קמים 'המנים' חדשים."
"המן נברא מעבירות! מכל עבירה נברא המן, נברא מחבל, מכל עבירה נברא נאצי, כי שבא נאצי להרוג יהודי – זה אני בראתי את הנאצי הזה! אני בראתי את המחבל הזה! אם אני יעשה תשובה המחבל יישרף, ימחק. אז מי זה המן? מי זה עמלק? עמלק זה אני. כל עוד שאני נמצא בעולם, כל עוד שאני חי, הגאולה לא תבוא עד שאני לא יהפוך את עצמי וישנה את עצמי. לא יעזור שום דבר. וזה הפורים – "ונהפוך הוא", שכל אחד צריך להפוך את עצמו מקצה לקצה."
בפורים מתגלה מי זה באמת האדם
"בפורים מתגלית המתיקות של הנהר היוצא מעדן, בפורים כולם עולים לגן עדן, כל מה שאוכלים וכל מה ששותים בפורים זה יין המשומר ושור הבר והלוויתן, זה הכל עופות מגן עדן, לוויתן מגן עדן, שור הבר מגן עדן, על ידי אור הפורים אומר "הקדושת יום טוב" מתגלה מי אני באמת. זה מתגלה דוקא בפורים, שאז אדם מגיע ורואה איפה הוא נמצא באמת, הוא זוכה לראות את כל הפגמים שלו, את כל העבירות שלו, הוא רואה בעצם שהוא המן."
חייב לבסומי בכדי לא ליפול לעצבות
"אומר ה"קדושת לוי" ברגע שאדם רואה את הפחיתות שלו, איפה הוא מונח, הוא יכול ליפול בכזה ייאוש, ודווקא בפורים הוא בסכנה נוראה כי הכל מתגלה לו! הוא רואה באיזה פגמים הוא נמצא, פגמי עיניים, ריחוק מאמונה, ועל ידי זה הוא יכול ליפול לייאוש נורא, לכן בפורים צריך לשתות יין כמו שכתוב "תנו שיכר לעובד ויין למרי נפש" כדי לרומם את הדעת לשיר ולשמוח, כי אחרי שמתברר לאדם שבעצם אני זה המן, אני הפושע הכי גדול, אז הוא יכול ליפול בכזו עצבות נוראה, ולכן תיקנו חז"ל "חייב איניש לבסומי בפוריא.." כי על ידי ה"בסומי" יתקיים בו "ונהפוך הוא", הוא יראה שאדרבה להיפך, אפילו המן כמוני רשע כמוני הנה ברוך ה' אני בא להתפלל, אני שמעתי מגילה בפורים, הייתי אפילו במקווה, הנחתי אפילו תפילין, אני זכיתי לכאלה מצוות, אז אין קידוש ה' יותר גדול מזה, כי כמה שאדם יותר רחוק אז הקידוש ה' שלו יותר גדול והשמחה יותר גדולה, כי ארור המן נהפך לברוך מרדכי, דווקא מי שיודע שהוא המן הוא יכול לזכות לברוך מרדכי."
בפורים מאירה הארה גדולה שאין בכל השנה
"האר"י הקדוש אומר שבכל פורים מאירה לנו הארת "יסוד אבא" שזה לא מאיר בשום זמן. ההארה הזו שנקראת "יסוד אבא" תמיד מכוסה, תמיד בהסתר, וכשקוראים את המגילה נעשה גילוי ומתגלית הארת יסוד אבא, יורדים כאלה אורות גדולים עד שכל אחד יכול לחזור בתשובה אמתית, מרדכי שהוא יסוד אבא מתגלה בכל הדרו בפורים, כי הארת מרדכי – הארת יסוד אבא, ממשיכה לנו ניסים ונפלאות, ההארה הזו זה האמונה שאין עוד מלבדו, שאין כלום חוץ מה', יכול להיות אחשוורוש יכול להיות המן, הם יכולים לעשות גזירות אבל באמת הם לא קיימים, הם רק ערפל, וכל דבריהם זה רק לעורר אותנו בתשובה."
פורים זה רק בכדי לעשות תשובה אמיתית
"כל הפורים זה לחזור בתשובה, פורים זה לא להשתולל, זה לא לפוצץ נפצים, זה לא לשבור דברים, לא להקיא, לא להזיק לאף אחד. פורים זה ממש לעשות תשובה אמתית אמתית, כמו שראו אצל אנ"ש בכל הדורות בפורים שהיו יורדים להם נהרות נהרות של דמעות בקריאת המגילה. הם היו שופכים נהרות של דמעות בזמן הריקודים, וזה "חייב אינש לבסומי בפוריא", לבסומי זה להתבסם לא להשתכר לגמרי, לבסומי זה פנים אדומות מהתלהבות, זה דביקות."
