ביום הכיפורים אנו מגיעים לדביר ממש, לקודש הקודשים. אחרי שבליל הסליחות הראשון רבינו עשה כבר תיקונים מליבונה דמוחא, ואז נמתק כבר הכל. כי הצדיק הוא המקווה טהרה. הצדיק אינו מסתלק, משה רבינו לא יכול למות.
אומר החסד לאברהם שאדם אינו צריך לעבור ייסורים לעולם, עם הרהור תשובה אחד היה אפשר לתקן את הכל, אפשר לתקן כמה גילגולים – העיקר להיכלל בקיבוץ של הצדיק.
אדם יכול להגיע לכל הדברים שבעולם, לכל הגילויים אם הוא זוכה להיכלל עם הקיבוץ באומן אפילו אם לא הגיע אליו בפועל.
הרב'ה מאיר באדם נקודה של לב נשבר, וזה עניין שיר הייחוד שאנו אומרים ביום כיפור בלילה. כי אדם שעבר עבירה יש לו עתה לב נשבר שהצדיק הכי גדול בעולם לא יכול להגיע ללב נשבר הזה. לכן אדם נכשל מידי פעם כנגד רצונו באיזו מחשבה או משהו. כך הוא זוכה ללב נשבר אמיתי שמרגיש בעצמו שהוא הכי רחוק מכל האנשים שהיו בכל הדורות.
רבינו אומר שהחילונים ישר יאמינו במשיח, אבל החרדים יטענו שהרב שלהם הוא המשיח, ייקח להם זמן להשלים עם זה. זה העניין של שנת תשע"ז, 777 – שנת בביאת משיח – גם הילל זכה ל- 777, ע"י שנקבר 3 אמות בשלג כשמסר נפשו לשמוע תורה. כי העיקר היא התשוקה לעבודת ה'. אדם רוצה לשכב בבית ולא ללכת לבית המדרש ולמניין התפילה, אבל הילל שכב בשלג בכדי לשמוע תורה.