אומר ר' נתן שבפורים צריך ל'החזיק ראש' יותר מאשר ביום הכיפורים
"כי ביום כיפורים נמצאים בבית הכנסת 24 שעות ויושבים רתוקים לכיסא, אבל בפורים צריכים גם לשתות יין, גם לשמוח, לשיר ולרקוד, ובכל זאת להישאר בישוב דעת ולהיות דבוקים בה'. כל השתיה של יין זה להגיע לדביקות לראות את ה' פנים בפנים, אומר השלחן ערוך שחס ושלום שאדם יחשוב שעל חשבון השתיה הוא יכול לא להגיד ברכת המזון , או להפסיד ערבית , או לא להתפלל בכוונה, לבסומי זה לא קלות ראש, לבסומי זה רק בתנאי שלא תזלזל אפילו בברכה אחת, במנהג אחד. עיקר המצווה היא שאדם יהיה בשמחה "יין ישמח לבב אנוש" כי ביין יש כוח להתסיס את הדם, וכשלאדם תוסס הדם, יותר קל לו לרקוד, לשמוח, יותר קל לו לשיר, זה מקל על השמחה, זה מגביר את השמחה."
יום הפורים זה הודאה על כל השנה
"כי אדם צריך להיות שמח כל השנה, אבל אדם לא יכול לשמוח כל השנה שמחה שיוצאת מגדר הרגיל, כי צריך להישאר בשפיות, בישוב הדעת, להיות עם מחיצות השכל, כי השכל מגביל ומצמצם ושומר את האדם, ואילו היין מבטל את מחיצות השכל רח"ל. לכן כל השנה רבינו הזהיר מאוד לא לשתות שום יין ושום משקה משכר, אבל בפורים אנו רוצים להיפך! לשרוף את כל מחיצות השכל! וזה הכח המיוחד של פורים שאז היין לא מזיק לאדם אם הוא שותה כראוי, כי בפורים "נכנס יין יצא סוד" ואז מתגלה אצל האדם אהבת ה', ויראת ה'. כי אם אדם כל השנה מלא אהבת ה' ומלא דביקות בה' אז בפורים הכל מתפרץ החוצה! הוא זוכה לרקוד מרוב אהבת ה' ומרוב דביקות. ואם אדם להיפך – רחוק מדביקות, והוא דבוק במידות רעות, בזלזול בשני, בלשון הרע, אז בפורים מתפרץ אצלו הקלות ראש, והזלזול בשני, כי בפורים מחיצות השכל נשרפות ונעלמות על ידי היין."
"בפורים אנו רוצים לשרוף את כל מחיצות השכל על ידי היין, שבאמת יתגלה אהבת ה' ולא דברים אחרים, כי אדם שכל השנה לוהטת בו אהבת ה' ואין לו מתי להראות את זה אז כשמגיע פורים יוכל 24 שעות להראות אהבת ה'."
רק מרדכי נקרא יהודי בכל התנ"ך
"רק מרדכי היהודי זכה להקרות מרדכי היהודי בכל התנ"ך כולו! שום צדיק ושום אדם לא זכה בתנ"ך לתואר יהודי! רק מרדכי זכה לתואר יהודי! והכל כי הוא "לא יכרע ולא ישתחוה" מזה שמרדכי הראה שאין עוד מלבדו! מזה שמרדכי הראה שאין שום דבר חוץ מה'!, מזה שהוא הראה שאין המן! שאין עמלק! שאין לו שום פחד מהמן שום כניעה להמן, אלא רק אש התורה בוערת בו! אש האמת בוערת בו! האמת שאין עוד מלבדו בוערת בו עד שהוא לא קם ולא זע! הוא הגיע לכזו דרגה של אין עוד מלבדו עד שאפילו המן עם כל ההופעה המבהילה שלו, המפחידה שלו, לא הזיזה למרדכי אפילו כחוט השערה, הוא "לא קם ולא זע"! המן היה נחשב אצל מרדכי כמו בלון נפוח שעוד רגע עומד להתפוצץ ולכן הוא היחיד שזכה לתואר יהודי."
העבודה של פורים
"כל העבודה של פורים זה להגיע לאין עוד מלבדו! כל העבודה של האדם זה להגיע ל"פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש איתי" פורה לבדי! אין עוד מלבדו! ה' איתי לבד! צריך לראות את ה' לבדו! אסתר הולכת ואומרת כאשר אבדתי אבדתי אסתר הולכת לבד! אסתר הולכת בבחינת "פורה דרכתי לבדי", אין לה שום נגיעה עצמית שום רצון עצמי, היא רק עם ה'! היא עם ה' בשלמות! רק אם אדם הולך עם המסקנה הזאת כאשר אבדתי אבדתי, שנהיה לו חושך גמור, והסתרה גמורה, הוא לא רואה שום אור, ובכל זאת הוא הולך עם ה'! כאשר אבדתי אבדתי רק אז מתגלה ה'. רק שאדם נמצא בצרות, בייסורים, ברדיפות אז הוא יכול לראות באמת שאין עולם, שיש רק את ה’, אדם עובר ייסורים הוא רואה פתאום שאין לו אף עוזר בעולם, אף סומך בעולם, בד’’כ אדם חושב שמכבדים אותו, אוהבים אותו, פתאום הוא רואה “אין לי מכיר אבד מנוס ממני " (ישעיה סג’, ה’) פתאום הוא רואה שאין אף אחד! אלא רק ה’ איתו! אז הוא רואה שאין עוד מלבדו וה’ לא עזב אותו."
"כל העבודה של האדם זה לעלות למעלה מהזמן, לדעת שאין עוד מלבדו. צדיקים מלמדים אותנו שאין זמן, ואין עולם, ואין שום דבר, שום דבר לא קיים, זה עולם עובר כהרף עין! מה עושים פה בעולם!? חוץ מתורה תפילה ומעשים טובים אין מה לעשות פה בעולם! אין פה עולם! העולם הזה זה דמיון ותעתועים. הרבי כבר מגיל חמש תפס שזה הכל דמיון תעתועים, הוא קרא לעולם הזה “מדמה” שמרמים אותנו בעולם הזה, הכל דמיונות! אדם מתפעל מאנשים, אדם מתפעל מכל מיני דברים, הכל דמיון! שום דבר לא ישאר פה! לא יהלומים, לא אדמה, לא אפר, לא מרגליות, שום דבר לא קיים פה, לא עולם! לא זמן! הכל עובר כהרף עין."
"כשאדם חושב שיש עולם הזה תאוות וכו’, ומתפעל מהעולם הזה, הוא ממשיך על עצמו רוח טומאה, ברגע שהוא חושב שיש עולם, הוא כבר נמצא תחת רוח טומאה, תחת הזמן. עיקר הקדושה זה לעלות למעלה מהזמן, לדעת שאין עולם הזה, לדעת שאין עוד מלבדו. אדם צריך לדעת שחוץ מה’ אין שום דבר בעולם, שום דבר בעולם, אין עוד מלבדו! אדם יכול להגיע לכזו מדרגה של אמונה, שהוא כבר לא רואה כלום! הוא כבר לא רואה רע! הוא לא רואה רשעים! הוא לא רואה שום דבר בעולם הזה! הוא רק רואה את ה“אין עוד מלבדו” הוא רק רואה ניצוצות אלוקות! הוא רק רואה נשמות זכות וטהורות מרחפות סביבו! הוא רואה את כל העולם זך וטהור. כשמעליבים אותו הוא בכלל לא מרגיש שמעליבים אותו! להיפך! כשמבזים אותו, הוא אומר – זה בטח היה דברי כבוד, מה… אנשים מסוגלים בכלל לבזות? מי מסוגל לבזות? אנשים אומרים רק דברי כבוד, רק מכבדים, אומרים דברי עידוד, בטח אני לא הבנתי טוב, הראש שלי לא בסדר! הוא בכלל לא מרגיש שמעליבים אותו, הנשמה שלו כבר התפשטה מכל גוף, הוא כבר לא שומע שום עלבונות, הוא רואה את ה’ כל רגע מול העיניים."
'אדם מקבל בזיון באותו רגע הוא קיבל מיליון דולר'
מסופר על ר’ זושא ורבי אלימלך מליז’נסק שהגיעו לאיזה אכסניה, היו שם כמה שיכורים שהתחילו לתת שם בעיטות אחד לשני עד שראו את ר’ זושא! הוא היה יותר פנימה מר’ אלימלך, השיכורים התחילו לתת לר’ זושא מכות! בעיטות! כמעט שברו לו את כל העצמות! ואז אמר ה”נועם אלימלך” לרבי זושא – אחי! אתה לוקח הכל! אתה לוקח את כל המכות לעצמך! אתה לוקח את כל הבזיונות לעצמך! אני גם רוצה מכות, בזיונות, אני
גם רוצה עולם הבא, מה איתי אני לא בן אדם, לא מגיע לי קצת? אני גם רוצה לזכות! תן קצת גם לי! מה הכל בשבילך? שעה שלמה הוא משדל אותו, בוכה לפניו שיחליף איתו מקום – לבסוף שיכנע אותו. ה”נועם אלימלך” נכנס פנימה כדי שיתנו לו מכות ור’ זושא יצא החוצה, ואיך שהם מתחלפים אומרים הגויים, אומרים השיכורים, מספיק להרביץ לאחד, בואו נרביץ לשני שבחוץ! והרביצו עוד פעם לר’ זושא, – אמר ר’ זושא לר’ אלימלך, אתה רואה הכל מגיע לי, אין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלוא נימה. בעלבון אחד מכפרים לאדם חטאים של אלפי גלגולים, בעלבון אחד מכפרים לבן אדם ממש אין סוף עוונות, עם עלבון אחד שמעליבים את הבן אדם הוא יכול לזכות מה שהוא לא יזכה עם אלפי עבודות, כל בזיון שווה אלפי אלפים תעניות, אלפי אלפים סיגופים, זה במקום להכנס לתוך האש, במקום להכנס לתנורי אש, אדם לא יודע איזה תיקונים אלה – “עין לא ראתה אלוקים זולתך”.
כשאדם מסיים את התפילה ב”עלינו לשבח“ הוא צריך לדעת שזה השבח הכי גדול שיש! עם השבח הזה הפילו את חומות יריחו “כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.. ה' ימלוך לעולם ועד" ברגע שאדם מתחיל להתקדש, מתחיל להטהר הוא יכול לראות את ה’ מול העיניים! הוא יכול לזכות ל”שיויתי ה’ לנגדי תמיד”. הרבה אנשים שרק התחילו לחזור בתשובה, ראו את שם ה' ממש מול העיניים! יש כאלה שראו שם ה’ בשמים, ויש שראו שם ה’ באיזה בית כנסת, יש שראו על איזה קיר, כולם ראו את שם ה’ ממש! הם ראו שאין עוד מלבדו! אנשים היו בהודו עשו מדיטציות פתאום ראו שם ה’ מרחף באויר, בתוך העבודה זרה הם ראו שם ה’! הם קפצו ברחו באמצע וחזרו בתשובה, אדם צריך לדעת שחוץ מה’ אין כלום חוץ מה' אין שום דבר בעולם.
האר"י הקדוש אומר שבכל פורים מאירה לנו הארת "יסוד אבא" שזה לא מאיר בשום זמן, ההארה הזו שנקראת "יסוד אבא" תמיד מכוסה, תמיד בהסתר, וכשקוראים את המגילה נעשה גילוי ומתגלית הארת יסוד אבא, יורדים כאלה אורות גדולים עד שכל אחד יכול לחזור בתשובה אמתית, מרדכי שהוא יסוד אבא מתגלה בכל הדרו בפורים, כי הארת מרדכי – הארת יסוד אבא, ממשיכה לנו ניסים ונפלאות, ההארה הזו זה האמונה שאין עוד מלבדו, שאין כלום חוץ מה', יכול להיות אחשוורוש יכול להיות המן, הם יכולים לעשות גזירות אבל באמת הם לא קיימים, הם רק ערפל, וכל דבריהם זה רק לעורר אותנו בתשובה. כל הפורים זה לחזור בתשובה, פורים זה לא להשתולל, זה לא לפוצץ נפצים, זה לא לשבור דברים, לא להקיא, לא להזיק לאף אחד. פורים זה ממש לעשות תשובה אמתית אמתית, כמו שראו אצל אנ"ש בכל הדורות בפורים שהיו יורדים להם נהרות נהרות של דמעות בקריאת המגילה, הם היו שופכים נהרות של דמעות בזמן הריקודים, וזה "חייב אינש לבסומי בפוריא", לבסומי זה להתבסם! לבסומי זה פנים אדומות מהתלהבות זה דביקות.
לע"נ רבי שמואל בן שרה זצ"ל.
